Chaos;Head

Chaos; Head היא אחת הסדרות האלה שאת הצפייה בהן התחלתי כי, ובכן, הפוסטר נראה חמוד. פוסטר של סדרה או סרט הוא הרושם הראשוני שקובע האם עלינו להמשיך למערכת יחסים עם הסדרה או לדלג על ההזדמנות. הפוסטר שמשך אותי לסדרה הוא אותו אחד שאתם רואים למטה: יש בו נערה בשיער ורוד ותלבושת בית-ספר המחזיקה סוג של חרב הגדולה עליה פי 5. “אווו, איזה יופי. סדרת אקשן עם נערות שנלחמות” חשבתי לעצמי. לא הייתי רחוק מהאמת, כי יש בסדרה ארסנל רחב של נערות העושות “פיו פיו טרררר סווווש, קראש, בּאנג!”, אבל האמת היא שמדובר בסדרה שתגרום למוח שלכם לעבוד שעות נוספות, כי העלילה היא בהחלט הצד המעניין פה.

Chaos;Head עוקבת אחר טאקומי – תלמיד בית ספר פרנואיד והארדקור אוטאקו. הוא גר במחסן על גג של בניין דירות ועיסוקו היחיד הוא משחקי MMORPG, צפייה בסדרות אנימה ואיסוף פיגרים, בעיקר של סיירה – הגיבורה האהובה עליו, אותה הוא מדמיין כווייפו שלו. יום אחד טאקומי נהיה מעורב בפרשיית רצח בשיבויה, טוקיו. הוא מקבל בצ’ט לינקים בהם רואים עדות לרצח שמתבצע באותו יום, ובכך טאקומי נקלע לשרשרת אירועים הנקראת “New Generation”. הייתי מסביר לכם מה זה בדיוק, אבל חבל להבריח אתכם מהביקורת בשלב מוקדם כל-כך.

כמצופה, כל פרק בסדרה רק מגביר את הפרנואידיות. דמויות חדשות, לרוב בנות, צצות בחייו. בין אם זו בלשית במסווה של ידידה, נערה בשכבה שהיא גם זמרת בלהקה (לא רעה בכלל האמת) ורימי, שוב אותה נערת פוסטר, וטאקומי נשבע כי היא זאת האחראית למקרה הרצח, והיא מצידה משוכנעת (כמו גם כל הסביבה) שהיא מכירה אותו מאז שהם היו ילדים, ויש לה גם צילומים והוכחות, זאת למרות שאין לטאקומי כל זכרון לכך. אז מה הולך פה? תצטרכו לראות כדי להבין.

העלילה של ראש;תוהו ובוהו היא שילוב בין Paranoia Agent, Serial Experiments Lain  ומועדון קרב. כולן יצירות פסיכוטיות ופרנואידיות החוקרות את הטבע הפסיכולוגי של האדם, ביחס לסביבה המודרנית. כך למשל הטכנולוגיה היא גורם משפיע ב-Chaos;Head, ורואים בו גלישה ממוחשבת בצורה האמינה ביותר שנראתה עד כה בסדרת אנימה. העלילה מרוכזת בשיבויה לא במקרה; המקום הוא המרכז של טוקיו, איזור טכנולוגי מתפתח עתיר ידע, ויחד עם זאת מסוכן.

הסדרה עצמה אינה ארוכה: 12 פרקים בלבד, עם התחלה, אמצע וסוף. את מרבית התשובות תקבלו בפרקים האחרונים, אז הסדרה תהפוך ליותר סדרת אקשן מאשר הנופך הדרמתי-בלשי שאפיין את תחילתה. על מיעוט הפרקים מפצים אורכם, 27 דקות. אולם לא תרגישו באורך הזה משום שהעלילה אינה דורכת במקום. ישנם דיאלוגים מיותרים ובשלב כלשהו רציתי להרביץ למסך לשמע המשפט “?These eyes…whose eyes are they” שחוזר על עצמו 40 פעם. אך האנימציה המדהימה של הסדרה והגרפיקה המפורטת להפליא, כמו גם עיצוב הדמויות והסביבה המודרנית המגניבה של שיבויה, הופכות את הצפייה בפרקים ממייגעת למרתקת. בעניין פס הקול גם פה ההפקה לא חיפפה; המוזיקה קצבית ומותחת מספיק כדי להכניס את הצופה לעניינים, ועם היא לא נמאסת אף פעם.

לא הייתי ממליץ לצפות בסדרה אם אתם מחפשים משהו קליל, או מנגד משהו שלא יסבך לכם את תאי המוח. זו אחת הסדרות האלה שמצריכות מכם להיות עירניים 27/12 (27 דקות לפרק, 12 פרקים). ריבוי דמויות, עלילה שמסתבכת וטוויסטים הם לא אלמנטים שיקרצו לכל אחד. אבל סדרה בה הגיבור הראשי הוא אוטאקו פרנואיד עם חוש אופנה מהסבנטיז, ובנות עם חרבות גדולות, לא יכולה להזיק.


הטוב: עלילה יוצאת-דופן. איכות אנימציה וגרפיקה גבוהות, ופס-קול טוב. הדמויות מגניבות. יש אקשן.
הרע: דיאלוגים מיותרים. דמויות רבות מאופיינות בסטריאוטיפים שטחיים. פרקים מעט ארוכים מהרגיל.
והמכוער: המכנסיים של טאקומי.

ציון במדד OK – סביר פלוס

Chaos;Head | דרמה, מתח, אקשן, אימה,  מסתורין, רומנטיקה, פסיכולוגי, על-טבעי, ריבוי ז’אנרים | 2008 | סטודיו MADHOUSE | במאי: אישייאמה טאקאקי | 12 פרקים

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם