BlazBlue: Alter Memory

על ידי רם קיץ פורסם ב דצמ 26, 2013

טוב, זה היה רע.
BlazBlule למי שלא מכיר זו סדרת משחקי מכות מוערכת מאוד (הכוללת שלושה משחקים נכון להיום). גיימר שיניח את אגודלו על אחד המשחקים יספר בהתלהבות אודות מערכת קרבות דינמית, משחקיות קצבית ודמויות שכיף לשחק איתן. אך לא רק: כמצופה מהאנשים שיצרו את Guilty Gear, העולם של BlazBlue מורכב לא פחות מהמשחק עצמו.
כלומר, ברגע שמבינים אותו.

על אף שברשותי עותק של המשחק השני (הכולל בתוכו את סיפור המשחק הראשון), לא התעמקתי בעלילה. השטן שבכתפי השמאלית הכה את המלאך שבכתפי הימנית, וכך דילגתי על הסטורי-מוד הישר לתוך הארקייד-מוד. אתם יכולים להבין מדוע שמחתי כאשר הוכרזה סדרת אנימה ל-BlazBlue, חשבתי (אז) שאוכל גם לדלג על הסטורי-מוד וגם להבין את העלילה.

ובכן, את הסדרה סיימתי. את העלילה אני עדיין לא מבין.

אי שם ב-2199 האנושות מוצאת את עצמה חלשה לאחר סדרה של מלחמות הרסניות. תושבי העולם מצפים בכיליון עיניים למאה הבאה, מאה שתביא עמה עידן חדש של לא-ברור-עדיין-מה. שמועה חדשה מסתובבת בעיר קאגוּטסוּצ'י לפיה ראגנה The Bloodedge הגיע לביקור. ראגנה הוא המורד מספר אחת, וכיאה למעמד יש על ראשו פרס כספי נאה למדי.

ראגנה הוא לא הפרסונה נון גראטה היחיד בעיר; גם המילה "אקספוזיציה" נמצאת בספר המבוקשים, כי אם נדמה לכם שהבנתי את מה שעכשיו סיפרתי מצפייה בסדרה, אז טעות בידיכם. עוד מהפרק הראשון כל מה שמתרחש על המסך יוצא מנקודת הנחה שהצופים יושבים בפאב עם ראגנה וחבריו בכל יום שלישי.

מעט אחרי אמצע הסדרה, בתקווה שאתם אנשים חכמים, אפשר יהיה להרכיב את החורים בפזל (אבל לא את כולם. או אפילו רובם). פה נכנסת השאלה האמיתית: האם בכלל שווה להבין מה קורה באנימה?

סיפור הסדרה הוא אותו הסיפור מהמשחקים, וגם אמרתי לכם קודם שהמשחקים מקבלים שבחים רבים.
כאן מתחילה הבעיה: המשחק הראשון ארוך למדי ו-12 פרקים זה לא מספיק כדי לעשות צדק לעלילה שלו. לכן אני רוצה לפגוש את המפיק הגאון שידע זאת, ובחר לדחוף לתוך הסדרה גם את עלילת המשחק השני.

כן, שני משחקים גדולים נכנסים עמוק בתוך סדרה קטנה אחת. עד שהם גומרים איתה כבר לא ניתן לזהות מי היא.

במילים יפות יותר: הסדרה נעה על סטרואידים וקרבות מתפתחים באופן רנדומלי וללא שום הגיון. לוּ יוצרי הסדרה היו אלה שמפיקים את הקרב בין גוקו לפריזה בדרגון בול Z, זה היה נראה בערך כך:

גוקו: "לה לה לה לה, אני רק הולך לי פה".
פריזה: יו, גוקו. אני אהרוג אותך!".
גוקו: "הא, מי אתה?"
פריזה: "האאאאאאאאאאאאאאאאאא".
גוקו: "קאמהמהאאאא…"
פריזה: "זה לא יעבוד עלי".
גוקו: "אה כן? *סופר סאייה*
פריזה: "שיט".
גוקו: "ניצחתי. עוף מפה".
סל: יו, גוקו. אני אהרוג אותך!"

*חוזר חלילה*
יש גם פרק פנסרביס. במקום לנצל עשרים דקות נוספות ללו"ז הצפוף ממילא, בוחרים היוצרים לעשות הפוגה בחוף ים.

ובנימה חיובית יותר: יש פרק בחוף ים! מי אמר שהכל רע?

"אבל רם המדהים, החזק והיפה" אתם ודאי אומרים, "זו סדרה שמבוססת על משחק מכות, אז איך המכות?".

אתם תשמחו לשמוע כי האנימה שומרת על כבודה בתחום והיא כוללת סצנות אנימציה מרהיבות ביופיין.

א-ב-ל…

סצנות האנימה במשחקים יפות הרבה יותר.

נכון, לא כוחות. לכל אחד מהמשחקים יש כ-10 דקות של אנימציה, זאת לעומת 4 השעות שיש לסדרה.
אך כדי שתבינו על מה אני מדבר: צפו בוידאו הזה מהסדרה (מתחילתו ועד שמגיע הפתיח ב-2:00). מה שראיתם עכשיו זה את רייצ'ל אלוקרד – המנטורית של ראגנה והדמות האהובה עלי – נלחמת נגד Take-Mikazuchi, שהוא וואחאד בוס. התרשמתם? זה כי לא ראיתם את המקבילה של אותה סצנה במשחק (ואני מתנצל על הדיבוב האנגלי).

קיצר אל תבזבזו את זמנכם עם גרסת האנימה. אפילו הפרקים האחרונים והמוצלחים (הן מבחינת עלילה והן באקשן) לא מפצים על רצף של פרקים מנמיכי IQ. אם לא שיחקתם במשחקים, אתם תסבלו אפילו יותר ממני.

לפחות עכשיו ירד לי החשק לראות אנימה ל-Guilty Gear.

הטוב: אה… שזה נגמר.
הרע: כשזה התחיל.
והמכוער: מה זה Bloodedge?

ציון במדד OK – סביר מינוס