!Btooom

"הבא להורגך…"

מכירים מישהו שממש שונא אתכם? כדאי שתיזהרו, מפני שהוא יכול לשלוח אתכם לעזאזל.

זה מה שקרה עם ריוטה סאקאמוטו, מובטל בן 22 שגר עם אמוֹ ומבלה את מרבית זמנו במשחקי וידאו. ליתר דיוק, משחק וידאו ספציפי: Btooom, סוג של קול אוף דיוטי (נדמה לי) רק עם פצצות מתוחכמות במקום רובים. בעולם האמיתי ריוטה הוא לוזר שלא חושב לא על העתיד שלו ולא על אמו, עובדת קשת יום שרק רוצה שבנה ימצא עבודה ויעוף מהבית, רק שהעבודה היחידה שהוא מוכן לעבוד בה היא בחברת המשחקים שפיתחה את Btooom. כן, נער בן 22 עם חלומות של בן 6. בניגוד לעולם האמיתי, בעולם של Btooom הוא מלך: הוא מדורג בין עשרת השחקנים המובילים בעולם, היפני היחיד בטבלה. שמו האווטאר שלו הולך לפניו והוא אפילו נשוי – בגבולות עולם המשחק כמובן – לשחקנית אחרת, אותה הוא כמובן מעולם לא פגש במציאות.

הכל טוב ויפה, עד שהוא מתעורר בג'ונגל במרכז אי נידח. אין לו שום זיכרונות כיצד הגיע למקום, אך אין לו יותר מדי זמן לחקור: מישהו רודף אחריו. לאותו מישהו יש סט של פצצות, ממש כמו ב-Btooom, וריוטה חייב ליישם את הטקטיקות שהוא מכיר מהמשחק על-מנת לשרוד. עד מהרה מבין ריוטה שהוא כלוא בתחרות באטל רויאל המבוססת על המשחק הכה אהוב עליו, רק שפה כל אחד מהשחקנים נושא על עצמו צ'יפ. על-מנת לצאת מהאי מוכרח ריוטה לאסוף שבעה צ'יפים, כאשר הדרך היחידה לקחת צ'יפ משחקן יריב היא להרוג אותו. מה יעשה כעת ריוטה שמעולם לא הרג אדם שאינו עשוי מפיקסלים?

ריוטה כפרוטגוניסט עושה עבודה נוראית; מדוע שאפתח סימפתיה כלפי סוציומט? אפילו אחרי שהוא נוחת על האי ונאלץ להיות כל מה שהוא לא, בכל זאת הוא מצליח לעלות על העצבים בכך שכל פעולה שאנחנו הצופים היינו עושים לו היינו בנעליו, הוא עושה הפוך. ריוטה אולי טוב ב-Btooom, אך כמעט כל אחת מדמויות המשנה על האי מעניינת פי כמה וכמה מונים ממנו. לא רק ריוטה מעצבן: גם החבר הראשון שהוא מכיר על האי, מתווך נדל"ן ואיש משפחה בשם טאיירה, אינו בדיוק הדמות המהנה ביותר לצפייה: כל מה שהוא עושה זה בעיקר לעכב את העלילה מפני שהוא עסוק בלהיות פצוע חצי מהזמן ולהיות חולה בחצי השני. אפילו המדבב האגדי טואורו אוקאווה (רוי מ-"Fullmetal Alchemist" הראשון) לא מצליח להציל את הדמות מלהיות כשלון מוחלט.

מי שכן מצילה את המצב זו הימיקו, הצלע השלישית בחבורה. מדובר בנערת תיכון עם מטען גדול (*אהמ*) של תסביכים עוד מהבית (סיפור הרקע שלה הוא היחיד מבין חברי השלישייה שמעורר אהדה כלפיה). גם הימיקו מתנהגת בביצ'יות מוחלטת לעתים, אלא שאותה קל להבין. המשותף לכל השלושה – ולמעשה לכל היריבים באי – הוא שמישהו שהם מכירים, בין אם זה בן משפחה, חבר קרוב או סתם קליינט עצבני, שונא אותם כל-כך עד שהוא גרם לכך שהם ישלחו לאי בתקווה שלא ישובו (תהליך פשוט למדי, מסתבר).

"!Btooom" אינה בדיוק הסדרה המתוחכמת ביותר שתיתקלו בה. רוב סיפורי ה-'בוא אספר לך כיצד ניצלתי מהפצצה שהשלכת עלי וחשבת שהרגה אותי' מסתכמים במשפט אחד: יותר מזל משכל. כמות הפעמים שריוטה שרד פצצה שהייתה אמורה לשלוח אותו הביתה בחמישים שקיות פלסטיק נהייתה מגוחכת אחרי הפעם השלושים וחמש. סתם סתם, זה נהיה מגוחך כבר מהפעם הראשונה. החלוקה בין טוב לרע ברורה בסדרה כמו בספר איורים לגיל הרך: יש את הטובים – הם החבר'ה שלנו – שמאמינים בדרכי שלום, אחווה וכל השיט הזה, ויש את כל השאר: אנשים רעים שהורגים ללא היסוס ויקריבו את חבריהם אם צריך. כמעט ולא תמצאו אויבים מעוררי רגשות אמביוולנטים, כאלה שדרכי המשחק שלהם רחוקות מלהיות כשרות, אך האופי וסיפור הרקע שלהם עושים חשק לתת להם חיבוק דב.

שמתם לב שאמרתי 'כמעט', נכון? למרבה האירוניה, היריב שהכי קרוב לכך הוא גם הפסיכופת הגדול ביותר במשחק: קירא קואוסוקה, נער צעיר ושחקן Btooom שבגיל 14 נשפט בגין חשד לאונס ורצח (לאו דווקא בסדר הזה) של שלוש נשים. כעת, על האי, אין אף אחד שישפוט אותו על מעשים אלה, והוא אפילו זוכה לעשות זאת דרך גרסת עולם-אמיתי של המשחק האהוב עליו. כן, קירא משחק לא כדי לשרוד, אלא כדי לספק את יצריו הזדוניים. אז מהיכן הסימפתיה כלפיו? חכו שתפגשו את אביו.

כמו בכל סיפור בו מעורב תאגיד גדול, ישנן כמובן תיאוריות קונספירציה. מאחורי שליחתו של ריוטה לאי עומדים מספר סימני שאלה, בעיקר בעניין ההיכרות המוקדמת שלו עם אדריכל ויוזם הטורניר, הלא הוא אש קצ'אם בכבודו ובעצמו (רק 10 שנים מבוגר יותר, 100 קילו שמן יותר). מסתבר שכל המסעות הבלתי נגמרים האלה והחלום ההולך ומתרחק של להיות מאסטר פוקימון חירפנו לו את השכל ודרבנו אותו לתכנן טורניר זדוני משלו.

הסדרה אינה מממשת את מלוא הפוטנציאל אליו היא יכלה להגיע. כאשר אני אומר פוטנציאל, אני חושב על "Highschool of the Dead" – סדרה נוספת בת 12 פרקים שכמו Btooom, גם היא מבית Madhouse. ב-HotD זכינו לראות איכות הפקה יוצאת דופן, עלילה מטומטמת להפליא אך פאן טהור חסר מעצורים: זומבים, רובים ובחורות גדולות חזה. Madhouse לימדו אותנו שגם כאשר הם סוף סוף יוצרים סדרת טראש, הם עדיין עושים בית-ספר לכל האחרים. "Btooom", לעומת זאת, היא כבר סדרה סטנדרטית להחריד. אם הייתה נוצרת על-ידי כל סטודיו אחר, קרוב לוודאי שהייתי מתעלם מהאיכות הבינונית. אך ל-Btooom יש אחות רוחנית שחגה סביבה כל הזמן: אין לה הרבה דם ואלימות כמו לאחותה הגדולה, וכל הפאנסרביס ש-Btooom עושה במהלך הסדרה כולה, HotD עושה בחצי פרק. והאנימציה? Meh.

לטובתה של הסדרה יאמר כי הופתעתי לגלות שמי שיושב בכס הבמאי זו בכלל אישה, קוטונו וואטאנאבי שמה (זוכרים את הפרק הלפני אחרון של Madoka? אז היא ביימה אותו). וואטאנאבי שומרת על רמת טסטוסטרון גבוהה עבור סדרה שמלכתחילה מיועדת למין הגברי. ישנן בנוסף לכך מספר סצנות לא קלות לעיכול של אונס, סצנות שככל הנראה היו נראות אחרת לחלוטין לולא מעורבותה של וואטאנאבי. אני רק יכול לקוות שבעתיד נזכה לראות אותה כיותר מבמאית-להשכרה.

לא אגיד ש-"Btooom" זו סדרה מיותרת. ישנם מספר פרקים מותחים למדי ובסופו של דבר אני אזכור ממנה דברים חיוביים יותר מאשר שליליים. לאור מצב המנגה, אם אכן תהיה עונה שניה – היא בטח שלא תגיע בקרוב, לכן תיאלצו להנות כרגע ממה שיש, שזה לא הרבה. צפו בסדרה אם אין לכם משהו חשוב יותר לראות, או שסתם אין לכם כוח לדברים מורכבים.

הטוב: ארסנל איכותי של מדבבים; תמיד כיף לצפות בטורניר באטל רויאל.
הרע: איכות הפקה בינונית; גיבור בלתי נסבל; יריבים שטחיים.
והמכוער: אתם ואני, שתי דקות לתוך טורניר כזה, מתים.

ציון במדד OK – סביר

!Btooom | יפן, 2012 | 12 פרקים | אקשן, מתח, פלשבקים | סטודיו Madhouse | קאנאטה הוֹנגוֹאוּ [שין מ-"NANA 2"], סוּזוּקוּ מימוֹרי [הימאווארי מ-"YuruYuri"], טוֹרוֹאוּ אוֹקאווה [רוי מ-"(2003) Fullmetal Alchemist"], מיוּקי סאוואשירוֹ [קורפיקה מ-"(Hunter x Hunter (2011"] | תסריט: יוֹסוּקה קוּרוֹדה ["Trigun"] | במאית: קוטונו וואטאנאבי | יוצר מקורי: אינוֹאה ג'וּנייה ["Otogi Matsuri"]