אתר עצמאי ותיק בנושא אנימה, מנגה, סרטים ותרבות יפן, וקהילת האנימה הישראלית

עונת אוקטובר 2017 – חלק ב’

(למי שהחמיץ את חלק א’) (למי שרוצה לראות סרטון של תוכי)

בואו לא נבזבז זמן.

בכתבה זו:
 Inuyashiki
 Juni Taisen: Zodiac War
 .Imouto sae Ireba Li
 Boku no Kanojo ga Maijimesugiru Sho-bitch na Ken
 Blend S
 Anime-Gataris
 Net-juu no Susume
 Ousama Game The Animation


Inuyashiki

על מה זה: אפילו רופאיו הופתעו כאשר סיפר להם אינויאשיקי איצ’ירו את גילו האמיתי, 58. האיש הרי נראה ומתנהג כבן 70; שיערו לבן, גבו שפוף ויש בכיסו סוכריות מנטה (ככל הנראה). אי אפשר כמובן להאשים אותו, אינויאשיקי הקדיש את מרבית חייו למשפחתו ולעבודה. אפילו בית הוא בנה בכוחות עצמו כדי לא להכביד עם הלוואה. וכיצד אשתו וילדיו גומלים לו ביום המעבר? בתלונות. למרות זאת, עם כאבי גב עזים, ממשיך אינויאשיקי ללכת לעבודתו הקבועה בה מתייחסים אליו כאל בלתי נראה.

אה, ואם כל זה לא מספיק – הוא גילה שנותרו לו 3 חודשים לחיות.

בעודו תוהה אם מישהו יתגעגע אליו אחרי לכתו בורח אינויאשיקי לפארק, אולם פיצוץ מסתורי מעלף אותו: בבוקר המחרת הוא מתעורר ומגלה כי הדם והעצמות בגופו הוחלפו בשמן מכונות וברגים. מבחוץ הוא אולי נראה רגיל, אבל מבפנים הוא מכונת מלחמה אימתנית. בעקבות כך מחליט גיבורנו לעזור לחלשים ולהילחם בפשע. בינתיים, נער צעיר שנקלע גם הוא למקום הפיצוץ מתעל את כוחותיו החדשים לצרכים… אחרים.

איך זה: מבחינתי זו סדרת העונה.
מזה זמן מה אני עוקב אחר עיבוד האנימה המדובר למנגה שכתב אוקו הירויה [“GANTZ”] והפרק הראשון התעלה על הציפיות שלי. הפרק למעשה מזכיר את הפיילוט של “שובר שורות” – בשניהם מככב איש משפחה הגון אך קשה יום (ובלי עמוד שדרה) שמגלה כי זמנו קצוב. אחד מחליט לייצר סמים בעוד השני הופך לטרמינייטור (נחשו לבד מי זה מי).

Inuyashiki עוסקת בסוגיות שלצערי אינן נפוצות בעולם האנימה, יחס לקשישים ואלימות נוער למשל. יש סיבה מדוע לפני שאינויאשיקי מקבל את כוחותיו מתעכב הפרק על חייו האומללים. מדובר בראי לחברה המקדשת את ה-“אני” על חשבון החלשים. אין זה צירוף מקרים שהפשע הראשון שאינויאשיקי מונע הוא לא שוד בנק או משהו ראוותני בסגנון, אלא חבורת נערים שמדליקים זיקוקים על הומלס מבוגר. יתרה מזאת, המערכת בגופו מאפשרת לאינויאשיקי לצלם ולשלוח תיעוד של האירועים לכל אמצעי התקשורת, ובכך יוצאת הסדרה בהצהרה נגד רשויות האכיפה שכשלו בהגנה על החלשים. האינטרנט הוא בית המשפט, ואת זעמו המצטבר של איש המשפחה העייף אי אפשר להרגיע. איטס אקשן טיים.

טועה מי שחושב כי זו סדרה טיפוסית על שני אנשים עם כוחות-על; הירו, הנער מהפיצוץ, לא מתכנן לשדוד קיוסק או לבנות טכנודרום: הוא הולך לרצוח, והוא הולך לרצוח הרבה. ולמי יפנו הרשויות חסרות האונים? אל האחד שהיה חסר אונים בעצמו עד לאחרונה. המאבק הוא מול רוע מוחלט ואני לא יכול לחכות למה שיבוא בהמשך.

סדרת המנגה הסתיימה לאחרונה ונראה כי סטודיו MAPPA יעבדו את הסיפור במלואו. החיסרון היחיד שמצאתי בינתיים הוא שימוש אינטנסיבי ב-CGI בסצנות של אינויאשיקי הרובוטי, אך זה לא נורא כפי שאתם מדמיינים. איכות ההפקה הגבוהה והבימוי מפצים על הכל.

לצפות או לא: אתם יכולים מבחינתי להתעלם משאר העונה ולהרים רק את Inuyashiki.


Juni Taisen: Zodiac War

על מה זה: טורניר באטל רויאל מתרחש בין 12 שכירי חרב בעיר נטושה.

איך זה: לא מהסדרות האינטליגנטיות של העונה אבל היא מפצה על כך עם טוויסטים על גבי טוויסטים וסצנות קרב נהדרות (באמת, אולי סצנות הקרב הכי טובות של העונה).

שני פרקים פנימה ועדיין אין לי מושג מי הגיבור (אם בכלל יש כזה) וספק אם תמצאו מישהו לעודד, רוב משתתפי הטורניר הם בני בלייעל שצריכים למות. נו, מזל שמלאך המוות ממתין ל-11 מתוך 12 המשתתפים (כולם אגב קרויים על שם חיות מגלגל המזלות הסיני).

Juni Taisen לא תאתגר את גלגלי המוח שלכם אולם יוצר הלייט נובל – עליה מבוססת האנימה – הוא נישיו אישין, מי שאחראי על סדרת מונוגטארי ו-Medaka Box. כלומר, לכל הפחות, יהיה כיף. מה רע?

לצפות או לא: הסדרה נראית נהדר ואני אוהב את סצנות האקשן, אבל הדמויות שטחיות וכמוהן גם העלילה. אדבוק בה עוד קצת בתקווה שהיא תשתפר.


.Imouto sae Ireba Ii
[A Sister’s All You Need]

על מה זה: סופר (“סופר”) ידוע של ספרי לייט אובססיבי לאחיות קטנות; הוא כותב על אחיות קטנות, מפנטז על אחיות קטנות וחולם שמישהי שהוא חולק עמה הורה או שניים תקרא לו אוני-צ’אן.

איך זה: אני רוצה לספר לכם שמדובר בפרודיה מתוחכמת על וויאובו’ז סיסקון למיניהם. רוצה, אבל לא יכול; הסדרה אולי צוחקת על הגיבור שלה אבל אנו הצופים נאלצים לחזות בפנטזיות הגרפיות שלו וכך, איכשהו, מיועדת הסדרה לסיסקונים ושונאי־סיסקונים בו זמנית.

אחיות בצד, ‘Imouto’ עצמה טיפה מצחיקה. טיפה. איטסוקי, הסיסקון, מוקף בחברים רבים אשר חלקם – לא תאמינו – נורמטיביים, והיחס לחברם הסוטה היא גולת הכותרת פה. אבל מי מכם שיבחר להמשיך את “סטיות ואחיות”, אני מפציר: עשו זאת בלי תירוצים, כי יש קומדיות טובות יותר העונה.

לצפות או לא: לי יש כבוד עצמי ולכן אוותר, אבל אם אתם חסרי בושה – לכו על זה.


Boku no Kanojo ga Majimesugiru Sho-bitch na Ken
[My Girlfriend is a Faithful Virgin Bitch]

על מה זה: שינוזאקי אוזר אומץ ומציע חברוּת לבת כיתתו אקיהינו. להפתעתו היא מסכימה, ולהפתעתו הרבה אף יותר היא מתגלה כחולת מין. כעת על שינוזאקי ללמוד להסתדר עם הרעיונות המוזרים של זוגתו ולהדוף חיזורים של בנות נוספות, ובהן אחותו הקטנה וחברת ילדוּת.

איך זה: אני מתנצל בפני Imouto sae Ireba Ii על מה שאמרתי עליה. סדרת הטראש (ה-טראש) של העונה היא Sho-bitch. לא מדובר בקומדיית הארם סטנדרטית בה לכל בת יש אופי שונה, חס וחלילה שתהיה להן אישיות. לא ולא, כאן כל אחת מעוניינת להיכנס לתחתוניו של שינוזאקי המסכן, ואם לשם כך צריך להטריד אותו מינית בפומבי – לו יהי. אך אל חשש, הגבר האצילי והמכובד מלמד את הנשים האלה כיצד צריך להתנהג.

מה אגיד, מקסים.

לצפות או לא: למה זה קיים?


Blend S

על מה זה: חיוכה הזדוני של תלמידת התיכון התמימה והחמודה מאיקה לא מאפשר לה למצוא עבודה נורמלית בעיר, זאת עד שהיא פוגשת מישהו המגייס אותה לבית קפה בו המלצריות מקצינות תכונות אופי.

איך זה: די כבר, נמאס מקומדיות אצ’י חסרות תכלי… אה רגע, אין פה אצ’י? והסדרה… מצחיקה? מה הולך פה?

כן, לא תאמינו. אפשר ליצור קומדיה בכיכובן של בנות (ועוד בתלבושות מייד) בלי להתחנף לפלח של צופים מזיעים ומריירים. Blend S אמנם לא הסדרה הכי קורעת ביקום (תראו אותי מדבר בסלנג של צעירים) אבל היא רוכשת כבוד ואהבה לדמויות של עצמה. אחת המלצריות למשל הינה גיימרית הנאלצת לעטות פרסונה של טסונדרה כשכל מה שהיא רוצה באמת זה לדבר על משחקים. אחת אחרת היא תלמידת קולג’ קשוחה שהלקוחות מכירים כלולי חמודה.

Blend S עושה את מה ש-.Imouto sae Ireba Ii ניסתה לעשות אך השתפנה ברגע האחרון; היא מגחיכה טמטום והיא עושה זאת בחן רב.

לצפות או לא: לא תשנה את חייכם אבל לחובבי הקומדיות אני ממליץ לתת הזדמנות.


Anime-gataris

על מה זה: ריאג’ו כלשהי שראתה סדרת אנימה אחת כל חייה פותחת מועדון אנימה בבית ספרה עם תלמידה אחרת שראתה יותר סדרות ממני ומכם ביחד.

איך זה: גנשיקן זה לא, והאמת שגם מצחיק זה לא. Anime-gataris היא קומדיה סתמית הנשענת על רפרנסים בלבד (“חה חה הזכרנו סדרה ששודרה שנה שעברה!”) ובלי הרבה מעבר לכך. אמנם אני שמח שיש אנימה העוסקת באוטאקואים שעיקר תחביבם הוא אנימה – בניגוד לסדרות דומות ובהן האוטאקואים משחקים בנובלות ויזואליות וקוראים סדרות לייט נובל (לא לכולם יש זמן לעשות הכל, די לשפוט אותי!) אבל הערך המוסף מינימלי, הדמויות בנליות וההומור יבש.

(יש חתול בסדרה אם אתם אוהבים חתולים, אבל אני בספק אם זה נופל תחת ההגדרה של “ערך מוסף”)

לצפות או לא: עשו משהו מועיל יותר כמו לישון או לבהות בברחש.


Net-juu no Susume
[Recovery of an MMO Junkie]

על מה זה: בת 30 מפוטרת מעבודתה ומבלה ימים כלילות במשחק MMORPG פופולרי. עד מהרה היא מוצאת גם אהבה.

איך זה: חביב.

אין לה ערכי הפקה גבוהים ואני לא בטוח אם היא קומדיה או דרמה, אבל Net-juu עוסקת באנשים מבוגרים המתמודדים עם בעיות של מבוגרים – והיא עושה זאת בלי דמות ראשית שהופכת לסייבורג (הכל מאהבה Inuyashiki, מת עלייך). זו אחת הסדרות הללו בה כולם נחמדים כלפי חוץ אך עצובים מבפנים, ומתחת למכסה המנוע היא עוסקת בדיכאון. 

לא בטוח שהנושאים הללו ידברו אל חלק מכם, וגם אם כן – אין ל-Net-juu תובנות להציע (“תמצאו בן זוג” זה לא פתרון). האנימה היא על אנשים ספציפיים המתמודדים בעיות ספציפיות.

Final Fantasy XIV: Dad of Light עוסקת גם היא באדם שעוזב את עבודתו ומוצא נחמה ב-MMO, ולדעתי היא מייצגת באופן נאמן ועמוק יותר את הלחץ שעובר על צעירים ומבוגרים בשוק העבודה היפני.

לצפות או לא: לא סדרה רעה. אולי אתם תאהבו אותה יותר ממני.


Ousama Game The Animation
[King’s Game The Animation]

על מה זה: ליפנים יש גרסה הרבה יותר טובה של אמת או חובה, “משחק המלך”.
זה הולך כך: חברים בקבוצה שולפים מספר אותו הם שומרים לעצמם בעוד מי ששולף את סמל המלך זוכה להיות, ובכן, המלך (של אותו סיבוב). בלי שהוא יודע מי שלף איזה מספר, המלך חייב להורות משימה. “על #5 לעשות מריצה ל-#2”, “על #6 לאכול וואסאבי בשלמותו” או – אם המשתתפים עברו את גן חובה – משהו בסגנון “#1 ו-#4 צריכים להתמזמז בעירום” (בתקווה ש-#1 ו-#4 הם לא צמד אחים).
Ousama Game עוסקת במשחק המדובר – רק באקסטרים. 32 תלמידי כיתה מטוקיו מקבלים מדי יום הודעות SMS ממוען אנונימי (“המלך”) ובהן פירוט משימות שעליהם לבצע עד חצות. מי שנכשל או מסרב גוזר גזר דין מוות על אחד מחברי כיתתו, ולכן – בלית ברירה – הם משתתפים במשחק החולני, משחק שהופך לקיצוני מיום ליום.

איך זה: נורא ואיום. קונספט נהדר אך הביצוע קטסטרופה.

נתחיל מהכתיבה: החתול שלי עלה פעם על המקלדת שלי ואני די בטוח שהג’יבריש שהוא כתב אינטליגנטי ממה שהולך פה. הגיבור הוא תלמיד חדש באותה כיתה שתלמידיה יתפגרו תכף כמו זבובים, ואנו מגלים שהוא השתתף בעברו במשחק עם כיתתו הקודמת (מיותר לציין שאותה כיתה לא קיימת יותר). הוא מנסה בכל מאודו לשכנע את כולם שלא מדובר במתיחה, אך הם – בצדק – לא מאמינים לו, מה שמכניס אותו לדיכאון. אולם כאשר נוחתת עליו הזדמנות לבצע את המשימה (משימה די פשוטה אגב) הוא מסרב. אני חוזר, הוא  מסרב – בידיעה ברורה שהסירוב יוביל למותם של אנשים. וכל זה למה? כי “בהההה רע לי בהההה”. בסופו של דבר הוא מתחרט כשמאוחר מדי: הדדליין חלף. גיבור הסדרה, האדם שאנו אמורים לעודד, הוא בעצם רוצח, דביל ובכיין (מדבב אותו מאמורו “לייט” מייאנו, מומחה בדמויות ראשיות עם דם על הידיים).

נמשיך באיכות ההפקה: החתול שלי עלה על המקלדת פעם, פתח Paint וקשקש דברים – והקו שיצא לו יפה יותר מעיצוב הדמויות של Ousama Gameלא שהיו לי ציפיות גבוהות מהפקה המבוססת על רומן סלולרי (זה דבר שקיים) אבל את הזלזול של סטודיו Seven אפשר להריח מקילומטרים.

לצפות או לא: אבומינציה. בזבוז של רעיון טוב. דלגו הלאה.


עד כאן חלק ב’. נותר רק עוד חלק אחד לפנינו ובו הסדרות שקיוויתם לקרוא עליהן בחלק הזה אבל התעצלתי. אם יש סדרה שאתם מפחדים שאחמיץ אתם מוזמנים לספר לי עליה.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם