Dororo

שבו נא ילדים, הסכיתו ושמעו, את סיפורו של השליט הפיאודלי דאיגו. נסו לומר לדאיגו  “בוקר טוב דאיגו גבר, מה העניינים?” והוא כנראה ישיב לכם בברכת “הבוקר אינו מאיר פנים לארצנו ואדמתנו. בצוֹרת, מגיפות ושְכול קורעות משפחות לגזרים, ואויבנו רק ממתינים בצללים לכלותנו. לא, הבוקר אינו טוב. הבוקר מדמם כמו לוחמינו בשדה הקרב”. כן, דאיגו לא טיפוס שכיף איתו במסיבות. לכן, ילדים, אל תהיו מופתעים כאשר לורד דאיגו עתיד ליזום עסקה עם שדים: השדים אמנם ידאגו לשגשוג אדמתו של דאיגו וחיי נתיניו, אולם דאיגו, בתמורה, יספק עבורם את איבריו של בנו הבכור לכשייוולד.

אדם עם מצפון היה דואג, במקומו של דאיגו, לעבור ניתוח לכריתת צינור זרע (או לכל הפחות שוקל אימוץ) אבל דאיגו לא כזה, עסקאות צריך לכבד. לכן, מספר עונות קדימה בארצו (עתה המשגשגת) של השליט, כורעת ללדת אשתו המסכנה. חגיגות השִמחה מוחלפות בקריאות הלם כאשר היילוד הטרי נראה, ובכן, בדיוק איך שהייתם מצפים שייראה תינוק בלי עיניים, אוזניים, מיתרי קול, גפיים, עור ומערכת עצבים.

את האבומינציה שנולדה (ושאיש אף לא טרח להעניק לה שם) מורה דאיגו להשליך היאורה, אולם רופא חנון מוצא את ה… דבר… ומחליט לגדלו (הוא כנראה לא טיפוס של כלבים). הרופא מכין לייצור פרוטזות עם חרבות, הרי למה לא, והייצור – היאקימארו שמו – גדל להיות נער צעיר-אך-מבולבל. היאקימארו לא רואה או שומע דבר, אך הוא מזהה צלליות אדומות של שדים ויודע שאת  זה הוא מוכרח לקטול. כל שד שהופך בר מינן משיב להיאקימארו את אחד מאיבריו – וכך, אט אט, נבנה מולנו אדם.

כפי שוודאי הבנתם, “דורורו” היא סדרת הרפתקאות-פנטזיה די מעוותת: במְקום לאסוף חפצים אגדיים מחפש הגיבור איברים. על-מנת שהסדרה לא תהיה שקטה יותר מאחרות, היאקימארו האילם לא מטייל לבד: בתחילת מסע הציד שלו פוגש הנער את דורורו – ילדון יתום שגונב למחייתו והופך לאחיו בנפש. השניים מטיילים לאורכה של יפן שסועת המלחמות, נודדים בין כפרים ופוגשים מיני טיפוסים עם רקע לא פחות טראגי מהאחד של היאקימארו. אין אגב צורך לדאוג לדאיגו: הוא בינתיים הספיק להביא לעולם צאצא נוסף, הפעם שלם. היציבות בארצו של דאיגו, יציבות שנבנתה, כזכור, בזכות עִסקה מפוקפקת כמעט כמו מבצע של “הוט” – מתערערת ברגע שמתפגרים השדים אחד אחרי השני באופן מסתורי. בחלומו הפרוע ביותר לא שיער דאיגו כי הוא עדיין חי, אותו גוש אנטריקוט מכוער שהוליד.

את האמת: האִם זה לא אחד מתקצירי העלילה הכי מגניבים שקראתם? “דורורו” היא סדרה בה יש הכל מהכל: פוליטיקה, דרמה, אקשן, הרפתקאות, אימה, פנטזיה, הומור, מלחמות וקווסט (קווסט מעוות, אבל קווסט). במהלך 24 פרקיה תווה הסדרה, בעדינות, סיפור אשר בסיסו טרגדיה יוונית – אוּלם ביפן ועם סמוראים. “דורורו” רוויה פרקים אפיזודיים לצד קו עלילה שמוביל את שחקניו לנקודת מפגש טעונה במיוחד.

עכשיו, אני לא אומר שכל פרק של “דורורו” מושלם: חלק מהפרקים האפיזודיים פועלים על פי אותה נוסחה גנרית לפיה היאקימארו ודורורו מגיעים לכפר נידח כלשהו, מגלים כי משהו מעוות קורה באותו כפר (באשמת שד, כמובן) ועד סוף הפרק מצילים השניים את המצב – כמעט תמיד בזכות מזל ולא שכל (אין לי מספיק אצבעות לספור את כמות הפעמים שדורורו יצא בלא פגע מסיטואציה שאפילו תאנוס לא היה שורד). לא מדוּבר בפרקים ברמת פילר של “נארוטו“, אך מוטב היה בלעדיהם. 

למזלי אזכור את “דורורו” בזכות אותה הסגה שמתחילה עם לידה מזוויעה של תינוק ומסתיימת איך שמסתיימת (וגם בזכות פרקים אפיזודיים נהדרים. כאלה יש לא מעט). לשם כך עלינו להודות לאחד, אוסאמו טזוקה.

השם “אוסמו טזוקה”, לבדו, מעלה אינספור אסוציאציות: אסטרו בוי, קימבה האריה הלבן, בלאק ג’ק, בודהה, מטרופוליס, המנגה ההיא עם היטלר ועוד אינספור סדרות ממגוון ז’אנרים – לכן טבעי כי לפחות סדרה  אחת שיצר תישכח בין דפי ההיסטוריה.

פשוט מוזר שזה קרה דווקא ל-“דורורו”.

סדרת המנגה של “דורורו” אמורה הייתה להימשך יותר מארבעה כרכים, אולם חוסר עניין מצד הקוראים הוביל לסיומה המוקדם ב-1969. גם סדרת האנימה שהגיעה בעקבותיה (והסתיימה כחודש לפני המנגה, אם להאמין לוויקיפדיה) לא זכתה להצלחה גדולה; המותג נזנח חרף התשתית העלילתית שלטעמי פשוט נהדרת.

“דורורו” שמרה על דממת אלחוט למעלה משלושה עשורים. עשור וקצת אחורה, שב היאקימארו אל דעת הקהל בזכות משחק פלייסטיישן 2 מ-2004 וסרט לייב אקשן מ-2007 (עליו דיברתי לפני עשור, הוא לא רע בכלל) אך רק כעת “דורורו” זוכה לכבוד של מלכים: סטודיו MAPPA אמרו “יאללה, נו”, לקחו את הסגנון הקריקטוריסטי של טזוקה ויצרו עיבוד אנימה בוגר למנגה הוותיקה.

“דורורו” מתרחשת בסנגוקו, תקופה שלקרוא לה “אלימה” לא  תתחיל לתאר את מה שבאמת התרחש בה. הסמוראים, קצת לפני הסנגוקו האמת, עלו בסולם הדרגות ונהיו כוח משפיע בארץ האיים. מוסד הקיסרות הפך לבובה על חוט (עניין שנמשך כמה מאות שנים) ושלטון השוגונים יצא לדרך. מי שהיו בעבר גנרלים החלו כעת להילחם אחד בשבטו של האחר, מלחמות אשר גבו קורבנות רבים מחוץ לשדה הקרב – סממן ההיכר של תקופת הסנגוקו (תקופת טוקוגאווה, תקופה פופולרית בהרבה בקולנוע ובטלוויזיה, שמה סוף לשטויות האלה).

דם והרס בכל פינה? אין פלא שאנשים פנו לנחמה המוּכּרת היחידה בסביבה – בודהיזם.

בודהיזם אוּּמץ ביפן טרם הסנגוקו, אך האמונה תפסה חזק עִם התפשטות המלחמות: בין אם באריסטוקרטיה שנעזרה בעצת נזירים על-מנת להביס יריבים מבית ומבחוץ, או בין אם בקרב העם שצמא היה להיאחז באמונה כלשהי. בודהיזם לכוווולם.

“דורורו” היא סדרה ברוח הבודהיזם, היא לא מנסה להסתיר זאת. דאיגו מיודענו פונה אל עזרתם של יוקאי, אותם שדים מהפולקלור היפני עמם ערך עִסקה. הם החבר’ה הרעים בסיפור, לובשים מגוון צורות וזורעים הרס וחורבן. הבודהיזם פה כדי לתת מזור: הרופא שהציל את היאקימארו הוא מאמין בודהיסטי ואִילוּ אמו של היאקימארו לקחה את העניין רחוק יותר, היא מתבודדת בחדרהּ ומתפללת יומם וליל אל פסלון של הבּוֹדְהִיסַאטְווָה גוּאַן-יִין (אלת הרחמים) שבזכותה, כך נרמז, אותו גוש בשר בלי איברים מסתובב כעת בחיים. הבודהיזם ב-“דורורו” סמלי בלבד ולא נדחף לגרון (עובדה, אני לא מתעורר בבוקר ומדקלם סוּטרות) אך בעת הצפייה כן עלתה בי לעתים המחשבה ‘זה, כאילו, באמת הכרחי לסיפור?’.

אתם מוזמנים לפרש זאת כיצד שאתם רוצים, אך עם דת או בלי – “דורורו” היא אחת הסדרות היותר-טובות שראיתי בעת האחרונה, כזו שכל פרק שלה אצתי לראות ברגע שעלה (משהו שלי אישית לא קרה זמן רב). היא נראית טוב 90% מהזמן ומהנדסת שתי נקודות קלייקמס שמספקות קתרזיס – אחת באמצע הסדרה והשנייה בסוֹפה – משמע אדישים לא תצאו מפה, זה בטוח. מי יודע אגב, אולי הגיעה העת להעניק טיפול דומה גם ל-“קימבה מלך הג’ונגל”?


הטוב: כל אלמנט בסדרה.
הרע: אוקי נו חוץ מכמה פרקים, אל תהיו קטנוניים.
והמכוער: היאקימארו הוא כנראה תינוק  ממש טעים.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

Dororo | יפן, 2019 | סטודיו Tezuka Productions ,MAPPA | אקשן, הרפתקאות, דרמה, על-טבעי, עשר אצבעות לי יש – רק איפה השד שמחזיק בהן? | הירוֹקי סוּזוּקי, ריוֹ סוּזוּקי [אין קשר משפחתי] | תסריט: יאסוּקוֹ קוֹבּייאשִי | במאי: קאזוּהירוֹ פוּרוּהאשי [“נאו-יוקיאו”. רגע, מה?] | יוצר מקורי: אוסאמו טזוקה כפרה עליו

לקריאה נוספת
5 תגובות
  1. legopart אומר/ת

    תודה על הסיקור,
    אשלים את הסדרה.
    אם לא היו עושים לה רימייק לא נראה לי שהייתה לי סיבה לראות אותה.

    אוסמו טזוקה: “קיבלתי השראה מוולט דיסני מהסרט במבי ביצירת קימבה האריה הלב”
    וולט דיסני עוד בשנותיו האחרונות רצה לשים את ידיו על היצירות שלו כגון אסטרובוי וקימבה.
    כמה שנים אחרי מותו של אוסמו טזוקה חברת דיסני התחילו את הפקת הסרט של מלך האריות ועוד טענו שזו יצירה בלעדית שלהם.
    התכנון של להפיק את אסטרובוי (או דומה לו) נדחק מאיזושהי סיבה.

  2. שלהבת אומר/ת

    תודה על הביקורת הנפלאה.
    בקשר לבודהיזם המוזכר בסדרה, אני חושבת שהוא המענה לצד הטוב בסיפור. לעומת כל הרע שמשתולל, לעומת דאיגו שהתפלל לשדים, יש את הבודהיסטים הטובים שהאמא מזוהה איתם וזו מעין תשובה למי שטוב בסדרה ובמי אפשר לבטוח.

  3. SuBaRu אומר/ת

    סיקור נהדר, כרגיל. הכתיבה זורמת, הבדיחות עובדות והסיקור פשוט מהנה.
    לדעתי הסדרה הייתה סבבה, מאוד נהניתי מההתחלה שלה, אך היא נחלשה קצת בעקבות שורת פרקים ממוצעים באמצע שלה, אך בסוף היא תופסת קו עלילה נחמד מאוד שהצלחתי ליהנות ממנו ולהעריך אותו ברמה מסוימת.
    עדיין קצת עצוב לי שלא הזכרת את מה שקרה בפרק 6 🙁

  4. הודיה אומר/ת

    דורורו הוא ילדה (אני עדיין מופתעת.)

    1. רם קיץ אומר/ת

      אבל למה סתם לספיילר למי שלא ראה.

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם