Anne no Nikki

אף אחד לא אוהב ספויילרים. הם הורסים את חווית הצפייה ואת הטוויסטים שמגיעים בסופן של יצירות. עם זאת, האם מישהו מכם היה מפסיק לצפות ב-“מחברת המוות”, נניח, לו היה יודע מראש מי בסוף מת? האם מישהו צפה ב-“טיטאניק” והופתע לראות קרחון ענק? המשל מעניין לא פחות, ועצם הסקרנות של מה הוביל עד לנקודה הסופית – ומה למדנו ממנה – היא החשובה. דברים דומים ניתן לומר על אנה פרנק, נערה יהודיה מהולנד שאת גורלה המר כולנו מכירים.

סרט האנימה מ-1995 הוא למעשה רימייק לספיישל טלוויזיוני ששודר ב-1979; סיפור הסרט נאמן בקווים כלליים ל-“יומנה של אנה פרנק” ובו הנערה היהודייה הצעירה מקבלת, לכבוד יום הולדתה ה-13, יומן. הימים הם ימי הפלישה הנאצית ואוטו פרנק, אב המשפחה, יודע כי מדובר בשאלה של זמן בטרם יופיעו הנאצים ויקחו אותו ומשפחתו למחנות ריכוז. על כן אנה ומשפחתה עוברים להסתתר אתם יודעים איפה, וכעת עליה להסתדר עם חיים לא פשוטים ושותפיה החדשים למחבוא: משפחת ואן-דאן ורופא שיניים בשם אלברט דיזל.

הסרט מעביר באופן מהימן את הלך הרוח של התקופה; חיילי וורמאכט ברחובות, דיסקרימינציה וחיים בצל מלחמה – כולם צובטים בלב גם במקרה שלפנינו. למרות זאת נדמה שהסרט לוקה בתסמונת שוג’ו קלה שכן אנה בגרסה הזו מתנהגת כמו גיבורת שוג’ו שמחה והרפתקנית ביחס לתקופה. נכון כי גם אנה פרנק האמיתית הייתה, לדבריה, חולמנית ושמחה, אך הסרט מעדן את התנהגותה מעבר למצופה; בכלל, הג’נטלמניות המאפיינת את גיבורי הסרט נראית לא שגרתית, אעיז לומר ‘יפנית’. כך יוצא שגיבורים בבסביבה אירופאית מסתובבים עם גינונים שמתאימים למזרח אסיה.

אם נניח זאת בצד, דמויות הסרט מתנהגות – פחות או יותר – כפי שמצופה מהן, לפחות ביחס ליומן המקורי. פיטר, הבן במשפחת ואן דאן, הוא נער שבלוני, שקט ומשעמם. אב המשפחה עסוק באכילה ושינה, וגברת ואן דאן אנוכית ושחצנית בעוד יחסיה עם אנה עכורים. גם שותפהּ של אנה לחדר, ד”ר דיזל, הוא תימהוני עמו קשה לאנה למצוא מכנה משותף. אולם הסרט מפספס נקודות חשובות, כגון העובדה שבמציאות היו היחסים בין גברת ואן דאן לאמהּ של אנה עכורים למדי, וכאשר חשבתי כי הסרט יציג את הדינמיקה הבעייתית בין השתיים, בחרו יוצרי הסרט להעניק גאולה לגברת ואן דאן בכך שהציגו את דמותה כבעלת חמלה; אולי זה נעשה לשם סגירת מעגל קולנועית, אך מדובר בסטיה מהמקור. טענות דומות יש לי כלפי ד”ר דיזל עמו אנה אנה לא מסתדרת, אולם בהמשך היא לומדת לחבב אותו (ואף קשה לשניים להיפרד כאשר מגיעים הנאצים).

הידיעה מהקרב ובא הופכת את הסרט למותח. הרגעים האופטימיים בהם שומעים בני המשפחה, ברדיו, כי המלחמה קרבה לסיום – מחלחלים רק מעצם הידיעה שזה לא בדיוק נכון. בשלב מסוים אפילו אני האמנתי כי אולי, רק אולי, יש מצב ל-Happy End.

נקודת מבטם של אזרחים בזמן מלחמה מתבטאת לאורך הסרט כולו, בין אם באמצעות אזעקות ליליות והפצצות שנשמעות למרחקים. קשה שלא לחוש צער רב כלפי אנה ודיירי המחבוא. שנות ההסתתרות חולפות במונטאז’ המתאר את חיי היומיום, את מעברי עונות וברקע שירים נוגים. בסצנה לא פשוטה לצפייה, חולמת אנה (בשחור לבן) אודות חברתה הטובה שעולה על הרכבת ועל הנאצים שדוחפים בכוח יהודים אל הקרונות (ובאופן אמין יותר מסרטי שואה אחרים דוגמת “החיים יפים”, שם רואים את החיילים הנאצים מושיטים ליהודים יד).


“יומנה של אנק פרנק”, סרט האנימה, הוא עיבוד נאמן (בערך) ומרגש שמעביר היטב את חייה של אנה ומשפחתה בצל האיום על חייהם. על אף שהוא נופל לקלישאות חבוטות ומכיל רגעים תמוהים (הקריינית אשר מתארת, בסוף הסרט, מה קרה לכל אחד מהדיירים כשהם נשלחו למחנות – היא היומן עצמו), עבור מי שלא מכיר לפרטי פרטים את סיפורה של משפחת פרנק, מומלץ לצפות בסרט על מנת ללמוד על הנפשות הפועלות ועל אישיותן.


בלה בלה Anne no Nikki | יפן, 1995 | סטודיו Madhouse, KSS | דרמה | 100 דקות | בימוי: אקינורי נאקאוגה | תסריט: רוג’ר פרבס, האצ’ירו קונו, רינטארו [X], מוריאו אסאקה [צ’וביטס, נאנה, סאקורה לוכדת הקלפים], אנה פרנק

לקריאה נוספת
1 תגובה
  1. ארז אומר/ת

    לכל מי שמעוניין לצפות בסרט ישנה הוצאה שלו בעברית באדיבות קבוצת iSUBs שכבר איננה קיימת ובתור מנהל הקבוצה לשעבר אני לא יכול להמליץ מספיק על הסרט המדהים הזה.

    את הסרט תוכלו להוריד בהורדה ישירה מהקישור הבא:

    https://mega.nz/#!RA5BlAoA!FkLs51P4Si5mrOlIP1g72hshCddgrjj3TosjgWN43VU

    אנא שתפו את הקישור, הקרינו אותו לבני משפחתכם וביחד נדאג להמשיך את הזיכרון

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם