ראיון עם צוות המחזמר של Death Note


בפורים לפני שנה, אפילו הם לא האמינו שהם יחזרו לעבוד על מחזמר שהוא של Death Note. הרעיון עלה כבדיחה בין שלל רעיונות נוספים, אך האתגר שבדרך הביא אותם לכתוב את התסריט השני של AC. גדול פי 2, מושקע הרבה יותר ובינינו: נראה הרבה יותר נוצץ מכל דבר שראיתם. זימנתי את צוות המחזמר “הטוב, הרע וה…מה זה היה? אה כן, מחברת” לראיון, עשרים וחמישה על אחד. היה סוחף.

“היו לנו שאיפות שהמחזמר החדש יהיה ארוך יותר…” אמרה שירה, מפיקת המחזמר. “…רצינו שירים מושקעים יותר, ורמת הכתיבה עלתה בכמה רמות. כיוון שזו הפעם השניה שאנחנו עושים את זה, באנו מוכנים ולמדנו מטעויות עבר. למשל, כשבחרנו את הסדרה עליה נעשה את המחזמר, לקחנו בחשבון את השיקולים הלוגיסטיים – כמו תפאורה ותלבושות. הרבה יותר פשוט לעבוד על הקוספליי של Death Note מאשר הקוספליי של Fullmetal Alchemist”. כמובן שזה לא היה השיקול היחיד, ב-“Death Note” יש כל מה שצריך כדי להפיק מחזמר טוב: שירים מוצלחים, משחק מוחות מגניב ודמויות מצויינות. במחזמר חוץ מזה, למדנו לסמוך יותר על עצמנו בבחירות שאנחנו עושים. למרות שאנחנו לא אנשי מקצוע, פנינו לאנשי מקצוע שיעזרו לנו – אפילו שחלקם לא חובבי אנימה”.

לא רק צוות ההפקה חזר. על מנת לעבוד על המחזמר, המשפחה הישנה והאהובה נקראה אל הדגל. שחקנים ישנים וחדשים הצטרפו כאחד אל המשפחה המורחבת. כל צוות השחקנים נבחר בצורה שווה, בלי קשר לפרוטקציות. כך אפילו יצא ששלושת השחקנים הראשיים – אלון (לייט), יובל (מיסה) ואור (L) לא היו במחזמר הקודם. “השחקנים החדשים הרבה יותר טובים” צוחק אור, אך בין חזרה לחזרה, הקפידו שלא תהיה הפרדה בין השחקנים מהמחזמר הקודם או מהמחזמר של TO. כמובן שההתחלה אף פעם לא קלה, כמו שמיטיבה להסביר זוהר: “בהתחלה האמת לא היה משהו, אך לאט לאט התגבשנו לצוות אחד, והיה די טוב”.

השיער של אמיר (כן, הוא אמיתי), שמגלם את איזוואוה, אף היטיב לספר: “בפרויקט מסוג כזה, שמהווה כור היתוך, גם אם אתה חדש או ישן, בסופו של דבר, אחרי כל התהליך שכל אחד תקוע בתחת של השני, זה יוצר קבוצה נורא מגובשת”, “ומסריחה” מוסיפה שירה. אולה, יחצנ”ית המחזמר, באה מחוץ להפקה ונדהמה לגלות כי אכן מדובר במשפחה, מעוותת למדי: “בתור מישהי מבחוץ, יש להם קטע נורא מוזר של משפחה. ולא אמא-אבא-ילדים, אלא סבא-רבה ונכדים”.

על הצוות החדש היה להתמודד עם קשיים ושינויים, גם אחרי שההפקה יצאה לפועל. נועה למשל, בחרה לשרת בצה”ל במקום לעבוד בתעשיית הבידור. למרות שנועה לקחה צעד אחורה, היא עזרה המון למחזמר בתחומים אחרים: “ידעתי שהגיוס שלי ישנה את היקף הפעילות שלי בצוות, אז דאגתי לגיוס מאסיבי של כספים לפני שזה קרה”. אך למרות העזיבה של נועה, הצטרפותה של דניאלה הביאה להפקה דברים חדשים ונפלאים, כמו “טריילרים, צלמים ואפילו אנשי צוות מקצועיים”. אפילו נועה, אחרי הגיוס, ממשיכה לתרום כפי יכולתה, וזה מלא.

אחד הדברים הבולטים במחזמר כמו Death Note הוא הדמויות, ולבחור את השחקנים שיגלמו אותם זה לא דבר קל. שירה סיפרה ש-“היה חשוב שלשחקנים יהיו עיניים יפות. כל מי שהגיע לאודישנים עם אוכל וכסף, התקבל אוטומטית. באודישנים בחנו אותם על-פי פרמטרים של משחק, שירה וריקוד. עשינו להם “באנג” ובדקנו איך הם מתים, דבר נורא חשוב למחזמר כמו Death Note. לפי איך שכל אחד שיחק, ראינו מי התאים לגלם איזה תפקיד”.

אך זה דבר אחד להתקבל לתפקיד, ודבר אחר לשחק אותו. אור, שקיבל את התפקיד של L, מספר: “לשחק את L היה ממש מעייף. הגעתי לאודישנים בבאר-שבע, שם פגשתי את אנה (מאטסודה) שדרבנה אותי לנסות. היא נתנה לי את הטקסט, אותו למדתי בעל-פה חצי שעה. בסוף הצלחתי להתקבל בלי לדעת את התסריט היטב.” אנה, בצחוק, מוסיפה: “כן, זה ממש כמו בחזרות”. כל השאר נדמה שהסכימו איתה.

יובל, המגלמת את השרמוטה החביבה על כולנו – מיסה, מסכימה עם אור: “היה לי ממש קשה להתחבר אליה. כשקראתי את התסריט, לא היה פשוט להבין אותה”. אלון לעומת זאת לוקח את התפקיד שקיבל בקלות. דבר מרשים ביותר בהתחשב בכך שהוא מגלם את קירא: “כאשר משחקים את לייט, יש שני דרכים: הקלה והקשה. הדרך הקלה לא באה במשחק, זה פשוט להתנהג כמו מטורף ומופרע, כאשר הוא מאבד את העשתונות. להיכנס לדמות של לייט היה קשה, הוא צעיר ממני ב-4 שנים. אני אדם אגרסיבי ממנו, והייתי צריך לעדן את עצמי בשביל התפקיד. את קירא לעומת זאת קל יותר לגלם, הוא הרבה יותר נוח ותיאטרלי. אני אולי לא מתחבר אל לייט, אבל מצליח לשחק אותו”.

אבל אל תשכחו שמלבד שירים ומשחק, מחזמר מורכב גם מריקודים. התהליך הכוראוגרפי היה לא פשוט בפני עצמו, בעיקר כשהצוות נתקל בקשיים בתחום.
אלון: “תחילה הייתה רק אליס. בשלב מסוים אליס חלתה, והיה לה קשה לנהל את הריקודים לבד. התנדבתי לעזור, ואף נעזרנו בשחקנים עם קצב שעזרו לנו בעניין הריקודים”.

ענבר, מצוות הקוספלי של המחזמר: “משהו אירוני זה שיום לפני שמייקל ג’קסון מת, סיימנו לעבוד על ת’רילר. למחרת הוא מת, מה שמסביר כנראה מדוע“.
אליס: “כשהחלה הכוראוגרפיה ב-AC לא נבחנתי לתפקיד הזה. אביה ביקשה באחת החזרות את התנועות לריקוד של מיסה, ואז אלון הצטרף והחל לעזור. כך נוצר רעיון הכוראוגרפיה”.

אתם חושבים שרק פה התעוררו קשיים? למרות שהם סירבו להסגיר בפני את היעלמותם המסתורית של מספר חברי צוות (ואני טוען: השיער של אמיר בלע אותם) הם נאלצו להתמודד מול קשיים טבעיים של כל מחזמר. יניב, מצוות החקירה, סיפר שהקאסט הפעם גדול במיוחד, והרבה גרים בקצוות שונים של הארץ, מה שיצר הרבה סיבוכים. אליס דווקא מתלוננת ש-“הרבה ציפורניים נשברו במהלך החזרות”. שירה, בהבעה מלנכולית משהו, תיארה את הקשיים בהתחלה: “עכשיו זה אולי חופש, אך רוב הזמן למדנו. יכולנו לקיים חזרות רק בסופי-שבוע, לא על-ימי לימוד וחוגים. כתבנו את התסריט בשעות מטורפות של הלילה”, זוהר: “ולכן ככה הוא נראה” (מופרע, כן?).

גם כשהתנהלו חזרות תקינות עם כולם, עיקר הבעיה הייתה למצוא מקום טוב לחזרות. רן מספר ש-“צריך היה למצוא מקום שיכיל 25 אנשים, מקום שיהיה אידאלי לתנאים. לא תמיד מצאנו מקום מתאים שכזה, אז הסתדרנו עם מה שיש”.

ואם כבר המחזמר הקודם, הפעם – בניגוד למה שהתרגלתם – תצטרכו לבוא עם ידע מקדים כדי לצפות במחזמר החדש. שירה אבל מרגיעה: “כדי לצפות במחזמר החדש צריך תואר שני בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל. אה, וצריך לדעת קצת סינית, אבל חוץ מזה מומלץ לדעת הפעם את הרעיון הכללי של הסדרה”.

בחרתי לבדוק את מידת ההידבקות והנאמנות של הצוות למחזמר. לכן שאלתי אותם, אם הם היו מקבלים הזדמנות להופיע עם המחזמר בברודווי למספר שנים טובות, בלי תשלום – האם הם היו מסכימים? לאחר שהבהרתי שזו שאלה אמיתית, חלקם הועילו לענות.
סמדר: “כאחת שבאה מהדרום ומוציאה 80 שקל על תחבורה בכל חזרה, הצטרפתי רק בשביל החוויה והאנשים, מה ששווה את המחיר”.
רן: “אישית לא יודע מה לגבי ברודווי, אבל הייתי מוכן להופיע ביפן ובארה”ב” (רן, ברודווי זה בארה”ב).
אנה: “לעשות את ההופעה הזאת שוב הייתי עושה בכל מקום” (בואו ננסה באמצע שכונת 100 שערים בירושלים! יכול להיות מעניין).
מיכל, בהתיחסותה לכך שחלק נכבד מהחזרות התנהלו במקלט: “אם תהיה שואה גרעינית, ברור”.

כבר בסוף המחזמר הקודם, היה ברור שהם יכתבו מחזמר חדש. האם גם הפעם הם מתכננים לחזור למחזמר חדש? התשובה, תתפלאו, חד-משמעית, כפי שמסבירה מיכל (המגלמת את ראם השיניגאמי): “כבר אחרי המחזמר של FMA העלינו מספר רעיונות בצחוק. אחד הרעיונות היה Death Note, אך צחקנו וחשבנו שזה בלתי אפשרי. לכולנו (חוץ מלתסריטאיות) היה ברור שייכתב תסריט חדש”.

חלק, כמו סמדר, כבר רואים את עצמם עוסקים בכך בתור מקצוע לעתיד. המחזמר עצמו הוא בית-ספר מצויין לכל מי שרוצה ללמוד משהו בתחום. רן למשל, שפעם לא ידע לרקוד, נכנס לקצב ומאז יש עדויות לכך שרואים אותו רוקד בסמטאות חשוכות ובגנים ציבוריים כל היום. שירה חוזרת למקורות: “יש משפט בגמרא שאומר “מכל מלמדיי השכלתי”, אביה דניאלה ואני למדנו מהי סבלנות; האנשים שאיתנו בצוות הם אנשים מקסימים, ומוכנים לתת מעצמם הרבה”.

לגבי המחזמר הבא, שירה מפתיעה אפילו את צוות השחקנים: “תכל’ס, יש לפחות 3 בתכנון, לא יודעת מה ייצא לגבי זה”. מחזות זמר נוספים כבר במגירה, השאלה היא האם השחקנים יחזרו לסיבוב ג’. אני חושב שה-“כן!!!!” הקולקטיבי שהם ענו רמז משהו על זה שאולי…יש מצב…שכן, הם יחזרו להופיע על הבמה.

השעה כבר מאוחרת, והחבר’ה צריכים להמשיך בחזרות. ביקשתי מילה אחרונה לקוראים, כמובן שרובם לא יכלו להסתפק במילה אחת.
ענן: “אל תבואו, יהיה חרא
“.
השיער של אמיר: “שנאת חינם! כי לשלם בשביל שנאה זה רע
“.
שירה: “שניצל
“.
סמדר: “אננס” (תבואו, תבינו
).
אנה: “ACM2 מגיעים אליכם ברצף לא עקבי בכל יום שלישי. עם אננס” (אוקי, אולי לא תבינו
).
רן: “בואו ותביאו איתכם מגנים, כי אנחנו נפציץ אתכם מכל כיוון אפשרי
!”
רן האחר, שמגלם את וואטארי, מסכם: “Don’t Worry, Be Misa”.

“הטוב, הרע והמחברת” | 20 באוגוסט | אולם סמולארש, אוניברסיטת ת”א | 2 הצגות בלבד | כנס כאמ”י 2009

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם