Black Rock Shooter

(מעט ספויילרים. תתחבאו בממ”ד או משהו).

השבוע (או שמא היה זה שבוע שעבר?) הוכרז כי סדרת אנימה של “Black Rock Shooter” נמצאת בפיתוח ותשודר ברצועת נויטאמינה בינואר הקרוב, הודעה שהפתיעה אפילו את במאי ה-OVA המקורית. מצד אחד, מדובר במהלך מתבקש, שכן ה-OVA מאשתקד לא רק שלא סיפקה תשובות לשאלות, גם את השאלות היה קשה לחבר. על-כן סדרת אנימה היא פתרון נהדר – עולם הסדרה יתרחב וה-BRSית האהובה עלינו תשוב למרקע.

מצד שני…איך בכלל אפשר להתעלות על יצירת מופת כמו האובה?

“Black Rock Shooter”, בדומה ל-Redline, לא פה לספר סיפור. יש עלילה, לא רעה אני שמח לציין, אבל רבע מהסרט מפנה את הצופה לקרבות עלומים ביקום סוראליסטי בין יפהפיות הורסות עם כלי-נשק הורסים אף יותר. כמעט שקיוויתי שככה זה יישאר לאורך כל 50 הדקות של ה-OVA, אך אי אפשר לקבל תמיד מה שרוצים.

הסרט נפתח בשנת לימודים חדשה, ומאטו גיבורתנו בדיוק עלתה לתיכון. בהיעדר מכרים, היא מתחברת מיד עם מי שנראית מבחוץ כמו אאוטסיידרית חביבה – יוֹמי טאקאנאשי. מיד לאחר מכן צצים מספר מונטאז’ים מלווים במוזיקת רקע, ו…הופ, הן נהיות BFF. אלא שבשנתן השנייה ללימודים, העניינים לא מסתדרים לטובתן והכיתות שלהן מופרדות. אם זה לא מספיק – מאטו מתיידדת עם גמדה-נוירוטית-שונאת-מסרקים בשם יוּ, זאת למורת רוחה של יומי המרגישה כי היא הולכת ומאבדת את חברתה הקרובה. לכן מחליטה יומי לבנות מכונת זמן ולהרוג את אמהּ של יוּ כאשר זאת בהריון, אך העניינים משתבשים כאשר יומי ‘נזרקת’ אחורה-מדי בזמן ונוחתת באוהל של ג’ינגס-חאן, שמלמד אותה כי חברות אמיתית היא דבר שבלתי ניתן להפרדה.

אה, כן? אבל בנות המזנקות מגובה 50 מטר ויורות דרך אקדחי-ענק זה מה זה הגיוני.

ברמת העיקרון, זה מה שיפה ב-“יורה סלעים שחור”; המעברים החלקים בין המציאות שלנו, מציאות Slice-of-Life טיפוסית, לבין המציאות חסרת חוקי הפיזיקה ומלאה בקרבות אכזריים כאילו היו Madoka (אם כבר הפוך האמת, שכן מאדוקה באה אחרי BRS). כן, רציתי הסבר לפשר הדבר, אך מצד שני העולם האחר הוא כל-כך מהפנט ומסתורי עד שכל תשובה שתעניק הסבר לקשר בין 2 העולמות יכולה רק לאכזב, ומפה אחת הסיבות לפסימיות בנוגע לסדרת האנימה; אבעבועות רוח, ברק אובמה, נייר טישו…יש דברים שנועדו להיות רק פעם אחת, ו-BRS היא חלק מהם.

אבל אם כבר אז כבר.
על אף שהגרפיקה והאנימציה בעולם הפחות הגיוני ב-OVA הן לא פחות מ-מאסטרפיס, העולם האמיתי לוקה בתסמונת הבן הפחות מועדף. הרקעים העירוניים והסביבתיים בסדר גמור, עד לרמת הפרט, אך תווי הפנים והאנטומיה של כל דמות לא עוברות את רף השלמות. משהו שלא הייתי מתלונן עליו לו היה מדובר בסדרה, אם כי אני אשמח אם עבור ההרפתקה בנויטאמינה ישקיעו בחלק הזה מעט יותר. אני יודע שנעשה כאן נסיון לתת מראה “זורם” יותר ושזו בסך-הכל צורת אומנות, ואני בודאי מתבכיין על שטויות. לצערי, זמן לא רב לפני כן צפיתי ב-Cencoroll, סרט OVA נוסף שמשלב קרבות סוראליסטיים (אם כי בתוך העולם שלנו ולא לצידו). מבט אחד בחיים שהפיח אטסויה אוקי בדמויות שלו ב-Cencoroll מספיק כדי להעלות את הסטנדרטים ביצירות דומות שצצות בהמשך.

ולא רק העיניים חוגגות ב-OVA המופתי הזה. היצירות שהולחנו עבור “Black Rock Shooter” בידי להקת Supercell הן חוויה שונה ונפרדת לחלוטין מהסרט. בין אם זה הפסנתר, שצליליו מלווים את מרבית סצנות הסרט, ובין אם גיטרה חשמלית בקרבות העזים, ואפילו השילוב בין השניים. אפשר רק לקוות ש-Supercell יחזרו לסיבוב נוסף בסדרה, ואם לא – שלפחות ישכילו להשתמש במה שכבר הולחן. אני אמחל על הכול.


“Black Rock Shooter” הוא לא עוד סרט OVA מרהיב. הוא נושא בשורה – יש עתיד לאובות המקוריות, תחום שבעשור הקודם נזנח לטובת…נו…דברים אחרים. לתת למדיום הטלוויזיה להשתלט שוב על מה שהיה רומן חד-פעמי ומוצלח הוא יריקה בפרצוף, ללא קשר לתוצר הסופי (שכנראה יהיה טוב). מישהו צריך ללמוד שלא חייבים להרחיב עולמות ולפתח דמויות. מסתוריות היא דבר סקסי לא פחות.

הטוב: 2 עולמות, סיפור אחד; מרהיב ויזואלית; מכות!
הרע: אפשר היה לשייף יותר את איור הדמויות.
והמכוער: לשייף.

ציון במדד OK -סביר פלוס פלוס

Black Rock Shooter | יפן, 2010 | 52 דקות | OVA | אקשן, פנטזיה, מד”ב, דרמה, חזיה שחורה | סטודיו Ordet (מי?) | קאנה האנאזאווה (קורונקו מ-Oreimo), מיוקי סאוואשירו (סלטי מ-Durarara; בילזבּאב מ-Beelzebub), קאנה אסומי (פוֹפוּרה מ-Working) | תסריט: נאגארו טאניגאווה (היוצר של הארוהי) | במאי: שינובו יושיאוקה

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם