עונת אפריל 2015 – חלק א'
עונת אפריל טומנת בחובה פוטנציאל רב: עוד לפני שראיתי פרק בודד, ידעתי שלו"ז הצפייה השבועי שלי יהיה עמוס מאי פעם. משהתחלתי את העונה עצמה, סדרות שלא ידעתי עליהן דבר הפתיעו אותי לטובה. במידה ואצא מדוכא מהעונה הזו, זה כנראה כי לא יהיה לי זמן פנוי לשום דבר אחר.
חלק א' נפתח בבאנג: כל הסדרות, למעט אחת, הן חדשות לחלוטין. כמה מתוכן באמת טובות? זו שאלה שבדרך-כלל אני עונה עליה בחשש, אך לא הפעם.
בכתבה זו:
• Fate/stay night – Unlimited Blade Works: Season 2
• Shokugeki no Soma
• Danjon ni Deai o Motomeru no wa Machigatteiru Darō ka
• Gunslinger Stratos: THE ANIMATION
• Plastic Memories
• !Re-Kan
• Owari no Seraph
Fate/stay night – Unlimited Blade Works: Season 2
על מה זה: החצי השני של עיבוד האנימה השני של הויז'ואל נובל (השני? לא יודע) של Type-Moon.
העלילה עוקבת אחר טורניר המתרחש אחת ל-70 שנה… חוץ מבפעמים שלא. כל משתתף בטורניר הוא נציג משפחת מגיה רבת עֹצמה ועליו לזמן 'משרת' מההיסטוריה שילחם עבורו – לא קשיש בריטי עם שפם וטוקסידו, אלא נשמה של לוחם אגדי. הפרס הוא הגביע הקדוש, זה שמסוגל להעניק כל משאלה (כולל "הלוואי שהטורניר יתרחש כל שנה, ואזכה בו תמיד". רק מחשבה).
איך זה: וואו.
בעקבות אירועי סוף המחצית שעברה, מצויים גיבורינו בדרך ללא מוצא. במידה וחשבתם שהם יחזרו למסלול המנצח עם פתיחת העונה – טעיתם, כיוון שהסדרה סוטרת להם גם בלחי השנייה. ובחיי שזה זה כואב. מאוד.
כמו כן, אם שכחתם, Ufotable הוא סטודיו בלי מתחרים; אין אף סדרת אנימה שנראית ונשמעת כמו 20% מ-F/sn. כל פריים הוא קולנועי, כל סאונד הוא תענוג, כל קרב הוא מהפנט. סדרת האנימה הגדולה של השנה חזרה, ואין לנו הרבה ברירה אלא להשתחוות לה.
להמשיך או לא: בכנות, להמליץ להתחיל את F/sn מהנקודה הזו יהיה חטא. מדובר בהמשך טבעי של סדרה שבסך הכול לקחה פסק זמן כי ככה. בתור "משחקי הכס" של עולם האנימה, יש לכם הזדמנות להדביק פערים ולסיים את המסע האפי הזה עם כולם; האנימה הזו שווה כל רגע.
Shokugeki no Soma
[Food Wars]
על מה זה: יוּקיהירה חולם להפוך לשף במשרה מלאה במסעדה של אביו. על אף גילו הצעיר (15), הוא משתמש במחבת כמו שטייגר וודס מניף אלת גולף. למרות זאת, מרגיש יוקיהירה שיש לו עוד הרבה מה ללמוד בטרם יוכל להתעלות על אביו. לכן מציב לו האב אתגר: לשרוד אקדמיית בישול אליטיסטית שרק 10% מתלמידיה מסיימים בה את הלימודים.
איך זה: תכנית בידור ישראלית כלשהי אמרה לאחרונה שכאשר היינו קטנים, חינכו אותנו לא לאכול מול הטלוויזיה, ואילו כיום הטלוויזיה אוכלת מולנו. המשפט הזה מעולם לא היה נכון יותר בעולם האנימה: רק עכשיו הסתיימה Gourmet Girl Graffiti של סטודיו Shaft, סדרה שהופכת אוכל לאמנות. עוד בטרם הספקנו לפתוח את הכפתור בג'ינס, מגיש לנו סטודיו J.C Staff מנה שנייה בדמוּת Shokugeki no Soma, סדרה שהופכת אוכל לפורנו.
Shokugeki no Soma היא ההידלקות הראשונה שלי העונה. שמעתי רבות על המנגה של שונן ג'אמפ שעושה את הקוראים שלה רעבים (וחרמנים). לכן, מתוך גל הפרקים החדשים שיצאו, שמרתי את Shokugeki no Soma להתחלה (אחרי Fate/stay night כמובן). בואו נגיד שלא התאכזבתי. הסדרה מצחיקה, מרתקת, ויש לה את כל האלמנטים שאני אוהב בסדרות שונן: הטיפוס לצמרת, יריבויות, והרבה אימונים. את שדה הקרב מחליף המטבח ואת החרבות מחליפות הסכינים.
כדאי לכם להגיע על בטן מלאה, אחרת אתם עלולים באמצע הפרק לעצור הכול ולהתנפל על המקרר שלכם (ולצאת מאוכזבים, כי המקרר שלכם עלוב); זו לא סתם סדרת בישול, זה פורנו לכל דבר. כל מי שטועם מהאוכל של סומה מקבל תגובה אורגזמית. כיאה לסדרת אנימה, אל התגובות הללו נלוות גניחות, נגיעות עצמיות ועירום. קיצר, לא סדרה להראות לסבא. האנימה הזו תעשה הכול על מנת שתזילו ריר, ועד כמה שזה מגוחך: זה עובד, זה מצחיק וזה כיף.
להמשיך או לא: בין אם אתם חובבי קולניריה או סתם אוהבים סדרות שונן, Shokugeki no Soma היא סדרה עבורכם. לי היא מזכירה את ימי Yakitate! Japan הנפלאים. במידה ואתם תרים אחר אנימה שלוקחת את עצמה ברצינות, כנראה שלא זו הכתובת אליה אתם צריכים להגיע. זה בסדר, העונה רק התחילה ויש עוד הרבה דברים טובים לראות.
Danjon ni Deai o Motomeru no wa Machigatteiru Darō ka
[?Is It Wrong to Try to Pick Up Girls in a Dungeon]
על מה זה: העיר אוֹרָרִיאוֹ היא מסוף לצינוק-מבוך מאיים שמושך אליו לוחמים הרפתקנים המחפשים תהילה ועושר. כזה הוא בְּל, לא הלוחם החזק בממלכה, נגיד ככה, אך בל נחוש בדעתו לכבוש את הצינוק ועל הדרך למצוא אהבה. שותפתוֹ היא הְסטיה, במקור היווני אלת המשפחה, אלא שבסדרה הזו היא אלת ה… תחזיקו חזק… Loli Boob. כי היא לוֹלי וכי יש לה חזה ענק (אם הייתי כהן דת יווני הייתי כועס).
איך זה: DanMachi – כי אין מצב בחיים שאכתוב את השם המלא של זה שוב – היא הסדרה השנייה של J.C Staff העוֹנה הזו. אך בעוד Shokugeki no Soma היא מצחיקה ונראית טוב, DanMachi היא מסוג הסדרות שזו פדיחה לספר שאתם צופים בה. הדמויות כולן בנליות ואני לא רואה כיצד התשתית העלילתית תחזיק מעמד עונה שלמה.
"אבל רם, אצ'י!". נכון, קוראים גברים יקרים, יש בסדרה אצ'י. היא לא מתיימרת להיות אנימה חכמה או טובה, היא נוצרה כדי לסחוט כסף מקהל של אוטאקואים מזילי-ריר. אז גם במישור הזה אין ממה להתלהב: אפילו Shokugeki no Soma סקסית יותר. כל מי שמחפש ויאגרה, ישמח לשמוע שבהמשך העונה יעלו סדרות ש-'עושות את העבודה' הרבה יותר טוב. זה מותיר את DanMachi קרחת משני הצדדים – ערכי הפקה בינוניים ותסריט משעמם, ללא שום ערך מוסף או סקסי.
להמשיך או לא: שאלון קטן. האם אתה גבר? האם לא יצאת מהחדר שלך בשנתיים האחרונות? האם חלום חייך להתחתן עם לוֹלי? אם ענית 'כן' על שתיים מהשאלות, אתה רשאי לצפות ב-DanMachi. כל השאר, דלגו הלאה.
Gunslinger Stratos: THE ANIMATION
על מה זה: אי שם בעתיד, מחולקת המדינה שהייתה ידועה כ-'יפן' ל-2 יקומים מקבילים. האחד הוא עולם עתידני, אך רחוק מאוטופי: האזרחים תחת מעקב תמידי ו-'חופש' זו מילת גנאי. העולם השני הוא חסר חוקים, מלא פשע ואלימות. הסגרגציה מתערערת כאשר שני העולמות אט אט מתמזגים, מה שמפעיל פרוטוקול במסגרתו לוחמים ושכירי חרב משני הצדדים נשלחים לעבר, 2015, כדי לחסל את הקבוצה היריבה – ובכך למנוע מהיקום המקביל להתקיים. הסדרה עוקבת אחר 4 חברי ילדות שנשלחים לקרב. עליהם להתגבר על חילוקי דעות בכדי לחסל את הגרסה של עצמם מהיקום המקביל.
איך זה: נשמע כמו אחלה קונספט למשחק וידאו. נכון? יש לכך סיבה: זה משחק וידאו! הוא יצא (רק) ביפן ב-2012 ומבוסס על קונספט של לא אחר מאשר גן אורובוצ'י. המשחק ושני המשכיו נראים כיפים לאללה. הסדרה, לעומת זאת, לא כל-כך. אם המשחק הצליח מאוד ביפן, זה כנראה לא היה בגלל הסיפור: הגיבורים חד ממדיים והסיפור של הפרק הראשון לא הותיר אותי צמא לעוד. הדמויות אינן מקבלות פיתוח שמצדיק איזושהי אמפתיה כלפיהן על מנת שיהיה לי אכפת מניצחון או הפסד.
זה מותיר אותנו עם הביצוע, והאמת: גם כסדרת אקשן היא לא מצטיינת העונה (וזה אחרי שהוצאתי את Fate/stay night מהמשוואה). הקרבות שגרתיים להפליא והאנימציה אינה שומטת לסתות. בקיצור, סדרה בינונית.
להמשיך או לא: כבר למדנו שהשם 'גן אורובוצ'י לא מבטיח איכות, בעיקר כשהאיש אחראי על קונספט ולא תסריט. אוּלם רק בגללו הייתי מעוניין לסייג: ההתחלה של הסדרה אכן לא נראית מי-יודע-מה, אבל Gunslinger Stratos (דה אנימשיין!) עשויה להפתיע. שימו אותה בצד ואם תשמעו לפתע ביקורות מהללות, תנו לה הזדמנות (וספרו לי איך היה).
Plastic Memories
על מה זה: אי שם בעתיד (העתיד הקרוב הפעם) חיים בני אדם לצד אנדרואידים שנראים אנושיים להפליא. SAI Corp, התאגיד שאחראי לאנדרואידים המשובחים בשוק, מייצר ליין שנקרא 'גיפטיאה' אותם מחכיר התאגיד לאנשים שמעוניינים ביֶלֵד, נכדה, חבר או משרת (או פרטנר למטרות… אתם יודעים… פוקר). נשמע טוב מכדי להיות אמתי? זה אכן המצב: לגיפטיאה יש תוחלת חיים של 9 שנים ושלושה חודשים. הסדרה עוקבת אחר מדור מיוחד ב-SAI Corp שתפקיד חבריו הוא לאסוף אנדרואידים שהגיעו לסוף תוחלת חייהם.
איך זה: חבר'ה, תחזיקו חזק – הסדרה הזו לא מבוססת על דבר! לא מנגה, לייט נובל, משחק וידאו או מערבל בטון. אני מקבל בברכה כל אנימה שמנסה בכוחות עצמה להביא משהו רענן למסך. ו-Plastic Memories בהחלט עונה על ההגדרה של 'משהו רענן': זוהי למעשה דרמה קומית שתפקידה לסחוט דמעות. רוב הלקוחות של SAI Corp הם אנשים בודדים: זוג ללא ילדים, סבתא שמתגוררת בגפה וכו'. התפקיד של גיבורי הסדרה אינו נעים במיוחד, הרי עליהם להגיע אל אותם מסכנים ולקחת מהם את הדבר החשוב להם בעולם.
אפשר להתרעם על הדרך בה SAI Corp פועלים. אך כאשר מישהו שוכר גיפטיאה, הוא מודע היטב לתוחלת חייו. רק דבר אחד קשה לי לסספנד – האנושות בסדרה הגיעה לנקודה בה ניתן לקנות אנדרואיד באותה קלות שאתם רוכשים סלולרי. לא הגיוני שכל-כך קשה לשמור את הזיכרונות והרגשות של הגיפטיאה ולהעביר אותם לגוף חדש.
ניחא. כמו שאמרתי, תפקיד הסדרה הוא לגרום לכם לבכות, משהו שיקרה כבר בפרק הראשון. כדי שלא תזדקקו לחיבוק וכרית, מטובלת הסדרה בהומור ודמויות משעשעות. על מנת להותיר את הסדרה מעניינת לטווח הארוך, חברי היחידה ב-SAI Corp מורכבים – בחלקם – מאנדרואידים. זה אומר, בעיקרון, שפרק הסיום עתיד לגרום לדיכאון קליני.
להמשיך או לא: אין לי מושג מה מתכננת Plastic Memories לאורך 12 פרקיה: לא יתכן שכל פרק יעסוק במשפחה אחרת שהלב שלה נשבר. נכון? נכון?? אם כן, תהיו בהיכון עם פרק של Gintama מיד אחריה. אבל כן, כדאי לכם לצפות בה.
!Re-Kan
על מה זה: אמאמי היביקי היא נערה שלומיאלית רגילה. רגילה רגילה, אבל רואה רוחות רפאים. הסדרה מתארת את חייה השגרתיים ("שגרתיים") בתיכון לצד מערכות יחסיה עם רוחות העיר.
איך זה: סדרה מצחיקה. הפרק הראשון מציג בפנינו הנחת יסוד מעניינת: רוחות רפאים הן לאו דווקא דבר מפחיד. הן נמצאות בכל פינה, אך גם להן יש רגשות ושטויות כאלה. מי שמתקשה לקבל את עניין העל-טבעי היא חברתה לכיתה של היביקי, ובמהלך הפרק מנסה היביקי להראות לה שהן בסדר.
להמשיך או לא: אם יש לכם חסך בסדרות, !Re-Kan היא סדרת אנימה אופטימלית להעביר איתה את הזמן. האמת שגם אם כבר פִּצצְתם את הלו"ז שלכם בעשרות סדרות, Re-Kan כל-כך רגועה וחביבה שאפשר להתייחס אליה כאתנחתא. הבחירה שלכם. אף אחד לא ימות אם תדלגו עליה. ואם כן, אולי הוא יזכה לככב ב-!Re-Kan (טוב נו, לא הבדיחה הכי מצחיקה בעולם. זה לא קל כמו שזה נראה).
Owari no Seraph
[Seraph of the End]
על מה זה: וירוס קטלני הרג יום אחד כל מי שהוא מעל גיל 13. באותו זמן, בצירוף מקרים מופלא (לא באמת), ערפדים מגיחים מהצללים ומשעבדים את האנושות. יוּאיצ'ירוֹ הוא נער צעיר שחלומו זה להרוג את כל הערפדים (או לקנות פלייסטיישן 4. לא לגמרי הייתי מרוכז), אך בבית היתומים הוא וחבריו זוכים ליחס של בָּקָר. האם חייו יאירו לו פנים?
איך זה: אלים.
אני אהיה כן – הפרק הראשון לא מלהיב במיוחד. הגיבור הוא נער מיוסר, ולהיות מיוסר זה להיות משעמם, בעיקר כשהקהל עוד לא מכיר אותך. העלילה שטחית להפליא וכבר הייתי מוכן לסמן על הסדרה הזו איקס אחד גדול. אלא שאז הגיעה הסצנה האחרונה. הו… לי… שיט: סצנה ברוטלית שכזו לא ראיתי כבר הרבה זמן. והכי טוב? היא מפתיעה. לא יודע מה אתם חושבים שיקרה בה, אבל היא תתפוס אתכם לא מוכנים. כל הכבוד Owari no Seraph, הפתעת לטובה.
האם סצנה אלימה בקטע פסיכי מספיקה כדי להמליץ על סדרה? ברור שלא. אבל גם הפרק הראשון הוא לא אינדיקציה: לפי הקדימון, נראה שהעלילה תתחיל באמת רק בפרק הבא. הפרק הראשון הוא למעשה פרולוג.
להמשיך או לא: למעט הסצנה המדוברת, לא ניכר כי יש לסדרה הרבה מה להציע. יכול להיות שאני טועה כי עוד לא ראיתי במה הסדרה באמת עוסקת. אך הביצוע עד כה לוקה בחסר, לא משהו שאני מאמין כי ישתפר. אבל פאק, לפחות את סוף הפרק הראשון אתם חייבים לראות.
עד כאן החלק הראשון (מתוך 3. כרגיל) של עונת אפריל 2015. ההתחלה לא רעה, חייב להודות: חוץ מהג'וקר המובן מאליו (Fate), מכילה העונה מספר סדרות שהפתיעו לטובה, בין אם הן על אוכל, אנדרואידים או רוחות רפאים. אפילו הסדרות הפחות-טובות הן לא כישלון מביך (טוב, אולי אחת). ואני יודע בוודאות שיש סדרות טובות אף יותר בדרך. יהיה מעניין ומתיש כאחד, אבל נעבור את זה יחדיו.
התגובות נעלות