עם יד על הלב: ראיון עם צוות “כיד הדמיון”

“שומעים אותי?” הייתה השאלה הראשונה שהפניתי אל צוות BrAND Musical, צוות שיעלה בשבוע הבא עם מחזמר חדש בבנייני האומה, “כיד הדמיון” שמו. השאלה השנייה הייתה “למה?”. למה לכתוב ולשייף תסריט במשך שנים, לקיים אודישנים מפרכים ולהתאמן במשחק, שירה וריקוד על בסיס יומיומי – הכול בעבור מופע חד פעמי? האם דם, היזע והדלק שווים את המאמץ?

“אי פעם היה לך רעיון לסיפור?” שואל אותי בחזרה בר-זיו רוטשטיין, מכותבי ויוצרי המחזמר. “לא היית רוצה לראות אותו קם לתחייה? אז זה בדיוק ‘למה’: אנשים אשר להם יצא לקרוא ולשמוע על הסיפור עומלים בכדי להקים אותו לתחייה. קרא לזה ‘קסם’ או איך שבא לך, אבל זה דבר מדהים מבחינתי”.

ענבל רוזנהויז, המנהלת המוזיקלית המוכשרת, מוסיפה: “לדעתי כל העניין מתקבץ לכדי היצירה. כאמנית מגיל צעיר אשר מתעסקת עם מוזיקה, היה לי את הסיפוק בידיעה שאני מסוגלת לרגש באמצעות מה שאני עושה, וממקום מסוים אף להשפיע. כל אחד מאתנו שבא למחזמר חשב על העניין הזה של לעשות ולהשיג משהו שגדול מכולנו גם יחד”.

“ולא משנה אם זה המחזמר הראשון, השני או החמישי שלך – כל הפקה היא חדשה, שונה ומהנה בדרכה שלה. אתה פוגש אנשים מדהימים שממשיכים עמך שנים אחר-כך, הקהל מקבל משהו יוצא דופן, והכישורים האישיים שלך משתפרים בכל מיני מובנים, בין אם במשחק, שירה או ריקוד” מספר קווין עזר, שועל מחזות וותיק המגלם כאן את דמותו של אוד.

“אם זה לא היה כזה מדהים…” מסכם רן גיא, שועל מחזות אף יותר וותיק (“עתיק!” צעקו כולם), “לא הייתי משקיע בזה 9 שנים מחיי”.


“כיד הדמיון” הוא מחזמר מד”ב מקורי שמתחיל את סיפורו בגלקסיה רחוקה, זיקס, שם שוכנת אימפריית האנטי כאוס העוצמתית המשכינה סדר והרמוניה ביקום. אולם אוד, חוקר מטעם האימפריה, מגיע לכוכב לכת נידח בשם “ארץ” (אהלן) על מנת לחקור המצאה הקשורה בדמיון ודו-ממד – ואז הכאוס חוגג. האימפריה שולחת זוג שומרים מטעמה, הוריצו (אור מימון) וקיריצו (דריה שוסטר), על מנת להשליט סדר, זאת בזמן שאוד ושני חבריו אדם (דין שרון) וקים (ליאור גוליאנקה) חושפים כמה סודות.

או לפחות זה מה שהבנתי.

“החבורה הראשית היא זו של אוד וחבריו” מספרת ענבל. “אחריהם עוקבים כל המופע ואותם אנו רואים מתפתחים ומשתנים הכי הרבה. יש כמובן דמויות חשובות נוספות שעוברות מהפך, אך השלישייה הראשית היא חלק הארי של הסיפור”.

שנים אנחנו, הקהילה, בתוך עולם מחזות הזמר. במה BrAND שונה מאחרים?

נועם (מיוצרי המחזמר והבמאי): “מעבר לנושא המד”ב – אשר כמדומני מלבד “והסושי חינם” לא התעמקו בז’אנר כל-כך – כל הנושא של הוצאת דמויות משטחים דו-ממדיים אל תלת-ממדיים הוא קונספט שלא נגעו בו בתוך הקהילה. בתור אחד הכותבים אהבתי את מגוון האפשרויות שהעלילה יכולה להתפתח אליה, ולקהל בהחלט צפויות כמה הפתעות. כמו כן, ישנה בשנים האחרונות מגמה בה כל מחזמר עושה משהו טוב מגדר הרגיל, בין אם זה באורך המופע או בתלבושות. אנחנו ממשיכים את המגמה הזו במגוון תחומים, בין אם בקרבות – שלדעתי הכוראוגרפיה בהם היא מהמוצלחות שנעשו – וגם בשירים ובריקודים”.

