BECK: Mongolian Chop Squad

על ידי רם קיץ פורסם ב דצמ 23, 2009

!LET'S ROCK

קוֹיוקי [Koyuku] הוא התלמיד הכי רגיל שאי פעם תפגשו. לעזאזל, הוא כל-כך רגיל שזה כבר לא רגיל. אך החיים הרגילים של קויוקי משתנים כשהוא מציל את מה שנראה הכל חוץ מכלב, והוא גם עונה לשם "BECK". חברינו BECK שייך לריוסוקה "ריי" מינאמי, מהנערים הבעיתיים האלה שאמא שלכם הזהירה אתכם לא להתחבר איתם. ריי בילה את מרבית שנותיו בארה"ב, שם כנראה למד להיראות כמו אנטוני קידיס. באמריקה ניגן ריי בלהקה, הסתבך בצרות עם גאנגסטרים, וכעת חזר ליפן על מנת להקים להקה חדשה. עקב כך, קויוקי, כמו פאנבוי נלהב, מחליט לקחת שיעורי גיטרה אצל פדופיל סהרורי בשם קניצ'י [Kenichi] – מי שגם מלמד את קויוקי לשחות.

אחרי שאת רוב זמנו מבלה קויוקי בין הבקתה של ריי לבין אחותו של ריי, מצטרף הילדון ללהקה על תקן גיטריסט שני, ובהמשך כסולן לאחר שמתברר כי הממזר גם יודע לשיר. הלהקה מקבלת את השם "BECK", או "MONGOLIAN CHOP SQUAD" בהופעות בחו"ל, ויוצאת לכבוש את העולם. או לפחות מנסה…כי ההתחלה אף פעם לא קלה.

הדבר שמייחד את "BECK" יותר מהכל, מלבד המוזיקה, הוא הסגנון; אין מדובר בסדרת אנימה רגילה, והסגנון מצליח להישאר ריאליסטי ככל שניתן. השמות של הגיטרות, האזכורים של להקות כאלה ואחרות, הם כולם שיעור אחד גדול בהסטוריה של הרוק המודרני. הארולד סאקויישי, היוצר המקורי, עשה עבודת תחקיר מקיפה ביותר לפני שעלה עם הטיוטא הראשונה של המאנגה. חברי הלהקה מורכבים כולם מסטראוטיפים אמיתיים של רוקיסטים כאלה ואחרים, וזו הסיבה שבין חברי הלהקה ניתן למצוא את: טאיירה, הבאסיסט הבלונדיני שלא מאמין בחולצות, את צ'יבה – הראפר הקולני והוולגרי של הלהקה (מבוסס על אישיותו של זאק דה לה רוחה מ-"Rage Against the Machine"), ואת סאקו: המתופף השקט והביישן, וחברו הקרוב של קויוקי.

הקשיים עימם מתמודדים חברי הלהקה לא מעטים. החל מחברות תקליטים מתחרות שלא מעוניינות בהצלחת הלהקה, ועד לגאנגסטרים הניו-יורקים שרודפים אחר ריי והגיטרה המחוררת הגנובה שלו, לוסיל. אתם יודעים, כמו בעיות של כל נער מתבגר ממוצע. כיוון שלא מדובר רק בסדרה על מוזיקה, הרי שפרקים מלאים עוסקים בהתפתחות העצמית של קויוקי, מערכת היחסים שלו עם מאהו – אחותו של ריי – והחיים בבית הספר לצד הלהקה. קצב ההתפתחות של חברי הלהקה הוא מתון אך קבוע. דרך הופעות בערבי מוזיקה במועדונים הם צוברים אט אט תאוצה, מוציאים דיסק (כושל) ראשון, וממשיכים לדהור קדימה.

אחד הסממנים הבולטים ב-"BECK" הוא האמריקניזציה. כל הגאנגסטרים שחורים, וכל הלהקות והרוקרים המשפיעים על הסדרה הם השמות הגדולים – החל מלד זפלין ועד הצ'ילי פפרס, דרך ג'ימי הנדריקס ורבים נוספים. אפילו ישראל ולהקה ישראלית מוזכרים באחד מפרקי המאנגה, אם כי לא בהקשר חיובי במיוחד. העלילה נעשית סבוכה ומפותלת, וכבר לא מדובר רק במלחמה על מוזיקה. הלהקות המתחרות מציבות ל-BECK רף חדש בכל פעם, והקשיים איתם עליהם להתמודד נראים הוליוודיים משהו. אך בסופו של דבר, המכנה שחוזר על עצמו הכי הרבה פעמים הוא הקטרזיס; ההופעות הגדולות של BECK, הן ב-"Greatful Sound" שסגרה את סדרת האנימה ועשתה אגדה, והן בפסטיבל אבאלון באנגליה, הותירו את קוראי המאנגה וצופי האנימה פעורי פה.

אין עשן בלי אש, והאש של הסדרה הזו היא כמובן המוזיקה. המפורסמת שבהן הוא שיר הפתיחה "HIT IN THE USA" שהפך ללהיט ג'יי-רוקים בישראל. מלבד זאת, הסאונדטראק של הסדרה מורכב משירים זכורים כמו "Brainstorm" ו-"Follow Me", ואף הבלדה "Moon on the Water". כנראה השירים של סדרת האנימה הם שהופכים אותה למוצלחת יותר מהמאנגה, הטובה בפני עצמה, אך טיזרית לא קטנה. האנימה והמאנגה הן ידידות טובות עד סביבות פרק 30, שם החליטו מפיקי הסדרה 'עד כאן' (ובצדק. כמה שירים חדשים אפשר לכתוב?). המאנגה המשיכה לרוץ בהצלחה רבה עד ווליום 34 האחרון, שפורסם ב-2008. בחלקים שהאנימה לא זכתה לראות, ראו חברי הלהקה הצלחה בינלאומית, חוו כשלונות עמוקים והתגברו על משברים ברומו של עולם.

מדוע המאנגה היא טיזרית? ובכן, ברגע שהעלילה מגיע לשיר "Devil's Way" אותו כתב אדי לי [Eddie Lee] מה-Dying Breed, מחשיבים אותו כל הדמויות ל-"אחד השירים הטובים ביותר בכל הזמנים" (בסדרה, כה?), ואי אפשר שלא לתהות איך הוא היה נשמע לו האנימה הייתה משמיעה את השיר. נשאר לקוות כי סרט הלייב אקשן המתוכנן לשנה הקרובה יספק את הסחורה המתבקשת, אך הסיכויים לכך די קלושים. הסרט עצמו – אותו מביים יוקיהיקו טסוצומי (במאי טרילוגיית ילדי המאה ה-20), צפוי להיות בלתי נשכח, עם קאסט כמו הירו מיזושימה [Absolute Boyfriend] וטאקרו סהטו.

עד שזה יגיע, יש שם בחוץ סדרת אנימה לא רעה, ומאנגה מצויינת. "BECK" הצליחה להשפיע על ז'אנר סדרות המוזיקה כמו שאף סדרה אחרת בנושא לא הצליחה (DMC, טובה ככל שתהיה, לא שינתה אף אחד). הסדרה מצטרפת בהצלחה לפנתיאון האנימה והרוק, ומי יתן ונזכה לראות סדרה נוספת בסגנון, או אפילו עונה שניה.

הטוב: הדמויות המפומפמות, המוזיקה, העלילה והרגש.
הרע: אין עונה שלישית.
והמכוער: אין גם עונה שניה.

ציון OK – סביר פלוס פלוס פלוס