עונת אפריל 2013 – חלק ב’


חלק ב’ הגיע ועמו תשעה פרקים טריים מהתנור (שישה באורך מלא ועוד שלושה קצרצרים). אז נכון, אין פה סדרת המשך ללהיט כמו Oreimo, סדרה עתירת תקציב כמו Shingeki no Kyojin או סדרה של אורובוצ’י כמו סדרה של אורובוצ’י. אבל יש לנו מספר הפתעות לא רעות בכלל, כולם בתחום הקומי. לצערי הרב ולצערכם – כמה מהסדרות היותר מדוברות עליהן כתבתי בחלק הזה – לא עומדות בציפיות או אפילו ברף המינימום. בקיצור, חלק ב’ כבר עוסק בבינוניות. 

 בכתבה זו:
· !Hataraku Maou-sama
· Mushibugyō
· Yuyushiki
· RDG Red Data Girl
· Aku no Hana
· Kakumeiki Valvrave
· Aiura
· !Ketsuekigata-kun
· Sparrow’s Hotel


!Hataraku Maou-sama
[!The Devil is a Part-Timer]

על מה זה: צבאותיו של ‘שטן’ – לורד אפל של עולם פנטזי בשם ‘אנטה איילה’ – מובסים בזה-אחר-זה על-ידי גיבורים בני-תמותה שכובשים את היבשות עליהן הוא שולט. בלית ברירה נאלץ הלורד לסגת עם סגנו הנאמן, אלסיאל, אל עבר עולם לא נודע…

אל מרכז טוקיו.

איך זה: הייתי משוכנע שכיוון ששרפתי כבר את הקומדיות הטובות ביותר כבר בחלק א’, לא יישאר לי שום דבר מצחיק לכתוב עליו בחלקים ב’ ו-ג’. אלוהים, כמה טעיתי. !Hataraku Maou-sama היא כנראה סדרת הקומדיה (וגם קצת דרמה) הטובה ביותר של אפריל 2013, ואחת הסדרות המוצלחות ביותר של העונה. הספיקו לי רק שני פרקים כדי לקבוע זאת בוודאות.

אחרי ששטן ואלסיאל מגיעים אל טוקיו, שרשרת ההיתקלויות שלהם עם העולם הקפיטליסטי הן פנינה קומית. לא לוקח זמן רב בטרם מתאקלמים השניים בדירה מוזנחת ומתחילים את חייהם ביפן, בתקווה שימצאו יום אחד דרך להשיב אליהם את כוחותיהם שאבדו ולחזור לעולם ממנו באו. זה, רבותי, לא הולך לקרות מהר; שטן מתחיל לעבוד במק’דונלדס כעובד זמני, וחלומו הגדול הופך להיות מהשתלטות על העולם להתקדמות בסולם השכר. אלסיאל לעומתו הוא עקרת בית שלא אוהב את הבזבוזים וחוסר המוטיבציה של שטן. אין לי מושג איך לא חשבו על סדרה כזו קודם.

האנימה עצמה, מתחת לכל השכבות הקומיות, מתפקדת כאספקלריה לעולם בו אנו חיים. שטן ואלסיאל מנסים לשרוד בתוך מציאות אורבנית, מה שנראה עבור הצופה הממוצע כפתטי, בטח אחרי שהדקות הראשונות בפרק הראשון מוקדשות לקרב פנטזי ואפי ביותר. חצי פרק אחר-כך אנו רואים את שטן שוקל להשתמש בכוחותיו כדי לחמם צ’יפס. אנחנו, רבותי, חיים באותו עולם שמודד הצלחה לפי קריירה. !Hataraku Maou-sama, מלבד קומדיה טהורה, היא גם סדרה בעלת אמירה לא נוקבת במיוחד, אבל מספיקה כדי לגרום לנו לחשוב.

תחושת בטן: ההפתעה הגדולה של העונה – אני לא מרשה לכם לפספס את האנימה הזו. 



Mushibugyō

על מה זה: ג’ינבּיי טסוקישימה מגיע ל-אדוֹ כדי להצטרף לכוח מיוחד שנלחם בחרקים. חרקים, בעולם הזה, הם לא הג’וק שמתחבא מתחת למיטה שלכם, אלא חרקי-ענק שמאיימים על חיי התושבים דרך קבע. אביו של ג’ינביי אמור היה להגיע במקומו, אך בעקבות נכות נשלח הבן הצעיר והפחות מוכשר.

איך זה: סטנדרטי ביותר.
יש לסדרה הזו ערכי הפקה יחסית גבוהים, אך מבחינת כל האלמנטים האחרים: לא תמצאו פה שום דבר מעניין. הפרק הראשון מלא בקלישאות ידועות וגיבורים לא מעניינים בעליל. אם לא האצ’י (ויש אצ’י) הייתי מצפה מהסדרה להגיע בשנים הקרובות לערוץ הילדים או משהו כזה.

ומילא זה, אבל חרקים בתור אויב? זה הדבר הכי לא מעניין בעולם. אם כבר מיקמו את הסדרה הזו ביפן הפאודלית וניסו להפוך אותה לאותנטית במידת האפשר מבחינה היסטורית – מדוע החרקים? אותה סדרה בדיוק עם אותה עלילה הייתה יכולה לעבוד אם היו נלחמים בפושעים מהשורה או, חי נפשי, מפלצות מהמיתולוגיה היפנית. אף אחד לא רוצה לראות עכביש בגובה 3 מטר (הרעגוג מוסר ד”ש) חוטף בחורה, מפשיט אותה ומשפריץ לכל עבר כורי-עכביש נוזליים בצבע לבן. אם Mushibugyō הייתה הנטאי, ניחא. אבל היא לא. איך אישרו שטות כזו לשידור?

תחושת בטן: ראיתם את הפרק הראשון? ראיתם את כולם. אנימה סטנדרטית להחריד, צפויה, ללא פתח לשיפור.



Yuyushiki
[The YuYu Formula]

על מה זה: שלוש חברות בבית-ספר עושות דברים.

איך זה: בהתחלה חשבתי שמדובר בסדרה סטייל לאקי-סטאר, עיצוב הדמויות וגיבורותיו מזכירות מעט את הסדרה ההיא. אך ככל שהתקדם הפרק, הבנתי שמדובר בתשובה הנשית ל-“Daily Lives of High School Boys“.

מבחינה עלילתית לא מתרחש ב-Yuyushiki שום דבר. יש כאן שלוש בנות והן חיות מרגע לרגע, מדברות על דברים ועושות שטויות. יוּאי, הבת הראשית כנראה, מתפקדת כשפויה שבחבורה. היא חושבת בהגיון ומתנהגת באופן בוגר, מה שלא קל כאשר שתי החברות שלך הן לא הכי בקו השפיות. יוּזוּקוֹ היא זו שאחראית על השטויות, וב-‘שטויות’ הכוונה היא להציק ליוּאי. אחרונה חביבה היא יוּקארי. יוקארי רק רוצה לישון, אז תעזבו אותה בשקט.

האם הקונספט המאוד פשוט של הסדרה הזו מספיק כדי לשמור על עניין?
במילה אחת, כן. מבחינת איכות, הסדרה הזו לא ברמה של “Daily Lives of High School Boys”. שם יש רפרנסים לתרבות הצריכה והעלילה נוטה בה להיות פסיכית יותר. Yuyushiki הרבה יותר רגועה וחמודה, והיא מבוססת יותר על השיח בין הבנות ועל הנושאים הרנדומליים שהן מעלות. בפרק הראשון למשל מתקיים דיון מאוד מעניין על השמש.

תחושת בטן: סדרה טובה וחמודה להפליא, מומלצת כדי להעביר את הזמן כאשר אתם ממתינים לדברים יותר טובים.



RDG Red Data Girl

על מה זה: גיבורת הסדרה היא נערה שקטה וביישנית בשם איזוּמיקוֹ שגרה באזור מיוּער. לאיזומיקו יש כוח מיוחד במסגרתו כל מכשיר חשמלי בו היא נוגעת נכבה. מי שאמוּן על בטחונה מצוות אליה את בנו, מיוּקי סאגרה. מה הסוד מאחורי כוחה של איזומיקו ומדוע מיוקי חייב להיות זה שמגן עליה?

איך זה: אני נוטה לזנק הישר אל זרועותיהם של אנשי סטודיו P.A Works בעיניים עצומות. Hanasaku Iroha, Another הן רק שתיים מתוך הסדרות האהובות עלי שהסטודיו הזה הניב. ובכל זאת מצאתי את עצמי מתקשה להתחבר אל RDG. זה לא שלא ניסיתי, אבל שני פרקים כבר חלפו מבלי שתצליח הסדרה לעניין אותי.

קודם כל, הגיבורה שלנו: נערה אנמית חסרת חן. אפילו הצד ה-‘אחר’ שלה לא מגביר את העניין שלי בה. העזר כנגדה, מיוקי, לא מנסה אפילו לפתח הזדהות כלפי הדמות שלו. כל זמן המסך שמוקצה לו הוא מבזבז ברטינה על דברים: “אבל למה אני?”, “מה מיוחד בה?”, “לא רוצה”, “אוף”. אני מאמין שברגע שיפתחו תיבות פנדורה נוספות תעביר הסדרה הילוך. אבל זה כבר מאוחר מדי, איבדתי את העניין בשני הפרקים הראשונים.

גולת הכותרת של הסטודיו היא סגנון האנימציה העדין והמפורט שלו. אלא שב-RDG האנימציה נראית הרבה יותר מלאכותית, נקיה וללא ייחוד. כולי תקווה שזה לא מבשר רעות לקראת מה שמחכה לנו עם הסדרות הבאות של P.A Works. 

תחושת בטן: סדרת מסתורין על-טבעית שלא מצליחה להתניע, ולדעתי האישית לא תגיע רחוק במיוחד. אתם מוזמנים לתת צ’אנס כדי לראות אם היא תצליח לתפוס את תשומת הלב שלכם, אני באופן אישי מעדיף לפרוש לפני שאתאכזב עוד קצת.



Aku no Hana
[The Flowers of Evil]

על מה זה: טאקאו הוא תולעת ספרים שמתחבר באופן אישי לספר אחד – “פרחי הרע“, ספר שירה של שארל בודלר הצרפתי. בעקבות דחף, גונב טאקאו את את בגדי ההתעמלות של חברתו לכיתה, ומושא אהבתו, נאנאקו. כעת הוא נאלץ לחתום על ברית עם תלמידה פסיכית וחסרת חברים בשם סאווה שתפסה אותו במעשה, פן תגלה לכולם שטאקאו הוא הגנב.

איך זה: אני מבין שיש לסדרה הזו קונצנזוס רחב סביבה. לא בשל העלילה, שזכתה בפרס באיזה פרס מנגה כלשהו, ולא בשל תכניה האלימים, המיניים או הבוטים. הסדרה הזו עלתה לפוגרום בגלל דבר אחד: סגנון האנימציה שלה. 

בעוד שהרקעים מאוד טובים ומושקעים, עיצוב הדמויות של האנימה הוא מעט…שנוי במחלוקת. הסגנון נע בין סופר-ראליזם לעצלנות נטו. כך הבנתי זאת מהביקורות טרם הצפייה. אני באופן אישי חובב של סוג כזה של אנימציה, שרואים לא פעם אגב בסרטים. זו לא עצלנות, זו פשוט דרך אחרת לאייר דמויות. גיבורי הסדרה נעים באופן המשכנע ביותר שאפשר לראות בסדרת אנימציה. אופן הציור מאפשר לגיבורים להיראות כמעט-אנושיים. לראשונה הצלחתי לדמיין איך היו נראים גיבורי סדרת אנימה לו היו חיים במציאות. כל דמויות הסדרה נראים כמו אנשים אמתיים לחלוטין, החל מדרך ההליכה, הבעות הפנים, תווי הפנים, המבט, התסרוקות…הכל. הם לא יפים מדי, הם לא מכוערים מדי. הם רגילים לחלוטין. וזה בסדר גמור רבותי. 

ובכל זאת נשאלת השאלה: אם כבר כל-כך השקיעו בליגרום לסדרה הזו להראות ‘חיה’ ככל האפשר, מדוע פשוט לא צילמו אותה בלייב אקשן וזהו? על אף שיש בסדרה סוג-של צד על טבעי (אותו בעצמי לא ממש הבנתי), Aku no Hana אינה מורכבת במיוחד עבור שחקנים בשר ודם. 

אם נתעלם מאלמנט האנימציה, ל-Aku no Hana אין התחלה מבטיחה במיוחד. רוב הפרק הראשון מוקדש למה שעשו הבנות של Yuyushiki, רק בלי כל החמידות והקסם האישי. פשוט ראינו קבוצה של תלמידי תיכון מדברים על כלום, כאשר אחד מהם – הגיבור – מתנהג לפעמים מוזר. גם כאשר מתניעה העלילה (או ליתר דיוק: נכנסת העלילה לראשונה) לא מצליחה הסדרה לעורר עניין רב במיוחד. הדיאלוגים הבנליים נותרים בעינם, ונראה כי מטרתה של הסדרה היא לגרום לכם לישון טוב. ובכן, לפחות בזה היא מצליחה.

תחושת בטן: אם אתם לא מפחדים לקבל מדי פעם סגנון אנימציה אחר ממה שהורגלתם אליו, אני עדיין לא ממליץ להיכנס ל-Aku no Hana. הדיאלוגים בנליים והדמויות משעממות ביותר. מה שכן הייתי שמח זה את לראות את סגנון האנימציה הזה מיושם בסדרה אחרת, טובה יותר.



Kakumeiki Valvrave
[Valvrave the Liberator]

על מה זה: 70% מכלל בני-האדם עזבו כדי לגור במושבות-חלל. שני ארגונים גדולים מתקיימים במציאות של אותו עולם, דוֹרוּשיאה ו-ARUS, ומלבדם מתקיימת קומונה ניטרלית בשם ג’ירוֹ. אלא שבזמן מתקפה ברוטלית של דורושיאה על ג’ירו, תלמיד צעיר בשם הארוטו מגן על חבריו בזכות רובוט בשם Valvrave שמצא. 

איך זה: רק פרק אחד שודר מהסדרה הזו וממש הרגע קראתי שעונה שנייה תעלה באוקטובר. כנראה שלסטודיו Sunrise (נו מי חשבתם?) יש ציפיות גבוהות מהאנימה, אבל אין לי מושג איך הם בונים על הצלחה: הפרק הראשון משעמם.

חלקכם ודאי לא יסכימו איתי, ויגידו דברים כמו “אבל איך?! יש פה רובוטים גדולים, אלימות, קצת הומור וקמצוץ אצ’י”. עזבו אתכם שמבחינת אנימציה הייתי מצפה מסטודיו Sunrise למעט יותר השקעה. לא משהו מיוחד, אבל הסדרה הזו רחוקה מלהיראות כמו Code Geass או Gundam כלשהי.

הבעיה שלי עם הפרק הראשון היא כזו: תופסים מאיתנו מטומטמים. אני לא אוהב אקספוזיציות בהן יש מסָפר שמתאר בפירוט על דברים פוליטיים וטכנולוגיים וזורק מונחים שעד לפני רגע לא שמענו עליהם, ואז מנחיתים אותנו למרכז הבמה. זה מבלבל ומיותר. תנו לנו לגלות לבד מי, מה ומו. 

ויותר גרוע, על אף כל האקספוזיציה, הפרק הראשון לא עוצר כדי להסביר מה בדיוק קורה עכשיו. כל שרואים הוא קבוצה של נערים עוינים שחודרים לתוך שטח בית הספר במטרה לעשות השד-יודע-מה. הם סופר-רעים וסופר-חזקים וסופר-מעצבנים. כבר על ההתחלה אני שונא מחצית מהדמויות של הסדרה, וזה לא סימן שמבשר טובות.

בצד של החבר’ה הטובים הדברים זורמים בצורה גרועה אפילו יותר. ישנו סיפור אהבה בין תלמיד לתלמידה. דבר מוביל לדבר, ובסופו של דבר קורה משהו (ספוילר! ספוילר! ספוילר!) מצער למדי. עשר שניות אחר-כך: הנקמה. כל התשיתת שמתניעה את העלילה מתבססת על נקמה של דמות שבקושי הכרנו ושבכל הדקות הראשונות סחטו דרמה כדי שנפתח כלפיה רגשות. אפילו לא ניסו להסתיר זאת: “תראו איזו דמות חמודה ומתוקה יש פה. בום! קרה לה משהו רע. הא הא הא. עכשיו תבכו”. 

אני לא טוען שאני דורש תחכום על המסך שלי, ואין לי בעיה עם גיבובים של שטויות. אבל הסדרה הזו מתיימרת להיות מתוחכמת כאשר היא אפילו לא קרובה לכך. קראו לזה זלזול באינטליגנציה, אני מעדיף לקרוא לזה בזבוז זמן.

תחושת בטן: אם הפרק הראשון, זה שאמור להרשים אותנו יותר מכולם, נראה כמו שהוא נראה – אני מפחד לדעת איך שאר הסדרה תיראה. עדיף לכם להתרחק ממנה כמו מאש. 


ולסיום: פינת הקצרצרים. סיקור זריז של שלוש סדרות בנות 2-3 דקות לכל פרק. 



עד כאן חלק ב’.
נותר רק עוד חלק אחד ובו כל שאר הסדרות עליהן עוד לא כתבתי (וכדי לוודא שלא אחמיץ משהו חשוב, אתם תמיד מוזמנים לנדנד לי בתגובות או בצ’ט). 

המשך גלישה מהנה ובטוחה.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם