Belle

"בל" [Belle] הוא הרבה דברים, ותכף אגע בהם, אבל בראש ובראשונה הוא שיעור לחיים. שיעור איך לא לפתח ציפיות.

אל תטעו, לא מדובר בסרט רע. רחוק מכך. הרי השם "מאמורו הוסודה" בכל זאת מביא עמו סט בסיסי של ציפיות. למעלה מכך, זה לא "סתם עוד סרט": הוסודה משתף פעולה עם סטודיו האנימציה האירי Cartoon Saloon ("מוליכי הזאבים") והוא אף שכר את מעצב הדמויות המפורסם ג'ין קים ("לשבור את הקרח") כדי שיעצב את בל בכבודה ובעצמה. נראה שהכוכבים הסתדרו בשורה על מנת לוודא שהסרט הזה יהיה יחיד במינו – ואולי דווקא בגלל הציפיות שהרקיעו שחקים, התאכזבתי קצת מ-"בל". הוסודה השקיע בערכי הפקה יוצאי דופן וספקטל ויזואלי גדול מהחיים, אבל את התסריט, אויה, הוא שכח לשייף.

סוזו בת ה-17 גרה לבד עם אביה. תלמידת התיכון המקסימה הזו ביישנית, מופנמת ומגמגמת כשפונים אליה – ויש בה לב רחב ורצון להיות חברתית יותר. נערת טאמבלר, אם תרצו. הטראומה שחוותה כשאיבדה את אמהּ בגיל צעיר, עמה נהגה ליצור מוזיקה, גורמת לה כיום להקיא, פיזית, כשהיא רק שוקלת לשיר ("Your lie in April", זו את?).

אבל ברשת החברתית "U", עולם וירטואלי שהוא כמו "OZ" מ-"מלחמות קיץ" אבל אחרי 80 אלף עדכוני תוכנה – כל אחד יכול להיות מה שהוא רוצה; כאשר מתחברים לראשונה אל "U" תתבקשו לבחור שם משתמש, סיסמה ולאשר סריקה של ה-DNA שלכם – משהו ש-5 מיליארד (!) משתמשים החליטו שזה לא מפוקפק בכלל ויאללה מה רע. לאחר מכן הרשת יוצרת אווטאר שלכם על בסיס מכלול נתונים, כשהאווטאר של סוזו, בל, ניחן בקול שירה של מלאך (לא כמו מלאך מאוונגליון, כן? כי אלה נשמעים כמו חתול במיקרוגל). תוך כלום זמן – ברצינות, תוך פחות מיום – הופכת בל לאישיות המפורסמת ביותר ב-"U", וכל זה כי היא שרה נחמד.

אם הוסודה ניסה לומר פה משהו על הצלחה באינטרנט והרעל שנלווה לכך (ולרגע נדמה היה שזה המצב) העסק מתמסמס כאשר "בל" מחליט שהוא עכשיו "היפה והחיה" – לא (רק) המעשייה המקורית הידועה, אלא הסרט זוכה האוסקר של דיסני מ-1991.

אווטאר מסתורי בשם "הדרקון" תוקף הופעה של בל, ומיד נפתח אחריו מצוד כדי לגלות את זהותו האמיתית והטירה (הווירטואלית) בה הוא גר. גם בל רוצה לגלות את כל הדברים האלה, לא מתוך כעס אלא סימפתיה כלפי הייצור המסכן והנרדף. היא בסופו של דבר מוצאת את מקום המחבוא של הדרקון – העתק אחד-לאחד של הטירה המפורסמת של דיסני, כולל היכל הריקודים האייקוני והיצורים הקטנים שגרים עם החיה ודואגים לו (אינטליגנציה מלאכותית במקרה הזה). אפילו גרסה של גסטון יש בסרט, אם כי הוא דומה יותר ל-All Might רק מאנייק.

והנה הקטע: אין שום סיבה לכל זה. נאדה. גורנישט. אפס. הוסודה רצה לעשות הומאז' ל-"היפה והחיה" ולעזאזל סיבות או היגיון. מדוע טירה? מאיפה צצו היצורים הקטנים סביב הדרקון? ומדוע הדרקון התפרץ מלכתחילה להופעה של בל? לא נראה שהיה לו שום אינטרס לעשות זאת בתור אחד שרוצה שיעזבו אותו בשקט. הסרט לא מספק תשובה אלא מושך את החבל בכוח לקלאסיקה של דיסני, גם כשזה לא מסתדר עלילתית, רק כדי בכוח לפרק את הנרטיב ולהעניק לו טוויסט משלו.

כי ברור שיהיה טוויסט על כל העניין. את הרומן המקורי מחליף סיפור על שתי נפשות אבודות שמבינות זו את זו במבטים בלבד, ובפני עצמו זה מקסים, אבל לא ברור מדוע צריך את "היפה והחיה" בשביל זה. אם אצור סרט, לא יודע, על היחס לפליטי מלחמה, והוא גם יהיה הומאז' של "בחזרה לעתיד" – אנשים ירימו גבה, לא? אז ככה בדיוק הרגשתי עם "בל", סרט שמתכתב עם סרט אחר, שלא נראה שקשור אליו באף צורה שמרגישה טבעית.

גם כשהוא לא "היפה והחיה" יש לסרט בעיות משלו. הוסודה תמרן בעבר בין כמות רבה אפילו יותר של דמויות, ולמרות זאת לא נראה שהוא ידע מה לעשות הפעם עם כל דמות שאינה סוזו, הדרקון או החברה הכי טובה של סוזו: מגלומנית חסרת מעצורים שצריכה ספין-אוף בכיכובה. חבריה של סוזו לספסל הלימודים נמצאים בסביבה ותורמים לעלילה כמו שאני תורם למלחמה בהתחממות הגלובלית (כלומר אני אולי חושב שאני עושה משהו משמעותי אבל זה לא מזיז כלום). אבל היי, לפחות הם משעשעים כל אחד בדרכו, מה שלא ניתן לומר על המקבילה היפנית של הגבעטרון: מקהלת בנות שסוזו החברה הצעירה ביותר בה (מדוע בכלל היא במקהלה כשהיא לא מסוגלת לשיר, גם על זה הסרט לא מתעכב). הן חיוניות לסרט כמו מלפפון בפיצה.

מעבר לכך, חבר הילדות של סוזו, שינובו, הוא חתיכת קריפ למרות הניסיון של הוסודה להוציא אותו אכפתי ודואג. אם הוסודה חשב שככה אמור להתנהג בן-אדם נורמלי שרוצה לעזור, הוסודה צריך לדבר עם מישהו דחוף.

על כל זה מעיב סיפור לא אחיד שמתפזר ככל שהוא מתקדם. אם על "הילד והחיה" חשבתי שהוא אינו ארוך מספיק, ועדיף לו בכלל להיות סדרה, "בל" דווקא ירוויח מקיצוץ של חצי שעה מתוך 122 הדקות שלו. חלקים מהסרט נגררים ונגררים, בעיקר לקראת הסוף כשהוסודה מנסה למחוץ את בקבוק הקטשופ שהוא הרגשות שלנו גם כשכבר מזמן אין שם קטשופ. ברור שזה יעבוד עלי, כן? הזלתי דמעה או שתיים, אבל בעוד שבסרטים כמו "מיראי" ו-"ילדי הזאב" זה קורה באופן אורגני – "בל" מוציא את הדמעות בצורה מהונדסת ואני מרגיש מחולל.

ובכל זאת, כאמור, הסרט טוב. לולא השם "מאמורו הוסודה" הייתי אולי סלחני יותר כלפי העלילה, אבל זה לא שסבלתי. סוזו היא גיבורה ראשית נהדרת, כזו שתרצו בהצלחה שלה, וההומור פנטסטי. ייתכן ומדובר בסרט המצחיק ביותר של הוסודה מאז "הנערה שדילגה בזמן".

העולם הווירטואלי מרהיב גם הוא, בעיקר בזכות העבודה של Cartoon Saloon שאחראים על הרקעים. אבל עיצוב האווטארים לצערי לא מי-יודע-מה, עם CGI שנראה כמו סדרת אנימציה מתחילת המילניום – עניין מצער, כי בכל הקשור לאנימציה ידנית "בל" הוא אחד מסרטי האנימציה הכי יפים של השנה (מצחיק שגם "אוונגליון" החדש סובל מבעיה דומה). העובדה כי "בל" הונפש בתוך פחות משנה – הרי רק באוקטובר האחרון סיפר הוסודה שהוא סיים את הסטוריבורד – היא מרשימה למדי, אבל אני מקווה שבפעם הבאה הוא יתחיל קצת יותר מוקדם, בעיקר אם הוא רוצה להיות פיקסאר.

אבל – וזה אבל נחמד לשם שינוי – הוסודה הגיע סוף סוף כבמאי לסטטוס בו הוא מסוגל להרשות לעצמו לשתול רפרנסים לסרטים הקודמים שלו, ואם אתם חובבי הוסודה כנראה שתיהנו מביצי הפסחא הרבים שיש פה.

אולי אלה הציפיות המוגזמות עמן באתי, אך יצאתי מהסרט עם תחושות מעורבות. מרבית הזמן די נהניתי אולם ההיצמדות לקלסיקה של דיסני והחורים בעלילה (ויש רשימת מכולת של חורים כאלה) מעיבים על מה שיכול היה להיות סרט נהדר, גם אם זו הפעם השלישית של הוסודה בתוך עולם דיגיטלי (כפרה, תשחרר).
הנמיכו ציפיות וסביר להניח שתהנו מ"בל" הרבה יותר ממני.

Belle [מיפנית: "הדרקון ונסיכת הנמשים". שם הרבה יותר מגניב] | יפן, 2021 | 122 דקות | סטודיו Chizu | הרפתקאות, מד"ב, דיסנימון | קהאו נאקאמורה [זמרת], טאקרו סאטו [קנשין מסרטי "רורוני קנשין"] | תסריט ובימוי: מאמורו הוסודה

לקריאה נוספת:
• “The Girl Who Leapt Through Time” [ביקורת]
• “Summer Wars” [ביקורת]
• “Wolf Children” [ביקורת]
• “The Boy and the Beast” [ביקורת]
• “Mirai” [ביקורת]
• מאמורו הוסודה: ילד זאב [מאמר]