Danganronpa: Trigger Happy Havoc

“!It’s an all-you-can-kill, kill-or-be-killed, killing-killing-killing-all-around world” / מוֹנוֹקוּמה


ביקורת זו נטולת ספוילרים. גם את התמונות ליקטתי בפינצטה. ואנא מכם, בלי תגובות כמו “אבל שמת תמונה בה רואים בבירור ש…” כי לא, לא רואים כלום. עבור כל מי שלא שיחק במשחק, התמונות חסרות הקשר. נכון שמי שיבהה באחת התמונות במשך שעתיים ינחש אולי חצי-ספוילר, אבל אף אחד פה לא כזה משועמם… נדמה לי.


אני מעיד על עצמי כאדם ממוצע, מישהו ששייך ל-99% – אותו רוב שהוא לא חלק מהמנהיגים, המהפכנים, איילי ההון או הקוספליירים. נכון שאולי ניחנתי בכישרון כתיבה סביר פלוס, עיניים מהממות, חיוך כובש, חוש הומור וצניעות יוצאת דופן, אך כאשר תפרוץ מגיפת הזומבים, לא כדאי לכם לעקוב אחרי אם ברצונכם לשרוד. רוב הסיכויים שאהיה חלק מהזומבים כבר ביום הראשון.


לא כאלה הם תלמידי Hope’s Peak Academy.
דרישות הקבלה למוסד אליטיסטי זה שונות ממה שאתם מכירים: לא צריך ציונים גבוהים או כסף רב, אלא פשוט להצטיין יותר מכולם בתחביב שלך. או בקיצור: להיות התלמיד האולטימטיבי. כך למשל, מחזור 78 החדש מורכב מהשחיינית האולטימטיבית, שחקן הבייסבול האולטימטיבי, עילוי הכתיבה האולטימטיבית, מתכנתת אולטימטיבית, לוחמת אולטימטיבית, ואפילו תלמידים שהעיסוק האולטימטיבי שלהם הוא קצת… אחר: חוזה העתידות האולטימטיבי, האיידול האולטימטיבית, כותב הפנפיקים האולטימטיבי ואפילו מנהיג כנופיית אופנוענים (אולטימטיבי). הם ועוד מספר תלמידים אחרים אמורים להיות התקווה של דור העתיד, כאלה שינהיגו את העולם ויביאו כבוד.

ויש את מאקוטו. מאקוטו הוא כמוני: זומבי לעתיד. הוא כל-כך רגיל שאפילו בתור תינוק אימא שלו פנתה אליו כ-“קוּקוּ. מי תינוק סביר? מי? אתה? נ~כון, א~תה תינוק סביר. אקוצ’יקוצ’יקו. אקוצ’יקוצ’יקו”.

זה מאקוטו בשבילכם. ומשום מה התקבל מאקוטו ל-Hope’s Peak Academy מבלי שבכלל ניסה. מאקוטו יכנס אל המוסד על תקן “התלמיד בר-המזל האולטימטיבי”, ועכשיו תבינו מדוע זה אירוני. 


ביום הראשון ללימודים, בדקות הראשונות, מאבד מאקוטו את הכרתו. כשהוא מתעורר, הוא והתלמידים האחרים מוצאים את עצמם בתוך סיוט: המוסד כולו נאטם כך שאין אפשרות להיכנס ולצאת. מצלמות אבטחה מעטרות כל חדר ותת-מקלע ענק מכוון אליהם בכל קומה (ואתם חשבתם שהיום הראשון שלכם בלימודים היה גרוע, הא?). לא עוברות מספר דקות בטרם הם פוגשים את מוֹנוֹקוּמה: ספק-דב ספק-אין-לי-מושג שטוען כי הוא המנהל החדש של בית-הספר.

מעתה יבלו התלמידים יבלו את שארית חייהם בתוך המתחם (שאגב, לא כזה נוראי: יש בריכה, סאונה ואפילו חדר משחקים). לימודים, אם שאלתם, לא הולכים להתקיים במקום. הדרך היחידה ‘לסיים’ את בית הספר היא באמצעות… רצח! *טאם טאם טאם*


מונוקומה מבטיח – רק למי שירצח חבר לכיתה – כרטיס בכיוון אחד אל העולם שבחוץ. הקאץ’: Class Trials. לאחר שמתבצע רצח, מאקוטו והאחרים אוספים ראיות ואז מתנהל משפט שבמהלכו צריכים חברי הכיתה לגלות מי האחראי לרצח. אם הם נכשלים, הרוצח יוצא לחופשי וכל השאר מוּצאים להורג. אם הם מצליחים, יש לרוצח חצי דקה לומר על עצמו קדיש. 

Danganronpa הוא לא רק Ace Attorney על אסיד: יש במשחק הזה אלמנטים של Corpse Party, משחקי קצב, דייטינג-סים ואפילו 4 Persona. אבל יותר מהכול, זהו מסתורין-בלשי רווי בהומור, עלילה טובה, דמויות מעוררות סימפתיה ו-ה-מ-ו-ן תפניות בעלילה. בשונה ממשחקים אחרים, פה אין צורך לחכות עד סוף המשחק כדי לקבל קתרזיס. Danganronpa יוסיף אחת לכל פרק אלמנט חדש שיאתגר אותנו הן כשחקנים והן כצופים.


התקדמות בעלילה, כאמור, יש בשפע, אך גם זמן פנוי לחקור את בית הספר ובעיקר לפתח קשרים עם התלמידים האחרים: כמו ה-Social Links ב-Persona, קשרים אלה יפתחו אצלכם יכולות שיעזרו לכם במהלך המשפט ויחברו אתכם יותר עם התלמידים האחרים.

קחו בחשבון שאתם עשויים לפתוח בקשר עם מישהו רק כדי לגלות שאותו אחד נרצח יום למחרת, רגע לפני שסיימתם להכיר אותו לעומק. וזה היופי במשחק, אותה אי-ודעות ששורצת בכל פינה. יש המון שאלות, וכשאתם עונים על אחת, נפתחות עוד 3 חדשות. לטובת המודאגים, לא אגיד שום דבר על סוף המשחק חוץ מכך שהוא לא ישאיר אף שחקן מתוסכל.

החל מהרגע בו מתבצע רצח, עובדים גלגלי המוח שעות נוספות: במהלך החקירה יש לאסוף ראיות, קלושות ככל שיהיו, ובמהלך המשפט חייבים לפענח לבד את הקשר בין ראיה כזו או אחרת לבין המקרה.


כל משפט הוא ארוך (עד שעתיים) אך מספק: המשפטים במשחק לא נפתחים ב-‘טוב, מי רצח?’, אלא ב-‘טוב, מי לא רצח?’ או ‘איך בדיוק זה קרה?’. רק אחרי שעה של הרכבת הפזל, עליכם – כן, עליכם – להצביע על מי שלדעתכם הוא הרוצח, ובמידה וצדקתם, מתחילה מסכת הוכחות ועימותים. כדי לא להשאיר אתכם משועממים, מערכת ה-Class Trials היא דינמית ומורכבת ממיני-משחקים שמהווים בעצם את ההתקדמות במשפט.

לדוגמה, בכל דיבייט נזרקים משפטים לאוויר ועל השחקן ‘ליירט’ את המשפט האחד שסותר את מה שמאקוטו יודע שקרה. כשאתם עולים על תגלית חדשה במהלך המשפט, משחק סטייל גלגל-המזל תופס את הבמה וצריך למצוא את מילת המפתח הנכונה. משחק הקצב מעמת אתכם מול מישהו שמטיל ספק בדבריכם, וכדי לנצח על השחקן להישאר במקצב הנכון. לקראת סוף המשפט, כאשר כבר יש חשוד מרכזי ופחות או יותר הבנתם מה שאירע, יש להשלים קומיקס המתאר את תקרית הרצח מ-א’ ועד ת’. כל אלה מצטרפים למערכת המשפט הבסיסית (מענה נכון על שאלות, הצגת ראיה מתאימה וכו’) וביחד הם הופכים את Danganronpa לאחד המשחקים האינטנסיביים והמגניבים EVER.

השקעה רבה הלכה לטובת הפקת המשחק: עיצוב הדמויות הוא מתנה לקוספליירים, הסביבה ביזרית ומעוצבת ב-Cel shading והסאונדטראק מסרב עד עכשיו לצאת לי מהראש. אפילו רשימת המדבבים במשחק היא טופ-קלאס, כפי שניתן לקרוא בתחתית הביקורת (ברצינות, תקראו הפעם. לקח לי זמן לכתוב את זה).


עד שיגיע המשחק השני אי שם בספטמבר, אחרוש עוד על ה-School Mode, מצב משחק מיוחד שמאפשר להשלים פערים בפיתוח הקשרים ולחקור עוד את בית-הספר. האפשרות לשחק ב-Danganronpa היא זכות ולא חובה. מעטים המשחקים שמצליחים לאתגר את התאים האפורים, לנגן על הרגשות, להצחיק עד דמעות, לרתק לכיסא וקצת לזעזע.

ועצה אחרונה: אל תריצו “Danganronpa” בגוגל עד שתסיימו את המשחק. האינטרנט הוא מקום אכזרי ומלא ספוילרים.


הטוב: נראה טוב; נשמע טוב; כיפי; מעניין; מצחיק; עצוב.
הרע: הממ… הדם ורוד.
והמכוער: לפחות הוא לא לבן.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

Danganronpa: Trigger Happy Havoc | יפן, 2010 (PSPׂׂ) ו-2013 (גרסה משופרת ל-PS Vita) | מסתורין, בלשי, יפנים והרעיונות שלהם | Spike Chunsoft, NIS America | נוֹבּוּיָה אוֹיאמָה [דוראמון מ-“Doraemon”], מגוּמי אוֹגאטה [שינג’י מ-“Evangelion”], יוֹקוֹ היקאסה [מיוֹ מ-“!K-ON”], אקירא אישידה [גאארה מ-“Naruto”], קאפיי יאמאגוצ’י [L מ-“Death Note”, אינויאשה מ-“Inuyasha”], מיוּקי סאוושירוֹ [קוּרפיקה מ-“(Hunter x Hunter (2011”, צ’יווה סאיטוֹ [היטאגי מ-“Monogatari Series”] | מאסייה מאטסוּקאזה [קיוֹיה מ-“Ouran High School Host Club”], מאקיקוֹ אוֹהְמוֹטוֹ [קירבי מ-“Kirby”], טאקהירוֹ סאקוּראי [קאזויה מיוקי מ-“Dia no ace”. אגב, הוא מדבב במשחק את שחקן הבייסבול האולטימטיבי], קוֹקי מייטה [יוּקיטוֹ מ-“Tsubasa: Reservoir Chronicle”], קאזוּיה נאקאיי [היג’יקאטה מ-“Gintama”], קוֹאוּסקה טוֹריאוּמי [אימאיזוּמי מ-“Yowamushi Pedal”], הקירוּ שינה [הראשונה לדבב את מגה מן], קוּג’ירה [אורוצ’ימארו מ-“Naruto”], מגוּמי טויוגוּצ’י [היקארי מ-“Pokemon”], שוב קאפיי יאמאגוצ’י [מדבב שתי דמויות שונות]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם