(Berserk (2016/17
סדרת האנימה החדשה של Berserk מציבה את שכיר החרב גאטס מול אויביו הגדולים מכל: תגובות מרושעות באינטרנט.
שמעו, אני לא אחד שאוהב לפתוח ביקורות בדיון מעמיק על אנימציה – מבחינתי, סדרת אנימה נשפטת בראש ובראשונה לפי העלילה. אתם יודעים: מניע, פאנסרביס, אינטראקציות, פאנסרביס, נרטיב שמחזיק מים וכמובן פאנסרביס. כל עוד הסיפור טוב, לא באמת אכפת לי אם סגנון האנימציה הוא ידני, CGI, פלסטלינה או קבוצת אנימטורים שרכנו מעל דפי ציור והקיאו (כך אגב נוצרה FLCL).
אולם מאז עלתה Berserk לשידור אשתקד, עיקר השיח סביבה נסוב פחות על התוכן ויותר על הקנקן. "זה נראה כמו משחק פלייסטיישן 2" כתבו אנשים לפני שטפחו לעצמם על השכם מרוב שנינות ומקוריות. ושיהיה ברור: אני לא פה כדי להגן על הסדרה למרות איך שהיא נראית…
אני פה כדי לומר שהיא נראית בסדר גמור.
האנימציה ב-Berserk היא הכלאה בין דו-ממד לתלת-ממד, והדמויות מעוצבות ב-Cel Shading, סגנון המאפשר לאלמנטים תלת-ממדיים להיראות "שטוחים" ע"י שימוש מופחת בצבעים מדורגים. למה זה טוב? כשרוצים להעניק מראה 'קומיקסי' לדמויות בסביבה תלת-ממדית. טכניקה בולטת נוספת היא hatching; קִוְקוּו עיפרון, במקרה הזה על אלמנטים מוצללים בתלת-ממד, דבר שמקנה להם נופך מאויר.
אם לדייק, נופך של ספר ילדים מאויר. ואם לדייק אף יותר: נופך של ספר ילדים מאויר ממזרח אירופה. הרבה מכם יודעים על מה אני מדבר – סיפורים על ילדים שהולכים לאיבוד ביער ונטרפים או משהו כזה. הסיפורים הללו נועדו להפחיד ילדים פן יסטו מדרך הישר, ואם זה נשמע מצמרר, האיורים בספרים הללו מצמררים אף יותר. אנימטורים ידועים כמו יורי נורשטיין אף חיקו את הסגנון המדובר ביצירותיהם. לכן Berserk – כנראה אפוס הפנטזיה האלים והאפל בסביבה – דומה לספר ילדים סובייטי, ואני בסדר עם זה.
הסדרה עוקבת אחר גאטס – שני מטר (וארבעה ס"מ) של שרירים, עם חרב גדולה יותר ממנו. על גאטס עברו דברים לא טובים, כולם תוארו בטרילוגיית הסרטים של 4°C. סדרת האנימה ממשיכה למעשה את הטרילוגיה המדוברת, טרילוגיה שהסתיימה בבגידה הכואבת ביותר שאדם יכול לחוות. מה שקרה לתיאון גרייג'וי זה כלום לעומת מה שגאטס ראה וחווה, וכעת הוא מחפש נקמה (או איזה פארק שעשועים לנקות בו את הראש. הוא לא ברור בעניין).
גאטס שלנו נודד ברחבי הארץ ונרדף על-ידי שדים ומפלצות בעקבות קללה. במהלך מסעותיו הוא מציל את פּאק, אֶלף חמוד שמפצה על השתיקות של גאטס. עד מהרה לומד האלף כי חברו גדול הממדים אינו שותף אידאלי לטיולים; לא מרצונו נקלע גאטס לקמפיין טיהור של הכנסייה כנגד כופרים, והוא הופך לאויב של "מסדר המתבונן הקדוש" – מסדר שהמנטרה היחידה שלו היא "עינויים. עינויים. עוד קצת עינויים".
Berserk היא פנטזיה אפלה שלא מתביישת בהיותה פנטזיה, ומדי כמה פרקים מותחת עוד את גבול הברוטליוּת. יש בה רעיונות בוטים נגד דת, והעולם בו גאטס מסתובב עתיר שחיתות ורוע, ואם הוא נתקל בבן-אדם טוב שאינו מצטרף לחבורה ההולכת וגדלה שלו, תהיו בטוחים שאותו אחד ימות בדרך האכזרית ביותר שניתן לדמיין.
אני לא הולך להשוות את הסדרה החדשה למנגה כי לא ממש אכפת לי. 24 הפרקים מחולקים לסגות קוהרנטיות, והסיפור כמעט אף פעם לא דורך במקום. לכל סגה יש השלכות בעוד קמפיין הנקמה של גאטס מקבל מספר תפניות. כמעט כל הדמויות מטרילוגיית הסרטים מוחלפות, ואני חייב להודות שאני מושקע יותר בחבריו החדשים של גאטס מאלה הישנים. בזכותם הופך הסיפור ממסע נקמה אישי ומדכא למסע נקמה קבוצתי ומדכא פחות, עניין מבורך באפוס המלנכולי הזה.
משום כך, סגנון האנימציה המדובר מתאים לסדרה כמו כפפה ליד. אבל זה בסדר, אני לא עיוור, ניכר שפרקים מסוימים מעגלים פינות: מדי פעם מישהו מדבר אבל פיו נשאר דומם; השיניים של כולם נראות תותבות; ולפעמים לא הייתי בטוח אם מישהו רץ או רוקד. אה, ולא שכחתי את עניין העירום: יש הרבה עירום בסדרה, אך אפס פטמות. אני מעדיף צנזורה נורמלית מאשר פתרון ביזרי שכזה. החדשות הטובות הן שגרסת הבלו-ריי מחזירה את הפטמות, אז… הידד?
המוזיקה אגב נהדרת; מקהלת הגברים בסצנות קליימטיות עשו לי עור ברווז, ובשאר הזמן מזגזגת Berserk בין גיטרות חשמליות ונעימות פסנתר נוגות. שירואו סאגיסו, המלחין הקבוע של הידאקי אננו (כולל Shin Godzilla), מוכיח שוב מדוע הוא אחד המלחינים המוכשרים בתעשייה.
כמוכם, גם אני הייתי מעדיף אנימציה דו-ממדית מושקעת, אבל אני מעריך את הניסיון לתת ל-Berserk מראה יחודי שמתאים לסגנון שלה, ניסיון שנראה בסדר גמור. וגם אם סגנון האיור לא לטעמכם, הגיע הזמן שאנשים יפסיקו לוותר על סדרות רק בגלל איך שהן נראות. Ajin – ממותחני האקשן המוצלחים שראיתי בעת האחרונה – לא זכתה להצלחה הראויה לה כי "איכס CGI", וכעת Berserk – מנגת הפנטזיה האפלה הידועה בעולם – זוכה לקיתונות של בוז כי היא לא באה טוב לאנשים בעין (וכי שינו דברים מהמנגה. אבל שוב, לא אכפת לי). כל מי שאוהב סיפור טוב יכול להבליג על אלמנטים ויזואליים, ועבור מה ש-Berserk סיפקה מאז עלייתה לאוויר – אני בהחלט ממליץ לא לוותר עליה.
(אלא אם אתם רגישים לאלימות)
הטוב: פנטזיה קודרת במיטבה; דמויות עמוקות; סיפור סוחף.
הרע: אז… לפעמים היא נראית… קצת… מוזר. לפעמים. מוזר. קצת. לפעמים.
ואז מה: ומה כל-כך נורא ב-"אנימציה של משחק פלייסטיישן 2"?
נראה אתכם אומרים ל-"Shadow of the Colossus" שהוא נראה רע.
ציון במדד OK – סביר פלוס
Berserk | יפן, 2016, 2017 | 24 פרקים (12 ו-12) | סטודיו Gemba, סטודיו Millepensee | פנטזיה אפלה, אקשן, דרמה, סוס | הירואקי היוואנאגה [Kamen Rider כלשהו], טאקאהירו סאקוראי [סוזאקו מ-"Code Geass"], טואה יוּקינארי ["Space Brothers", מגוון דמויות], קאורו מיזוהארה [לוּקה מ-"Mōretsu Pirates"], יוקו היקאסה [דיאנה מ-"Little Witch Academia"], קאזויוקי אוקיטסו [סאיטו מ-"Shigatsu wa Kimi no Uso"], הירו שימונו [קיימה מ-"Kami Nomi zo Shiru Sekai"], צ'יווה סאיטו [ריקו מ-"Kuroko's Basketball"] | במאי: שין איטאדאגי ["Ben-To"] | יוצר מקורי: קנארו מיאורה
לקריאה נוספת:
♦ Berserk: The Golden Age Arc I – The High King's Egg [ביקורת על הסרט הראשון]
♦ Berserk: The Golden Age Arc II – The Battle for Doldrey [ביקורת על הסרט השני]
♦ Berserk: The Golden Age Arc III – Descent [ביקורת על הסרט השלישי]
התגובות נעלות