בר-זיו: “גרעין המחזמר נולד לפני 4 שנים כאשר התחלתי לכתוב את הרעיון, ובתור אחד שגדל בבית ‘גיקי’, שאבתי את הרעיונות מתחומים שעניינו אותי, בין אם סטאר וורס, סטאר טרק, מיתולוגיות וכדומה. כשנכנסתי בזמנו לעולם האנימה וראיתי מחזות קודמים, צרם לי שאין מופע המשלב בו חייזרים, וזה למעשה הטייק הייחודי שאנו מנסים להביא פה. נוסף על כך הדמויות שלנו אמתיות, עד כמה שניתן להעיד זאת על גיבורים פיקטיביים; לקחנו צעירים כמוני וכמוכם, כשאחד מהם הוא מעט שונה, לכן ‘אוד’ [odd] – ובחנּו באמצעותו והסובבים אותו כיצד ניתן לשנות את חיינו הרגילים. אני מאמין שהקהל יזדהה עם גיבורינו יותר מבדרך-כלל”.

ומלבד הברור מאליו שכבר נאמר, אילו השפעות יש על המופע שלכם?

קווין: “השתתפתי בכמה וכמה מחזות בעברי, ועבדתי צמוד לבר-זיו, וגם עם ענבל שהייתה המפיקה המוזיקלית ב-Y Musical בו לקחתי חלק, ואני יכול להגיד שישנה השפעה – בין אם בטקסט ובנראוּת. אפילו במוזיקה יש איסטר אג שחובבי מולאן ישמחו לשמוע”.

נועם: “מחזות זמר הוא קונספט די צעיר בקהילה, בן עשור בערך, ולכן יש מקום לחקור את הטרה אינקוגניטה. וזה מה שיפה במחזות המקוריים (בניגוד לאלו שהתבססו על סדרות קיימות. ר.ק): אפשר לעשות דברים שאף אחד לא עשה, ואולי אף אחד לא יעשה גם בעוד 20 מחזות קדימה. לכן בשנה כלשהי עשוי לעלות מחזמר סלייס אוף לייף כמו Y Musical, ושנה אחריו 2D המתרחש ביפן ויש בו שיניגאמים, וכעת תורנו עם כל החייזרים והיצורים הדו-ממדיים שלנו”.

איזה ניסיון הבאתם אִתכם?

אור מימון (הוריצו): “זה רק המחזמר השני שלי, כך שבניגוד לאחרים אין לי ניסיון רב. אבל הבאתי איתי את היצירתיות שלי, כיצד אני חושב שעלי לפעול עם הדמות. כעת יש יותר בדיחות והומור, מה שמאפשר לי להתפרע. וכאחד שמאלתר די הרבה – פשוט כי אני יכול – הבאתי איתי הרבה “שטויות” שאני מרגיש שהכרחיות לדמות. ישבתי עם נועם והחלטנו יחדיו מה מתאים לדמות ומה לא, ולדעתי יצא משהו שהוא לאו דווקא שונה מהאופן בו היא הייתה בהתחלה, אבל בהחלט הענקתי לה את נקודת המבט הייחודית שלי, מה שהפך אותה למעוררת הזדהות. כמו כן הבאתי את כישרון השירה שלי שהתפתח עוד ב-Y בזכות ענבל”.

ענבל: “הייתי המפיקה המוזיקלית של Y, שם עבדתי עם כל השחקנים על פיתוח קול ושירה, ולמי שזוכר עשינו זאת בלייב. הפעם, כשהתחלתי לעשות חזרות ואודישנים, הייתי בשוק מכמה שאור השתפר ומהמהפך שעשה. הייתי הכי גאה בו הכי שבעולם כששמעתי אותו באודישנים. אני חושבת שזה אחד הדברים היותר מרגשים שחוויתי.
“אני יכולה גם להוסיף שמבחינה ווקלית קיים שיפור משמעותי, וכולם יוכלו להיווכח בכך כשנשחרר את הסאונדטראק. וביגוד ל-Y, הפעם אנו מקליטים את הכול מראש. כלומר אין יותר מגבלה של מקום – הרי אין תזמורת שאני צריכה להעלות לבמה – ואני יכולה להתמקד ברגשות שהדמויות מעבירות באמצעות המוזיקה”.

בר-זיו: “החלטנו הפעם בלי לייב כי, כפי שנאמר, זה מגביל, הן בכלים והן במה שסביב. הפלייבק מאפשר חופש תנועה על הבמה, ואנחנו יכולים לישון רגועים בידיעה שאם שחקן יתעורר בבוקר המופע עם גרון צרוד, לפחות על השירה זה לא ישפיע”.

ליאור (קים): “זה המחזמר הראשון שאני משתתפת בו, ורוב הניסיון הקודם שלי הוא מתחום הריקוד והקרטה (“עם חגורה שחורה” כפי שרן גיא ציין יותר מפעם אחת). הדמות שלי היא לוחמת, וזה הכי הרבה שיכולתי להכניס לתוכה מהניסיון האישי שלי. אני גם בצוות כוראוגרפיית הקרבות אז כמובן שלצורך התפקיד נעזרתי במה שאני מכירה ויודעת. הדמות שלי היא לוחמת די קשוחה, וגם בי יש את הצדדים האלה. שעות על גבי שעות דיברתי עם בר-זיו על הדמות שלי והעבר שלה, נכנסתי ללב שלה ולראש – ובזמן המועט שיהיה לקהל איתה, ארצה להעביר את הנוכחות שלה היטב”.

קווין: “זה המחזמר החמישי שלי, כשבאחד מהם הייתי רקדן. התחלתי מאפס ניסיון ונכנסתי לתחום לגמרי במקרה. מאז צברתי ניסיון במשחק, אחרי כן בריקוד ואחר כך בשירה. עם כל מחזמר בו לקחתי חלק, צברתי ניסיון בתחום שהיה זר עבורי, ואני חייב להודות שהרבה יותר קל לי לעשות עכשיו ספורט. אחרי אימוני כוראוגרפיה, כולנו יוצאים בכושר”.

על פי מה בחרתם את השחקנים והרקדנים במופע החדש?

נועם: “פה שמתי את האינפוּט שלי כבמאי. כשמצאנו שחקן שהתאים לנו, הייתה לרוב הסכמה הדדית בקרב מקבלי ההחלטות. אני זוכר אחרי שסיימנו את שלושת מועדי האודישנים הראשונים, נפגשנו בבית של רן גיא ונאלצנו לבחור. והבחירה לא הייתה ‘איזה שחקן ניקח’, אלא ‘אנחנו אוהבים את השחקן הזה’ ו-חולים על זאת’, אז לאיזה תפקידים נלהק אותם? עשינו אודישנים גם לחברים שלנו מהקהילה, חלקם לא עברו, והצבנו שחקנים בדמויות שכבר מוכרות ונוחות להם, ולפעמים הלכנו על גישה הפוכה והענקנו לשחקן תפקיד שונה ממה שהוא רגיל אליו. והשחקנים עמדו באתגר בהצלחה”.

אופיר (אוסורה): “הדוגמה האחרונה רלוונטית כלפי הדמות שלי. אוסורה מביא עמו דברים שאינם קונבנציונליים. אלו רגשות שקיימים בתוכי אבל כאלו שלא נהוג להציג אותם בשום צורה חיצונית ביום יום. לכן פשוט לקחתי את מה שקיבלתי, והקצנתי זאת, כמו שעושים בבמה. הבאתי זאת למקום בולט, מודגש. לכן נהניתי לשחק את הדמות, זה מפלט כיף ומיוחד”.

בר-זיו: “בעניין הרקדנים, זה לא היה דרכי או דרך נועם, ענבל או רן, אלא דרך הכוראוגרפית שלנו שלא נמצאת פה כרגע. היא זו שעשתה את בחירת הרקדנים, אבל יצא לנו להיות באודישנים ולהשפיע. פרל למשל הגיעה להיבחן כשחקנית, ולצערנו לא התקבלה, אבל המלצנו עליה לצוות ריקוד. הרקדנים שלנו מוכשרים ביותר והפגינו יכולות למידה מהירות”.

פרל: “האודישן הראשון היה מלחיץ, כי משחק הוא טריטוריה חדשה עבורי. אבל ריקוד בא לי בקלות, ועל-פי האודישן הראשון כבר ידעתי שרוצים אותי בצוות”.

קווין: “האודישן היה מול שורה של אנשים שאני מכיר ואף חבר שלהם. מצד אחד שמרתי על רוגע, ומאידך תהיתי מה יקרה אחרי זה? מה אם לא אעבור? בקהילה בה מכירים אחד את השני, בהחלט מפחיד להיבחן מול חברים. אך חשוב להבין כי חברוּת לחוד ואודישנים לחוד, והם לא משפיעים לרגע אחד על השני. ואני אומר זאת לכל האנשים שהכרתי שפחדו להיבחן רק כי חברים שלהם בצוות השיפוט”.

בר-זיו: “אל תחשוב שעשינו לקווין הנחות משום שהכרנו אותו. אם מישהו עבר, זה כי הוא באמת טוב”.

נועם: “בסופו של דבר, אם אתה רוצה מחזמר מוצלח, חייבים לשים את החברויות והצחוקים בצד, להביט לאיש שמולך בעיניים ולשאול ‘האם, לדעתי, האדם הזה מסוגל לספק את מה שצריך ומצופה ממנו?’. לעתים היכרויות עם אנשים לא בהכרח תורמות, ואני מכיר כאלה שדווקא בגלל ההיכרות שלי עמם – ועם כמה שאני מעריך ומכבד אותם – ידעתי שהם לא מתאימים למחזמר”.

ונתקלתם בקשיים מיוחדים?

נועם: “כאשר בר-זיו ואני סיימנו לכתוב את הסיפור, מהתחלה ועד הסוף, החזקנו בידינו תסריט שלא היה מבייש באורכו את “שר הטבעות” של פיטר ג’קסון. לכן, מן הסתם, נאלצנו לחתוך, כי רוב האנשים לא מעוניינים לשבת באולם 3 שעות וחצי. כלומר אני כן, אבל הרוב לא. וכל יוצר מחזמר יספר לך כמה כואב זה למחוק דמויות, להוריד סצנות ולהשאיר בדיחות מאחור. אך ידענו שהקיצוצים הללו יתרמו לתוצר הסופי, ושהוא ייראה מדהים אחרי כל השינויים הללו. אנחנו כרגע אחרי חמישה או שישה דראפטים, והגרסה הנוכחית היא קוהרנטית ועם כמה שפחות שומן עודף”.

רן גיא: “הקרבות לא היו פשוטים עבורנו, כי הלכנו על קונספט שונה שהציב בפנינו אתגרים, אך עמדנו בגאון במלאכה. הניסיון שלי עם קרבות החל עוד ב-R2, שם ניהלתי את העסק. מאז צברתי ניסיון ולמדתי ליישם דברים חדשים. הפעם למשל בנינו קרבות לפי הדמויות, כל דמות נלחמת בסגנון משלה. בזכות ליאור שהביאה את הניסיון שלה מהקרטה, ואני, שעוסק בקונג פו, בנינו משהו מיוחד”.

נועם: “טיפ לקהל – פצלו את הקשב. לא מעט מהקרבות שלנו מתפצלים לקבוצות, ובכל קרב קורה משהו שונה ומעניין, כשלאף דמות אין סגנון לחימה שקיים אצל דמות אחרת. הייתי באינספור חזרות קרב, וכל פעם שמתי לב למשהו חדש שלא הבחנתי בו קודם.
“המחזמר ריאליסטי, לכן “הקרבנו” נשקים גדולים ומפוארים לטובת נשקים קטנים ומדויקים, ויש דמויות שנלחמות רק עם האגרופים שלהן. זה נותן לנו יתרון בהפקה כי דמות לא צריכה כעת להסתובב עם חרב הגדולה ממנה פי 2, ולכן קל לה יותר לבצע תמרונים ומהלכים מעניינים”.

ומחשבות על העתיד כבר יש?

נועם: “אני לא יודע אם זה המחזמר האחרון שאעשה, אבל במידה וכן, אני שמח שיצרתי כאן משהו שישאיר חותם על הקהילה, ואני גאה בכך מאוד. זה משהו שהשקעתי בו כמות מטורפת של זמן, אנרגיות, כסף ודלק – בעיקר דלק – אבל אני ממליץ לכל אחד לקחת חלק במשהו כזה. זו חוויה”.

קווין: “עבורי זה המחזמר האחרון בתקופה הקרובה, אבל אני בהחלט מרוצה שאני “יוצא” עם מחזמר כמו זה. אני גאה על מה שעשינו ובחברים המדהימים שהכרתי ושאותם אני אוהב, ואני בטוח שהקשר עמם יישאר לעוד הרבה זמן”.

בר-זיו: “מבחינתי, ואני מקווה שגם מבחינת נועם, אמשיך לכתוב. לאו דווקא עוד מחזמר, אולי כן ואולי לא, אבל כן אמשיך ליצור דברים שאני נהנה מהם, ובינתיים אשמח אם עניין המחזות ימשיך להתקיים בכל צורה שהיא”.

רן גיא: “אחרי המחזמר הנוכחי כבר התחייבתי להפקה נוספת, אך משם הדרך עוד פתוחה”.

ענבל: “באופן אישי אמשיך לעסוק במוזיקה, תיאטרון ומחזות, אם לא בקהילה אז במקום אחר. ומסר קטן לקוראים: בין אם יאהבו את המחזמר או לא, אני חושבת שזה עולם מקסים ממנו אפשר רק להרוויח. דרך מחזמר משתפרים, מכירים חברים ועל אף כל הקשיים – היתרונות עולים על החסרונות”.

טוב, נראה כי קיבלתי תשובה מספקת לשאלה “למה”.

כיד הדמיון | כנס כאמ”י 2017 | בנייני האומה, ירושלים | 24.8.2017 | 13:30-15:30


לעמוד הפייסבוק | לדף האירוע באתר כאמ”י

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם