Barakamon

כאשר הייתי קטן, שלחו אותי לחוג שהוא בכלל לא חוג בלט. מה פתאום. זה היה… הממ… חוג יריקה למרחק (יש דבר כזה. נכון? יופי). בסטנדרטים של ילד בכיתה ג’, הייתי יחסית מוצלח משאר בני גילי. אוּלם היה מישהו אחד, סמוחטה סמית’ (שם בדוי), שהיה טוב יותר ממני. הפּירוּאט של סמית’ חסָר דופי… כלומר, הרוק שלו הגיע רחוק יותר משלי. ידעתי שמצפים ממני לגדוּלוֹת, אוּלם כמה שלא ניסיתי, סמית’ תמיד היה מרחק יריקה ממני.

בסוף השנה הופענו במתנ”ס לעיני ההורים והמשפחות. אפילו ראש העיר הגיע כדי לראות מי היורק הכי טוב בחיפה. סמית’ המצטיין קיבל סוֹלוֹ, אוּלם לפני המופע, בחדר ההלבשה, עשיתי משהו נבזי: החבאתי לו את נעלי הריקוד (אותם הוא צריך כי… הם… נעלי המזל שלו?). עשיתי זאת לא רק מכעס וקינאה, אלא גם קיוויתי שיתנו לי לבצע את הסולו במקומו. אלא שהחיים לא מסתדרים לפי שום תכנית: המורה שלנו הורָה לחפש בתיקים של כל התלמידים. מיותר לציין שהנעליים של סמית’ נמצאו, ולא רק שלא זכיתי בסולו – אסְרוּ עלי להופיע באותו היום. הבושה שחוויתי לעיני המשפחה הייתה כאין וכאפס לעומת ההתנצלות שביקשו ממני לתת לסמוחטה סמית’.

סירבתי לבקש סליחה. 
אל החוג לא שבתי, ומאז אותו יום לא ירקתי אפילו פעם אחת.

alt

ישנה יותר מאשר סיבה אחת בגינה נזכרתי באירוע הזה אחרי שראיתי “Barakamon”. גיבור הסדרה, הָאנְדָה, הוא קליגרף מצטיין. כיוון שביפן קליגרפיה היא ביג דיל, לוקח הָאנְדָה את האמנות ברצינות רבה. לכן כאשר הוא מקבל ביקורת לא לרוּחוֹ על-ידי אוצֶר נחשב בתערוכה, מחליט האנדה להגיב באופן רציונלי ולהכות את האיש הזקן לנגד הקהל. בעקבות האירוע, נשלח האנדה ל-“תקופת ריענון” באיי גוֹטו הרחוקים. כמה רחוקים? הכנתי לכם מפה על מנת שתבינו כי האנדה קרוב יותר לדרום קוריאה מאשר לטוקיו.

אם כל מה שצריך כדי שישלחו אותך להתבודד באיזה אי טרופי זה להכות אדם, כנראה שלא הייתי גונב את הנעליים של סמית’ אלא זורק אותן לפרצוף שלו. Barakamon היא סדרה על הזדמנות שנייה: ממרחק של 1052.55 קילומטרים (תודה אינטרנט) צפוי האנדה לראות דברים מנקודת מבט אחרת, אולי להבין שיש גם מקום לדעה נוספת. האוויר הנקי והשדות הירוקים אף עשויים לתת בו השראה להתפתח.

רק חבל שרוב זמנו הוא בייביסיטר.

alt

האנדה מתחבר עם פצצת אנרגיה בת 7 בשם נארוּ (אותה מדבבת ילדה בת 7 אמיתית). בזכות נארו – והחברים האחרים שהוא מכיר באי – לומד האנדה על ההנאות הקטנות שבחיים. חיי הכפר שונים מאוד מהחיים בעיר הגדולה, כפי שלומדים ב-“Silver Spoon“, “Non Non Biyori“, “Nourin“, “Hanasaku Iroha” וסרטים כמו “A Letter to Momo” ו-“Wolf Children“. יש משהו קסום בטבע, קסם שלא ניתן למצוא בשדות של בטון (“שדות של בטון”, מצאתי פה אחלה שם לספר).

Barakamon מראה לנו צד אחר בחיי הכפר שעוד לא ראינו, את הצד הכיפי וההרפתקני. מיותר לציין שההומור של הסדרה נשען בעיקר על האנדה – איש המטרופולין – כאשר הוא לומד בדרך הקשה כיצד הילדים עושים כיף: איסוף חרקים, קפיצה מצוּקים גבוהים ותפיסה של דגים מהאוויר (לא המצאתי את האחרון). האנימה יודעת לתמרן בין דרמה לקומדיה באופטימליות. לא לרגע אחד תחושו שיש יותר מדי רצינוּת, ולהפך. גיבורי הסדרה, בין אם אלה הילדים הקטנים או הנערים מהאזור, כולם מלמדים את האנדה דברים שונים.

alt

נארו היא ילדה מיוחדת. לא הרבה ידוע על משפחתה והעבר שלה, מחוז אליו הסדרה מעדיפה שלא להיכנס. יש לה הבנה שונה לעולם המבוגרים, יש שיגידו תמימה. אך עבור האנדה, נארו נותנת לו את הפרספקטיבה לה היה זקוק. האנדה עובר שינוי מהרגע שהוא מגיע לאי ועד סוף הסדרה, שינוי שמתרחש בהדרגתיות. 

לא תמיד אני אוהב לדבר על זה, אבל במקרה של Barakamon אי אפשר להתעלם מכך: הסדרה נראית נהדר. מבין סדרות האנימה ה-‘כפריות’ שמניתי למעלה (וגם מבין אלה שלא), Barakamon שניה רק ל-Hanasaku Iroha בעלת הסטנדרטים המפלצתיים. אם לשפוט לפי התמונות, איי גוטו של סדרת האנימה יפים אפילו יותר מאיי גוטו במציאות. כדאי לבקר בעמוד הזה שמשווה פריימים מהסדרה למקומות אמתיים (בלי קשר אני ממליץ לכם לשוטט באתר, הוא כולו נועד להשוואות שכאלה. תופתעו לגלות אילו עוד סדרות מבססות את המיקומים שלהם מאזורים אמתיים).

alt


זוהי ללא ספק אחת מסדרות האנימה הטובות של השנה, ואפילו שיש לה שם די מטעה (אני בהתחלה חשבתי שהיא על תקן “Pokemon” ו-“Digimon”), אל תתנו לה לחלוף מתחת לרדאר. כולי תקווה לעונה נוספת, אם כי לא הייתי שם על זה את הכסף. למזלנו, קורים בעונה הראשונה (והיחידה?) מספיק דברים כדי שתתנו לה את הכבוד הראוי לה; Barakamon היא יותר מסדרת אווירה. כן, אפשר לצפות בה בכל מצב רוח, אבל היופי שבה הוא הנמשל. ואין דרך יותר טובה לקבל אותו מאשר עם הומור קורע מצחוק וגיבורים אליהם תתגעגעו בסוף כל פרק.


הטוב: מצחיקה; מרגשת; נראית טוב; קאסט מוצלח של דמויות.
הרע: אבל למה כל-כך מעט פרקים?
והמכוער: אז ביפן לאסוף חרקים זה סבבה. אבל כשאני מנסה את זה בשכונה, מביטים עלי מוזר.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

alt

Barakamon | יפן, 2014 | 12 פרקים | סטודיו Kinema Citrus | קומדיה, Slice-of-Life, דרמה, דיוֹ | דאיסוּקה אוֹנוֹ [ג’וטארוּ מ-“JoJo’s Bizarre Adventure”] | סוּזוּקוֹ הארה [כלום], נוֹזוֹמי פוּרוּקי [גם כלום], רוּמי אוֹאוּקוּבּוּ [סאקי מ-“Isshūkan Friends”], קוֹקי אוּצ’ייָאמה [מרוּאם מ-“Hunter x Hunter”], ג’וּניצ’י סוּוָואבּה [אָאוֹמינה מ-“Kuroko’s Basketball”], יוּקי קאג’י [ארן מ-“Attack on Titan”] | במאי: מאסאקי טאצ’יבּאנה [“Tokyo Magnitude 8.0”] | יוצרת מקורית: סטְסוּקי יוֹשינוֹ 

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם