עונת אפריל 2014 – חלק ב’


ברוכים הבאים לחלק ב’ של “רם סובל מסדרות אנימה גרועות כדי שאתם לא תצטרכו”, והפעם: עוד סדרות גרועות!

עוד לא קראתם את חלק א’? עשו זאת עכשיו.

 בכתבה זו:
 Black Bullet
♣ Akuma no Riddle
 Mushishi Zoku Shou
 Blade and Soul
♣ Gokukoku no Brynhildr
♣ Captain Earth
 Kenzen Robo Daimidaleri
 Fuuun Ishin Dai☆Shogun
♣ ?Gochuumon wa Usagi Desu ka
 Hitsugi no Chaika
 Kamigami no Asobi
♣ Kanojo ga Flag wo Oraretara

♣ Mahou Shoujo Taisen
♣ Mangaka-san to Assistant-san to
♣ Inugami-san to Nekoyama-san


Black Bullet

על מה זה: בעתיד הקרוב מתגוררת האנושות בתוך עיר-מונולית גדולה שמחלישה את הגסטריאה, סוג של טפיל ענקי שעושה דברים טפיליים כאלה שהורגים בני-אדם. בתוך כך מתגלים ה-“ילדים המקוללים” שנושאים את וירוס הגסטריאה ומסוגלים לשלוט בו, מה שמעניק להם כוחות-על. בשל סיבה שבכלל לא נועדה לגרות אוטאקואים זכרים, אותם ילדים מקוללים הן בנות בלבד.

ארגוני בטחון אזרחיים מוּקמים במטרה להילחם כנגד הגסטריאה. אל הזירה יוצאים תמיד שניים: יזם, הוא הילד המקולל, ו-מקדם, מי שמוביל את הילד המקולל. רנטארו סאטומי הוא תלמיד תיכון שעובד כמקדם בארגון של חברת ילדותו קיסארה. יחד עם היזמית שלו, אנז’ו אייהארה, יוצאים השניים למשימה סודית שנועדה להציל את העולם.

איך זה: ציפיות גבוהות היו לי מ-“Black Bullet”, הסדרה החדשה של הבמאי המהולל מאסיוּקי קוֹג’ימה [Monster, Piano no Mori]. על אף שהפרק הראשון מצטיין בתחומים רבים – באנימציה, בעיצוב הדמויות, סצנות האקשן, הגרפיקה והמוזיקה – מקבל התסריט ציון “עובר בקושי”. הבסיס העלילתי נראה כאילו הוא לקוח מסדרת ספרי פנטזיה לנוער: יש פה עתיד עגום אחרי מלחמה, ילדים עם כוחות מיוחדים ואיום חדש שרק אותם ילדים מסוגלים לעצור.

רנטארו (יוקי קאג’י בעוד תפקיד ראשי) הוא גיבור סביל סך-הכל, לא כריזמתי במיוחד ומסתובב עם הבעת פנים של “אני עושה לכם טובה שקמתי היום”. אנז’ו היא לולי, על כל המשתמע מכך, ובהחלט לא החומר ממנו קורצו גיבורים שאמורים להציל את העולם. הפרק הראשון מנסה להיראות כמו סדרת אקשן ומד”ב מתוחכמת מחד, אך הוא גם מלא בשטיקים הרגילים של סדרות קומדיה מאידך. ומתי פעם אחרונה ראיתם ילדה בת 16 מקימה חברת אבטחה?

תחושת בטן: לא מהסדרות הגרועות שתראו העונה הזו, אבל לא קרובה למה שהיא מתיימרת להיות. מי שיבחר להמשיך איתה כנראה לא יתחרט, איכות ההפקה מרשימה ביותר. חוץ מזה, הסופרת היהודייה איין ראנד רשומה כאחת מהדמויות שיופיעו בסדרה. אין לי מושג איך ולמה, אבל הנה לכם סיבה נוספת לא לשלול את Black Bullet.



Akuma no Riddle
[Riddle Story of Devil]

על מה זה: הארוּ איצ’ינוֹסֵה היא תלמידה בפנימייה פרטית לנערות, זאת בנוסף להיותה מטרה מהלכת: חברי כיתתה הם מתנקשים במסווה. על הארו כעת לסיים את שנת הלימודים מבלי להירצח, והיא עושה זאת בעזרתה של טוֹקאקוּ אזוּמה – מתנקשת שמפתחת רגשות כלפי הארו ומחליטה להגן עליה משאר המתנקשים.

איך זה: מטומטם כמו שזה נשמע.

נראה כי הסדרה בנויה על סמך הרעיון המוזר הזה של מתנקשים בכיתת בית-ספר. מילא אם הייתה זו קומדיית אקשן, בדומה למנגה Assassination Classroom, אבל Akuma no Riddle היא דרמה שלוקחת ברצינות את הסיפור הלא-רציני שלה. נוסף לכל זאת, המתנקשות בכיתה מלאות בטחון וחשיבות עצמית, באופן מעיק למדי.

האנימציה דווקא לא רעה. היא לא טובה כמו זו של Black Bullet, אבל היא מספיק איכותית כדי שבטעות תחשבו שהעלילה מצדיקה את עלויות ההפקה הגבוהות. היא לא.

תחושת בטן: את מה שמתכננת Akuma no Riddle בשארית פרקיה קשה לי לדמיין, אבל אף אחת מהדרכים האפשריות לא מוציאות אותה טוב.



Mushishi Zoku Shou
[Mushishi: The Next Chapter]

על מה זה: עונה שניה לסדרת המופת Mushishi שהסתיימה ב-2006 וחזרה לחיינו במפתיע. האנימה עוסקת סביב המושי; הם יצורים מסטיים של הטבע שנמצאים בכל מקום סביבנו במגוון גדלים, צורות וצבעים. לא כולם מסוגלים לראותם, אך המושי עשויים לפתח תופעות לואי משונות אצל אנשים.

גינקו הוא מושישי [מאסטר מושי] שמסתובב ברחבי יפן של המאה ה-17 או ה-18 (אף אחד לא יודע), חוקר זנים שונים של מושי ועוזר לאנשים שנקלעים בגללם לצרה.

איך זה: לשאול “איך זה” על Mushishi מיותר כמו לשאול איך היה בלונה-פארק: ברור שזה אדיר. קצת כואב לי שאת הסדרה הטובה ביותר של הכתבה אני שורף בשלב מוקדם כל-כך, אבל מי שעוד לא מכיר את Mushishi צריך לעשות זאת בהקדם האפשרי.

הסדרה היא אפיסודית, אין לה שום עלילה מתמשכת (למעט גינקו יש רק דמות אחת שחוזרת מדי פעם). זה הופך את Mushishi לאנימה המושלמת לצפיה בתנאים שלכם; אין קליף האנגר שיותיר אתכם צמאים לעוד, כל פרק סוגר מעגל עם עצמו, ואפשר לצלול לתוך האנימה אפילו אם את הפרק הקודם ראיתם לפני שמונה שנים (כמו במקרה שלי).

סדרות אפיסודיות לא חסרות בעולם, אבל Mushishi היא מיוחדת: כל פרק הוא קסם חדש, והאווירה של הסדרה היא ייחודית אך ורק אליה. Mushishi היא המקבילה של מדיום-האנימה לפתיחה של כרך סיפורים-קצרים ולשקוע לתוכו. האנימציה המיוחדת של סטודיו Artland מצליחה לגרום ליערות אפלים להיראות כמו יעד אטרקטיבי והמוזיקה הרגועה של הסדרה היא חוויה בפני עצמה. 

אפשר בהחלט לקפוץ לעונה השניה מבלי לראות את הראשונה, אבל אין לכך סיבה שאני יכול להצדיק; קיימת עונה מלאה של Mushishi (וסרט ספיישל איכותי), אז קחו את הזמן ברוגע וצפו בסדרה מתחילתה. מי מכם שכבר ראה אותה ולא זוכר כלום, Zoku Shou מרעננת את הזיכרון עוד לפני שמסתיים הפרק הראשון.

תחושת בטן: אחת מהסדרות האיכותיות ביותר, ולא רק של אפריל 2014 אלא של כל השנה. 



Blade and Soul

על מה זה: ארוּקה היא מתנקשת בשבט החרבות שנמצאת במסע כדי למצוא את ג’ין וָאלאל, מי שהרגה את המאסטר שלה הוֹן. ואז יש הרבה מכות ויצורים אפלים וקצת עירום אבל הרבה ציצים ותככים ושיט.

איך זה: לכתוב על Blade and Soul מיד אחרי Mushishi נורא בערך כמו לאכול צואה של חתול מיד אחרי פיצה טעימה. הזיכרון שלי מהפרק נמחק קליל דקה לפני סיומו. יש לסדרה אחל’ה אנימציה ו… זהו בערך. אם אתם מחפשים טראש טהור שיעביר לכם את הזמן, יש סדרות הרבה יותר טובות לצורך המשימה (אגיע אליהן עוד מעט). אם אתם מחפשים גירוי (יא’סוטים), Blade and Soul היא דווקא חסודה ביחס לפורנוגרפייה שהביטורנט שלכם מציע.

בכל הקשור לעלילה, Blade and Soul ריקה מתוכן כמו מסך שלג. לא שציפיתי להרבה מסדרה המבוססת על משחק MMORPG קוריאני.

תחושת בטן: תחושת גועל.



Gokukoku no Brynhildr
[Brynhildr in the Darkness]

על מה זה: מורקאמי איבד בצעירותו את חברת ילדותו קוּרוֹנֵקוֹ. קורונקו הייתה אובססיבית למציאת חייזרים, ואחרי מותה הטרגי – מוות שמורקאמי מאשים בו את עצמו – הוא מקדיש את חייו למציאת חייזרים. הוא מתכנן להיות חוקר בנאס”א, שוקד חזק בלימודים ומבלה מדי יום במועדון האסטרונומיה שבבית ספרו.

חייו משתנים (שוב) כאשר תלמידה חדשה מצטרפת לכיתתו: קוּרוהא נקו שמה. הציפיות שלי מהסדרה ירדו ברגע שהתברר כי קורוהא היא מכשפה (מה?) שמסוגלת לחזות את העתיד (מה??).

איך זה: למשך כחצי פרק הסדרה שומרת על אשליה כי מדובר בדרמה. אך כמו Samurai Flamenco ידידתנו (שעשתה זאת במשך שבעה פרקים), מסתבר כי Brynhildr היא גיבוב רנדומלי של אלמנטים על טבעיים שונים שזורים אחד בשני. מי היא בעצם קורוהא נקו ומנין באה? לא בוער לי לדעת. הסדרה מתנהגת באופן חסר הגיון לחלוטין: בסצנה אחת מזהירה קורוהא את מורקאמי שהוא עתיד לאבד הערב את חייו, וכדי להינצל עליו להישאר במועדון האסטרונומיה ולא לחזור הביתה באותו יום. זה היה אחרי שהוא ראה שקורוהא היא לא אדם רגיל.

“אה, איזה שטויות. מה כבר יקרה לי?” *הולך הביתה* *מפולת* “שיט”. וזו רק דוגמה אחת מתוך מגוון השטויות שמתרחשים בפרק (מקרה טביעה תמוה של אחת מתלמידות הכיתה זו דוגמה אחרת). עוד יותר מוזר לגלות זה שהמנגה המקורית נוצרה על-ידי לין אוקומוטו, אותו אחד שכתב את Elfen Lied. אז או שהמנגה היא אחרת לחלוטין, או שלין אוקומוטו עבר שבץ.

תחושת בטן: צ’אנס קטן שנגלה כי יש לסדרה עומק עלילתי, אבל הסיכון לא שווה את זה.



Captain Earth

על מה זה: תלמיד התיכון (כי למה שתהיה סדרה בלי תלמידי תיכון?) דאיצ’י מאנאטסו עובד עבור ארגון הגלובוס שם הוא מטיס רובוטים ענקיים בשם Earth Engine Impacter כדי להילחם מול חייזרים בשם Kill-T-Gang מכוכב אורנוס.

איך זה: אני לא מבין מדוע התאכזבתי, הרי כבר מהשם של הסדרה הייתי אמור להבין ש-“Captain Earth” היא לא יותר מקינוח בשקל שמגיע עם המבורגר זול שאתם לא מצליחים לסיים. העלילה ב-Captain Earth קלישאתית, בנלית והקרבות אפילו לא כאלה טובים.

האנימה המקורית הזו (“מקורית”, ממש) מופקת על-ידי אותו צוות שיצר את Star Driver. למרות שלא שרדתי גם את הפרק הראשון של Star Driver, אני זוכר מהסדרה רמת הפקה גבוהה ומלוטשת, מה שחסר ב-Captain Earth.

תחושת בטן: נקודה נוספת יורדת מעונת אפריל. 



Kenzen Robo Daimidaler
[Daimidaler the Sound Robot]

על מה זה: מאדנבאצ’י קואיצ’י, תלמיד תיכון, מחזיק בתוכו כוח בשם Hi-ERo: כאשר קואיצ’י מגורה מינית, משתחרר ממנו כוח רב שמאפשר להפעיל את הנשק הרובוטי דאימידאלר. תחת הדרכתה של סונאן קיוקו, חברה בארגון Prince Beauty Parlor, נלחמים השניים בחברי אימפריית הפינגווינים המרושעים.

איך זה: אין מצב. לא יכול להיות. אני הוזה. אני בטח הוזה. העונה הזו שיבשה את החושים שלי. אין שום מצב ש-Daimidaler היא סדרה טובה.

טוב, תנו לי שניה להתאושש… 

בואו נראה. נופ, היא עדיין סדרה טובה. מי היה מאמין? אחרי שהתלוננתי על כמויות האצ’י הרבות שיש בעונה הזו, על כמויות הקומדיה הזולות וסדרות הרובוטים, בסוף אני מתאהב בסדרה שמייצגת כל מה שבינתיים שנאתי.

הסיבות לכך רבות ומגוונות, אבל בראשן: זו סדרה מצחיקה. Daimidaler יודעת שהיא זבל, ולכן היא מרשה לעצמה להתפרע ולא להתחשבן עם אף אחד. הקומדיה בסדרה מתוזמנת טוב, ו… היי, יש אצ’י. מה רע?

תחושת בטן: לבקר קומדיה זה מיותר, ולהסביר ברצינות מדוע היא מצחיקה זה – עבורי לפחות – אירוני, לכן לכו לראות ותבינו לבדכם מדוע זו סדרת משעשעת.



Fuuun Ishin Dai☆Shogun
[Dai-Shogun – Great Revolution]

על מה זה: הסדרה מתרחשת בציר אלטרנטיבי בהיסטוריה בו רסטורציית המייג’י ביפן לא התרחשה; במקום ספינות זרות פלשו לאי רובוטים עתיקים בשם אוניגאמי. יפן נותרה מאז מבודדת משאר העולם.

איך זה: תמונה אחת שווה אלף מילים. שתי תמונות שוות אלפיים. כפי שאתם יכולים לראות – דרמה איכותית היא לא.

Dai-Shogun גורמת ל-Blade and Soul להיראות כמו Breaking Bad; “אצ’י” יהיה תיאור עלילה מדויק יותר ממה שכתבתי, ואם זה מה שאתם מחפשים, זה כל מה שתקבלו.

זה כי הסדרה עצמה לא ממש מצחיקה (היא מנסה, אבל בדרך גורמת לבכי), היא גם לא נראית כל-כך טוב, לא מעניינת בעליל והאקשן בה סביר מינוס. למה אני ממשיך אבל לדבר עליה? זה כמו להסביר מדוע צואה זה דבר מסריח.

תחושת בטן: עוד עשרים דקות שלא יחזרו. מי שיצפה בה עד הסוף יאבד 4 שעות ואת כבודו העצמי.



?Gochuumon wa Usagi Desu ka
[?Is the order a rabbit]

על מה זה: קוֹקוֹאָה עוברת לעיירה חדשה לצורך לימודים, שם היא מתחילה לעבוד כמלצרית בבית הקפה Rabbit House שמנהלת צ’ינוֹ קאפוּ.

איך זה: עושה חשק לקפה. 

אבל חוץ מזה, סדרה מיותרת. GochiUsa היא בעיקר סדרת אווירה, ומה האווירה בה? הרבה מתוק. אתם יודעים: נחמדות יתר, חיוכים, רוגע ושלווה. עלילה לא תמצאו פה. היא כמו סדרת Slice-of-Life רק בהשפעת תרופת הרגעה לסוסים.

ויש סצנת אצ’י (קלה, תירגעו). הופתעתי למצוא אחת בסדרה שכזו, אבל אני מניח שצריך למצוא דרך להביא את הקהל.

תחושת בטן: סדרה על קפה אך מרגישה כמו חשיש. אחל’ה תרופת הרדמה. לא אחל’ה לכל השאר.



Hitsugi no Chaika
[Chaika – The Coffin Princess]

על מה זה: טוֹרוּ אָקוּרָה הוא חייל לשעבר בן 20 שמנסה לשרוד את החיים שאחרי המלחמה. בעת מסע ציד ביער, נתקל אקורה בצ’איקה, מכשפת בת 14 שנושאת ארון קבורה. הוא עוזר לה בתמורה לאוכל, אך אחרי שאחותו של טורו הורסת את המסעדה, הם נשכרים על-מנת לגנוב חפץ חשוב.

איך זה: שמעתי עליה דברים טובים. אם הם קיימים, לא תמצאו אותם בפרק הראשון. Hitsugi no Chaika היא סדרת הרפתקאות פנטזית טיפוסית (וקצת אלימה, חד קרן נרצח בעשר הדקות הראשונות) שמשליכה אותנו לעולם מלא יצורים קסומים וחוקים לא מובנים שלא טורחים להסביר אותם. הדיאלוגים לא כאלה שנונים, אפילו בסטנדרטים הנמוכים של הסדרות מהסוג הזה. ועזבו דיאלוגים: צ’איקה לא יודעת לדבר נורמלי: צ’איקה. משפטים. ככה. לדבר. פרק. שלם.

האוזן שלי לא יכלה לסבול את זה במשך עשרים דקות. נסו לסבול את זה במשך 12.

תחושת בטן: עונת אפריל? יותר נכון להגיד עונת חראפריל. הא הא הא. הא הא… הא… הא.
*בוכה בפינה*



Kamigami no Asobi

על מה זה: יוּאי קוּסאנגי היא תלמידה נורמטיבית שיום אחד מתעוררת בארמון ענק ומסתורי שנמצא בעולם קסום. שם היא גם פוגשת המון בנים בישוג’ואים שצריכים לעבוד על האישיות שלהם, וגם אף אחד לא מוכן לענות לה איך היא הגיעה לשם ומדוע?

איך זה: סדרות הארם בכיכובם של בנים מעולם לא היו כוס התה שלי, כי אני סטרייט (נראה לי, החברה שלי תעיד אחרת), אך ללא ספק מדובר בסדרה שאתן הבנות תאהבו, ובעצם למה לא: אחרי כל האצ’י הרב שיש בעונה הזו, גם לכן מגיע קצת. וביחס לאצ’י הזול שאנחנו הבנים קיבלנו, Kamigami no Asobi היא לפחות קצת מעניינת.

אם להגיד את האמת, את רוב הפרק הראשון לא ממש אהבתי; הוא נראה כמו גרסת אנימה זולה של אליס בארץ הפלאות. אבל אז מגיע סופו של הפרק שמסביר את עלילת הסדרה, והיא… למעשה… לא רעה בכלל (זהירות, ספוילרים לסוף הפרק הראשון. דלגו לפיסקה הבאה אם אתם קטנוניים): מי שזימן את יוּאי לאיפה שהיא לא נמצאת הוא בעצם זאוס, מלך האלים מהמיתולוגיה היוונית. זאוס מעוניין לחזק את הקשר בין האלים הגאוותניים לבני האדם, ולצורך כך הוא הקים בית-ספר בו לומדים אלים ממגוון המיתולוגיות (האדס ואפולו, לוקי ובאלדר, טסוקיקו וטאקרו, וכו’). יואי אמורה ללמד אותם קצת ענווה ואהבה, אחרת היא לא תורשה לחזור לעולם שלה, אך נדמה כי המשימה הזו תהיה קשה במיוחד.

נכון נשמע מעניין? 

אני לא מתכחש לכך שזו כנראה סדרה לא משהו, אבל יש לה רעיון לא רע. רק חבל שהבנים מעצבנים, והיא תתרכז בעיקר על רומנטיקה (הרי האנימה מבוססת על משחק שמטרתו להשיג בן זוג).

תחושת בטן: עבור בנות שמחפשות גילטי פלז’ר (ובעצם גם לבנים), Kamigami no Asobi סבירה קצת יותר מההיצע. אל תצפו ממנה להרבה, אבל תנו הזדמנות אם אתם יכולים.



Kanojo ga Flag wo Oraretara
[If Her Flag Breaks]

על מה זה: סוֹאוּטָה האטאטה מסוגל לראות “דגלים” מעל ראשם של אנשים. הדגלים מסמלים פרשת דרכים בחייהם, בין אם זו אהבה, חברוּת או אפילו מוות שאורב מעבר לפינה. סואוטה יכול גם “לשבור” את הדגלים האלה ולשנות את מסלול החיים של בעליהם. הוא עובר לאקדמייה יוקרתית, שם הוא מכיר את נאנאמי, נסיכה חסרת דגל ממדינת פח כלשהי.

איך זה: בכל עונה אחרת לא הייתי מתלבט פעמיים לגבי Gaworare (הכינוי הרשמי), אבל אפריל 2014 הורידה לי את הסטנדרטים. בתור קומדיה, האנימה הזו עושה עבודה פ’סדר-כזה, והדינמיקה בין הגיבורים חביבה למדי. לא ראיתי הרבה אצ’י, מה שמוזר עבור סדרת הארם (ועוד איזה הארם, ספרתי 14 בנות בוויקיפדיה), אבל לפחות זה מעלה את הרמה שלה. או מוריד ממנה, עוד לא סגור לגבי זה.

תחושת בטן: פאק איט. תראו, לא תראו. העונה הזו אבודה ברובה.



סדרות קצרות


עד כאן חלק ב’. 
למעט בודדים והמשכים, מסתמנת העונה הזו כסתמית למדי. על אף זאת – בהתאם לביקורות ודעת הקהל – נראה כי חלק ג’ (האחרון) יכיל סדרות טובות יותר. אולי. אני מקווה. לא יודע. תעזבו אותי. לכו לישון או משהו.

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם