מחברת המוות: ביקורת עשור [Blu-ray]

אני זוכר זאת כאילו זה היה אתמול: ה-3 באוקטובר 2006, תאריך שהיה מסומן בעיגול בלוח השנה (אנשים עדיין עושים את זה, נכון?). הסיבה לכך זו ההתרגשות הרבה שנסובה סביב עלייתה של “מחברת המוות” [Death Note], גרסת האנימה למנגה הידועה שהסתיימה חודשים קודם לכן. כאשר עלה הפרומו הראשון לאוויר ניתחו גולשי אנימה IL כל פריים ופריים. כמוהם גם אני הייתי שותף בחגיגה. הייתי אז נער צעיר בתיכון, אוטאקו יחיד בשכבה, והאינטרנט היה המקום היחיד בו יכולתי להתבטא. הו, וכמה שהתבטאתי: התבטאתי ב-“אנימה בהילוך מהיר”, התבטאתי ב-“ישראטאקו” ובפורומים של אנימס. לא הודיתי בכך, אך באותה תקופה הייתה “מחברת המוות” – מעוז הקונפורמיזם, כן? – הפרנצ’ייז האהוב עלי, זאת על אף הקילומטרז’ “המרשים” שצברתי: לפחות 60 (!) סדרות ראיתי קודם לכן.

ה-3 באוקטובר הגיע ועמו הפרק הראשון שתורגם, כפי שציפו, 8 שעות בלבד אחרי השידור ביפן (זה היה לפני קראנצ’ירול להזכירכם). האינטרנט המהיר לא היה כזה מהיר באותם ימים, וכססתי כמות לא בריאה של ציפורניים בעודי בוהה במסך: “98%… נו… 99%… קדימה… עדיין 99%.. יאללה… 100%!” כל החלונות נסגרו, את האזניות חיברתי כבר בסביבות ה-50%, והדאבל קליק על קובץ ה-avi. היה הדאבל קליק הכי מהיר בהיסטוריה. שיר הפתיחה “The World” של להקת Nightmare (הם עדיין בסביבה אגב) התנגן וכל מי שחשב להפריע לי ב-20 הדקות הבאות, סופו עגום. כאשר ניגמר הפרק, הידיים שלי רעדו, אך לא מספיק כדי למנוע ממני לצפות בפרק שוב. לצפייה החוזרת המיידית גררתי את אחי הצעיר, ילד תמים שלא הכיר מעבר לדרגון בול זי ופוקימון. היום החדר שלו נראה כך ובעוד כחודש הוא נבחן ב-JLPT בדרגה N1. הפכתי אותו למפלצת באותו יום, והכל בגלל מחברת אחת ששיגעה את העולם.

לאחרונה, בידיעה שאחת הסדרות המשפיעות בעולם חוגגת 10, החלטתי לצפות בה פעם נוספת. בכתבה “משאלת לב” כאן ב-2013 כתבתי “Death Note ב-Blu ray” בתור אחד הדברים שרציתי שיתגשמו (לפני שלוש שנים כנראה לא ידעתי ש-‘Blu-ray’ כותבים עם מקף). המשאלה התגשמה ולפני מספר חודשים יצאה הסדרה, לראשונה בחייה, ב-HD. אך חשוב לשים כוכבית גדולה סמוך לביטוי “HD”: “מחברת המוות” הופקה באופן דיגיטלי, ולכן המרה אותנטית ל-HD אינה אפשרית. האופציה הריאלית היחידה היא “Upscale”, תהליך בו ממירים מאיכות SD ל-HD באמצעות אלגוריתם של אינטרפולציה בו הפיקסלים, על סמך מידע קיים, משתכפלים על מנת להתאים לרזולוציה הגבוהה יותר. פעמים רבות התוצאה נראית לא משהו, ועם חשש כבד ניגשתי לאהבת נעוריי בגרסת הבלו-ריי.

כיוון שזו בכל זאת ביקורת, אני צריך לפחות פיסקה אחת על העלילה. אז הנה היא: יאגאמי לייט הוא נער מחונן ואחד התלמידים החכמים ביפן. כיוון שהוא כל-כך אינטליגנטי, יודע לייט שהאנושות אבודה, בעיקר כי בסביבתו הקרובה ישנה אלימות וטמטום. ריוק הוא שיניגאמי משועמם שמחליט להשליך לכדור-הארץ מחברת מוות: מחברת על טבעית שהורגת כל מי ששמו נכתב בה. כדי למנוע שאלות מעצבנות סטייל “כן אבל מה אם…”, נלווים למחברת הזו 5,310 חוקים (פלוס מינוס). אתם לא תאמינו אגב מי מוצא את המחברת – לייט! מה הסיכוי? לייט סקפטי, אך הוא לוקח את המחברת בכל זאת ומגלה, בדרך הקשה, שהיא עובדת. עקב כך הוא מחליט להשתמש בה כדי ליצור סדר בעולם ולהפוך כל פושע לבר מינן. האינטרפול שם לב שפושעים מתים בזה אחר זה, ובלש מפורסם ומסתורי המכנה עצמו “L” נשכר לנסות ולתפוס את מי שהעולם קורא לו ‘קירא’, וכך מתחיל מרדף החתול והעכבר המפורסם בהיסטוריה (שהוא לא טום וג’רי).

בצפייה החדשה למדתי מספר דברים. אחד מהם הוא שהכיף בסדרה זה הקונספט שלה. מחברת שהורגת אנשים? סיפור בלשי? הפורמט הזה יכול לעבוד בכל מקום, ולכן הסרט המתקרב של נטפליקס לא מפריע לי כמו לאחרים. לא אכפת לי איך קוראים ללייט או מה צבע עורו של L: תנו לי בן-אדם שהורג אנשים עם מחברת (כאילו… לא פיזית), ואני מרוצה. עוד למדתי על הסטנדרטים הנמוכים שלי בעבר; שמעו, זו לא סדרה רעה, כן? אך הנוסטלגיה שיחקה תפקיד חשוב כל פעם בה נזכרתי ב-“מחברת המוות”, אלא שהמציאות היא מאהבת אכזרית. קטעי אנימציה רבים בסדרה הם סטטיים, בדומה לאנימה המפורסמת האחרת שביים מאז טטסוּרוֹ אראקי, Attack on Titan. זכרתי את “מחברת המוות” כתזזיתית, אך סצנת הצ’יפס המפורסמת היא ייצוג הולם לאנימציה. לפחות עיצוב הדמויות נהדר וכך גם הרקעים המפורטים והשימוש באור וצל.

איכות ה-HD בולטת לטובה: זה אולי לא 1080p, אך האנשים ב-VIZ עמלו קשה כדי שההוצאה החדשה תקרוץ לקונים. הסאונד עבר מקצה שיפורים, הוידאו נקי והסדרה מעולם לא נראתה טוב יותר. נתקלתי לאורך השנים בלא מעט סדרות וסרטים שעברו Upscale, ובלב שלם אני יכול להעיד שהעבודה על “מחברת המוות” היא מהמשובחות.

כיף לשמוע את עבודת הדיבוב המוצלחת של מאמורו מייאנו (לא תפקידו הגדול הראשון, אך בהחלט פורץ הדרך שלו) וקאפיי יאמאגוצ’י (שנתיים בלבד אחרי שסיים את הסדרה הראשונה של אינויאשה), וגם איה היראנו שהייתה באותה תקופה סוג-של ג’ניפר לורנס גרסת 2013, ונהייתה מאז סוג-של ג’ניפר לורנס גרסת 2016. לא הרבה סדרות זוכות לשילוש קדוש כמו במקרה הזה בתחום הדיבוב, ולא משנה כמה דמויות פסיכוטיות ידבב מייאנו — כאשר הוא מדבר תמיד אשמע את לייט. יאמאגוצ’י גם הוא מוכיח את המוניטין שלו. קשה להאמין ש-L, אינויאשה וטדי מפרסונה 4 חולקים אותו מדבב.

אל תהרגו אותי, אבל הסיפור לא חכם כפי שזכרתי אותו. המרדף בין L ללייט הוא משעשע ומעניין, אך מהלכים רבים של לייט ו-L לא היו עובדים במציאות. L למשל מגלה את מיקומו של קירא על-ידי שידור פיקטיבי במחוז קאנטו, שידור ש-L לא ניסה לאחר מכן במחוזות נוספים. אבל… מה אם כבר על ההתחלה היה יותר מקירא אחד? לא כיוון ששווה היה לבדוק? רשלנות מצדו של L. לייט עצמו עשה טעויות רבות, הקריטית שבהן היא לא לתת למיקאמי דף מהמחברת שנפרד מהמקבץ שקיבל. הדעה על ניר אגב לא השתנתה: על אף שהעלילה בחלקה השני של הסדרה אינה נוראית כמו שרבים עושים ממנה, ניר הוא אותו ילד מעצבן שניצח בזכות מזל בלבד. זוכרים שהוא גילה את מיקאמי כחשוד רק כי ראה אותו בטלוויזיה? 

למרות חסרונותיה, “מחברת המוות” זו סדרה שכיף וקל למרתן. הפרקים שלה נגמרים מהר והעלילה לא דורכת במקום. אפילו שזו לא הייתה הצפייה הראשונה שלי באנימה, סיימתי את הבלו-ריי תוך יומיים וקצת, והייתי עושה זאת בפחות אם לא הדבר הזה שנקרא ‘שאר העולם’.

עשר שנים אחרי שעלתה, והיא עדיין אחת מסדרות האנימה המובילות בעולם. לנצח אשמור לה פינה חמה בלב, בעיקר כי היא מביאה כבוד לתעשייה שהוכיחה כי מותחנים פסיכולוגיים יכולים להיראות טוב גם ביפנית ובאנימציה (ובגרמנית אף יותר טוב). אם חיכיתם להזדמנות לצפות בה מחדש, הבלו-ריי זו הזדמנות מצוינת. אני לא התיכוניסט הביישן שהייתי פעם, אבל לדבר על “מחברת המוות” מעלה בי רגשות עזים, ולכן לא אתן לה ציון כי אני לא בן-אדם אובייקטיבי (האמת שאני לא בן-אדם בכלל, אני למעשה רקוּן. מפתיע שכל השנים האלה אף אחד לא גילה).

עם ההוצאות הביתיות המחודשות והסרטים שמופקים גם ביפן וגם במערב (ואפילו מיוזיקל), הפרנצ’ייז עושה כותרות בימים אלה כאילו אנחנו ב-3 באוקטובר 2006. אתם מוזמנים לדון איתי על הסדרה ב-ICQ.


Death Note | יפן, 2006-2007 | 25 פרקים (ועוד 12) | מותחן פסיכולוגי, תפוחים | מאמורו מייאנו [אוקאבה רינטארו מ-“Steins;Gate”], קאפיי יאמאגוצ’י [אינויאשה מ-“Inuyasha”], איה היראנו [הארוהי מ-“The Melancholy of Haruhi Suzumiya”] | במאי: טטסורו אראקי [“Attack on Titan”] | יוצרים מקוריים: טסוּגוּמי אוהבה, טקאשי אובּטה

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם