Dragon’s Crown


בלה בלה Dragon’s Crown מאפשר לכם לגלם מכשפה. או גמד. או אלף. או מכשף. או לוחם. או אמזונה. אני בחרתי לגלם את המכשפה; רק הביטו ביתרונה הברור ותבינו מיד למה. כן – היא יכולה לעוף!

אחרי שנתתי למכשפה שלי שם, יצאנו יחד לדרך. אך הדרך אינה פשוטה, ולא ולא. המכשפה שלי חלשה וצריכה להוכיח את עצמה בפני גילדת הלוחמים כדי שהיא תוכל ללכת מכות כחלק מאיגוד. לאחר משימות ספורות בהן הכרתי בקצרה את המכניקה של המשחק (בפשטות: כפתור אחד כדי לטעון כוח, כפתור אחר כדי להרביץ, וכפתורי תזוזה. קצת מעליב בפשטותו), את המפלצות שקיימות בעולם (אין טיטאנים לצערי) ולאילו אזורים – פלוס מינוס – עוד אחזור בעתיד פעמים רבות (ספינת פירטים רדופה, יער מכושף , מבצר מסוכן. רק לי זה מרגיש כמו מתקנים בדיסנילנד?), רק אז זכיתי סוף סוף להתחיל את חווית המשחק האמיתית, שהיא בעיקרון מה שעשיתי עד עכשיו – רק עם עלילה.


והעלילה לא מסובכת. קבוצה של אינטרסנטים תָרים אחר אוצר מיתולוגי – כתר הדרקון. הדמות שלי הולכת מכות עם המון יצורים כאלה ואחרים כדי להגיע לכתר הזה ולמנוע ממנו ליפול לידיים הלא נכונות. בין משימה למשימה אני רשאי לבצע משימות צדדיות, רובן ככולן בנליות וחסרות ערך מוסף. למעשה, חלק מהן תוכלו להשלים ‘כבדרך-אגב’ בזמן השלבים העיקריים. וכל שלב כזה נמדד בנקודות: יותר נקודות בסוף שלב מזכות את הדמות ברמות חדשות המעניקות לה גישה לכוחות קסם וריפוי טובים יותר.

את המשחק ניתן לסיים בקמפיין בן 15 שעות, כאשר חלקו המאוחר יותר של הקמפיין כולל מולטיפלייר. במולטיפלייר תזכו לצאת לקווסטים – ראשיים או צדדיים – עם שחקנים נוספים מכל העולם, רובם גם בחרו בדמות המכשפה כי הם התלהבו מיכולתהּ לעוף. 


והנה לכם למה כדאי לכם לשחק בכתר הדרקון (כנראה המשחק היחיד בעולם ששמו בעברית נשמע טוב יותר משמו באנגלית): הוא יפה. מאוד יפה. חברת Vanillaware לא עושים חצי עבודה על המשחקים הדו-ממדיים שלהם. Muramasa שייצא תחת שרביטם בשנת אלפיים ושכחתי הוא אחד המשחקים היפים ביותר לקונסולת ה-Wii וה-PS Vita, ובצדק. את הסביבה היפנית הפאודלית של Muramasa מחליפים בכתר הדרקון אזורים סטייל ימי-הביניים עוצרי נשימה. לפעמים קשה לשים לב לאקשן הנעשה על המסך בגלל שהרקעים מהפנטים.

עיצוב הדמויות במשחק, אתם ודאי לא תאמינו, מעט יוצא דופן. אם נתעלם לרגע מהמאפיין החיצוני הברור מאליו של המכשפה, גם גיבורי המשחק האחרים נראים כמו קריקטורה סטייליסטית במיוחד; ללוחם יש גוף עליון של שוורצנגר וגוף תחתון של דוגמנית, הגמד נראה כמו גוש סלע מהלך ולאמזונה יש יותר שרירי בטן מאשר לכולנו יחד. מדובר בסגנון שנותן למשחק אופי ויזואלי שונה, בדיוק כמו הרקעים שלו והבוסים הצבעוניים. 


תשעת המבוכים של המשחק גדולים ומכילים סודות חדשים שתגלו רק גם בפעם השלישית והרביעית שתבקרו בהם. אחרי שתסיימו את המשחק תוכלו לנסות אותו שוב בדרגת קושי גבוהה יותר, ואף תגלו שחווית המשחק בתוך נעליה של אחת הדמויות האחרות שונה לחלוטין. אחרי שכל הקמפיין הראשון שלי הסתמכתי על כוחות הקסם של המכשפה, קשה היה להתרגל לסגנון הקרב הכבד יותר של הגמד.

על אף שמדובר במשחק דו-ממדי – הוא שווה כל שקל, זאת על אף הקמפיין הקצר יחסית והמשחקיות החוזרת ונשנית; מראות מרהיבים, אקשן נון-סטופ ומולטיפלייר חסר-בעיות שמעצים את חווית המשחק, כל אלה מצדיקים המלצה להניח את ידיכם על המשחק היפני הנהדר הזה. הוא קורץ לא רק לגיימרים ששיחקו במשחקים ש-Dragon’s Crown עושה להם הומאז’, אלא מתאים גם לשחקנים שעוד לא התנסו בסוג כזה של משחקים. רגע לפני שיוצא GTA V שיגזול מכם עניין בכל משחק אחר למשך שנה – תנו צ’אנס לדרקון של Vanillaware.



הטוב: משחק שכל כולו הוא ממתק לעיניים; חווית משחק ממכרת.
הרע: קמפיין קצר; רפטטיבי.
והמכוער: הפיגר הכי מביך שתוכלו לרכוש
.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

Dragon’s Crown | יפן, 2013 | Playstation 3, PS Vita | פנטזיה, Action Role Playing Game, ציצים | פיתוח: Vanillaware | הפצה: Atlus, NIS America | קנג’ירו טסוּדה [סטוֹ קאייבה מ-“Yu-Gi-Oh”], אטסוּקוֹ טאנקה [קוֹנאן מ-“Naruto Shippuden”], הירוֹקי יאסוּמוֹטוֹ [סאדוֹ מ-“Bleach”], אסאמי אימאיי [איקאגוּרה מ-“Senran Kagura”], אוּנשוֹאוּ אישיזוּקה [ג’ט בּלאק מ-“Cowboy Bebop”], קיקוּקוֹ אינוֹאה [לאסט מ-“Fullmetal Alchemist Brotherhood”] | יוצר: ג’ורג’ קאמיטאני

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם