(Corpse Party (PSP

ועוד חשבתם שחווית בית-הספר שלכם הייתה נוראית…

השבוע – לכבוד עליית ארבעת פרקי ה-OVA – החלטתי לשחק ב-Corpse Party, משחק PSP המתפקד כרימייק למשחק מחשב שהוא בתורו פוֹרְט למשחק סלולרי שבתורו הוא רימייק למשחק ל-NEC PC-9801. מ-1996 (הגרסה הראשונה) ועד 2010 (גרסת ה-PSP) זרמו מים רבים מתחת לגשר, או הרבה דם נשפרץ (‘נשפרץ’? זו מילה בכלל?) במסדרונות בית-הספר, אך דבר אחד נותר זהה: הסיפור.

קבוצה של תלמידי תיכון והמורה לוקחים חלק בריטואל פָּגַני בהנחה שהוא יעזור להשאיר את החבורה מלוכדת, זאת לכבוד עזיבתה של אחת מהן לבית ספר אחר. למען השם: החבר’ה האלה קוראים לחש מיסטי בבית ספר בשעת לילה, ועוד מופתעים שמשהו רע מתרחש בעקבות זה! אף אחד מהם לא שיחק משחקי אימה בעבר?

המשהו הזה שמתרחש זו רעידת אדמה בעקבותיה מוצאים התלמידים את עצמם בתוך מבנה עזוּב שאת מסדרונותיו מאכלסים גופות, שלדים ושלוליות דם, רובם ככולם שייכים לתלמידים תמימים אחרים שחשבו שהלחש – ‘Sachiko Ever After’ שמו – לא יעשה להם רע. לוקח לתלמידים שלנו מספר דקות להבין כי המקום בו הם נמצאים הוא למעשה בניין רפאים של בית-ספר שנסגר ונהרס לפני שלושים שנה בעקבות סדרה של חטיפות ורצח, ועל הריסותיו נבנה התיכון ממנו באו גיבורי הסיפור. אם זה לא מספיק רע, קבוצת התלמידים פוצלה במהלך הרעידה וכל תלמיד, זוג תלמידים או שלישייה נמצאים בממד אחר לחלוטין משאר החבורה. תלמידים יכולים להיות נוכחים באותו חדר מבלי באמת להיות באותו חדר או אפילו באותו ציר זמן. קריפי, נכון?

המשחק כלל לא ארוך. Corpse Party מורכב מחמישה פרקים בלבד כאשר אני בספק אם בפרק תבלו (“תבלו”) יותר משעתיים. כפי שניחשתם, כל פרק עוסק בקבוצה אחרת של תלמידים; הם מנסים למצוא דרך החוצה, להבין מה הסיפור של המקום ולהיזהר ממפגשים עם רוחות רפאים, כיוון שלרוב הם לא מסתיימים באופן חיובי. פרקים מכילים ‘סוף טוב’ (שהוא לא באמת כזה טוב) ו-‘סופים רעים’ (מאוד רעים). כדי להתקדם לפרק הבא, עליכם להשיג את הסוף הטוב. איך עושים זאת? נמנעים מלעשות טעויות. לעתים מדובר בתשובה לא נכונה שנתתם לשאלה, חדר שלא הייתם צריכים להיכנס אליו או חפץ שהיה עליכם לאסוף. לפעמים זה קל, לפעמים מורט שערות; פעמים רבות מצאתי את עצמי חוזר על סוף רע זהה, רק בגלל שאין שום רמז מצידו של המשחק אודות הימצאותו של אותו גורם שאמור להוביל אותי לסוף הטוב. והכי גרוע? אתם עשויים לבזבז שעתיים בביצוע מה שנראה לכם נכון, להגיע לסוף הפרק כדי לגלות רק שם שהסוף הוא רע – וכל זה בגלל משהו מינורי שעשיתם, או לא עשיתם, בתחילת הפרק.

זו בערך התלונה היחידה שיש לי. 
המשחק עובד היטב לא רק בשל אלמנט האימה המוצלח שבו (עליו בהמשך), אלא גם בזכות הסיפור הבלשי. לאורך הפרקים תחשפו שכבות נוספות בסיפור של בית הספר היסודי שנסגר בשל נסיבות טרגיות. זה קורה באמצעות קטעי עיתון שפזורים ברחבי בית-הספר, קלטות, יומנים וכמובן – התקדמות עלילתית. Corpse Party עובד כל-כך טוב כי הוא לא מניח לרגע מהסיפור; תמיד יהיה אלמנט חדש שיחשוף פרט נוסף אודות פרשיית הרצח ההיא והקשר של רוחות הרפאים לכל העניין. כל הגופות שפזורות נושאות על עצמן תגית עם שם. אספו את התגיות וגלו מה סיבת המוות של כל מסכן, ועל הדרך תוכלו לשחק בפרקי ‘אקסטרה’ קצרים שמסבירים מה קרה לאותם תלמידים שמתו מיתות מחרידות.

בין ‘לך ממסדרון X’ ל-‘לך למסדרון Y’ יש סצנות מעבר. ככל שתתקדמו במשחק תיחשפו ליותר סצנות בהן מקש ה-X הוא חברכם היחיד. המשחק מכיל למעשה אלמנטים של קריאה באותה כמות כמו המשחקיות עצמה. זה לא דבר רע כמובן; הרי מדובר בסיפור אימה בלשי. המשחק לא נשאר תקוע באותה סביבה או עם אותן דמויות לאורך זמן רב. סצנות המעבר אולי לא משנות את חוקי המשחק בכל פעם מחדש, אך הן רוח בריזה נעימה בים המוות שפוקד כל פינה.

והמוות אכן אורב בכל פינה – לא באמת ניתן לדעת מה עשוי להרוג בכל רגע. לפעמים כניסה לתוך דלת תמימה למראה תוביל למפגש פנים-מול-פנים עם רוח רפאים שלא בזבזה זמן בלתפוס את הדמות שלי, זאת לפני שבכלל הבנתי שאני צריך, כאילו, לברוח. חדר בכיתה עשוי להשתנות אפילו אם חלפו 2 דקות בלבד מאז הפעם האחרונה שהייתי בו. אה, ואם אתם משחקים: ומומלץ לבדוק ארונות, שלדים ודלתות נעולות פעמיים בכל פעם. אתם עשויים להיות מופתעים. 

Corpse Party הוא ה-משחק לשחק באמצע הלילה. לבד. עם אוזניות. פס קול המשחק הוא אחד המוצלחים ששמעתי: יש בו רפרנסים למוזיקת משחקי 16 ביט, אך הוא מכיל נעימות רוק ומנגינות מוות מצמררות. מיותר לציין שהמוזיקה משתנה כל הזמן בהתאם למצב בו אתם נמצאים, ולעתים משמשת נורת אזהרה לקראת מה שעתיד לבוא. ועזבו מוזיקה, רשימת המדבבים של Corpse Party מורכבת מקבוצת אולסטארס לכל דבר: הירוֹ שימוֹנוֹ, הלא הוא קיימה יקירנו מ-“The World God Only Knows“, ארי קיטאמוּרה האחת והיחידה בתפקיד אחותו הקטנה, יוּאיצ’י נאקאמורה (Oreimo), מיוּקי סאוושירו (קורפיקה מ-Hunter x Hunter, או יותר טוב: התינוק מ-Beelzebub), יוקה נאנרי, טטסויה קאקיהארה ואחרון חביב: טומוקאזוּ ‘גינטמה’ סוּגיטָה.

סיבה נוספת מדוע Corpse Party הוא משחק אימה מצוין היא כי הוא גורם לשחקן לאהוב את הדמויות. לכל אחד מגיבורי המשחק יש אישיות עגולה, סיפור ואפילו בני משפחה שמחכים בבית ומדברים עליהם. דמויות המשחק מאוד אנושיות, ולכן כאשר מגיע תורו של מישהו למות – זה כואב לא רק במיתרי הקול
(“לא, לאאאא רק לא היא“) אלא גם בלב. נאחזתי בגיבורים החיים והתפללתי שלא יאונה להם כל רע. ה-‘סופים הרעים’ עליהם דיברתי קודם מכילים תיאור מקברי של מוות (שלא צריך לקרות) של הדמות עליה אתם שולטים, וזה לא קורה באופן עליז במיוחד. במשך דקה או שתיים המשחק משמיע כיצד הגיבור מתנשף, צועק, צועק, צועק, צורח וצורח חזק יותר, כאשר בזמן הזה שומעים כיצד רוח הרפאים, או מה שזה לא יהיה הפעם, מוציאה לדמות עין או תולה אותה להורג. מי שאחראי על הסאונד צריך לקבל מדליה על האופן המזוויע בו הוא הצליח לגרום לגדיעת איברים להישמע. המסך בכל אותם רגעים שחור משחור, ודווקא העובדה שלא מראים לנו את המתרחש – זה החלק המפחיד ביותר.

אל דאגה, סדיסטים יקרים: Corpse Party מכיל שפע של פורנוגרפיית דם ועצמות במהלך המשחק עצמו. המשחק הוא אחד האלימים שתשחקו, ולא מתבייש להראות תלמידים מתים במגוון דרכים (וזה חתיכת מגוון. Corpse
Party מכיל דרכי מוות שלא ידעתי שקיימים). והחלק הכי טוב: הוא עושה זאת באמצעות גרפיקת אולד סקול, 16 ביט בדו-ממד. זה רק מוכיח שלא צריך את הגרפיקה החדשה ביותר ומערכת משחקיות מהשורה הראשונה כדי לבנות סיפור אימה מוצלח. צריך רק עלילה טובה, דמויות שבאמת אכפת מהן ואת
 הטריקים הטובים והמוכרים של הז’אנר, בתוספת מקוריוּת.

כאשר תהיה לכם הזדמנות, פנו לעצמכם יום – או מספר ערבים – כדי לשחק ב-Corpse Party. אם אתם אוהבים לפחד ועוד לא התנסיתם במשחק, הוא עולה כעת פחות מ-50 ש”ח בחנות הפלייסטיישן של ה-PSP וה-Vita (וחינם אם אתם פירטים קמצנים). חווית המשחק תגדיל כמובן את רשימת האנימה שלכם, שכן אין סיכוי שתוותרו על ה-OVA שיצא החודש ומכסה את עלילת המשחק (וחלילה שתחשבו להחליף את האנימה במשחק: טרם צפיתי בה, אבל מהביקורות עולה שהיא בינונית וחותכת חלקים מהמקור). לא לשכוח שיש משחק המשך בלעדי ל-PSP ומשחק שלישי, אחרון בסגה, שיוצא ל-Vita בהמשך השנה.

במילים אחרות, Corpse Party היא מחויבות. אתם תיכנסו לעולם זר, מסתורי ומסוכן, אך כזה ששווה כל שניה. משורת הדיאלוג הראשונה ועד החלקים הפסיכיים שחוויתי בפרקים 4 ו-5, לא הנחתי את העיניים מהמסך: סיפור כל-כך מרתק, דמויות שאני לא יכול לשכוח ואפילו – כן, כן – הומור משובח, כל אלה הופכים את המשחק לחוויה שהיא חובה גם ללא-גיימרים שבינכם. לכו להתנסות, ותראו כיצד אתם מעריכים לפתע את החיים שיש לכם.


לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם