Dragon Ball Super: Broly
מוגזם מצדי לדרוש עלילה בסרט של דרגון בול?
די נו שבו רגע בשקט. לא ביקשתי משהו מופרך, הרי יש סרטי דרגון בול עם עלילה. אני יודע זאת כי ראיתי אותם. אל תבקשו ממני שמות כי גם באיומי קמהאמהא לא סביר שאזכור שם של סרט דרגון בול (יש איזה אחד עם עץ, נכון?) אבל בהחלט קיימים כאלה עם סיפור – היְינו התחלה, אמצע וסוף. סרטי הרפתקאות נחמדים עם עלילה ובדיחות וכן, גם קרבות.
אולם מהרגע שגילו אנשים חשובים שהחלק בדרגון בול שהמעריצים הכי אוהבים זה לא התסריט אלא גברים שצורחים את נשמתם בזמן שעשרים קוביות בטן חדשות צומחות משום מקום – נהיו גם סרטי דרגון בול פחות "סרטים" ויותר "תצוגת תכלית של מכות". חלק אוהבים את זה. חלק לא.
"דרגון בול סופר: ברולי" נפתח עם מה שדווקא מזכיר עלילה: שנים רבות לפני הנקודה בה נמצאת הסדרה כיום, נהיה לורד פריזה הריבון החדש של גזע הסאייאנים, זאת למורת רוחם של אותם ברברים חסרי חוש אופנה. בין לבין, וג'יטה (הוא בן של מלך) עתיד להיות הלוחם החזק בכוכב הלכת בו הם גרים, גם לו קוראים וג'יטה. אך אבוי, תינוק חזק ממנו נולד זה עתה (כי רק בעולם של דרגון בול מודדים רמת כוח של תינוק). אביו של וג'יטה, גם הוא וג'יטה, לא מרוצה מהעניין ומורה מיד על הגלייתו של התינוק אל כוכב לכת הרסני (כי רק בעולם של דרגון בול אפשר להגלות תינוקות). אביו של התינוק, גם לו קוראים וג'יטה (סתם, לא באמת) חולק על דעתו של המלך וחושב כי בנו התינוק צריך דווקא לחיות, ולכן בורח האב עם השוורצבייבי (שוורצנייגר + בייבי). למרבה הצער, השניים מתרסקים על אותו כוכב נטוש אליו אמור היה שוורצבייבי להישלח מלכתחילה. נו, באסה.
שנים ספורות קדימה ואנחנו עדיין באקספוזיציה: כוכב הלכת וג'יטה מוצא את סופו הפתאומי כאשר לורד פריזה מחליט לעשות בום בום ולהשמיד את גזע הסאייאנים (סיפור שראינו כבר בספיישל טלוויזיה מ-1990, וסמכו עלי ששם זה נעשה טוב יותר). מכאן אתם כבר יודעים בעל-פה איך זה ממשיך: תינוק סאייאני בשם קל אל קאקארוט נשלח אל כדור-הארץ וגדל כאחד האדם תחת השם גוקו.
שנים רבות קדימה, מגדל גוקו אינספור קוביות בבטן ונהיה מה שאפשר לתאר כאל עלי אדמות, אבל זה לא נכון כי הוא בעצמו הספיק לנצח כמה וכמה אלים. וג'יטה חי גם הוא בכדור הארץ וגידל קוביות מרשימות משלו, אבל פחות מאלו של גוקו. בינתיים, השוורצבייבי ואביו שרדו כל השנים האלה, והם נחלצים על-ידי צוות של לורד פריזה. פריזה רואה זאת כהזדמנות לנקום בשני הסאייאנים הארורים מכדור-הארץ (ממתי פריזה נהיה גרגמל?) ומשכנע את התינוק-לשעבר, ברולי, להילחם בוג'יטה וגוקו כי תירוץ תירוץ נקמה נקמה.
"אבל רם – נשמע שדווקא יש פה עלילה", ואתם לא תטעו לחשוב כך, כי אכן הסרט בונה אינטריגות לא רעות בארבעים הדקות הראשונות שלו.
ואז זה נגמר.
את 60 הדקות הבאות של הסרט ניתן לסכם כך: "אההההההההההההההההה", "וואאאאאאאאאאאאא", "הוווווווווו", "בבבבבבבבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא", "כככככככככככככההההההההההההה", "אורה אורה אורה אורה אורה אורה אורה!!!!!" או משהו כזה. הסרט הוא למעשה קרב אחד ענק בין ברולי, הסאייאני החזק ביותר שאי פעם ראינו, לבין גוקו – גם הוא הסייאני החזק ביותר שאי פעם ראינו, וגם לבין וג'יטה… שהוא סייאני.
הקרב, לא אשקר, אפי. מאוד. אולי האפי ביותר שראיתי מזה שנים; שעה של הבזקים, פירוטכניקה ואנימציה מרהיבה שלא יותירו עין אחת רדומה (אבל אדומה מכל הצבעים הבוהקים). יותר מזה, בעיצוב הדמויות השתמשו בקווי מתְאר בולטים, כמו בעיצוב סדרות אנימה ישנות – וזה נהדר. אולם יש בעיה: מתישהו העסק מתחיל להימאס. עשר דקות? סבבה. מוכן לזרום על עשרים דקות, אפילו חצי שעה. אבל ברצינות, שעה? ככל שמתארך הקרב, הרצון להביט במחוגי האורלוגין שאין לי רק גדל, כי השטיק של הסרט מתחיל למצות את עצמו. הבנו, הם חבר'ה חזקים. אבל נבנתה אקספוזיציה יחסית בקפידה, לא כדאי לעטוף אותה? ולצערי זה לא קורה, לא כפי שציפיתי בכל אופן: הקרב מסתיים באופן שהדרך היחידה לתאר אותו היא "אכזבה". בעצם יש עוד דרך לתאר אותו: "דרגון-בולי".
כן, סיום קלישאתי וצפוי שראינו בפרנצ'ייז הזה כבר אלף ואחת פעמים. לשם שינוי ייחלתי לסוף שאינו קמפי, הרי ממש הרגע 3 גברים צרחו במשך שעה והלכו מכות עד זוב דם (מינוס הדם, כי אסור יותר להראות דם בדרגון בול) – אז איך בדיוק סיום סטייל רחוב סומסום אמור להיות הגיוני או מתקבל על הדעת? איפה ההרגשה שברולי הוא איוּם לטווח הארוך – הצד האפל במטבע בו גוקו הוא הצד השני? האחד שגדל בתנאים רעים וחינוך על דרך הנקמה, עם שנאה ואש יוקדת בעיניים? זה שדרכו אנו אמורים להבין מדוע פריזה כל-כך פחד מפוטנציאל הכוח של הסאיינים, ומה בדיוק קורה כשמפלצת כזו יוצאת משליטה?
הסרט יכול היה להצעיד את "דרגון בול" קדימה אך בחר להישאר במסגרת הבטוחה שלו, כנראה על-מנת לרָצות מעריצים שכאן רק בשביל האקשן. צריך אבל לזכור, כדי שיהיה אכפת מאקשן – צריך שיהיה אכפת לנו מהדמויות. בעבר זה היה ככה. היום כבר לא.
Dragon Ball Super: Broly | יפן, 2018 | 100 דקות | Toei Animation | מד"ב, אקשן, התקף אפילפסיה | מסאקו נוזאווה [ידעתם שהיא בת 82? אחלה ריאות], ריו הוריקאווה [קוסנאגי מ-"Gintama"], בּין שימאדה [ג'ודה מ-"Fist of the North Star"], ריוסיי נקאו [המאמן טנג'י מ-"!!Haikyuu"] | במאי: טָטְסוּיה נָאגָמינֵה | תסריט ויוצר מקורי: אקירה טוריאמה
לקריאה נוספת:
• Dragon Ball Kai [ביקורת]
• Dragon Ball Z: Battle of Gods [ביקורת]
• צואת פרות
אקדים ואומר שרוב סרטי דרגון בול זי המוצלחים הם אלה ללא עלילה. אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שראית אחד מהישנים, אבל אני מבטיח שזה בדרך כלל לא עובד להם. העלילה, אם כבר, הייתה בספיישלים (חוץ מאלה שלא הייתה להם…. שיט).
בכל מקרה, אני מבין את הפרספקטיבה, באמת – אבל עבורי זה ממש לא משנה. אני לא בא לסרטים האלה בשביל העלילה, אף פעם לא באתי. מה שיותר מעניין בסרטים האלה זו בניית העולם וההשלכות של הקרבות בסרט על עלילת הסדרה, בהיותם קאנוניים. ועבורי שתי הדרישות מולאו.
מבחינת בניית העולם, הסרט מחליט החלטה נהדרת להתמקד בעבר העולם של הסדרה בצורה שכבר ראינו בעבר, אך עדיין נתנה פרטים חדשים והראתה זווית שונה של "חומר שכבר נלמד". אני לא חושב שנתת מספיק קרדיט להחלטה הזו, זה לא עניין של מה בכך. הם דחו את האקשן בארבעים דקות, וזה סיכון משמעותי בהיכרות עם הקהל.
מעבר לכך, יש השלכות חשובות לסיום הקרב שיתבטאו בהמשך הסדרה. כמו קרב והאלים וחזרתו של פריזה, הסרטים האלה מובילים לסאגות חדשות שלמות. אני שמח שטיפלו בדמות של ברולי בצורה מעניינת הרבה יותר מבמקור (ואת זה אפילו לא ציינת, לצערי) כך שבאמת ארצה לראות אותו שוב בסדרה, בניגוד לפעמים האחרות בהן הוא היה הנבל המעצבן ביותר שקיים. בזכות פיתוח הדמות שהוא קיבל, חזרתו הוודאית משמחת אותי הרבה יותר.
ראויות לציון גם הדמויות החדשות שנוספו, ובכלל מערכות היחסים הבריאות שהוצגו במהלך הסרט (כולל זו של וג'יטה וגוקו שהראתה שהיחסים ביניהם ממשיכים להתפתח). בסופו של דבר, הסרט כן עשה הרבה דברים חדשים, גם אם הם לא בגזרה העלילתית.
אני לא אתווכח שהעלילה חלשה עד לא קיימת. אבל זה מצוין שהיא רק מסגרת, כי האקשן פאקינג פנומנלי. לי ממש לא נמאס – הרגשתי שלא היה מספיק. עיצובי הדמויות החדשים של שיניטאני יפהפיים ונראים מצוין תחת ידי האנימטורים הרבים שתרמו מעבודתם הקשה לסרט. וההשקעה ניכרת לעין, עם סצנות לחימה דינאמיות ומרשימות שחלקן לא ראינו מעולם בסרטי דרגון בול בעבר (כמו הרדיפה בגוף ראשון של ברולי או קרב הCGI הבומבסטי). כל סצנת אקשן בסרט משויפת לכדי שלמות וכולן זורמות בקצב נהדר אחת אחרי השנייה. אני באמת לא יכול להלל את הסרט מספיק בנושא הזה.
מבחינתי, זהו הסרט הטוב ביותר של דרגון בול זי עד כה. הוא עוקף במאמץ את קרב האלים, שהחזיק בתואר (והוא עדיין מצוין, אבל נהניתי פה קצת יותר). קיבלתי את מה שבאתי לראות, בצורה הכי טובה שיכלה להיות. והיה גם הרבה מעבר. אני לא מאשים אף אחד שמחפש איזו עלילה קוהרנטית מורכבת, אבל צריך לעשות תיאום ציפיות כשניגשים לסרטים כאלה. אני *מאוד* מרוצה ממה שקיבלנו!
הסיפור של דרגון בול נהרס מזמן
מעולם הוא לא היה טוב במיוחד אבל בעבר הוא היה נחמד מאוד
מאז דרגון בול GT החלה הדרדרות קיצונית שהמשיכה לדרגון בול סופר
נו באמת אין אחד שלא ציפה לסרט מאכזב כזה אחרי העלילה הטיפשית של דרגון בול סופר…
שוב מעריצי דרגון בול האמיתיים ואלו שאכפת להם מהעלילה והדמויות שהם נקשרו אליהם בילדותם יוצאים מאוכזבים
כיום לא אפכת מסיפור רציף, הגיוני או מתוחכם וזה בסדר
אבל כשמזלזלים ככה בעלילה זה לירוק למעריצים בפרצוף
וזה בדיוק מה שיוצרי דרגון בול עושים מאז 2013- יורקים למעריצים בפרצוף
עלילות רדודות ומטופשות
חוסר מחשבה לעומק ולטווח ארוך
עצלנות וחוסר מקוריות
ועוד הרבה
דרגון בול כיום מיועד לילדים בני 4 וגם זה בקושי
למרות שרוב מעריצי דרגון בול כבר בני 20+
אז כן מדובר באכזבה ושינויי סגנונות אנימציה או מאיירים לא יתקנו את זה לא משנה כמה כסף ישפכו על הסרט הזה.
אין למה לצפות מבחינת העלילה או הסיפור
רק נקווה שלא יהרסו יותר ממה שכבר הרסו
טואי אנימיישן ואקירה טוריאמה OUT!!!
MAKE DRAGON BALL GREAT AGAIN
פשוט חבל לבזבז את הפונטציאל הזה
שכולם יבינו דרגון בול זו סדרה מפלצתית ועל פי דעתי דרגון בול GT היה הנפילה ודרגון בול סופר היה מצנח אני מודה בהשוואה לדרגון בול זי דרגון בול סופר זה סדרה סבירה מינוס אבל אם אתם לא מבינים שכל הסיפור של דרגון בול לא קשור לעלילה תסגרו את המחשב או את הטלפון עלילה זה דבר חשוב אני מודה אבל זה מה שמייחד את דרגון בול הקרבות הן הדבר הכי חשוב שם אפילו לפני הדמויות כלומר יש נסיך שנקרא על שם אביו שנקרא על שם הכוכב שעליו הם חיים כלומר ברמה כזאת אבל יש עוד מלא אנימות אחרות שעושות אותו הדבר בNO GAME NO LIFE למי שראה בדיוק כמו בדרגון בול הדמויות כבר יודעות מה הם עושים לפי דעתי זה די קלישאה שהגיבור צריך ללמוד הכל מההתחלה ולהילחם אלף פעמים ולנצח כדי לרכוש את אמונם וביטחונם של הדמויות למה אי אפשר שדמות תילחם פעם אחת כדי שבפעם הבאה יגידו אל תדאג הוא יודע מה הוא עושה ושלא תבינו אותי לא נכון My hero academia היא אנימה שעושה בדיוק ההפך ומצליחה בגדול אבל שם גם לדמויות צדדיות כמו אאוימה למשל שכבר מההתחלה הוא נראה כמו מוזר וסתם דמות צדדית למרות כל זה יש לא סיפור רקע שלא שם על קרירין ומתחרה בגוקו בקלות וזה בלי לדבר על הדמות הראשית והמשנית אני כמעריץ של אנימות אלימות מצפה ליותר אקשן מסיפור אבל אם יש יותר סיפור אני מצפה לסיפור מדהים שיגרום לי להרגיש מה שהדמויות מרגישות ופה דרגון בול מכסה את זה עם טונות של אקשן וצרחות כיאילו הם חבורת אשכנזים שאכלו יותר מידי סביח והם נתקעו בתור לשירותים דרגון בול בכללי אנימה ממש לא טובה מבחינת סיפור כי הדמות הראשית כמעט ולא נכנסת למצבים בלתי איפשריים כי אין לו גבולות אבל בקרב נגד בלאק וזאמאסו שהם לא יכולים למות ואז הוא רואה חיזיון של המשפחה שלו נרצחת או בקרב הראשון נגד פריזה שקרירין נרצח אפשר לראות את הרגעים היפים באמת שהוא לא סתם ככה אומר פאק איט סופר סאיין בלו ומפרק את כולם הוא משקיע מחשבה בכל אגרוף ומגיע למצב שיש לו יותר סיכוי לנצח בצורה רגילה מאשר בסופר סאיין 3 או בלו בשורה תחתונה דרגון בול לא נתמכת על ידי סיפור ועלילה היא נתמכת על רגעי השבר הפריצה האקשן ועל הסצנות שמפתיעים אותך כל פעם מחדש עם הכוח הפיזי של גוקו וכן לפעמים גם של וגיטה אז אני יודע אף מעריץ לא יזכור את הרגע שבו גוקו למד השתנות מהירה וממי הוא למד את זה אבל כולם יזכרו את הצרחות את הכאב את החיוך חסר הדאגות של גוקו ואת השיער הייחודי והלא הגיוני של גוקו ועוד דבר אחרון בקשר לפוסט בטח שהם יגלו תינוק הסייאנים הם שבט ברברים שפריזה החליט לאמץ ולהביא להם טכנולוגיה זולה