Shingeki no Kyojin (Attack on Titan): Season 2

יודעים מה? בואו לא נדבר על תקופת ההמתנה לעונת ההמשך של “Attack on Titan”. בואו לא נזכיר שניתן להתחיל ולסיים תואר בהנדסת חשמל בזמן הזה, או להשלים התמחות ברפואה. ובואו לא נתלונן על כך שחתכו את העונה לחצי (כמו את אמא של ארן *סטגדיש*) לא, לא נזכיר את כל אלה. במקום זה, בואו פשוט נדבר על כמה טובה היא.

כמוכם, גם אני הופתעתי. ויותר מכך, אני מופתע שהופתעתי: הרי אהבתי את העונה הראשונה. אולי לא מדובר ביצירת מופת, אך בכל הנוגע לבידור להמונים – אין כיף גדול מצעירים שמתנודדים כמו ספיידרמן והורגים יצורי ענק קרניבורים. דמיינו שהחטיף האהוב על קינג קונג הוא בני-אדם, ויש מאות (אם לא אלפי) קינג קונגים שכאלה התוקפים בלי אזהרה. ויותר גרוע? הם אוכלים כמו חזירים; בלי סכו”ם, רק עם הידיים (חוסר התחשבות ממש). לכן אין פלא שהעונה הראשונה הצליחה כמו שהצליחה; היא הביאה משהו חדש, מבדר וקיצוני אל תעשייה שהולכת על קצות האצבעות.

והעונה השנייה עושה בדיוק מה שעשתה הראשונה – רק יותר טוב. 

מיד אחרי שלמדו גיבורינו כי אחת משלהם היא למעשה טיטאן, עדרים של טיטאנים מופיעים בתוך חומת רוזה – חומה שאמורה להיות סגורה ומוגנת. ואפרופו אנלוגיה לקינג קונג, טיטאן חדש ומסתורי נצפה באזור, והוא נראה כמו אחד שיטפס תכף על בניין האמפייר סטייט. עם איוּם מכל עבר, לארן וחבריו אין זמן לשאול מי, מה ומו: פלוגות נשלחות לברר את מקור הפריצה, בעוד אחרים מוכרחים לבלום את הטיטאנים. 

מה שיום אחד בשדה הקרב עשוי לעשות לחייל בסדרה – לא יתקנו חיים שלמים על ספת הפסיכולוג. העונה החדשה לא יודעת רגע של מנוחה, וחיילים מוכי טראומה יחטפו טראומה נוספת עד הפרק האחרון (כלומר מי שלא יהפכו לצואת טיטאן). ואחרי שבילינו עונה ארוכה ומייגעת עם ארן, הדגש הפעם הוא בעיקר על אחרים. סשה למשל (חה חה תפוחי אדמה) חוזרת לכפר הולדתה שהותקף, ומוצאת עצמה במנוסה באחד מפרקי המתח והאימה המשובחים שראיתי. ומיד לאחר  ‘הרפתקאות סשה בסיילנט היל, רק יותר גרוע’, אנו עוברים לקוֹני, ריינר, ברטולדט, קריסה וימיר שמגנים על עצמם בחירוף נפש במצודה נטושה ומוקפת טיטאנים. לא ידעתי מה זה יגון אמיתי עד שראיתי מה עובר על המסכנים האלה.

האם אחרי כן לוקחת הסדרה הפוגה עם פרקי פוליטיקה? לא, אין זמן. מה זה פה? העונה הראשונה?
המלחמה ממשיכה עם אחד הגילויים המרעישים בסדרה (שהוצג במכוון באופן הנונשלנטי ביותר שניתן לדמיין) והוא מלווה בקרב שהמילה ‘אפי’ לא תעשה עמו צדק. אם אתם מתכננים לראות הכל במרתון, נסו להשיג כדורים להרגעת לחץ הדם.

שתי התלונות העיקריות שלי מהעונה שעברה הן מריחת הזמן ואנימציית הסטילס. מריחת הזמן, כאמור, נפתרה: בהפקה למדו שהצופים לא צריכים פרק מנוחה אחרי פרק מגניב – הם צריכים פרק יותר מגניב.
ולאנימציית הסטילס אין יותר זכר. מי שהספיק לשכוח, סצנות רבות מהעונה הראשונה הן למעשה תמונות סטילס עם קריינות, וזה כולל רגעי מפתח בעלילה. אני יודע אני יודע, קשה לאייר קרבות באוויר (ועוד עם חרבות) בלי לעגל פה ושם איזו פינה, אך העונה הקודמת הפכה זאת לסטנדרט (מפליא בהתחשב בכך שסטודיו Wit הוא שלוחה של ענק התקציב Production I.G). ובכן, לא עוד: “Attack on Titan” נראית פנטסטית בעונתה החדשה, עם שימוש תדיר
באנימציית סאקוגה וללא סטילס עצלני. זה בזבוז מילים לתאר כמה טוב נראה כל העסק. עדיף שתחוו זאת בעצמכם. 

התרכזות בגיבורי משנה (ופיתוח דמויות נהדר), קרבות אפיים וסיטואציות מותחות, וכמובן האנימציה – כל אלה הופכים את העונה השנייה של “Attack on Titan” לטובה בהרבה מקודמתה. כעת משהסתיימה אפשר להמליץ עליה כחוויית בינג’ מהשורה הראשונה. ההייפ אולי דעך בארבע שנות ההמתנה, אך הוא sure as hell חזר ואף הכפיל עצמו בשבועות האחרונים. מבטיחים לנו כי העונה השלישית תעלה כבר בשנה הבאה, ואם היא תהיה מוצלחת בחצי מזו שהסתיימה הרגע – אני אהיה מרוצה.


הטוב: שיפור ניכר בכל החזיתות – מהסיפור דרך הדמויות ועד איכות ההפקה.
הרע: מי שמחכה לתשובות, יכול להמשיך לחכות.
והמכוער: או לקרוא את המנגה. אך לאור מה שהולך שם עכשיו, אני לא ממליץ על כך.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

Shingeki no Kyojin (Attack on Titan): Season 2 | יפן, 2017 | פנטזיה אפלה, דיסטופיה, אקשן, אימה, נשנושים | 12 פרקים | סטודיו Wit | יוּקי קאג’י [עלי באבא מ-“Magi”], יוּאי אישיקאווה [דייאנירה מ-“Heroic Age”], מרינה אינוֹאה [יוֹזוֹרה מ-“Haganai”], הירוֹשי קאמייה [בּילזבּאבּ מ-“Yondemasu yo, Azazel-san”], סאקי פוג’יטה [איָאנו מ-“yuriyuri”], טומוהיסה האשיזוּמה [דליקוֹ מ-“.Gangsta”] | בימוי: טטסוּרוּ אראקי, מאסאשי קויזוקה | יוצר מקורי: האג’ימה איסייאמה


לקריאה נוספת:
Attack on Titan [ביקורת על העונה הראשונה]
♦ Shingeki! Kyojin Chuugakkou [ביקורת על סדרת הספין-אוף]
♦ (Attack on Titan (Live Action [ביקורת על האבומינציה שקוראת לעצמה ‘סרט’]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם