Assassination Classroom: Second Season

כדאי לקרוא קודם את הביקורת על העונה הראשונה. That’s how I roll.


אני יודע אני יודע, או אם לצטט את דברי החכם צ’נדלר: Could I Be more late? אבל זה לא שהתעצלתי עם הביקורת הזו (טוב, אולי קצת) – פשוט לא מצאתי את המילים הנכונות לתאר סדרה שמגיע לה כבוד רב יותר מאשר הטקסט היבש שכעת נח בסל המִחזור. בטיוטה הראשונה כתבתי על כך שעונתה השנייה (והאחרונה) של Assassination Classroom היא נהדרת: הבימוי יוצא דופן, הדיבוב פר-אקסלנס, יש בה רגעים מצחיקים ורגעים ומצחיקים פחות. בשורה התחתונה, כך נכתב, זו עונה מרגשת שתלווה אתכם הרבה אחרי שתסיימו לצפות בה.

וזהו. באמת. כך תיארתי רכבת הרים של אמוציות, מסחטת דמעות, אנימה שהצליחה להצחיק ולרגש במחי סצנה. אנימה שהתעלתה על עונתה הראשונה (הנהדרת בפני עצמה) ותיזכר לנצח בזכות חציה השני שלא יותיר אף עין יבשה. אין טעם להיות אובייקטיבי כלפי העונה הזו, כל אחד צפוי ללמוד ממנה דברים אחרים, אם בכלל. וזה לא שהיא חפה מבעיות: יש בה קלישאות מפה ועד הודעה חדשה, הומור הוא עניין סובייקטיבי, ופעם אחת אף הרמתי גבה כיוון שהתסריט החליט לשלוח שני ילדים לחלל. אני יודע שזו סדרה על מורה-דיונון עם כוחות-על, אך משום מה דווקא את האלמנט הזה לא הצלחתי לסספנד.

אבל בואו נתמקד בחיובי.
הסדרה ממשיכה מהנקודה בה עצרה העונה הקודמת. תלמידי הכיתה הבעייתית 3E ממשיכים בניסיונות שלהם להתנקש במורה, פן העולם ילך פייפן. קונספט ההתנקשות ננטש כאשר התלמידים חושבים לנסות שיטה אחרת. פציפיסטית יותר. עוד טרם לכן, אין להם הרבה זמן להתעסק בהתנקשויות; בעיקר כי מישהו אחר מנסה להתנקש בהם. זו העונה שמציגה את “מלאך המוות”: מתנקש מסתורי לו יש חשבון אישי לסגור עם קורו-סנסיי. המתודה של מלאך המוות שנויה במחלוקת אך הסיפור שלו מביא את הסדרה לשיאים חדשים… וזה קורה רק בתחילת הדרך. כאשר מסתיימת הסגה, לא נחה Assassination Classroom על זרי הדפנה וסוגרת את החשבון עם, פחות או יותר, כולם: אין דמות, טובה או רעה, שלא זוכה לסגירת מעגל. ובשונן ג’אמפ כמו בשונן ג’אמפ, מעטים הרעים שעדיין נשארים רעים בסוף הדרך.

זו אולי קלישאה שחוקה, אבל אי אפשר להאשים את העונה על כך שהיא נאמנה לשורשיה: קורו-סנסיי מלמד על חמלה, אהבת האחר וסובלנות. לסיים את הסדרה בכך שהטובים מנצחים את הרעים תהיה תעודת עניות לסדרה של ג’אמפ שלא הוכיחה שיש נפשות בלתי ניתנות להצלה. אין זו דרכו של קורו-גָנדי-סנסיי.

עונה זו שמה לעצמה מטרה חשובה: לעבד את כל עלילת המנגה. על מנת לדחוס כמות כזו גדולה של פרקים, יש צורך לחתוך החוצה את כל מה שלא נחוץ. 25 פרקים נשמע כמו הרבה, אך כאשר מבינים כמה דמויות ועלילות יש בסדרה, מבינים שזו אנימה שצריכה הייתה לקבל 3 עונות בקצב סביר ולא 2 עונות מהוּדקות. או שמה…?

אין זה סוד שהמנגה מעט זוחלת. האנימה הורידה עשבים שוטים מהדרך ובכך יצא נרטיב שזורם כמו נסיעה בכביש מהיר ב-5 לפנות בוקר. אם היינו מקבלים עיבוד נאמן ואטי, לא בטוח שהאימפקט הרגשי היה זהה. לכן (וקשה לי להאמין שאני אומר את זה) אני שמח שחתכו מהמקור.

עד שתסיימו את העונה, סביר שתסתכלו על החיים שלכם קצת אחרת. בין אם לדקה אחת או עד שארית יומכם האחרון. העונה הראשונה מסתירה היטב את היותה החלק הראשון של מה שעתיד להיות אחת הסדרות הטובות שנוצרו. אולי לא מהיבט עלילתי, והדמויות ברובן נופלות לקלישאות הז’אנר, אך כל עוד היא יצרה סערת רגשות – היא צלחה במטרה בה נכשלו רבים.

אתם לא צריכים לשמוע ממני שזו עונה שנראית טוב, שהבימוי נהדר ואפילו הקרבות בה מעולים. זו לא הפואנטה. הפואנטה היא שזו סדרה שכדאי לכל אחד ואחד מכם לראות ולהרגיש. ואם אני טועה, או מגזים: לא אכפת לי. אני יודע מה היא בשבילי.


הטוב: עונה אמוציונלית, סוחפת ונראית נהדר.
הרע: לעתים נופלת לקלישאות.
והמכוער: צפו בה לבד. אתם לא רוצים שיראו אתכם בוכים.

ציון במדד OK – סביר פלוס FEELS

(Assassination Classroom (Ansatsu Kyoushitsu | יפן, 2016 | 25 פרקים | קומדיה, על-טבעי, אקשן, דרמה, Assassin’s Creed Chibi | סטודיו Lerche | ג’וּן פוּקוּיָאמָה [ללוש מ-“Code Geass”], טוֹמוֹקאזוּ סוּגיטָה [גִינְטוֹקִי מ-“Gintama”], מָאי פוּצ’יגָאמִי [מיהוֹ מ-“Girls und Panzer”], שיזוּקָה איטוֹ [פלְייר קוֹרוֹנָה מ-“Fairy Tail”], נוֹבּוּהיקוֹ אוֹקָאמוֹטוֹ [יוּ נישוֹניָה מ-“!!Haikyuu”], מאמורו מייאנו [לייט מ-“Death Note”] | במאי: סייג’י קישי | יוצר מקורי: יוֹאוּסְיי מָאטְסוּי [“Neuro: Supernatural Detective”]


• לקריאה נוספת: Assassination Classroom [ביקורת על העונה הראשונה]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם