עונת אפריל 2013 – חלק א’

עונת אפריל 2013 יצאה לדרך וכבר עכשיו היא בהילוך רביעי. תשעה פרקים ראשונים של סדרות ראיתי עבור החלק הראשון של הכתבה – ולמרות שיש אכזבות – העונה הזו גדושה בהפתעות חיוביות. יש לנו אחות קטנה, טיטנים, מד”ב חדש של אורובוצ’י ובת-ים. עם מי בחרתי להמשיך? את מי נטשתי? למי אתן הזדמנות שנייה? הכל בכתבה הראשונה בסדרה.

*כדי לא להתעייף במהלך הקריאה, מומלץ לבצע מתיחות שרירים בין סדרה לסדרה. או שפשוט אל תהיו עייפים.

בכתבה זו:
· Ore no Imōto ga Konna ni Kawaii Wake ga Nai
· Dansai Bunri no Crime Edge 
· Devil Survivor 2: The Animation 
· Yahari Ore no Seishun Love Come wa Machigatteiru
· Namiuchigiwa no Muromi-san
· Yondemasu yo, Azazel-san Z
· Photokano
· Shingeki no Kyojin
· Suisei no Garugantia


Ore no Imōto ga Konna ni Kawaii Wake ga Nai
[My Little Sister Can’t Be This Cute]

על מה זה: סדרת המשך לסדרת הלהיט אודות אח גדול ואחות קטנה ופקצה, רק עם טוויסט: האחות הקטנה והפקצה היא אוטאקואית, ולאח הגדול יש משבר רציני לפתור אודות הרגשות שלו כלפיה וכלפי כל החברות שלה.

איך זה: כמו העונה הראשונה, רק נראית…טובה יותר? זה לא מובן מאילו כיוון שהסטודיו שהיה אמוּן על הסדרה הראשונה, AIC Build (שעשו גם את שתי עונותיה של Haganai) הוחלף בסטודיו A-1, סטודיו שמאז Magi אני נוטה לבחון כל אנימה שלו בחשד רב. אבל הפלא ופלא: האנימציה בעונה השנייה פשוט נפלאה! מרגישים זאת מהרקעים ועד אופן התזוזה של השיער. כולי תקווה שהרמה הזו תישאר לכל אורך הסדרה ושזו לא גחמה של פרק בודד.

הפרק הראשון ממשיך מהיכן שהעונה הראשונה הסתיימה, וב-‘הסתיימה’ אני מתכוון לארבעת פרקי האקסטרה שיצאו ב-DVD. אם לא ראיתם אותם לא תבינו כמעט כלום. בכל אופן, קירינו חזרה מארצות הברית, אלא שלדאבונו של האח הגדול שאין לי כוח להיזכר בשמו, היא מתנהגת בביצ’יות שהייתה אופיינית לימים בהם הצד האוטאקואי שבא היה חבוי. כמובן שזה לא נמשך זמן רב: קרנה של האנימה מתבטא בעובדה שהסדרה עוסקת כל כולה בתרבות האוטאקואים. ממשחקי גאלגה ועד סדרות מאהו שוג’ו. סצנת שופינג שמתרחשת (איך לא) באקיהבארה היא פנסרביס אחד גדול, וכוללת כמובן טאץ’ מודרני שהתעדכן מאז העונה הראשונה – קירינו קונה משחק ל-PS Vita. סליחה: “BS Wita”. אני מקווה לטובתם של יוצרי הסדרה ש-BS הוא לא קיצור של ‘בולשיט’, אחרת אני עם הסדרה הזו גמרתי.

תחושת בטן: העונה החדשה נראית טובה יותר, ולפי כל הרמזים העלילה תעלה מדרגה. מערכות יחסים ייווצרו, לבבות ישברו, והכי חשוב: האנימה תגיע עד לפרק הסיום של הלייט נובל. ללא ספק, עומדים בפנינו שבועות מרגשים ביותר.


Dansai Bunri no Crime Edge
[The Severing Crime Edge]

על מה זה: קירי הוא תלמיד תיכון נורמטיבי לחלוטין, למעט בעיה קטנה: הוא מככב בסדרת אנימה, כלומר חייבת להיות לו שריטה כלשהי. השריטה שלו מתבטאת ברצון העז שלו לחתוך שיער של בנות. חייו משתנים כאשר הוא פוגש נערה צעירה (אלא מה) עם שיער כה ארוך שהוא כבר מזדנב אחריה. מסתבר כי הצעירה מקוללת ושיערהּ בלתי אפשרי לגזירה. 

איך זה: עוד לא ראיתי הבדל כה גדול בין מה שחשבתי על סדרה בחמש הדקות הראשונות שלה לבין מה שחשבתי עליה בחמש הדקות האחרונות. בתחילת הפרק הראשון האנימה נראית כמו קומדיה רומנטית דרג ז’, קרוב לוודאי עם המון הארם. או בקיצור, הישר לסל המחזור כאשר הפרק יסתיים. אלא שאז מתרחש משהו די מפתיע – רוצחים סדרתיים נכנסים לתמונה. או ליתר דיוק, הצאצאים שלהם. חיבתו של קירי לחתוך שיער טבועה למעשה ב-DNA שלו: אחד מאבות אבותיו היה רוצח סדרתי שנהג לחתוך נשים. כעת, הסטייה הזו שלו לחתוך שיער הופכת למשהו הרבה יותר אפל ופסיכולוגי. 

למעשה, הסדרה לוקחת תפנית אפלה יותר. צאצאים של רוצחים סדרתיים נכנסים לתמונה, ובמרכז העלילה נמצאת הנערה עם השיער הארוך שמשום מה היא חשובה למשהו. בהמשך נגלה מה. והחלק הכי טוב: עומד להיות טורניר, כנראה סוג של באטל רויאל בין כל צאצאי הרוצחים. או במילים אחרות, קומדיה רומנטית זה לא. האמת היא עדיין כן, אבל הרומנטיקה פה היא חלק שולי. לצערי הרב, העלילה המגניבה הזו לא מלווה באנימציה, איך להגיד, הכי טובה שראיתי. לא שהיא גרועה, אבל מסדרה עם הנחת יסוד מגניבה שכזו ו-12 פרקים בלבד הייתי מצפה ליותר.

תחושת בטן: קשה לדעת כרגע. אם הסדרה תמשיך בקו האפל יותר, האנימה הזו צפויה להיות סדרה לא רעה בכלל. אם היא תבזבז את הפוטנציאל שלה על דחקות רומנטיות, אין טעם להמשיך. אני בינתיים אתן צ’אנס לפרק הבא כדי להבין מה הכיוון הכללי.



Devil Survivor 2: The Animation

על מה זה: מפלצות בשם ספטנטריאונס (על שם הספטרישי מדת ההינדו) החלו לתקוף את טוקיו. כי הרי זה מה שמפלצות עושות – תוקפות את טוקיו. בו בעת, קבוצה של תלמידי תיכון כורתים “ברית” מיוחדת עם השטן: בתמורה לזכות להמשיך לחיות, הם מקבלים כוח לזמן מפלצות מהעולם התחתון כדי להילחם מול הספטנטריאונס. ויש להם שבעה ימים לעשות כן, אחרת העולם יגיע אל קיצו.

איך זה: אין לי מושג מדוע החליטו לעשות אנימה ל-Devil Survivor 2 ולא ל-Devil Survivor הראשון, אבל מדובר בסיפורים שונים לחלוטין כך שלא צריך להכיר את עלילת המשחק הראשון. מה שכן צריך להכיר זה הקונספט של סדרות המבוססות על סדרת משחקי Shin Megami Tensei ש-Devil Survivor (ופרסונה אהובתי) הן חלק ממנה. מדובר בערבוביה של יצורים מיתולוגיים, רפרנסים לדת, פילוסופיה, אסטרולוגיה ומגיה, כל זאת תחת מסווה של משחק שגיבוריו הם תלמידים יפנים עם בעיות רומנטיות. Devil Survivor לא שונה מהבחינה הזו.

האנימה, חייב להודות, נראית טוב. וכשאני אומר ‘נראית טוב’ אני מתכוון ביחס לשתי סדרות האנימה שיצאו ל-Persona שלא ממש עשו חסד עם המשחקים. האנימציה בפרק הראשון לא רעה בכלל, ונראה כי העלילה הולכת להיות מאוד אינטנסיבית. שבעה ימי לחימה עומדים להידחס לתוך סדרה בת 13 פרקים, לכן לא תתמצאו פה מריחת זמן. הדמויות חביבות ביותר והקרב ההרסני שבסוף הפרק הראשון מלא חורבן והרס – בדיוק כמו שאני אוהב.

תחושת בטן: אם סדרת משחקי התפקידים של אטלוס היא לא כוס התה שלכם, לא תמצאו באנימה הזו עניין. היא מתנהגת כמו המשחק, ולמעשה נראה כי היא מיועדת למי ששיחק ואהב לפחות משחק אחד בסדרת Shin Megami Tensei. כחובב פרסונה וכאחד שלא נגע (עדיין) ב-Devil Survivor כלשהו, האנימה הזו קורצת לי מאוד. אם אתם נכללים בקטגוריה, צפו ב-Devil Survivor 2. עבור כל השאר, יש דברים טובים יותר לראות.



。Yahari Ore no Seishun Love Come wa Machigatteiru
[.My youth romantic comedy is wrong as I expected]

על מה זה: האצ’ימאן היקיגאייה הוא לא התלמיד הכי אופטימי שתפגשו. הוא מאמין שקונספט הנעורים הוא אשליה שנוצרה למען אנשים צבועים על-ידי אנשים צבועים, אשליה שנולדה על-ידי כישלונות העבר. כך הוא מסביר במונולוג הפתיחה שלו. להיקיגאייה, היקי בקיצור, אין חברים, כנראה בשל הפסימיות שלו, האדישות ומראהו המושחת (“בעל עיניים של דג מת”. ציטוט העונה). הוא נאלץ בעקבות כך להצטרף למועדון אותו מנהלת יוּקינוֹ, אחת הבנות היפות והמצליחות בשכבה, אך בעלת אישיות קרה ומישהי שאומרת את האמת בפרצוף. יוקינו צריכה ללמד לקירי את דרכי העולם, בתקווה להפוך אותו לאדם טוב יותר. אבל מי פה באמת הולך ללמד את מי?

איך זה: אני מצטער, זה פשוט מתבקש מדי, אבל הסדרה הזו מזכירה מאוד את Haganai. לא רק בגלל המועדון שחברים בו אנשים שאין להם חברים, אלא גם בגלל שתי דמויותיו הדומיננטיות: קירי לא מתחבר עם אנשים כי הוא לא משדר ריקודים בשדה חמניות. בדיוק כמו קודקה, הגיבור של Haganai. יוקינו היא גם סנה וגם יוֹזוֹרה בחבילה אחת. יש לה את הפופולריות, היופי וההשכלה של סנה ואת הקרירות, האדישות והמראה של יוזורה.

כעת משהסתיימה Haganai, וכנראה לא תשוב במשך הרבה מאוד זמן (אם בכלל), אמורה להיות הסדרה הזו סוג של תחליף. לצערי, חסר לה הקסם שיש ל-Haganai. שלא לדבר על כך שרמות ההפקה של שתי הסדרות בליגות אחרות לחלוטין, לטובתה של Haganai. אבל אם אפסיק להשוות את Yahari לסדרה אחרת, תגלו שמדובר בסדרה חמודה להפליא. הדיאלוגים מהירים וקולחים, ההומור ציני והדינמיקה בין שתי הגיבורים הראשיים מצחיקה.

תחושת בטן: קומדיה חביבה ביותר עם אמירה על החיים, אבל לא כוס התה שלי. בכל זאת אני מאמין שתאהבו אותה. קחו בחשבון שיש קומדיות טובות יותר העונה. 


Namiuchigiwa no Muromi-san
[Muromi-san on the shore]

על מה זה: טאקורו מוקוג’ימה הוא נער צעיר שיוצא לדוג ונתקל בנינגיוֹ (בת-ים מהפולקלור היפני).

איך זה: רציתם קומדיה טובה יותר? קיבלתם קומדיה טובה יותר. כל עונה אני בדרך-כלל יודע מראש איך תיראה סדרה כלשהי לפני שאני צופה בה, אבל Namiuchigiwa no Muromi-san תפסה אותי עם המכנסיים למטה. מה חשבתי שהסדרה תהיה? קומדיית אצ’י זולה ותו לא. מה היא בפועל? קומדיה מטורפת לחלוטין (עם בכל זאת מעט אצ’י) שלא כדאי לכם להחמיץ. והכי טוב: רק 13 דקות לפרק, כך שלא תרגישו שאתם מבזבזים את הזמן.

העלילה בפרק הראשון (ואיך שזה נראה כרגע גם בשאר הפרקים) נסובה סביב אותו נער צעיר והנינגיו. כל אחד שואל שאלות על העולם של השני ועל הדרך עושים שטויות. באופן מאוד אירוני מדובר בקומדיה פילוסופית: בפרק הראשון מספיקים לצחוק על דברים ברומו של עולם לצד בדיחות שירותים. קצת כמו “Yondemasu yo, Azazel-san” רק פחות ברוטלית.

תחושת בטן: הפרקים קצרים מאוד ודחוסים ביותר. אני מאוד אוהב סוג כזה של קומדיה ואם אתם מחפשים 13 דקות של אתנחתא קומית בין כל הרצינות התהומית שיש לעונה הזו להציע, ממליץ לכם לצפות ב-Namiuchigiwa no Muromi-san.



Yondemasu yo, Azazel-san Z
[You’re Being Summoned, Azazel-san Z]

על מה זה: עונת המשך לילד הרע של עולם האנימה. קומדיה פרועה בכיכובם של עזאזל, בעל-זבוב ועובדי משרד חקירות.

איך זה: אם ראיתם כבר את העונה הראשונה אתם ודאי שלא צריכים אותי כדי לספר לכם איך הפרק הראשון בעונה השנייה. מה גם שאי אפשר לספר על הסדרה הזו במילים, חייבים פשוט לראות כדי להבין. 

ובכל זאת, ננסה. העונה הזו ממשיכה עלילתית את העונה הקודמת (לא כזה ברור מאילו עם הסדרה הזו). לאחר מותו של מולוך, זוממים בעל זבוב ועזאזל להביא את אחיו היותר-עצבני אל עולם בני-האדם. מה בדיוק תניב התכנית שלהם? אין לי שמץ של מושג, אם כי שווה לגלות.

תחושת בטן: זו לא באמת תחושת בטן כשיודעים בוודאות שזו הקומדיה הטובה של העונה.


Photokano

על מה זה: קאזויה הוא תלמיד תיכון נורמטיבי לחלוטין. כמו שאמרתי, חייבת להיות לגיבורי סדרות אנימה שריטה כלשהי, והשריטה שלו היא צילום. הוא קיבל מאביו מצלמה ומאז מסתובב איתה בבית הספר ומצלם בעיקר, סליחה, רק, את בנות השכבה. ו…הממ…זהו, על זה בערך הסדרה.

איך זה: אין לכם מושג עד כמה רציתי לקבור את עצמי כאשר הלוגו של Madhouse התנוסס בגאון בשיר הפתיחה. ידוע שהסטודיו כבר עבר את ימי הזוהר שלו, אבל זו נקודת שפל. אם לא Chihayafuru ו-Hunter x Hunter, הייתי מספיד אותם.

מדובר בסדרה שמבוססת על סדרת משחקי PSP ו-PS Vita (סליחה, BS Wita) בו הגיבור מצלם בנות בפוזות שחוקיותן תלויה בספק. למעשה, במדינה מתוקנת אני חושב שתסריט של סדרה כזו היה נשלח לפח כבר אחרי שורה וחצי. אבל זו יפן, הסטנדרטים שם אחרים. אם בכל זאת מעניינת אתכם העלילה, את הצילומים הוא עושה במסגרת מועדון מאוד מפוקפק שלא מנסה להסתיר את כוונותיו הזדוניות בצילום בנות. הוא נפגש עם כל מיני תלמידות בשכבה ומתיידד איתן, עם חלקן יותר ועם חלקן עוד יותר.

החדשות הטובות (או הרעות, תלוי איך מסתכלים) הן שהסדרה נראית ממש טוב. אנימציה משובחת שכזו לא ראיתי בסדרת אצ’י מאז ימי Highscool of the Dead העליזים, גם היא כמובן של Madhouse. הפרק הראשון רווי בצילומי תחתונים ומחשופים עמוקים, ואני מאמין שהסוטים מביניכם ישמחו לשמוע שמדובר בסדרה המחרמנת של העונה. גרסת הבלו-ריי הלא מצונזרת הולכת להימכר כמו לחמניות טריות. 

תחושת בטן: אני מצטער. פאן-בוי של מאדהאוס או לא, גם לי יש סטנדרטים. אם אתם מתעניינים בסדרה הזו כיוון שאתם גברים כמוני ואתם רוצים לראות אצ’י, פשוט חכו לסקרינשוטס שיציפו את הבלוגים והפורומים אחרי שידור הפרקים. חבל לסבול לחינם 20 דקות כל שבוע. אה, ואם בעקבות הסדרה הזו אתם חושבים שזה בסדר להתחיל לצלם בנות אקראיות ברחוב: אז לא, זה לא בסדר.



Shingeki no Kyojin
[Attack on Titan]

על מה זה: עלילת הסדרה מתרחשת בעולם ששארית המין האנושי שבו מסתגרת בתוך עיירות המוקפות בחומות-ענק, זאת כדי להגן על התושבים מפני הטיטנים: ענקים המתנשאים לגובה של עשרות מטרים ואוכלים בני-אדם. חייו של אֵרֵן ואחותו מיקאסה משתנים כאשר את העיר בה הם חיים תוקפים לראשונה מזה מאה שנים הטיטנים. 

איך זה: מסטרפיס! Must-See-TV! אנימת העונה!
יש סיכוי טוב אפילו ל-אנימת השנה, אבל בואו לא  נקדים את המאוחר. ואגב, את כל זה אני יודע לא רק אחרי הצפיה בפרק הראשון. הייתה לי תחושה לכך עוד מאז ששמעתי על העיבוד למנגה הנפלאה. התחושות שלי התעצמו כאשר שמעתי שמי שאחראים לפרויקט הם סטודיו Production I.G, מה שמבטיח את האנימציה הטובה ביותר. והחדשות הטובות רק המשיכו לזרום: התסריטאי הוא אותו אחד שכתב את האנימה של JoJo שעכשיו הסתיימה, מה שמבטיח עיבוד אפּי ככל האפשר; הבמאי הוא טטסוּרוֹ אראקי, הבמאי של Death Note, Kurozuka ו-Highschool of the Dead, מה שמבטיח את הבימוי האיכותי ביותר שניתן להעלות על הדעת. וחכו שתשמעו את רשימת המדבבים, אולסטארס אחד אחרי השני: יוּקי קאג’י, מרינה אינוֹאה, קייג’י פוג’יווארה, רומי פאקו ועוד.

זהו, סיימתי להתפנגרל.
הפרק הראשון עומד בכל הציפיות ומעבר לכך. סגנון האנימציה נראה מדהים, מזכיר קצת את זה של JoJo בתווי הפנים אך בניגוד ל-JoJo, האנימציה פה לא קופאת לרגע. הרקעים ‘חיים’, הכל תמיד בתנועה. העלילה של הפרק הראשון ברוטלית, מדהימה והדמויות כולן חדרו לי ללב ברגע אחד (חוץ מארן, הגיבור. יקח לי עוד זמן להתרגל אליו). הסדרה קורצת לכל מי שאוהב סדרות פנטזיה איכותיות וקשות לצפייה, ועל-כן היא פונה לחובבי “משחקי הכס” יותר מלחובבי מדיוּם האנימה. אם אתם רוצים להמליץ למישהו מבחוץ על סדרת אנימה חדשה, “Shingeki no Kyojin” צריכה להיות התשובה שלכם. הנה, בואו נתרגל יחדיו.

חבר: “אתה יכול להמליץ לי על סדרת אנימה טובה?”
אתם: “כן – Shingeki no Kyojin”.
“חבר: “תודה רבה על ההמלצה. הנה אלף שקלים”.

רואים? גם הוא ירוויח וגם אתם.

תחושת בטן: מסוג הסדרות שבאות בדיוק כאשר אני חושב לעצמי ‘בשביל מה אני בכלל טורח?’ ומזכירות לי היטב מה היא כוחה של סדרת אנימה טובה. על שאר סדרות העונה אתם מוזמנים לדלג (אה, חוץ מהבאה בתור), אבל את הסדרה הזו אתם צריכים לראות. 

אלא אם כן יש לכם לב חלש לאלימות. אם כן, אז דלגו הלאה.



Suisei no Garugantia
[Gargantia on the Verdurous Planet]

על מה זה: בעתיד הרחוק האנושות חיה בקצה הגלקסיה במושבות חלל, וצי של לוחמים נאבק באופן קבוע מול איום תמידי של יצורי-חלל שמאיימים לחסל את המין האנושי. אחד הלוחמים האלה הוא סגן לדוֹ בן ה-16. אחרי שכמעט נהרג באחת הפעולות הקטלניות ביותר בהן נכח, מתעורר הצעיר במקום אחר לחלוטין…

איך זה: שמעו, אין לי מושג איך אורובוצ’י עושה את זה. רק עכשיו הסתיימה Psycho-Pass שלו, וכבר הוא מנפיק לנו יצירת מופת חדשה. אז נכון שאת הדגל של העונה נושאים הטיטנים מלמעלה, אבל זה לא מעיד על ירידה באיכות של אורובוצ’י, זה פשוט מעיד על איכותה של Shingeki no Kyojin.

הפרק הראשון הוא חוויה מרהיבה, וכמעט מחצית הפרק הוא קרב אפי בחלל. אגיד גם את האמת: חצי מהזמן לא הבנתי בכלל מה קורה. אבל בחיי שזה יפהפה. הסדרה תופסת תאוצה דווקא בשקט שאחרי הסערה, כאשר מתעורר הגיבור בציוויליזציה שונה לחלוטין ממה שהכיר. מהרגע שמבינים על מה הסדרה הולכת להיות, אי אפשר שלא להתרגש. הדמויות כולן נעימות לצפייה, וכבר עכשיו אני מאוד אוהב שתי הגיבורים הראשיים של הסדרה. בעיקר את אמי [Amy] שאני מאמין תהפוך לקמע בקרב האוטאקואים.

האנימציה, כמצופה מ-Production I.G, היא top-notch, אלא מה? אין לי מושג מאיפה הם מביאים את הכסף, אבל לא אכפת לי. הפקות המקור של הסטודיו הן גולת הכותרת של תעשיית האנימה כיום. 

תחושת בטן: חבל שרק 12 פרקים יהיו ליצירת המופת הזו של אורובוצ’י. בין אם אתם מעריצים ובין אם לא, אורובוצ’י מוכיח שוב שאין ז’אנר שהוא לא יכול להשתלט עליו. אם עוד לא התחלתם, אל תיכנעו לפיתוי: חכו שהסדרה תסתיים וצפו בכל פרקיה בבת אחת. אני לצערי כבר נשאבתי, אז אאלץ להמתין שבוע בין פרק לפרק. אין לכם מושג כזה זה קשה, וראיתי כולה פרק אחד.


עד כאן החלק הראשון (כרגיל, מתוך שלושה). מסתמן כי היחס בין סדרות-זבל לבין סדרות-טובות מצטמצם. בעונות קודמות, אחת מתוך חמש סדרות הייתה משהו בר-צפייה. בכתבה הזו, מתוך תשע סדרות, יותר מחצי הן משהו ששווה לשים עליהן עין. אם המגמה הזו תמשיך גם בחלקים ב’ ו-ג’, צפויה להיות עונה לא רעה בכלל.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם