סדרות האנימה הטובות ביותר של 2011: מקומות 25-11

מקומות 25-11

אמרתי לפני מספר שבועות ש-“אין זה מקומו של אף אחד לקבוע עבור אחרים מה היו הסדרות הטובות ביותר של השנה“.

אז אמרתי.

סתם. זה לא אומר שאני לא עומד מאחורי הדברים שלי. הרשימה שאתם עומדים לקרוא היום אינה מתיימרת להיות רשימה קובעת. כלומר אם יפרוץ בין מישהו מכם לאיזה מכר ויכוח אודות איזו סדרה טובה יותר – הטיעון “אבל רם אמר…” לא תקף, ואם מישהו יגיד אותו – תנו לו סטירה. ורוצו. מהר.
אז מדוע בכל זאת אני עושה זאת? ובכן, במבט לאחור – מסתבר שראיתי המון סדרות חדשות השנה. לכן החלטתי להציג בפומבי את מה שלדעתי הן הסדרות המהנות ביותר של השנה, מהמקום ה-25 ועד למקום הראשון. אך לא כל הסדרות ששודרו לאורך השנה נכללות בתחרות, מהסיבה הפשוטה: אני (עדיין) אנושי, ועל אף שבכל עונה התחלתי כ-90% מהסדרות (והמשכתי רק עם המעניינות), בכל זאת ישנו מספר קטן של סדרות שיצרו באז חיובי שלא נכללות ברשימה.

הסדרות המשתתפות הן אך ורק סדרות – לא סרטים, לא אובות – ששודרו ב-2011. ואם לדייק:

· סדרות שהתחילו והסתיימו השנה.
· סדרות שהתחילו השנה וממשיכות גם לשנה הבאה (בתנאי שמינימום 12 פרקים מתוכה שודרו השנה).
· סדרות שהתחילו לפני 2011 ושודרו גם ב-2011 (שוב, 12 פרקים מינימום השנה).

הרשימה תחולק ל-2 פוסטים, זאת כדי למנוע מצב של אבדן הכרה אצל חלק מהקוראים.
ברשימה הראשונה ישנן 15 סדרות, הממלאות את משבצות #25-#11. הפוסט המרכזי – ובו העשירייה הגדולה – יעלה בשבוע הבא.
קריאה מהנה, ובהצלחה (אתם תזדקקו לה).


#25 BLADE
שלוש סדרות (מתוך ארבע) בכיכובם של גיבורי-העל של מארבל שודרו לאורך 2011, אך רק אחת ראויה מספיק להיכלל ברשימה. כניסתה של “בלייד” לכתבה אינה נובעת מהשוואתה לחולשתן של הסדרות האחרות, אלא בעיקר בזכות עצמה: יש לסדרה סיפור מפתיע בעומקו וביחסי הדמויות, בפרט היריבות בין בלייד לקיקיו המוטנט. אם הסדרה הייתה פופולרית קצת יותר, עוד היינו רואים דוג’ינשי עם השניים האלה (כי מי לא היה רוצה לקרוא דוג’ינשי הומוארוטי בכיכובם של חצי ערפד שחור וסמוראי-מוטנט?). הנבלים בסדרה – לשם שינוי יש לציין – אינם חד-ממדיים. אם הייתי נתקל גם בסדרה הזו בנבל שמצחקק בלי סיבה הייתי משליך נעל על מישהו. לא שכחתי אגב מהדמות השנייה החשובה ביותר: הסייד-קיק של בלייד, שנותנת הופעה מרשימה לא פחות מהערפד עם משקפי השמש. בלייד עצמו מתפתח לאורך הסדרה, מה שקצת קשה להגיד על חברי האקס-מן ואפילו איירון-מן בסדרות לפניו. “Blade”, על אף ההתחלה הלא-מעודדת שלה, הוכיחה כי אפשר ואף רצוי ליצור סדרות אנימה לגיבורי-העל האמריקאים; כל מה שצריך זה לדעת איך. או כסף. הרבה הרבה כסף.

[לקריאת הביקורת]

#24 Sekai-ichi Hatsukoi I+II
שתי העונות של “סקיי-איצ’י” שודרו לאורך השנה והכירו לי את עולם היאוי, עולם ממנו נמנעתי בעקביות כי הראש שלי חשב שאם ראיתי את הר ברוקבק, ראיתי את כולם. סיפור הסדרה, הפורש רומן בין 3 זוגות (כולם עובדים בעולם הכתיבה/עריכה/מכירה של מאנגות שוג’ו, למרבה האירוניה) משלב בצורה יוצאת דופן הומור ציני ורומנים קלשאתיים מצד אחד אחד אך שובר מוסכמות מצד שני. לצערי, העונה השנייה חושפת מספר פגמים בסדרה – כולל סצנות נשיקות-אונס שנהפכים לשטיק מאוס ודי מטריד, והאמת? כבר בעונה הראשונה לא סבלתי אותם. ברצינות, אף אחד שם לא יודע להתנגד כמו גבר? אה, נכון. ללא קשר, “Secai-ichi 2” סובלת גם ממספר מוגזם של מחשבות ולבטים על כל פעולה [“לשלוח לו הודעה או שזה יהיה מוגזם? שיט הוא מתקשר. לענות או לא לענות? שיט, בטעות עניתי. להישמע שמח או לא להישמע שמח? שיט, יצא לי קול אדיש. לזרום עם זה או לא? שיט…”], וזה רבותי מונע מהסדרה להיות במיקום גבוה יותר ברשימה. אך החדשות הטובות: העונה הזו לוקחת את הרומן בין הגיבורים למקום גבוה יותר. או בעצם נמוך יותר, תלוי מאיזו פרספקטיבה מסתכלים *קריצה* והיא אף מציבה את הגיבורים בסיטואציות שגרמו לי לחייך כמו פאנגירל. ולמען ביטחונכם האישי, אל תדמיינו אותי מחייך כמו פאנגירל. על כל פנים, ‘יאוי’ היא כבר לא מילה גסה. כלומר היא כן, אבל לא בהקשר שלילי.

[לקריאת הביקורת על העונה הראשונה]

#23 Naruto Shippuden
תהיתי רבות מה לעשות עם הסדרה הזו, שנכון להיום היא פרויקט הצפייה הגדול ביותר שלי (המאנגה, סדרת האנימה, כל הסרטים, כל הפילרים, כל הספישלים…את כולם קראתי וראיתי). אבל על שנת 2011 מגיע לסדרה כבוד מינימלי; בין פברואר לסוף יולי שודרה סאגת ‘חמשת הקאגות’, שהייתה במאנגה הסאגה המשמעותית האחרונה לפני המלחמה הגדולה, וזו שהכינה אותנו לקראת החלק האחרון בסדרה (או לפחות זה מה שאנשים חושבים, אני מבין שהם לא למדו מבליץ’). אז מה היה לנו? סאסקה נלחם נגד דאנזו ונהיה סופית נבל ללא דרך חזרה, ונארוטו הגיע לתובנות חדשות והפסיק להיות בכיין חסר תקנה וחזר להיות אידיוט מופרע. סליחה, אידיוט, מופרע וחזק. בינתיים – בלית ברירה – נכנסה הסדרה לסאגת פילרים שתימשך עד תחילת ינואר. המילה ‘פילרים’ מזוהה עם ‘נארוטו’ די בצדק, אך מאז ימי הפילרים הידועים לשמצה בחלקה הראשון של הסדרה, למדו מפיקיה דבר או שניים. אין זה אומר שסאגת הפילרים הנוכחית, שמדמה את הסדרה לסוג של וואן-פיס לעניים, איכותית ברמה יוצאת דופן; היו לא מעט פרקים שגרמו לי להתבייש שאני בכלל צופה בסדרה (הפרק עם הפיראט: אני מביט עלייך). אך מנגד, ישנם פרקים שהתבררו כאיכותיים למדי (“The Forgotten Island”, “Naruto’s Favorite Pupil”, “Revenge of the Shadow Clones”, “The Girls’ Get-Together” ועוד). לפי הצפי, 2012 אמורה להיות ה-שנה של נארוטו: המלחמה הגדולה תיפתח, סודות עומדים להיחשף, גיבורים מההיסטוריה יחזרו להווה וגיבורים בהווה יהפכו להיסטוריה. אם יתגשם החלום הרטוב שלי, לפיו אני לוקח תרנגולת וגזר ו… כל שנת 2012 תהיה ללא-פילרים ורק האנימטורים הטובים יעבדו על הסדרה, אני אכניס את “Naruto Shippuden” בגאווה לעשירייה הפותחת בשנה הבאה. לצערי, גם אתם וגם אני יודעים שזה לא יקרה.

[לקריאת הביקורת על הסרט הרביעי של שיפודן]

#22 Guilty Crown
ה-אני של לפני מספר שבועות ודאי היה מופתע לראות את “Guilty Crown” ברשימה; שני הפרקים הראשונים היו לא יותר ממפגן ראווה של Production I.G שאומר “יו,
תראו למה אנחנו מסוגלים רק כי בא לנו”. רבים מתרעמים על כך שהסדרה מסמלת את דעיכתה של רצועת noitaminA בה היא משודרת (בולשיט. כבר שודרו בעברה סדרות שמכוונות לאוטאקואים), אך מבחינתי “Guilty Crown” מסמלת משהו אחר: חזרה לשורשים, לימים בהם זו לא הייתה בושה להפיק סדרות המתרחשות בעולם מיליטנטי, ובשלטון מושחת בו נלחמים חברי מחתרות הזויים שלהם גיבור אחד עם כוח לא אנושי. אז נכון ש-GC היא לא בדיוק “Gurren Lagann” או “Code Geass”, אבל יש שם בחוץ סדרה שמכוונת נטו לאוטאקואים; פאנסרביס? יש בשפע, אקשן נון-סטופ? כמעט בכל פרק, האם מעניין אותי איך זה יגמר? אכן כן. אם הסדרה הייתה ממשיכה בדרכם של שני הפרקים הראשונים, קרוב לוודאי שהיא לא הייתה כלל מגיעה לרשימה, אך תודה לאל – היא התייצבה, העלילה סוף סוף נושמת ויש מקום לדמויות להתפתח. וב-‘להתפתח’ אני לא מדבר על גודל החזה של הבנות, הדבר הזה כבר מפותח מספיק.

[לצפייה בסרטון של קוף אוכל בננה]

21# Deadman Wonderland
בעולם מתוקן הייתה “Deadman Wonderland” ממוקמת גבוה יותר – הרי מדובר בסדרה אודות נער שמואשם על לא עוול בכפו ברצח, סליחה – שחיטה (!) של כיתה שלמה, והוא נשלח למאסר בלונה-פארק ברוטלי שאסירים מפעילים עבור הנאת הצופים, ועל הדרך הוא נלחם מול פסיכופתים המבקשים להרגו. אז למה לכל השדים הסדרה לא ממוקמת גבוה יותר? ובכן, חסרונותיה נוטים להתעלות על יתרונותיה; העלילה לא יציבה בכלל, ובכוח מכריחים את גיבורי ואויבי הסדרה להפוך לפסיכיים. אתם יודעים טוב מאוד על מה אני מדבר: על הרגע ההוא בו בן-אדם שנראה נורמטיבי לחלוטין מתחיל לצחקק, מקבל עוויתות בעיניים והמצלמה עושה עליו קלוז-אפ מלמעלה. אפילו סיפור המקור של האסירים לא קנה את הסימפתיה שלי עבורם, ובסופו של דבר קיבלנו סדרה שהדבר המגניב ביותר בה הוא האלימות – וגם היא מצונזרת בגרסת השידור הטלוויזיוני. רק עבור הנחת היסוד המבטיחה, מספר רגעים פסיכיים למדי ופרקי סיום מתקני-עוולות, זוכה הסדרה להיכנס למקום ה-23. להבא, השקיעו יותר.

[לקריאת הביקורת]

#20 No. 06
אין לכם מושג כמה זה מדכא אותי שאני לא יכול להכניס את הסדרה הזו למקום #6. נו טוב, לפחות היא מקום שישי מהסוף. בכל אופן, נציגות שנייה ובהחלט לא אחרונה לסדרה של noitaminA, ולא במקרה היא ההפך הגמור מ-“Guilty Crown”. גם פה מוצג עולם שמח לכאורה אך רקוב מתחת לפני השטח, וגיבור הסדרה – תלמיד נורמטיבי – נרדף על-ידי הממשלה, ועל כן הוא בורח למחתרת. אין לסדרה את אותה רמת הפקה או כמות אקשן כמו ב-GC, אך היא מצליחה בזכות תסריט שנון וזוג גיבורים מלאי חן. והומואים. כמו כן, “No. 06” לא דורכת במקום, ועם כל פרק מקדמים אותנו צעד נוסף לקראת הרגע בו הכל יתפוצץ. בניגוד לדעה הרווחת, אני מוצא את פרקי הסיום של הסדרה כפרקים הטובים ביותר שלה – זה היה הרגע בו הסדרה הפכה מסדרה פוסט-אפוקליפטית סטנדרטית לאחת שלא מפחדת להלך על חבל דק, דק מאוד אפילו (מחסן הגופות הוא דוגמה אחת לכך). הסיום עצמו שנוי במחלוקת, ויש מי שיגידו שאותו חבל נקרע בדקות האחרונות של פרק 11. הייתי שמח לראות עונה שנייה, אבל היוצרים אפילו לא דאגו לרשת ביטחון. מלבד הסיום, יש לסדרה מספר רגעים מתים, לא משכנעים ואפילו נגררים, בעיקר בחלק מהדיאלוגים בין נזומי למהשהמו הגיבור, שחוזרים לא פעם על דברים שהם כבר אמרו. שחוזרים לא פעם על דברים שהם כבר אמרו.

[לקריאת הביקורת של אביה אמיר]

#19 Ao no Exorcist
אם הייתה הסדרה עוקבת אחרי המאנגה, יש סיכוי טוב שהייתם נתקלים בה רק בעשירייה הפותחת. אבל A-1 Pictures מיהרו להפיק את הסדרה על סמך מאנגה שעודנה בחיתולים, והתוצאה הינה בלגן שלם במחציתה המאוחרת יותר של האנימה. גם הפרקים הראשונים, אלה שבאו אחרי שני הפרקים הראשונים והנפלאים, אטיים להפליא וחסרי הגיון בחלקם, אך עדיין לא בדרגות הזויות כמו סיום הסדרה. על אף שהקרב הסופי גדול מהחיים – הוא נבנה במהירות רבה מדי, זאת כנגד כל נוסחת שונאן. לצערי לקרוא לה ‘שוברת מוסכמות’ יהיה מופרך למדי – ‘שוברת ציפיות’ הוא מינוח נכון יותר. הפוטנציאל הרב של AnE לא מתממש, וזה שכן – נדרס ואז נדרס שוב. אבל…! יש סיבה מדוע הסדרה טובה יותר מהשישה לפניה: העולם הגדול שהיא מציגה, השימוש המודרני במיתולוגיה, החזה של שוּרה הגיבורים הנהדרים שמתניעים את הסיפור, וכו’ וכו’. כמו כן, הסדרה מכילה כמה מסצנות הקרב הטובות ביותר שראיתי בשנה האחרונה (פרק 13 מישהו?), ובשנה רוויית אקשן כמו זו – מגיע לה שאפו.

[לקריאת הביקורת]

#18 The World God Only Knows II
העונה השנייה של “The World God Only Knows” עלתה והסתיימה השנה, והציגה פחות או יותר עוד מאותו הדבר: גיק של משחקי גאלגה כובש את ליבן של בנות העולם האמתי. העונה השנייה משתמשת באותה נוסחה, פחות או יותר, ואם תשאלו אותי: היא חלשה מעט יותר מהעונה הראשונה, וזאת למרות שאין בה סגה מייגעת בת 3 פרקים כמו סגת הספרנית. אני יודע שהסדרה מבוססת על מאנגה, אבל אם תהיה עונה שלישית אני מקווה מאוד שהעלילה תצא מהמסגרת בה היא נמצאת, ותציג עלילה מתמשכת ומאיימת יותר. אין זה אומר שלא נהניתי – הסדרה נותרה מצחיקה, פרועה ולא מתנצלת כשהייתה בעונתה הראשונה, ולמדנו קצת יותר על העולם ממנו הגיעה אלסי השדה, וחשוב יותר מהכול: גילינו שהיא מטומטמת גם ביחס לשדים אחרים (אם תהיתם).

[לקריאת הביקורת]

#17 Hanasaku Iroha
יש הפתעות בחיים, ו-Hanasaku Iroha היא אחת כזו. ליתר דיוק מדובר באחת ההפתעות הנעימות של השנה: הרי לכם סדרה פשוטה, על אנשים פשוטים שגרים ועובדים במקום פשוט. ובכל זאת היא מצליחה לעשות חמים בלב יותר מרוב סדרות האנימה האחרות שעלו השנה. הגיבורה, האנה, היא ללא ספק עוף מוזר בז’אנר, עוף מוזר אבל טוב (עוף טוב! *סטגדיש*), וגם הבנות האחרות בסדרה זוכות לאישיות מלבבת. כולן יכולות אפילו להחזיק סדרה משלהן. “Hanasaku Iroha” פועלת על רקע נופים כפריים מרשימים ומפורטים להפליא, עיצוב דמויות מדויק והפקה חסרת פשרות. עם אלמנטים שכאלה, אין לי מושג מדוע הכריזו על סדרה חדשה שאינה המשך אלא עיבוד אלטרנטיבי. הרי אם זה לא מקולקל, למה לתקן? אבל – כמו שאמרתי בתחילת הפסקה – יש
הפתעות בחיים.

[לקריאת הביקורת]

#16 (Hunter x Hunter (2011
אם היו אומרים לי לפני שנה שאציב את האנימה של “Hunter x Hunter” ברשימת הסדרות הטובות ביותר של השנה, הייתי כנראה אומר “ממתי אני עושה רשימות כאלה?”. אם היו אומרים לי באותה נשימה שהסדרה מופקת על-ידי סטודיו Madhouse, הייתי אומר “ברצינות, למה שרשימה כזו תעניין מישהו?”. ואם היו אומרים לי, עדיין באותו מעמד, שהסדרה עשויה להיות יותר טובה מהסדרה הראשונה, הייתי אומר ” אין סיכוי בכלל שאגיע למצב בו אצפה בכל-כך הרבה סדרות כדי לכתוב רשימה שכזו. מה, אין לי חיים?”. ואז כנראה היו מרביצים לי כי אני מעצבן. אבל כן, מאדהאוס, בעידן NTV, מפיקים כעת סדרת שונאן מובהקת. ולא סתם – את אחת המובהקות שבהן. כל זאת במה שמסתמן כאחת השנים הטובות ביותר של הפרנצ’ייז: המאנגה אף היא חזרה אחרי עוד אחת מההפסקות הארוכות שלה (נראה כמה זמן זה יחזיק מעמד הפעם). אם לחשוב כלכלי, יתכן כי מדובר במקרה דומה ל-“FMA: B“, בו האנימה והמאנגה משתפות פעולה כדי לחצות יחד את קו הסיום. עד שנדע את התשובה, תנו לי ליהנות מאחת ההפקות הטובות של השנה (וגם מ-“Hunter x Hunter” *סטגדיש*).

#15 Beelzebub
אתם ודאי תוהים מה לכל השדים עישנתי, ואיך מצבתי את “Hunter x Hunter” (סדרת הרפתקאות מורכבת ואגדית) מתחת ל-“Beelzebub” (סדרה אודות הזיית סמים אחת גדולה). הסיבה לכך היא שנכון לכתיבת שורות אלה, קילומטרג’ המאנגה של “Hunter” גבוה יותר, ועל-כן לצוות מאדהאוס אין הרבה מה לעשות מלבד לעבד את הקיים כמו שהם יודעים לעשות. המאנגה של “Beelzebub” לעומת זאת, במונחי שונאן, עוד חדשה יחסית, ונכון להיום הצליחו יוצרי האנימה להוכיח שהם יכולים להסתדר עם החומר המועט שקיים *Ao no Exorcist יושבת בפינה ומשחקת עם האצבעות*, ואפילו הפילרים – על אף שלא כולם – סבילים יותר מפילרים של סדרות דומות. טוב, זו לא חכמה גדולה כאשר גם הפרקים הרגילים מתנהגים כמו הפילר ההזוי ביותר של נארוטו, כך שאין הרבה לאן לרדת. זה כמובן לא מונע מ-“Beelzebub” להיות אחת הסדרות ההזויות והמצחיקות ביותר שקיימות.

#14 Mirai Nikki
Mirai Nikki היא כל מה ש-“Deadman Wonderland” לא; הגיבורים הפסיכיים שבה (עיניים? צחקוק? זוכרים?) משכנעים הרבה יותר בתור…ובכן, פסיכיים, והעלילה הולכת לכיוון ברור ובשבילים לא מתפתלים. נכון, האלימות עדיין מצונזרת והגיבור הוא סיסי חסר תקנה (וזה מה שמונע ממנה להיכנס לעשירייה הפותחת). הטורניר, במסגרתו מספר בעלים של יומנים על-טבעיים מתחרים בבאטל-רויאל שיביא למנצח את הזכות להפוך לאלוהים, הוא אחד הטובים והאלימים שיצא לי לראות – וראיתי כמה וכמה סדרות אלימות בחיי. הסדרה מוקפת בשלל דמויות צבעוניות, מי יותר ומי עוד יותר, והטוויסטים העלילתיים הרבים, הקומבינות ויחסי האנוש רק הופכים את הסדרה למצטיינת. חוץ מזה ש-יוּנוֹ מפתחת אצלי סיוטים (וזה דבר טוב).

#13 Bakuman I+II
מחציתה השנייה של עונת הספתח של “באקומן” שודרה לאורך 2011, בעוד מחציתה הראשונה של העונה השנייה משודרת גם היא לאורך 2011. לחבר את שניהם, ויש לנו פה עונה גדושה ביותר. באקומן, מאת היוצרים של “Death Note”, הפתיעה בזכות הפוקוס הרגוע שלה על דמויות. סדרה שעלילתה מכסה פרק זמן של מספר שנים הייתה בכל מצב אחר נקראת סדרה שממהרת, אך באקומן למרבה הפלא הולכת לאט ובטוח, כאשר פעם בכמה פרקים יש פרק שמכסה מספר שבועות, ולעתים אף חודשים. כי ככה זה בעולם המאנגה האמתי – שום דבר לא קורה מעכשיו לעכשיו, והיוצרים מעוניינים להדגיש זאת. זה לא דבר רע, זה רק אומר שהמעריצים לא חייבים לחשוש מכך שהסדרה תדרוך במקום. עד כה, באקומן הצליחה לרגש לא מעט, על אף מספר רגעים צ’יזיים וטריקים ידועים לסחיטת דרמה. נכון לעכשיו, את העונה השנייה אני מחבב קצת יותר, ואת העונה השלישית (שכבר הוכרזה ותעלה בסתיו 2012) אני כנראה אוהב אפילו יותר – מפני שככל שמעמדם של גיבורי הסדרה עולה, נהית “באקומן” אינטנסיבית יותר. וביום בו אשירוגי מוטו יכתבו “באקומן” משל עצמם, הסדרה כנראה תסתיים.

[לקריאת הביקורת על העונה הראשונה]

#12 Ben-To
הסדרה היחידה ברשימה שגורמת ל-“Beelzebub” להיראות כמו “בית קטן בערבה”. כאשר עלתה “Ben-To” לראשונה, התגובה הראשונה שלי הייתה: “חי נפשי, איזו מין יצירה משעשעת ומסקרנת אני רואה מולי?”. בסדר, תפסתם אותי. התגובה האמתית שלי הייתה “?!WTF”. סדרות כמו “Ben-To” מזכירות לי מדוע אנימה היא מדיום כה מדהים – לכו תמצאו סדרות לייב אקשן עם עלילה שכזו. אם מצאתם, תתעוררו – כנראה שחלמתם. אז מה יש לנו? איכות הפקה יוצאת דופן על רקע אחד הסיפורים המטומטמים והמרתקים ביותר. מה היא לא? היא לא מלאת בולשיט. 12 פרקים בלבד לסדרה, והיא פיתחה לעצמה מיתוס שלם, וגיבורים מתוסבכים היוצרים סדרת גילטי-פלז’ר ללא הגילטי: מצד אחד פאנסרביס חסר תקנה, מצד שני קרבות ברוטליים להחריד. דמויות הזויות מחד ודמויות עם בעיות עמוקות מאידך. כיום, רגע לפני נקודת הסיום, מגיעה האנימה לרמות חדשות של חוסר שפיות, והקרבות בסופרמרקט על מנת בנטו נהיים אכזריים יותר מהקרב ההוא על כוכב נמק.
אמרתי כבר שאני אוהב אנימה?

#11 Shinryaku!? Ika Musume
ההצלחה המפתיעה שנחלה העונה הראשונה לא סנוורה את היוצרים, ונכון להיום העונה השנייה איכותית לא פחות (ויש מי שיגידו יותר) מזו הראשונה. האמת, לא חכמה – למאנגה יש די והותר חומר למלא 4 עונות, ועדיין יוצאים לה פרקים חדשים. היופי של האנימה הזו הוא בפשטות שלה, הסיטקומית בבסיסה. יש דמות אחת בסדרה, על-טבעית ומסתורית למדי, שלומדת להכיר את העולם שלנו, ודרך עיניה אנו למדים שלא היא המוזרה. האלמנט הקומי נותר פשוט, ודמויות חדשות מצטרפות לחגיגה. זאת ללא שום אצ’י (והסדרה עוד מתרחשת בחוף-ים!). בזכות התמימות שלה וההומור, מצליחה “Ika-Musume” לכבוש את לבי בכל פעם מחדש דה גסו.

[לקריאת הביקורת על העונה הראשונה]


עד כאן החלק הראשון.
אתם מוזמנים לחלוק, להסכים, לנחש את הסדרות בחלק הבא או לכתוב חמשירים. מה שנוח לכם.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם