Digimon Adventure tri. 4: Soushitsu

מסע הנוסטלגיה שהוא ‘דיג’ימון’ מתחיל (וסליחה מהמעריצים) לזייף. לא זיוף גדול, אולם שריטות חדשות מתגלות על עור העלילה, ואני לא בטוח שיש מספיק פלסטרים שיצליחו להסתיר את כולן.

בסוף הסרט הקודם הגיעו הדיג’יגורלים, בשעה טובה ומוצלחת, לעולם הדיגיטלי. אין לי משהו נגד טוקיו, אך אותה אנו רואים ב-90% מסדרות האנימה הקיימות, ואת העולם הדיגיטלי לא. עם הגעתם לעולמם של הפרוותיים הדיגיטליים, הובטחה לנו התכתבות עם הסדרה הישנה, משום שהדיג’ימונים לא זוכרים דבר; עליהם כעת להכיר מחדש את היכולות (והמגבלות) של עצמם, וחשוב מכך – ללמוד לבטוח בזרים הגבוהים הללו שהגיעו יש מאין.

54 פרקים יש בסדרה המקורית, רובם הושקעו בתהליך המדובר. בסרט הרביעי כל העסק הזה מתחיל ומסתיים תוך שעה וחצי. זיכרונותיהם של הצפצפניים המקוּדדים טרם חזרו, אולם באותה מידה הם יכולים להישאר עם האמנזיה: מידת הביטחון והקשר הידידותי בין הדיג’ימונים לדיג’יגורלים מתפתח בפחות מהזמן שלוקח לי לברוח מהחדר כשאני רואה ג’וק. תארו לכם איזה אחד, בוב, דופק על דלת ביתכם ואומר שהוא החבר הכי טוב שלכם. ואתם – בלי לשאול שאלות – אומרים ‘סבבה בוב, בוא נלך ללונה פארק’ ועוד לפני שבכלל למדתם את שם המשפחה שלו, אתם כבר מוכנים להקריב את חייכם עבור בוב, ובוב מצדו דורש מכם ללכת מכות עם בריונים ברחוב. גם כן חבר.

דבילי? בהחלט. אבל זה מה שקורה ב-Soushitsu. הדיג’ימון היחידה שקיבלה חינוך טוב בבית היא פּיוֹמוׁן, הפרגית הוורודה של סורה. פיומון – בצדק מוחלט, כן? – לא מוכנה ללכת בעיוורון אחרי המוזרה הזו שטוענת עליה בעלות.

בינתיים יש צרות חדשות באופק, ולצרות האלה קוראים ‘גנאי’. מורה הדרך מהסדרה המקורית הוא כעת אנס. גנאי מנסה (בדרכים מפוקפקות-מדי עבור סדרת ילדים) להוציא ממייקומון את מה-שזה-לא-יהיה בתוכו. בצעד עלילתי נהדר מופרדת הקבוצה הראשית וכל הדיג’יגורלים מוגלים עם הדיג’ימונים לאזורים אחרים בעולם הדיגיטלי, אזורים המוכרים היטב לצופי הסדרה, ובכך נותן הסרט פתח להתפתחות אמתית עבור הגיבורים. אולם ההיפרדות המדוברת נמשכת כעשר פאקינג דקות ולא משרתת אף צורך עלילתי, אלא אם ‘פאנסרביס’ עונה לכם על ההגדרה. יש די והותר אקשן בסרט הקודם, ולא יקרה אסון אם סרט אחד מהשישיה יהיה רווי דיאלוגים וללא קרבות. הסרטים החדשים אמורים להיות בוגרים יותר משום שהם פונים לקהל שהיה צעיר לפני עשור וחצי, אך זה כבר לא המצב. Soushitsu מוכיח כי לסדרה הזו קשה להתבגר.

הבעיה הזו החלה בסרט הקודם, אולם הפעם היא הגיעה לשיא חדש של גיחוך. אם חלילה יש 20 דקות בלי איזה פיצוץ, נכנס הסרט לפניקה ויורה אבולוציות לכל כיוון. פעם (זוכרים?) ההתפתחויות הללו היו מיוחדות, אולם כעת כל דיג’ימון תינוק – אם הוא רק יאמין חזק מספיק או משהו כזה – מסוגל להתפתח למודל מגה-סופר-פלטינום-מלחמתי בפחות מדקה. ההתפתחויות שומשו במקור כקתרזיס אחרי מסע אמוציונלי, אך אין תירוץ מדוע 80% מסוף הסרט הוא סיקוונס סטייל זימון מגה-זורדים מתוך פאוור ריינג’רס שמישהו שם על Repeat. האנשים ב-Toei מייחסים את הצלחת הפרנצ’ייז להתפתחויות בלבד, ובכך הם חיסלו את האפשרות להתרגש אי שם בסרט האחרון כשתבוא התפתחות מיוחדת שטרם ראינו (מגה-אומנימון X מתכתי?).

זה לא שהסרט רע. האקשן נהדר כמו תמיד ונראה כי הסיפור מתקדם למחוזות שהילד שבי מתרגש לקראתן. מי יודע, אולי נקבל סיום אפי יותר מהקרב ההוא מול אפוקלימון? אך הסרט הקודם הציב סטנדרטים גבוהים, ובמקום לבנות על התשתית הנהדרת שלו – דורך Soushitsu במַקום עם מגה-אבולוציות ועצלנות בפיתוח דמויות. ארבעה סרטים מאחורינו, והתבנית הלעוסה מתגלה; דיג’יגורל עצוב. דיג’ימון עצוב. דיג’יגורל מקבל שיחת עידוד. דיג’ימון מתפתח. חוזר חלילה. אני מהמר כי הסרט הבא – או זה שאחריו – יעסוק במערכת היחסים העכורה בין טאיצ’י ליאמאטו, ואני לא שמח מהמחשבה על האופן בו יטופל הסיפור. אבל מי יודע? אולי נופתע. לטוב ולרע, זה בכל זאת דיג’ימון.


 הטוב: סצנות אקשן נהדרות; מתחילים לקבל תשובות.
הרע: צצים זיופים; גנאי… מה נסגר?
והמכוער: על מי אני עובד? מגה-אומנימון X מתכתי יגרום לי לבכות כמו ילדה קטנה.

ציון במדד OK – סביר פלוס

Digimon Adventure tri. 4: Soushitsu | יפן, 2017 | 88 דקות / 4 פרקים (תלוי את מי שואלים) | Toei Animation | אקשן, הרפתקאות, קומדיה, כשאת אומרת לא למה את מתכוונת | נאטְסוּקי האנאה [הארוּאיִצ’י מ-“Ace of Diamond”], יוֹשימָאסָה הוֹסוֹיָה [הִיוּגה מ-“Kuroko’s Basketball”], סוּזוּקוֹ מימוֹרי [הימיקוֹ מ-“!Btooom”], מאטסוּמי טאמוּרה [ג’ונה מ-“Jormungand”], היטוֹמי יוֹשידָה [מוּקוֹ מ-“Itoshi no Muco”], ג’וּנְיָה איקְדָה [אָטָארוּ מ-“Majestic Prince”], ג’וֹּנְיָה אנוֹקי [שוֹטָארוֹ מ-“Sakurako-san no Ashimoto ni wa Shitai ga Umatteiru”], מָאוֹ איצ’ימיצ’י [סוּסֶרי מ-“Isuca”], מיהוֹ ארקאווה [נארוּקוֹ מ-“Magica Wars”], צ’יקה סאקאמוֹטוֹ [מיי מ-“My Neighbor Totoro”], מיוּמי יאמאגוּצ’י [אנבי מ-“Fullmetal Alchemist”], ג’וּנְקוֹ טאקגוּצ’י [נארוטו מ-“Naruto”] | במאי: קייטרו מוֹטוֹנאגָה | יוצר מקורי: אקיוֹשי הוֹנְגוֹ


לקריאה נוספת:
♦ Digimon Adventure tri. 1: Saikai [ביקורת על הסרט הראשון]
♦ Digimon Adventure tri. 2: Ketsui [ביקורת על הסרט השני]

 Digimon Adventure tri. 3: Kokuhaku [ביקורת על הסרט השלישי]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם