Black Lagoon: Roberta’s Blood Trail

“פוליטיקה היא מלחמה ללא שפיכות דמים, בעוד מלחמה היא פוליטיקה עם שפיכות דמים” / מאו טזה-דונג

לא קל, לא קל בכלל. יודעים כמה זמן חיכיתי שתצא עונה שלישית ל-Black Lagoon? המון. למעלה מ-4 שנים מסתבר, עכשיו כשוויקיפדיה מאשרת את טענתי (וואלה? 4 שנים? ג’יזס קרייסט). במהלך הזמן הזה חשבתי כי העונה השלישית היא רק שאלה של זבנג וגמרנו, הרי העונה השנייה – והזכורה יותר – שודרה 3 חודשים בלבד לאחר זו הראשונה. אבל מסתורי הוא אלוהי האנימה, וכך נדחתה שוב ושוב יציאתה של העונה השלישית, עד שזו הוכרזה בהודעה לקונית ומפתיעה ביום מעונן-חלקי אחד. מפתיעה לא כי היום המיוחל סוף סוף הגיע, אלא כיוון שלא עונה שלישית ולא נעליים, אלא OVA.

הרגשות שלי היו מעורבים. OVA משמעו המשך קצר בהרבה מהמצופה, המשך שיכסה סאגה אחת בלבד. מאידך, OVA משמעו גם איכות הפקה גבוהה יותר. כולנו יודעים שהפרקים באוֹבות נוטים להיות ארוכים יותר, איכותיים יותר, והכי חשוב: מצונזרים הרבה פחות! ונחשו מה? Black Lagoon עם הרבה יותר דם והרבה יותר אנימטורים קוריאנים בעלי כישרון אך ללא נשמה הוא אחד מעשרת החלומות הרטובים שלי (אתם לא רוצים לדעת מה התשעה האחרים). חיוך רחב שהתפשט על שפתי חתם את מסקנתי: אלו חדשות טובות יותר משאלו חדשות לא טובות.

הסטירה שקיבלתי – זו שהורידה לי את החיוך – מצלצלת עד היום.
אני אתעלם מהעובדה שחמישה פרקים מסכנים נדחו שוב ושוב בחודשים רבים (הפרק הראשון והפרק החמישי שוחררו בהפרש של כמעט שנה זה מזה), כך שעד שכבר יצא אחד הפרקים החדשים שכחתי לחלוטין מה הלך בקודמו. כמו שאמרתי, נתעלם מהעובדה הזו. אבל בחייאת רבאק, סטודיו MADHOUSE – בשביל זה חיכינו 4 שנים?

שלא תבינו לא נכון. הסדרה, עבור מי שמכיר את Black Lagoon, היא אותה סדרה. בדיוק אותה סדרה. הפרקים, על אף שארוכים רק קצת יותר מהרגיל, נראים סטנדרטיים להפליא. אין שום תוספת תקציב לאנימטורים, והאקשן הברוטלי (מהנה ככל שיהיה) נראה זהה לתקופת השידור הטלוויזיוני. האלימות זהה, והמיניות פתוחה קצת יותר (אם סצנה אחת של רווי מתקלחת נחשבת ל-‘פתוחה יותר’). הייתה לי, כצופה אדוק, תחושה שסטודיו MADHOUSE עשו טובה וזרקו איזו עצם.

אבל הסיפור, מה עם הסיפור?
ובכן,  סיפור האובה מחזיר למסך את המשרתת הכי ארנולדשוורצנייגרית שאנו מכירים: רוברטה. הקולומביאנית הווטרנית השקטה, משרתת לבית לוֹבֵלאס (אחת מ-13 המשפחות העשירות בדרום אמריקה), חזרה לשורשיה המפלצתיים אחרי שאדוֹנה, דיאגו, נרצח בפיצוץ כחלק מהמלחמה בין ה…ובכן…המ…CIA ל-NSA (גם לי לקח זמן להבין מה לעזאזל). מצוידת בשני רובי ציד ומבט של כלב צמא-דם, יוצאת רוברטה להרוג כל מי שאחראי לרצח – באופן ישיר, באופן עדיף, באופן סתם-שמע-על-המקרה-בחדשות, ובאופן אני-בכלל-לא-קורא-חדשות-יש-לי-אישה-וילדים-חוסי-עלי.

חברי ה-Black Lagoon נהיים מעורבים בפרשה אחרי שנתקלים בגארסיה הקטן, בנו של דיאגו ומי שרוברטה הייתה הנאני שלו. הוא מצויד במשרתת חדשה, פאביולה, שנראית כמו גרסה צ’יבית וקולנית של רוברטה. כולם נקלעים למרחץ הדמים בעיר הדמיונית (אני מקווה) רואנפואר באזור תאילנד, וזה כולל: מר.צ’אנג יו”ר הטריאדה בעיר, בלאלייקה מהמאפיה, כל הרוצחים השכירים שתחתיהם, קבוצה של חיילים אמריקאים ועוד. אני אשקר אם אגיד שלא הלכתי לאיבוד בין שלל הדמויות, בעיקר כשאני מזכיר לכם שחלפו חודשים בין פרק לפרק, מה גם שבתוך הפרקים לא קל לעקוב אחר מה שהולך. כור ההיתוך שם כולל: קולומביאנים, סינים, רוסים, אמריקאים ויפני אחד. רוק – הגיבור שלנו, חבר ה-Black Lagoon, פעלתני כמו בננה לא בשלה. היו 2 פרקים שכל תפקידו הסתכם בלחכות במכונית ולעשן. היחידים מחברי הקבוצה שהיו פעילים פחות הם דאץ’ ובּני, שהופיעו במצטבר בשלוש סצנות.

“Roberta’s Blood Trail” מתחיל/ה (תחליטו אתם אם OVA זה זכר או נקבה) לצבור תאוצה בפרק 3. שם, בלילה אחד, תאוותה של רוברטה לנקמה מובילה אותה לשיגעון מוחלט וערימה של גופות. הכל מסתכם בסצנה יפהפה אחת בסוף אותו פרק, בין גארסיה לרוברטה, שרק בעבור סערת הרגשות שהלכה שם היה שווה להמתין כל-כך הרבה זמן. פרק 4 כולו בסימן “Shit gets real”, ואני לא יכול להגיד שלא הייתי מרוצה מהקונקלוז’ן בפרק 5. מי שיתחיל עכשיו לצפות בכל Black Lagoon, ייהנה הרבה יותר מהסאגה לעומת אלו שהיו צריכים לחכות, שכחו מה קרה בסדרה ונאלצו להמתין בין הפרקים (כמוני). הפרקים עצמם מתקדמים אולי לאט יותר, ואין בהם שום סירות טורפדו שמתנגשות במסוקים, ספינות נאצים טבועות ותאומי-ערפדים-רוצחים (תרגום: הפרקים באובה ראליסטיים יותר), אבל הם בהחלט מספקים את הסחורה, אם מתגברים על ההתחלה המעט-צולעת.

עונה רביעית כנראה שלא תהיה, אבל אם תצא אובה נוספת: לא אכפת לי לחכות אפילו שנתיים כדי שהיא תסתיים, העיקר לצפות בה כמו בן-אדם. ואחר-כך עוד מתפלאים למה עוד לא התחלתי את Hellsing Ultimate.


הטוב: Black Lagoon הישנה והמוכרת בסאגה מלאה בערימות של גופות.
הרע: עלילה פתולה, ריבוי דמויות (ופחות מדי חברי צוות ה-Black Lagoon); הפקה בינונית ביחס למצופה.
והמכוער: רוברטה יוצאת למסע נקמה עם מבט של כלב בעיניים כשהכלב הוא סנופי.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

Black Lagoon: Roberta’s Blood Trail | יפן 2010-2011 | 5 פרקים (כחצי שעה לפרק) | OVA | סטודיו MADHOUSE | אקשן, דרמה, קומדיה שחורה, קרטלי-סמים קולומביאנים | דאייסוקה נאמיקאווה (קויוקי מ-“BECK”), מגומי טויוגוצ’י (ווינרי מ-“Fullmetal Alchemist”, הסדרה המקורית) | במאי: סונאו קאטאבוצ’י | יוצר מקורי: ריי הירואה

♦ לקריאה נוספת: ביקורת על Black Lagoon

לקריאה נוספת
השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם