Boku no Hero Academia 4


אם לא צפיתם בעונות הקודמות אין טעם שתקראו את הביקורת.


תהיתי רבות כיצד תצליח Boku no Hero Academia, פעם נוספת, להתעלות על עונתהּ הקודמת (סתם, האמת שלא תהיתי רבות. תהיתי במידה סבירה) ובסוף העונה הבנתי שהיא לא, העונה הרביעית של BnHA לא טובה יותר מקודמתה (אחת מעונות השונן הטובות בכל הזמנים) וזה בסדר, הרי אנחנו לא בדרגון בול זי פה – ההימורים לא מוכרחים להיות על סכום גבוה יותר כל סגה. כלומר, אני מניח כי מתישהו יצוצו אויבים יותר חזקים ודקו יגיע ל-301% אחוז מהכוח שלו ויזרוק אסטרואיד לעבר נבל שהוא בעצם השטן בכבודו ובעצמו… אבל עד אז, בואו ניקח דברים באיזי.

כמובן ש-“לקחת דברים באיזי” אצל BnHA זו פשיטה משולבת של גיבורי-על ותלמידים אל תוך מחבוא יאקוזה בו מתבצעים ניסויים בכוחות-על.

עולם הסדרה, לאחר שהודיע אול מייט כי הוא יוצא לחל”ת, הוא עולם עצוב יותר, הן לגיבורי-העל שאיבדו את סמל התקווה שלהם, והן לנבלי העל שאיבדו את אול פור וואן – סמל (??) התקווה  שלהם. הסטטוס קוו הפסטורלי הוחלף בסטטוס קוו של אימה, כזה בו כל רגע עשויים הנבלים לתקוף. על כן גם השמירה סביב U.A High התהדקה ואפילו אירוע שגרתי דוגמת פסטיבל בית-הספר מקבל מטרה חדשה: קיום שגרה לשם שגרה, רק להשכיח את העובדה שיש בחוץ נגיף קטלני נבלים שזוממים משהו.

בין כל אלו, מצטרף דקו אל סוכנות גיבורי-העל הרשמית הראשונה שלו כמתמחה (או איך שלא קוראים לדרגה אחת מתחת למתמחה) בראשות נייטאיי [Nighteye] – הסייד-קיק לשעבר של אול מייט ולו הכוח הלא שגרתי של ראיית הנולד. נייטאיי מסוגל לראות כל מהלך לפני שהוא קורה, בנוסף לתרחישים שיקרו שנים קדימה – בין אם מוות של אדם קרוב או מתי יתחילו לייבא גם אלינו קולה בטעם תות (אני יודע שליפנים יש, אל תעבדו עלי).

תוך כלום זמן נשלחים דקו והצוות החדש אל תופת היאקוזה, ואני מודה שזה טיפה מבאס: יכלו לעשות פרקי גיבוש – הרפתקאות שאינן קשורות ליאקוזה – טרם זריקת הצוות של דקו אל תופת. ואל תגידו “אבל רם, אין זמן לפילרים” כי יש 3 פרקים בעונה הזו שעוסקים בשוֹטוֹ ובאקוּגוּ במשימת בייביסיטינג לילדי גן. לא יודע מה לגביכם, להכיר יותר לעומק את נייטאיי קורץ לי יותר.

בכל אופן, מה הקטע עם היאקוזה? ובכן, הם היאקוזה, רק שקרנם ירד אחרי שהנבלים עם החליפות המגוחכות והסוואג תפסו את אור הזרקורים, וכעת איש לא לוקח ברצינות את אנשי הטוקסידו והמכוניות המושחרות. אך קאי צ’יסאקי, הידוע בכינויו אוברהול [Overhaul], סליחה – “אוהְבאאאהול” אם נלך לפי מה שהאוזניים שלי אשכרה שמעו – רוצה שינוי. צ’יסאקי הוא הקפטן הצעיר של היאקוזה, יש לו שאיפות גדולות והוא חובש מסכה הרבה לפני שזה נהיה מגניב.

ותנו לי לומר לכם משהו: צ’יסאקי מפחיד. הוא מהמנהיגים האלה שלא צריכים לעשות כלום כדי לגרום לכם להשתין בתחתונים. צ’יסאקי מוציא לדרך תכנית שהיא והמילה “אתיקה” רחוקות אחת מהשנייה מרחק של גלקסיות. בו בעת, מתוודעים גיבורינו אל ארי [Eri] – ילדה קטנה, נצר לאותה משפחת יאקוזה שהיא, לצערה, שפן נסיונות של צ’יסאקי אשר מנצל את כוחהּ המסתורי על מנת להשתלט על העולם (או משהו כזה).

דקו, נייטאיי וגיבורים מקצועיים נוספים מצטרפים לכוח משימה אפי שנמשך כל המחצית הראשונה של העונה. את הקונספט אתם כבר מכירים מסדרות שונן רבות שעשו את השטיק הזה בעבר, בין אם “נארוטו” או “קנשין“: בכל פעם, חבר אחר מהקבוצה נותר מאחור ונלחם מול אויב מקורי אחר, כך עד שמגיעים לבוס האחרון. לא כל הקרבות באותה סגת יאקוזה מעניינים, אך המתח מגיע עד נקודת הקצה — ואז נמתח עוד. שלושת הפרקים האחרונים של הסאגה הם למעשה מופת שונן מהשורה הראשונה ולבדם שווים את הזמן שתשקיעו בעונה הזו.

כמובן שאני מוכרח גם לבאס: העונה לא אחידה ברמתה. מלבד הרפתקת הבייביסיטינג שציינתי קודם – שאני לא בטוח אם חלמתי אותה או לא – כל מחצית ב’ של העונה היא, תכלס, פילר. פרקי סיום העונה אמנם מחזירים אותה למחוזות האפיוּת (גאד איך אני אוהב את המילה הזו), אבל את כל מה שקרה מהרגע שהסתיימה הפשיטה על היאקוזה ועד אותו סיום – אני לא יכול להבטיח שאזכור מספר חודשים מהיום.

לא שסבלתי, אפילו נהניתי לפרקים, אבל חוסר הקוהרנטיות של אותה מחצית שנייה, מחצית שדילגה בין דמויות ונושאים שאינם בהכרח קשורים אחד לשני, מורידים מהערך של מה שיכלה להיות עונה הרבה יותר זכירה. למעשה, לראשונה בתולדות הסדרה – שיטת העונות היא לרעת האנימה. אם עד כה יכולתי להגדיר במדויק מה התרחש בעונה הראשונה (אקספוזיציה + תחילת הלימודים), מה התרחש בעונה השנייה (טורניר + הנבלים מרימים ראש) ומה התרחש בעונה השלישית (הולי שיט + הולי שיט) – עונה ארבע לא זוכה להגדרה מדויקת (אלא אם  יאקוזה + שטויות לא מובנות זה תיאור מתקבל על הדעת).

העונה נפתחה בהילוך מהיר ומגיעה לשיא שלה באמצע הדרך. אם רק היו הופכים את סדר הדברים – עונה 4  אולי לא הייתה נכנסת לפנתאון של BnHA כמו קודמתה, אבל היינו זוכרים ממנה את העיקר ולא התפל.

ישנם דברים נוספים שאני רוצה לומר בגנות עונה 4 אבל זו תהיה התקטננות, דוגמת פחות קטעי אנימציה שומטת לסתות (כי ההשקעה מופנית לסרטים?) או העובדה כי ארי היא לא באמת דמות אלא סמל (בניגוד לאול מייט שהוא גם דמות וגם סמל). אבל מי אני שאתחיל לנטפק? הרי סך-הכל נהניתי, בייחוד מהמחצית הראשונה. צחקתי, בכיתי ואז בכיתי שוב. היופי ב-BnHA טמון בסכנות הפתאומיות ושינוי כללי המשחק – וכאלה יש לא מעט. עולם הסדרה הורחב מעט יותר, ולזכותה אגיד כי אני מצפה לעונה 5 הרבה יותר משציפיתי בזמנו לעונה 4, משום שפרק הסיום הפעם בנה תשתית מדהימה לקראת העתיד לבוא. BnHA הוכיחה שגם בלי אול מייט שצועק “דטרויט סמאש”, יש לאנימה הרבה קלפים בשרוול.


הטוב: המחצית הראשונה היא סאגה מהודקת, מותחת, נפלאה ורוויה בשיאים אמוציונליים.
הרע: המחצית השנייה לא.
המכוער: שמעו, אני מתגעגע לפרצוף  היפה של אול מייט.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

[Boku no Hero Academia 4 [My Hero Academia 4 | יפן, 2019-2020 | 25 פרקים | סטודיו Bones | אקשן, קומדיה, גיבורי-על, מד”ב, Shenmue 4 | דאיקי יאמאשיטה [סאקאמיצ’י אונודרה מ-“Yowamushi Pedal”], נוֹבּוּהירוֹ אוקמוֹטו [קארמה מ-“Assassination Classroom”], איָנה סאקורה [הארו מ-“Nisekoi”], יוקי קאג’י [ארן מ-“Attack on Titan”], קאיטוֹ אישיקָאווה [קאגיָאמה מ-“!!Haikyuu”], קנְטה מִייָאקה [סקאר מ-“Fullmetal Alchemist: Brotherhood”], ג’וּניצ’י סוּוָאבּה [ווֹריק מ-“.Gangsta”], קנג’י טְסודה [אוֹגטה מ-“Golden Kamui”], שיניצ’ירו מיקי [ג’יימס מ-“פוקימון”], טארוסוקה שינגאקי [קארייה מאטו מ-“Fate/Zero”] | במאי: קנג’י נאגאסאקי | יוצר מקורי: מתחבא בבונקר


לקריאה נוספת:
Boku no Hero Academia [ביקורת על העונה הראשונה]
Boku no Hero Academia 2 [ביקורת על העונה השנייה]
Boku no Hero Academia 3 [ביקורת על העונה השלישית]
Boku no Hero Academia Movie: Two Heroes [ביקורת על הסרט]

לקריאה נוספת
1 תגובה
  1. גיל אומר/ת

    שמח לראות שגם אתה עדיין חיי

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם