באטמן נינג’ה

אין לי מספיק דרכים לתאר את “באטמן נינג’ה”. ביזרי? מופרך? חסר היגיון? זה הרי סרט אנימה – בכל שנה עולות עשרות סדרות וסרטי אנימה אשר עונים על הקריטריונים האלה ועוד. אך לא “באטמן נינג’ה”, כי “באטמן נינג’ה” הוא עוף עטלף מסוג אחר; דמיינו ממזר שנולד ממערכת יחסים בין “JoJo’s Bizzare Adventure“, הסרט “REDLINE ופסטיבל ברנינג מן – ואולי תקבלו מושג קלוש מה מחכה לכם.

“באטמן נינג’ה” נפתח במשמרת סטנדרטית של האביר האפל שנלחם הפעם מול גורילה גרוד (לפי וויקיפדיה זה נבל ותיק וידוע ב-DC. גם אני הופתעתי) אלא שבזמן הקרב הוא משתגר ליפן הפאודלית. “רגע, מי מהם משתגר ליפן הפאודלית?”. שאלה יפה. התשובה היא כולם. לא רק באטמן והגורילה אלא אשת החתול, רובין (כפול 4), הג’וקר, הארלי קווין, הפינגווין ואפילו אלפרד והבאטמוביל (משום מה) – הם ואחרים משתגרים הן לקצה השני של העולם והן 400 שנה אחורה.

בניגוד למה שחשבתי מהטריילר, אין פה סיפור נדוש שמציב גיבור ידוע בסביבה חדשה עם אנשים זרים; לא, זה אותו באטמן שנלחם באותם נבלים. כולם מודעים לכך שהם לא בדיוק בקנזס ומעמידים פנים שהם לורדים פאודלים, מה שהופך את העסק הזה למעין אירוע לארפ המוני.

רק שהלארפ הזה יוצא משליטה ככל שחולף הזמן. מכירים את מפגשי ה-D&D שמתחילים רגיל וככל שממשיכים מחליטים “פאק איט, עכשיו רובוטים”? אז משהו כזה בחזקת 80. מצאתי קשר הדוק יותר בין “50 גוונים של אפור” לערוץ הופ מאשר בין “באטמן נינג’ה” להיסטוריה של יפן.

המטרה של הסרט היא לעשות כמה שיותר כיף; אין לו מסר להעביר ואני בספק אם הושקעו מאמצים בתסריט. “באטמן נינג’ה” קיים כדי לבחון גבולות ומגלה די מהר שאין כאלה, וכל דמיון בין הדמויות למקורם מהקומיקס הוא מקרי. למעשה ברוס וויין ואחד מהרובינים מזכירים בצורת הדיבור שלהם את ברוס וויין ורובין מסדרת הלייב אקשן ההיא משנות ה-60 (עם אדם ווסט), מה שאומר שאתם עתידים לשמוע וואן ליינרים נוראים-אך-נהדרים (“לא ידעת שמניפות-קרב עם סכינים מזיקות לסביבה?”).

אף אחד פה כמובן לא באמת נינג’ה (טענה דומה אגב אפשר להפנות גם כלפי “נארוטו“); הם לבושים כמו סמוראים ונלחמים בעזרת כל גאדג’ט, מכשיר ורובוט-ענק שרק אפשר לדמיין. לאחרונה התוודיתי כי ז’אנר ה-Mecha הוא לא אחד האהובים עלי אבל לא זה המצב במקרה של “באטמן נינג’ה”, סרט שלוקח את קונספט הרובוטים הענקיים טירה אחת קדימה.

הייתי שמח לו העסק היה מתובל באנימציה מסורתית במקום אחת שנראית כאילו יצאה מעידן הפלייסטיישן 2, אך אי אפשר להכחיש כי סצנות האקשן כאן הן מהמוצלחות והמקוריות שראיתי בעת האחרונה, ומבין שני סרטי גיבורי-העל שראיתי אתמול – “הנוקמים: מלחמת האינסוף” ו-“באטמן נינג’ה” – נהניתי יותר מהאחד בו מדען-גורילה מעיף לאוויר טירת-בודהה באמצעות טירה אחרת.

ראינו את באטמן בגרסת לונדון הוויקטוריאנית, ראינו אותו בשנגחאי של שנות ה-30 וכטרוריסט סובייטי. מה לעשות, באטמן הוא דמות שאנשים אוהבים להפשיט מהקונספט ולהרכיב מחדש במקומות ובזמנים אחרים; כי באטמן הוא רעיון, וכמו כל רעיון מוצלח – כיף להשתעשע איתו. ‘באטמן שלי מהעתיד’, ‘באטמן שלי הוא בעצם אבא של באטמן’, ‘באטמן שלי יהודי שומר מצוות ונקרא בעטמאן’ (מתישהו זה יקרה), אולם “באטמן נינג’ה” גורם לשלל הגרסאות הביזריות הקודמות להחוויר. החיבה או השנאה שלכם לאיש העטלף לא צריכה להוות פה שיקול, אלא רק האהבה שלכם לכיף. כבו את המוח, לכו לראות ואל תשאלו שאלות כגון “איך המקומיים מבינים אותם?” , “מאיפה כל הטכנולוגיה הזאת?” ו-“מה ראיתי עכשיו?”.


באטמן נינג’ה | יפן, 2018 | 85 דקות | Kamikaze Douga | Warner Bros. Home Entertainment | אקשן, מד”ב, טירות קרב | תסריט: קאזוקי נקאשימה [“Tengen Toppa Gurren Lagann”. עכשיו הכל ברור] | בימוי: ג’ונפיי מיזוסאקי

לקריאה נוספת
2 תגובות
  1. שבח אומר/ת

    מה אני עומד לראות עכשיו? ם.ם

  2. ימ"ר אומר/ת

    https://mega.nz/#!o99HnR6Y!rc7oc8Db-5X5nwsG3J4NZ76QDncFGr85LEDwvE84AhI
    כבר יש באטמן יהודי שומר מצוות;)

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם