Denki-gai no Honya-san
הכירו את אחת הסדרות האלה שאף אחד לא ימליץ לכם לראות במיוחד, אבל אם כבר נתתם הזדמנות: לא תתחרטו.
Denki-gai no Honya-san עוקבת אחר צוות של חנות לממכר סדרות מנגה במרכז טוקיו. מדובר באחת משתי סדרות העונה הזו שעוסקות בתעשייה. בעוד ש-Shirobako מכניסה אותנו לתוך העולם העסקי של סדרות אנימה וכל מה שקשור אל מאחורי הקלעים, Denki-gai היא בפרונט: גיבוריה הם אוטאקואים, חובבי סדרות מנגה ממגוון סוגים, ובניגוד ל-Shirobako הדוקומנטרית-בטבעה, הסדרה הזו לא תמיד קשורה בתחביב הזה שלנו.
אומיאוׁ הוא עובד טרי בחנות העמוסה. יותר אקספוזיציה מזה קשה לתת: פרקים מתפקדים פעמים רבות כרצף של מערכונים העוסקים בסיטואציות ביזריות מחיי היומיום – בעבודה, בבית – של צוות העובדים. הרבה דברים אפשר להגיד על הצוות הזה: קבוצה של Mistifts שמתאימים יותר לבית משוגעים מאשר לציביליזציה; בעלי פטיש, אחד יותר ביזרי מהשני; ניחנים בכוחות מיוחדים (מישהו מהם מסוגל להתאים כל מנגה לבן-אדם על פי טעמו האישי, מבלי להכיר אותו כלל) ובאופן כללי לא זָן שתרצו להכיר להורים. דבר אחד לעומת זאת כן אפשר לקבוע עליהם בנחרצות: הם אנשים טובים.
אישית, אני אוהב סדרות קומדיה על אנשים טובים להם חסר בורג או שניים. כיף לראות אותם מנסים לתפקד בחברה כאזרחים נורמטיביים, ולגלות – כאשר נכנסים לגלגלי מוחם – שיש לנו ולהם הרבה מהמשותף. בתור סדרת אנסמבל, קרוב לוודאי שתמצאו דמות עמה תוכלו להתחבר יותר מהאחרת. האם זו המנגקה בשאיפה להצלחה? חובבת סדרות הזומבים? הצלמת? אגיד לכם מראש שחובבת סדרות הזומבים היא כנראה לא הדמות שלכם, או של אף אחד – מבין כל העובדים בחנות, היא היחידה שהצליחה לעצבן אותי. העובדה שהיא מדמיינת זומבים בכל מקום ומכה את העובדים, בשילוב האישיות הצווחנית שלה, הופכים אותה למישהי שלא מתאימה לחנות. או לאנימה. כל אנימה.
היא, כאמור, מקרה מיוחד. גם הדמויות איתן פחות תתחברו, בסופו של דבר תגלו כלפיהן סימפתיה. אך פסיכולוגיה היא לא נושא הדגל, אלא השטויות: סגמנטים בשחור לבן? יש. מערכונים חסרי פואנטה? יש ויש. טורנירים שאף רָשוּת בעולם האמתי לא הייתה מאשרת – יש, פעם אחת. וגם אצ'י, במינון סביר אך לא משהו שיאכזב את החובבים.
בעיה אחת שמתפתחת ככל שהסדרה מתקדמת היא שיפינג-בכוח: בערך במחצית תבינו שלכל סיר יש מכסה, ואל זוגות פוטנציאליים הסדרה הזו מכווינה את גיבוריה (והעובדה שיש מספר אי-זוגי של דמויות ראשיות לא מפריעה למערכת הזו לעבוד). שלא תבינו לא נכון, I'm all about the romance, אוּלם בשלב מאוחר תופסת הרומנטיקה מקום רחב יותר, מקום שמגיע כמובן על חשבון הקומדיה אותה באתי לראות. יש הרבה מדי סיטואציות שמובילות לרגעים רומנטיים, ומדובר בקלישאות שלעתים מביך לצפות בהן ('אוי, החמצתי את הרכבת האחרונה הביתה'. 'את חולה אז ברור שאכין לך מרק'. 'שיט, החולצה נרטבה. אם כך אוריד אותה בנוכחותֵךְ').
אל תתנו לכך לעמוד בדרככם, כקומדיה זו אחת הסדרות היותר משעשעות בהן צפיתי. על הדרך תלמדו קצת (ממש קצת) איך עובדות חנויות מנגה; כולל מה מותר ואסור למכור. לא רבות הקומדיות שמתרחשות בעולם האוטאקואים, וזו אולי לא האנימה המצחיקה של העונה – אבל יש לה הרבה ערך מוסף עבורנו.
הטוב: מצחיקה רוב הזמן; דמויות שקל להתחבר אליהן.
הרע: Zombie-Girl; זיווגים. זיווגים בכול מקום!
והמכוער: לא משלמים להם מספיק על החרא שהם עוברים שם.
ציון במדד OK – סביר פלוס
("Denki-gai no Honya-san ("The Electric Town's Bookstore | יפן, 2014 | 12 פרקים | Shin-Ei Animation | ריוֹטָה אוֹסאקה [סאוומורה מ-"Ace of Diamond"], נאטְסוּמי טאקאמוֹרי [יוּקוֹ מ-"!Maken-ki"], מינאמי טְסוּדָה [יוּאי מ-"YuruYuri"], יוֹשיטסוּגוֹ מאטסוּאוֹקָה [סוֹרה מ-"No Game No Life"], מָאי אייזָאווה [ריאה נישינה מ-"Clannad"], איינה טאקטאטסוּ [אזוּסָה מ-"!K-ON"], סאטוֹמי סאטוֹאוּ [ריטּסוּ מ-"!K-ON"], יוּאוֹ קוֹבּאיָאשי [סָשה מ-"Attack on Titan"] | במאי: סאטוֹאוּ מאסאפוּמי | יוצרת מקורית: אסאטוֹ מיזוּ
התגובות נעלות