עונת אפריל 2013 – חלק ג'
מסתבר שעשיתי טעות. את הסדרות טובות ביותר "שרפתי" בחלקים א' ו-ב', וקיוויתי שיצוצו מספיק דברים מסקרנים עבור חלק ג'.
זה, לצערי, לא קרה. מתוך שש סדרות עליהן כתבתי בכתבה הנוכחית, רק אחת היא מספיק טובה כדי שאמשיך איתה. לפחות אתם הולכים לדעת עכשיו ממה להיזהר בעונה הזו. את השעתיים-וחצי היקרות שאבדו לי בצפייה בכל הזבל הזה אף אחד לא הולך להחזיר.
בכתבה זו:
· Arata Kangatari
· Date A Live
· Karneval
· Majestic Prince
· Zettai Bouei Leviathan
· .Hentai Ōji to Warawanai Neko
Arata Kangatari
[Arata The Legend]
על מה זה: אימוֹ אחד בשם אראטה לא אוהב ללכת לבית-הספר כי כולם שם שונאים אותו. כי הוא אימו. באותו הזמן, בעולם דמיוני בשם Whatever, אימוֹ פחות אימוֹאי שגם לו קוראים אראטה נאלץ להתחזות לנערה כדי שיוכל לרשת את הנסיכה, כי כנראה אין בנות או משהו. אלא שאז הנסיכה נרצחת בשל קנוניה של אנשים בעלי פרצוף זחוח, ואראטה נאלץ לברוח ליער מכושף. באותו זמן, אראטה האימוֹ חוזר מבית הספר ומביע משאלה להתנדף מהעולם. הפלא ופלא, שני האראטות מחליפים מיקומים וכל אחד מהם מוצא את עצמו בעולם של האחר.
איך זה: כאשר סיימתי לצפות בפרק שמחתי מאוד. לא כי הפרק מוצלח (אפילו לא קרוב לכך), אלא כי חשבתי שמפה אין לאן לרדת. בהמשך הכתבה תגלו שטעיתי.
הסדרה הזו כל-כך בנלית שאין לי דרך להתחיל לתאר לכם כמה היא בנלית. היא בנלית כמו הפעם ההיא ששתיתי קפה בבוקר. נכון סיפור בנלי? אז ככה הסדרה הזו. שני הגיבורים משעממים להחריד. זה שמגיע מהעולם שלנו חוטף הצקות בבית הספר כי…אלוהים ישמור, אין לי מושג. הוא נראה כמו כל גיבור אנימה שאי פעם הכרתם. לא מכוער במיוחד, לא הבן-אדם הכי כריזמטי שתפגשו אבל לא טיפוס דכאוני. ובכל זאת, הנערים בבית-הספר שונאים אותו ועליכם להתמודד עם העובדה הזו.
כאשר מזנקים לעולם הפנטזי, העניינים לא משתפרים. סבתא פולנייה אחת מאפרת ומלבישה את הנכד שלה כדי שיראה כמו בת, כל העולם ואחותו קונים את זה, מישהי שלא אכפת לנו ממנה נרצחת וכולם רודפים אחריו. מצפים מאיתנו שקנוניית הרצח הזו תעניין לנו נחיר כלשהו, אבל היא לא. כל הרשעים בסדרה הם ילדי כאפות מהסוג הלא-עמוק בעליל. פרק שלם, ואין דמות אחת שאני מרגיש שחיבבתי.
אם חשבתם שהחלפת-הגופים תשפר את המצב מאומה, טעיתם. כאשר אראטה מהעולם שלנו מגיע לעולם האחר, כולם חושבים שהוא אותו אראטה שהם מכירים. ואת זה כבר קשה לי לקבל: אראטה האימו הוא ג'ינג'י עם שיער קצר בעוד אראטה הפחות-אימוֹ הוא בעל שיער שחור וארוך. שלא לדבר על-כך שהבגדים שלהם שונים בתכלית. אז איך לכל השדים מישהו יכול להתבלבל בין שניהם?
תחושת בטן: סדרה בעלת גיבורים לא מעניינים, עלילה שטחית והמון חורים. אין לכם מה לחפש פה.
Date A Live
על מה זה: הכירו מושג חדש – "Spacequeke". מדובר בתופעת טבע מסתורית שגובה את חייהם של כל מי שנמצא בטווח הפגיעה. מאז הפעם הראשונה שנצפתה מתקפת Spacequake חלפו 30 שנה. במהלך הזמן הזה התרחשו עוד מספר פגיעות באזורים רנדומליים, והתושבים כבר למדו לחיות עם התופעה.
עד כאן החלק הכביכול-מעניין של הסדרה. עכשיו עוברים להארם: שידוֹ הוא תלמיד תיכון עם תסביך סיסקון. הוא גר עם אחות קטנה שאוהבת לקפוץ עליו (בתחתונים, כמובן) כאשר הוא מתעורר בבוקר. יום אחד קורה משהו ושידוֹ מוצא את עצמו חשוף רגע לפני שמתקפת Spacequake נוחתת עליו. הוא כמובן ניצל ואז הוא פוגש נערה מסתורית. הוא לא מספיק להבין מי-מה-מו ואת הנערה תוקפים נערות אחרות שבאות מהשמיים ובידיהן רובים מאוד גדולים. מה מתברר? אחותו היא קפטן של ספינת-אוויר שתפקידה להגן על העולם מפני נערות כמו אותה אחת ששידוֹ פגש. אותן נערות הן הגורם ל-Spacequake. כעת על שידו מוטלת משימה חשובה: הוא חייב לגרום לאותה נערה להתאהב בו, כי ככה מסתבר העולם יינצל.
איך זה: חשבתם שהתיאור שלי מוציא את הסדרה רע? חכו שתצפו בה.
יאמר לזכות הסדרה שהיא נראית לא רע, אך לצערי הרב היא מלאה בכל-כך הרבה קלישאות אנימה מז'אנרים שונים עד שקשה לקחת אותה ברצינות. הסדרה מתנהגת כמו מישהי שלא מצליחה להבין מי היא. פעם היא הארם קומי ופעם היא מדע-בדיוני בעל רעיון מאוד ביזרי (ברצינות, "Spacequake"? מה לעזאזל?).
לא הצלחתי למצוא בסדרה הזו שום חן. גם בתחומים הרבים שהיא מכסה היא לא מצטיינת במיוחד. היא אצ'י, אבל בקושי. היא מד"ב, אבל בקושי. היא הארם, אבל בקושי. קיצר, סדרת אנימה סטנדרטית. בקושי.
תחושת בטן: לא ממליץ לכם לבזבז איתה את הזמן. יש מספיק סדרות מד"ב או קומדיות רומנטיות בעונה הזו, והסלט הזה שנקרא "Date A Live" מיותר למדי.
Karneval
על מה זה: אין לי פאקינג מושג.
איך זה: אולי הייתי עייף מדי. אולי לא הייתי צריך להיות כל-כך הרבה על הסלולרי תוך כדי צפיה. אבל כמעט שאין לי שמץ מה מתרחש בפרק הראשון, ובאמת שלא כזה משנה לי. פשוט כי מדובר בעוד סדרה סטנדרטית להחריד (הבנתם כבר שמדובר במוטיב חוזר בכתבה הזו, הא?). ניחא האנימציה העצלנית, אבל זו אחת הסדרות הללו שזורקות אותנו למרכז העניינים בלי שום הכנה מראש לקראת מה אנו אמורים לראות.
נכון, באחת משתי הכתבות הקודמות הזכרתי שאני לא אוהב שסדרה מאכילה בכפית את הצופים ומשליכה בפניהם טרמינולוגיה חדשה שכוללת שמות של יצורים, ארגונים וכוחות, אבל מה שהולך ב-Karneval זה כבר מוגזם. ראיתי נער צעיר שמתפקד בתור…ג'יגולו (יתכן?) של מפלצת. מישהו פורץ לתוך האחוזה של המפלצת ואז מוצאים את עצמם השניים בתוך קרון רכבת. לא חולף זמן רב בטרם מתחולל קרב ברכבת שכולל שני סוכנים של ארגון בשם Circus שעובד בשביל הממשלה.
החלק המעניין היחיד של הפרק הראשון הוא אותו חלק ברכבת, שלא נמשך זמן רב, ומעבר לכך הסדרה לא הצליחה ללכוד את תשומת לבי. גם באנימה הזו יש ארגון מרושע שכולל אנשים מרושעים שמחייכים חיוך מרושע. זה קלישאתי. זה מאוס. זה לא מעניין.
תחושת בטן: סדרה לא כל-כך טובה, למרות שהיא היחידה עד עכשיו שבאמת ניסתה. לצערי העלילה מבלבלת מדי והסיפור רץ השד-יודע-לאן.
Majestic Prince
על מה זה: בשנת 2110 האנושות התקדמה הרחק לתוך החלל בתקווה למצוא משאבים. כיוון שחלל = רובוטים ענקיים, ורובוטים ענקיים = נערים, זו למעשה סדרה על נערים שמטיסים רובוטים ענקיים.
איך זה: זה הולך ומחמיר! מה קורה פה? זו הסדרה המשעממת ביותר עד כה ("עד כה". חכו שתקראו על הבאה בתור) ומשום מה אושרו לה 24 פרקים. אין צדק בעולם.
תבינו, הסדרה לא משעממת כי היא Mecha ואני לא חובב גדול של Mecha. הסדרה משעממת כי היא פשוט משעממת. במהלך הפרק הראשון לא קורה כמעט כלום. מוצגים בפנינו חמישה נערים, כולם נראים משועממים ביותר. רוב הפרק הם פשוט מדברים על דברים. מישהו אומר משהו, וכל הארבעה האחרים מגיבים בתורם. הם הולכים ממקום למקום בתחנת-חלל ומדברים על עוד דברים ו…זהו, בערך. לקראת הסוף הם מקבלים פקודה לאייש חמישה רובוטים ענקים ולהילחם מול צי של מפלצות שלאיש לא אכפת מהם. הם נלחמים קצת, יש נעימת רקע חוצבת לב ומספר נאומים (אפשר לחשוב שהסדרה סיימה עכשיו את העונה או משהו) וסוף הפרק. זהו.
הקרב שמתרחש בחלל יפה. לא יפה כמו בפרק הפתיחה בסדרה של אורובוצ'י, אבל זה כבר לא הוגן להשוות. הקרב הוא הדבר היחיד שיש לפרק להציע, ואם זה המצב – ללכת מכות עם תנין נשמע לי יותר אטרקטיבי. והעלילה היא לא הדבר המוזר ביותר בפרק: עיצוב הדמויות שלו לוקח את התואר הנכסף. אלוהים ישמור, גיבורי הסדרה לא נראים כמו שום דבר שאי פעם ראיתי בסדרת אנימה, ואת זה אני אומר לכם אחרי שראיתי Aku no Hana. העיצוב אינו 'סוראליסטי בצורה מגניבה', לא 'שונה באופן מיוחד', אלא סתם מוזר. אני מרחם על מי שיאלץ לסבול את עיצוב הדמויות הזה במשך חצי שנה.
תחושת בטן: הדבר הטוב היחיד בסדרה הזו הוא שעכשיו יש לי סדרה אחת פחות לראות.
Zettai Bouei Leviathan
[Absolute Defense Leviathan]
על מה זה: סדרה שמתרחשת בעולם פנטזי שגיבורותיו הן נערות שמבוססות על יצורים מיתולוגיים (לווייתן, בהמות' ו-יורמנגנד). הן, אגב, לא עושות הרבה.
איך זה: האנימה הזו מבוססת על משחק. לא נשמע כמו דבר נורא בינתיים? אז חכו. האנימה הזו מבוססת על משחק סלולרי. אם יש נקודה בה אפשר יהיה להכריז על מותה של ה-'אנימה', זה יהיה ביום בו נראה באופן שיטתי סדרות אנימה המבוססות על משחקי סלולר. מה השלב הבא, מיאזאקי עושה Angry Birds? אורובוצ'י כותב אנימה על Temple Run?
ולא, אם חשבתם שיש-מצב-שאולי-איכשהו הסדרה הזו סבילה, אז לא – היא לא סבילה. מטרת קיומה היא לקדם משחק סלולרי, וכל מה שקורה בתוך הסדרה היא עוד אמצעי קידום חסר בושה. הבנות הראשיות חמודות וקופצניות ועושות דברים חמודים, לפעמים פה ושם יורות איזה קסם-שניים, ויותר מזה לא קורה שום דבר שאמור לעניין אתכם.
תחושת בטן: אני חושב שהחמרתי יותר מדי עם Arata Kangatari.
。Hentai Ōji to Warawanai Neko
[.The "Hentai" Prince and the Stony Cat]
על מה זה: יוֹאוֹטוֹ הוא תלמיד תיכון חרמן. למעשה, כל תלמיד תיכון הוא חרמן, אבל בעולם של יואוטו מדובר כנראה במשהו יוצא-דופן. הוא חבר במועדון האתלטיקה כדי שיהיה לו קל להציץ לבנות במועדון השחייה הסמוך. עוד בעיה שיש לו הוא שיואוטו לא מסוגל להביע את האני-הפנימי שבו, והוא אומר תמיד את מה שהוא חושב שאחרים רוצים לשמוע, ולא את האמת.
יום אחד שומע יואוטו מחברו הקרוב על פסל של חתול במעלה הגבעה שיכול להגשים בקשות. כאשר הוא מגיע למקום הוא פוגש שם צעירה בשם טסוקיקו שמבטאת את רגשותיה בקלות רבה מדי. יחדיו מבקשים השניים משאלה, כאשר יואוטו מעוניין להיפטר ממחשבות הזדון הסוטות שלו, וטסוקיקו רוצה להפגין רגשות כמו אדם בוגר.
למחרת מגלה טסוקיקו שהיא לא מסוגלת יותר להביע שום רגש. אפתיה מוחלטת כלפי הסביבה. אך המצב שלה לא רע כמו זה של יואוטו, שכעת לא מסוגל לשקר (וזו קצת בעיה כאשר אתה הסוטה הגדול ביותר בבית הספר).
איך זה: גבירותיי ורבותיי, נמצאה סוף סוף הסדרה היחידה בכל הכתבה הזו שאפשר לצפות בה!
תבינו, אפילו לא היו לי ציפיות גבוהות. רק מהעובדה שיש "Hentai" בכותרת כבר שפטתי את הסדרה לרעה, אך למזלי טעיתי לגביה ובגדול. שני הפרקים הראשונים לא רק שמצליחים לייצר המון צחוק, הם גם מרגשים וטובים להפליא. כל אחד מגיבורי הסדרה הוא דמות שכיף להתחבר אליה וקל להזדהות כלפיה. הקומדיה עצמה משובחת, ואפילו הגאג החוזר בו יואוטו חוטף מכות כי הוא אומר לבחורה דברים סוטים לא נמאס לרגע. ערך ההפקה של הסדרה לא רע בכלל, עיצוב הדמויות פרוגרסיבי והדיבוב מתאים כמו כפפה לכל דמות.
תחושת בטן: אני לא יודע אם הסדרה הזו פשוט מתבלטת לטובה בין ים הזבל עליו כתבתי עד עכשיו, או שהיא טובה כי היא טובה. אבל מה שלא תהיה הסיבה, זו אנימה שכדאי לכם לראות. היא אולי לא קומדיית העונה, אבל היא קרובה מאוד לכך.
עד כאן חלק ג', האחרון בסדרת הכתבות של עונת אפריל.
אין לי הרבה מה להגיד לסיכום, הרוב די ברור: ההתחלה נראתה מבטיחה ביותר. בחלק א' כמעט כל הסדרות הן לא פחות מטובות. חלק ב' הביא עמו מספר פנינות שוות לצפייה, בעוד החלק שקראתם עכשיו הוא ללא ספק אחד הגרועים שחוויתי. סדרה אחת מתוך שש הייתה מספיק טובה כדי להמשיך איתה, בעוד עם כל השאר אפילו לא התלבטתי לפני ששלחתי לסל המחזור לצמיתות.
זה לא מעיד כמובן על עונה גרועה. עונת אפריל בכל זאת מסתמנת כהצלחה לא קטנה, עם מספר לא מועט של סדרות שהן Must-See-TV, בין אם אלה עונות המשך או פרויקטים טריים הישר מהתנור. אני יוצא מהעונה הזו עם חיוך על שפתיי, חיוך שיכול היה להיות גדול יותר לולא חלק ג'.
אתם מוזמנים כמובן לשתף את מסקנותיכם מהעונה עד כה, בין אם בתגובות או בצ'ט.
התגובות נעלות