Dragonball Evolution

מכירים את הסרטים האלה שהם כל-כך רעים שהם טובים? אז “דרגון בול: אבולוציה” הוא לא כזה. מכירים את הסרטים האלה שהם כל-כך רעים שכיף לקטול אותם בביקורות? אז “דרגון בול: אבולוציה” הוא לא כזה. אז מה הוא כן? ובכן, בעיקר בכיה לדורות. אולפני פוקס המאה ה-20 פספסו את מה שיכול היה להיות אחד הסרטים המסקרנים של השנה, אם לא העשור, לו רק היו מטפלים בו כראוי.

מעריצי סרט הלייב אקשן של דרגון בול היו נגדו עוד כששוחררו הטריילרים, והיה ברור שלא ניתן לסמוך יותר על קהל היעד שימלא את האולמות. הבעיה היא שהסרט לא רק שהוא קטסטרופה בתור עיבוד למנגה פופולארית, הוא גם שואה הוליוודית עבור צופים מזדמנים שלא מכירים את השורשים היפניים של הסרט.

כבר על ההתחלה ניתן היה לראות שקשר בין “אבולוציה” לדרגון בול של אקירה טוריאמה הוא כמו הקשר בין גבינה בולגרית למלחמת ויאטנם. זהו גם השלב בו ויתרתי בחיפוש הקבלות בין הסרט לעלילת המקור, וניסיתי לבדוק איך עומד הסרט בפני עצמו. ובכן, בפני עצמו הוא עומד כמו זקן בן 95 בלי רגל. הציפייה הייתה לראות סרט אקשן עתיר אפקטים, עם עלילה שכמובן אף אחד לא ציפה שתזכה באוסקר, אבל העיקר שתעמוד בסטנדרטים של סרט קיץ. בפועל קיבלנו סרט אקשן עתיר אפקטים ותו לא. אקשן רנדומלי בזה אחר זה עם אפקטים שחוץ מהמטרה של להרשים, אין להם שום תכלית קיום. הם מופיעים בלי אזהרה, בלי קשר, ואז נעלמים.

גוקו, במקום ילד בן 13 שחי בהרים, הוא תלמיד תיכון שבריוני בית הספר מציקים לו (חה חה, הם קראו לו “גיקו”. מצחיק… זה לא), והוא מאוהב בסתר בצ’יצ’י. אז כן, הוא מתאמן אצל סבא שלו גוהאן, שהשביע אותו לא להשתמש בכוח כדי לתת מכות בבית הספר (כי אתם יודעים, עם כוח גדול בא אגו גדול). באותו הזמן לורד פיקולו (ג’יימס מאסטרס, הו איך התדרדרת), חוצן בן אלפי שנים, מתחיל במסע בחיפוש אחר כדורי הדרגון בול בזכותם הוא יוכל לנקום בכדור הארץ על מה שלא אכפת לנו שהוא עשה לו. הדבר גם יחזיר לעולם את אוזארו, שותפו לרשע, ואתם כבר יודעים את זה יגמר. גיבורי הסרט הם כולם צל חיוור של גיבורי דרגון בול המקורית: גוקו, בולמה, יאמצ’ה, מוטן רושי, סבא גוהאן וצ’יצ’י.

בין כולם אין קשר למציאות, ואני לא מדבר רק על העלילה המקורית. בולמה רוצה את כדורי הדרגון בול בשביל לספק אנרגיה לכדור-הארץ, יאמצ’ה בשביל הכסף, רושי וגוקו בשביל להציל את האנושות וצ’יצ’י לא קשורה לכלום. סבא גוהאן, כמו זקן אסייתי טוב, צץ מהקבר מדי פעם על-מנת להצליף בכולם מוסר. עבור אלה שלא יודעים מה הולך, הם ימשיכו לא לדעת גם כשכתוביות הסיום יעלו (הם הדבר הכי טוב בסרט אגב). ההתחלה עצמה, על-אף שהיא דבילית, מזכירה במובן מסויים את ספיידרמן 1 יותר מאשר את דרגון בול. אך שאר הסרט מזכיר לי כלבת.

מערכות היחסים דביקות ומאולצות. גוקו וצ’יצ’י הם זוג טיפוסי בסרט אמריקאי קיטשי, אבל בולמה ויאמצ’ה למשל מתאימים כמו שמן וקולה. “בחיים לא חשבתי שאוכל לשוחח ככה עם גנב” אמרה בולמה, ופה בערך זה נגמר.

פס הקול של הסרט לא משהו ייחודי או זכור לטובה. יכול היה להיות נחמד אם היו משתמשים במנגינה מהסדרה המקורית מדי פעם, אבל לא זכור לי שזה קרה. האפקטים אולי מגניבים אבל המוזיקה בסרט עתיר תקציב כמו זה מאכזבת מאוד. האמת, גם האפקטים חובבניים לעתים; למשל כשהגיבורים נוסעים אופנוע או רכב שטח, המסך הירוק ניכר, והרקעים היחידים שנראים פחות מושקעים ממנו הם אלה שמופיעים בתכניות סיקטום אמריקאיות. האיפור של פיקולו נראה אמין בערך כמו תחפושת פורים; יש לו קרקפת ענקית וראש גדול, ותוסיפו לזה תפקיד גרוע שכולל להזיז את הידיים ולעשות “בום”, ותקבלו את אחד הדמויות היותר מעוררות רחמים על המסך. 

אני בכל זאת אסיים בנימה אופטימית, בכך שאגיד שאני לא מרגיש שזאת הייתה שעה וחצי שלא תחזור. “צרת רבים חצי נחמה” מכירים? אז הנחמה פה הוא שמדובר בתענוג לסבול מהסרט הזה בקבוצת חברים. אפשר לרדת עליו ואפשר לצחוק מהתסריט הרדוד ולחשוב “אני הייתי עושה את זה טוב יותר” (לא אתם לא). בסופו של דבר, יחד עם האפקטים הזולים של הסרט, מדובר בפלוס היחיד שיש ל-“דרגון בול: אבולוציה” להציע.


הטוב: איידס.
הרע: הסרט הזה.
והמכוער: Too easy.

ציון במדד OK – סביר מינוס Face Palm

Dragon Ball Evolution | ארה”ב | 2009 | אקשן, בולשיט | 20th Century Fox | ג’סטין צ’אטיין, ג’יימס מארסטרס | במאי: רשע

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם