(Another (Live Action

קללה ידועה רודפת את תעשיית האנימה; סדרות איכותיות לא זוכות לנוח על קברן בשלום, כיוון שהקללה הופכת אותן לסרט לייב אקשן מגוחך. אפילו דרגון בול לא זכתה להינצל מהקללה עתיקת היומין. כעת מגיע תורה של ‘Another‘ – הסדרה מבית P.A Works שזכתה להצלחה רבה ב-2012 בזכות מסתורין, אימה, ונהרות של דם. מה שסדרת האנימה עשתה למגוון גיבוריה, עושה סרט הלייב אקשן לסדרת האנימה: שוחט אותה עד היסוד.

מי שעוד לא ערך היכרות עם העלילה (שהופיעה במקור כספר מ-2009 שעובּד לסדרת מנגה עליה האנימה מבוססת) – קללה רובצת על כיתה ט’-3 בבית ספר מקומי. תלמיד בשם קואיצ’י סקאקיבּרה עובר מטוקיו לעיירת נעוריה של אימוֹ, שם הוא מתגורר אצל אחותה של האימא ז”ל. קואיצ’י מאושפז לפני תחילת שנת הלימודים בעקבות חזה אוויר, מה שמונע ממנו להתעדכן במצב המסובך בו נמצאת הכיתה בה הוא עתיד ללמוד. מסתבר כי מאז אירוע טרגי ב-1972, לומד בכיתה ט’-3 תלמיד מת. אף אחד לא יודע מי הוא התלמיד המת, ובסיום השנה הזיכרונות של כולם מאותו תלמיד נעלמים קליל, עד לשנת הלימודים הבאה שנפתחת בסיטואציה דומה. הכל יכול היה להיות טוב ויפה לולא התלמידים ובני משפחותיהם במהלך השנה היו נהרגים במגוון רחב של “תאונות” – החל מכפיות קטלניות ועד התרסקויות מטוס. יש רק דרך אחת להתמודד עם קללת המוות הזו, אך בואו של קואיצ’י לכיתה משבש את מהלך העניינים.

סרט הלייב אקשן לא עושה עבודה רעה בלספר את העלילה הזו. 12 פרקי הסדרה נדחסים בתוך שעתיים של סרט, מה שלא מותיר שאלות ללא מענה כאשר כתוביות הסיום עולות. הבעיה היא עם דרך הצגת הסיפור; כדי לדחוס 4 שעות לתוך שעתיים, צריך לקצץ. והרבה. אחד הדברים שמאפיינים את האנימה הוא בניית המסתורין. כל הפרקים הראשונים (אפילו אם הם מעט משעממים) בונים אווירה, מפתחים את הרגשות שלנו כלפי גיבורי הסיפור, ולאט לאט אנו הצופים מרכיבים את הפזל כדי לקבל את התמונה השלמה (אם כי העגומה) של העלילה. לסרט הלייב אקשן של Another אין זמן לבזבז על כל זה; כך קופצים מסצנה אחת לשנייה בלי שום קישוריות, דיאלוגים נחתכים בברוטליות, דברים מתרחשים באופן רנדומלי לחלוטין והפזל חושף את עצמו באופן קל עד כדי ביזוי. בקיצור, המסתורין ירד מהז’אנר. 

כאשר בונים סרט או סדרת אימה, יש לשים דגש על הסביבה לא פחות מאשר על הסיפור. האנימה נראית נהדר לא רק בזכות הוויזואליה שבה, אלא בזכות עבודת עיצוב יוצאת דופן. רחובות העיר, בית הספר, בתי התלמידים; בכולם שוררת אווירה מיוחדת. יש ערפל מסתורי במקומות הנכונים, החדרים חשוכים ואפלוליים, ונעשה שימוש נרחב במראות כדי להדגיש את העולם הבא. הסרט, לעומת זאת, לא נראה ‘אימתי’ בכלל. עבודת המצלמה חובבנית ביותר ואין שום עיצוב בסט שמזכיר כי מדובר בסרט אימה. למעשה, אם הייתי רואה דקה רנדומלית מהסרט הייתי אומר לכם שכנראה מדובר בסרט דרמה סוג ג’. וכל זה עוד לפני שדיברתי על הפרטים הקטנים: העלילה מתרחשת ב-1998, ולמרות שהקפידו לצייד את השחקנים בטלפונים סלולריים ישנים – דודתוֹ של קואיצ’י נוהגת במיטסובישי ספייס סטאר דגם 2012.

אם עוד לא הצלחתי לדכא אתכם מלראות את הסרט, חכו שאספר לכם על האפקטים. זוכרים את סצנת המטרייה המפורסמת מהאנימה? בקצרה: תלמידה מחליקה במדרגות ונוחתת על חוד מטרייה שמפלח לה את הצוואר. בגרסת האנימה בלעתי מיד אחרי זה רוק והחזקתי בצוואר שלי (ואני עוד צפיתי בגרסה הטלוויזיונית המצונזרת, כן?). בסרט, לעומת זאת, זה נראה רע. כמה רע? פרויקט-גמר-של-מגמת-קולנוע-בחטיבת-ביניים רע. מדוע אבל להפליג במילים? ראו בעצמכם (אזהרה: מצחיק). 

ויש גם אפקטים ממוחשבים. או ליתר דיוק, אפקט ממוחשב אחד בסצנת הקליימקס של הסרט. בימים רגילים, סצנת השיא בסרט אימה אמורה להותיר את הצופה ישוב על קצה הספה. אבל לא במקרה הזה: האפקט הממוחשב נראה כאילו יצרה אותו שימפנזה עיוורת על ווינדוס 95, מה שגרם לי להרים גבה ולתהות האם הסכום השבועי שאני מוציא על נייר טואלט גדול יותר מהתקציב הכולל של הסרט. 

לסרט הלייב אקשן של “Another” יש עוד מגוון רחב של בעיות שלא קשורות רק בתסריט ובהפקה. המשחק של השחקנים לדוגמה הוא נושא עליו אני יכול לדון במשך ארבע פסקאות נוספות (רמז: לשימפנזה הנ”ל יש יכולות משחק משובחות יותר), אך אני מרגיש שהבנתם את הנקודה: זה לא סרט שאתם צריכים לראות, בין אם ראיתם/קראתם את הסדרה ובין אם אתם מחפשים קיצור דרך. אין לי מושג כיצד קורה שעל כל “הצלצול” ו-“הטינה” אנחנו מקבלים עשרה “Another”. הסרט אפילו לא כל-כך-רע-שזה-טוב. הוא נראה רע ומשעמם 90% מהזמן. אם כבר זבל, לכו לצפות ב-“The Machine Girl” או משהו מהסוג הזה, שם לפחות לא מנסים להסתיר את העובדה שמדובר בצואה.


הטוב: גורם לך להעריך מחדש את סדרת האנימה.
הרע: יורק על המקור. אונס את המקור. מנגב את התחת עם המקור. משתין על המקור.
והמונח שהפופולריות שלו גדלה בעקבות Another: ‘אנוֹרקנוֹפוֹבּיה’ (פחד ממטריות).

ציון במדד OK – סביר מינוס מינוס למה-ראיתי-את-זה?

(Another (Live Action | יפן, 2012 | 109 דקות | מרגיש כמו: 509 | אימה, הסתכלות בשעון בזמן הצפייה | במאי: בן 12 | יוצר מקורי: התאבד

לקריאה נוספת:
• Another (ביקורת על סדרת האנימה)

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם