Days

בתור חובב סדרות אנימה העוסקות באנשים המכורים לאדרנלין – דווקא אל הספורט הלאומי (כדורגל, לא מטקות) אני לא מתחבר. ראיתי, במצטבר, עשרים דקות של כדורגל בחיי. פעם גם נגעתי בכדור כדורגל (ככה קוראים לזה, נכון?). לכן “Days” היא בדיוק לאנשים כמוני: הסדרה עוסקת במישהו שמבין בכדורגל כמו שזאב ערבות מבין גסטרונומיה מולקולרית.

טסוקושי הוא נמוך קומה, חלשלוש, נחבא אל הכלים, שלומיאל, ובטח גם מנהל בלוג אנימה. אך דבר אחד ניתן לזקוף לזכותו: התמדה. בתחילת לימודיו בתיכון, מזמין אותו חברו לכיתה ג’ין קאזאמה (לצערי לא אותו ג’ין קאזאמה מ-Tekken) למשחק קַטְרֶגֶל באולם שכונתי. טסוקושי, כמצופה, משָחק כמו תרנגול בלי ראש, אך זה הכי הרבה כיף שהוא חווה אי פעם. לכן הוא מחליט להצטרף למועדון הכדורגל בבית ספרו כדי שימשיך לשחק בכדור עם ג’ין קאזאמה (לא משפט שאי פעם חשבתי שאכתוב). 

אם אתם חושבים ש-Days היא אנימה על איזה מישהו שנראה כלפי חוץ כמו דחליל אך מבפנים הוא רונאלדו (כמו שמגלים בכל סדרת ספורט אחרת) – טעות בידיכם. טסוקושי לא טוב בכדורגל והכדורגל לא טוב בטסוקושי. ליטרלי כל מועדון אחר עדיף עבורו, אך בגלל הפעם האחת ההיא שהיה לו כיף, טסוקושי לא מוותר; הוא מתאמן קשה מכולם, רץ לפני ואחרי הלימודים, בועט לשער עד השעות הקטנות של הלילה, ובסופו של דבר – אחרי ששופך דם, יזע ודמעות – טסוקושי… הוא עדיין השחקן הגרוע ביפן בקבוצה. אאוץ’.

למרות זאת, מטפס טסוקושי בסולם הדרגות, בלי שום קורלציה ליכולותיו. שחקנים מנוסים ממנו הנמצאים במועדון שנה ושנתיים לא הצליחו להיכנס לקבוצה הראשית, ואילו טסוקושי הופך לשחקן מן המניין מהר יותר מהזמן שלוקח לחתול שלי להגיע מהסלון למטבח כשהוא שומע פחית טונה נפתחת (לא, דביל, זה לא בשבילך!). יתרה מזאת, קפטן הקבוצה סאב זירו – סתם, קוראים לו מיזוקי – טוען שטסוקושי יהיה הקפטן בשנתו השלישית – הצהרה שנאמרת לפני שמבקיע טסוקושי שער אחד. מדוע? כי הוא מָתְמיד! הסדרה מוכיחה כי לא משנה כמה אחד יכול להיות גרוע, כל עוד הוא עמל בפרך ומשקיע את חייו בתפקיד, הכישרון הטבעי אינו פקטור. במובן מסוים משקפת “Days” את מוסר העבודה היפני, היכן שיצירתיות וקיצורי דרך מפנים מקומם לטובת הליכה בתלם והתמדה.

זה לא אומר שהסדרה תעורר בכם השראה, היא עשויה אף לעצבן אתכם (גם לי יצא להרים גבה במהלכה); טסוקושי לא היחיד שעובד קשה, ושחקנים אחרים מפנים את מקומם לשלומיאל הקטן בגלל החלטת המאמן, ועוד ברגעים הכי קריטיים של הטורניר. זה שהוא מביא מורל זה נחמד והכול, אך מה יעזור עכשיו מישהו שלא יודע לבעוט בכדור? מהסיבה הזו בדיוק לא הופתעתי כאשר גיליתי שאת המנגה עליה “Days” מבוססת כתב אותו אחד שיצר את “Over Drive” – סדרת אופניים על אחד שבגיל 16 לא ידע כיצד לרכב על אופניים, אך בשיא הקריירה שלו הוא מתחרה בטור דה פראנס (זה לא ספויילר אם זה נאמר בפרק הראשון).

לאחר מספר לא מועט של משחקים, טסוקושי נהיה קצת קצת קצת קצת יותר טוב, והקבוצה מנצלת את זלזול יריביהם בטסוקושי כדי שיגנוב להם כדורים מתחת לאף. ההתקדמות המהירה של החוליה החלשה בשרשרת מנוגדת לסדרת ספורט אחרת שהסתיימה לא מכבר, Diamond no Ace, בה גיבור הסדרה הוא אחד השחקנים הטובים בקבוצה – אך פעם אחר פעם הוא מקבל יריקות בפרצוף ומבלה את זמנו בספסל. “Days” מהבחינה הזו היא התיקון שהיינו זקוקים לחוויה הסדיסטית ההיא (וזו אחת הסיבות ש-!!Haikyuu כל-כך נהדרת: היא לא מתייחסת בקיצוניות לגיבור שלה. יש לו כישרון והוא דמות דומיננטית בקבוצתו, אך הוא עדיין צריך להוכיח את עצמו ולעבוד קשה).

אלמנט הספורט ב-Days הוא לא רע, לא רע בכלל. מִשחקים חשובים נמשכים מספר פרקים, אך לא גוזלים חצי סדרה ומחצית מחיינו. אי שם באמצע העונה (בת 24 הפרקים) ישנה סטגנציה – המשחקים נראים זהים, הרגישוּת של טסוקושי נהית מעיקה ותכלס לא קורה משהו מעניין. כל זה נמשך חמישה פרקים פלוס מינוס, אולם אחריהם שבה הסדרה למסלולה עם התפתחות משמעותית בדמויות ושני משחקים מסעירים הסוגרים את העונה; עד אותה נקודה, טסוקושי וג’ין קאזאמה מקבלים את מרב תשומת הלב, אך ברגע שמכירים את השחקנים האחרים, נהית Days מעניינת יותר.

לצערי ערכי ההפקה של הסדרה אינם גבוהים, ומתוך ארסנל סדרות הספורט הטובות של השנים האחרונות, Days נראית בינונית, ולעתים – גם בסצנות מפתח – איכות ההפקה מביכה: שוטים ממוחזרים, תמונות עם קריינות במקום אנימציה ועיצוב דמויות ששרבט ילד בן 5. בז’אנרים אחרים הדבר מפריע לי פחות, אך בסדרה בה כל משעול הוא חשוב, חבל שהיא לא זוכה ליחס הוגן, בעיקר בסדרה של סטודיו Mappa הפנומנלי. כנראה הם שרפו את התקציב שלהם על Yuri!!! on Ice.

האנימה לא באמת הסתיימה, היא יצאה לפגרה ותשוב לעונה שנייה במהלך 2017 (ההימור שלי על אפריל), מה שנותן לכם הזדמנות להדביק את הפער לפני שתיכנס הסדרה למה שעתיד להיות המשחק הקשה ביותר של הקבוצה עד כה. היא לא סדרת הספורט הטובה של השנה, אך Days גרמה לי להתעניין בכדורגל, מה שאפילו Giant Killing מ-2010 לא הצליחה לעשות.


הטוב: סדרת ספורט טובה שלא תאכזב את חובבי הז’אנר.
הרע: איכות הפקה בינונית; הטיפול בטסוקושי עם כפפות משי עשוי לעצבן.
והמכוער: מה הכוונה ב-“Days”? אין שום משמעות לשם הזה עבור הסדרה.

ציון במדד OK – סביר פלוס

Days | יפן, 2016 | 24 פרקים | ספורט, כדורגל, דרמה, קומדיה, “גאמבאטההההה” | סטודיו Mappa | טאקוּטו יושינאגה [קוֹג’י מ-“Welcome to THE SPACE SHOW”], יוֹשיטסוּגוּ מאטסוּאוׁקה [בטלגיוס מ-“Re:ZERO”], מריה איסְה [קילוּאה מ-“(Hunter x Hunter (2011”], איָסְה סאקורה [הארוּ אונודרה מ-“Nisekoi”], דאיסוּקה נאמיקאווה [אויקאווה מ-“!!Haikyuu”], קן [היביטו מ-“Space Brothers”], קייטו אישיקאווה [גנוס מ-“One-Punch Man”], דאיסוּקה אוֹנוֹ [ג’וטארו ‘ג’וג’ו’ קוג’ו מ-“JoJo’s Bizarre Adventure”], מאמורו מייאנו [לייט מ-“Death Note”], טאקהירו סאקוראי [מאקישימה שוגו מ-“Psycho-Pass”], קאטסוּיוּקי קוֹׁנישי [אוֹזְמה לי מ-“Macross Frontier”] | במאי: קוֹנוֹסוּקה אוּדָה [278 הפרקים הראשונים של One Piece] | יוצר מקורי: טְסוּיוׁשי יָאסוּדה [“Over Drive”]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם