עונת אוקטובר 2016 – חלק ג’

לחלק א’ | לחלק ב’ ]
הגענו אל סוף סקירת עונת השידור. היה זה מסע מתיש ויש שיאמרו לא מתגמל (בעיקר אם אתם מנהלים בלוג אנימה). גם בעונה הזו ציפיות גבוהות מחלק ג’ לא היו לי. את הסדרות של חלק ג’ שמרתי בכוונה לסוף משום שרובן — אלה שלא סתם שודרו מאוחר — הן שאריות שצריכות להיזרק לפח. אך מסתבר כי גם בין השאריות יש דברים טעימים. 

בכתבה זו:
 Girlish Number
 ClassicaLoid
 Drifters
 Ajin 2nd Season
 Flip Flappers
 !Long Riders
 Soul Buster
 Stella no Mahou
 Getsuyoubi no Tawawa
 Fune wo Amu

אגב, סתם חשבתי שאחרי 10 שנים הגיע הזמן להבהיר: לינק מודגש (כזה) מוביל לכתבה פנימית בבלוג, בעוד לינק לא מודגש (כזה) ייקח אתכם החוצה, בדרך כלל לויקיפדיה או יוטיוב. כעת אתם יכולים לישון בשקט.


Girlish Number

על מה זה: צ’יטוסה קאראסומה, מדבבת צעירה וחדשה בתעשיית האנימה, מקבלת להפתעתה תפקיד ראשי בסדרה חדשה.

איך זה: כמוכם, גם אני חשבתי שזו אחת הסדרות האלה שארצה לפרוש מהן כעבור 5 דקות. אך לא זה המצב, משום שהסדרה עוסקת בתעשיית האנימה מזווית לא מחמיאה. Girlish Number מתרחשת מאחורי הקלעים של האולפנים ומתארת תעשייה מלאה בתאוות בצע ואנשים טיפשים (או במילים אחרות – תיאור אותנטי של המצב בפועל). התפקיד הראשי שצ’יטוסה מקבלת לא הוענק לה בזכות הכישרון או ההתמדה שלה – כי מוכשרת מאחרות היא לא – אלא נטו בגלל פוליטיקה.

על אף הטון הקליל של האנימה, צ’יטוסה ממורמרת מהקריירה שבחרה. היא מעולם לא ביקשה להיות איידול, אך מעטות המדבבות הצעירות שיכולות להתרכז רק בדיבוב. על כן צ’יטוסה בולעת את הגלולה המרה: חיוך למעריצים, לחיצות ידיים, הופעות חיות ופלירטוט עם בכירים בתעשייה, ובהם גם כותבי לייט-נובל המצטיירים כטיפוסים דוחים שהצליחו בזכות הסקס אפיל ביצירותיהם (זה בסדר, Girlish Number מבוססת על לייט נובל ולכן מותר לה).

אפילו Shirobako — מצטער, אך ההשוואה מתבקשת — נמנעת מלומר בפירוש “שמעו, זה חרא ג’וב”. אולם הסדרה החדשה לא מפחדת לומר את האמת, ולפי הרמזים בפרק הראשון גם אנחנו המעריצים לא נצא ממנה בזול. ובכל זאת, במקום להיות האמירה הכבדה שהיא אמורה להיות (ע”ע Perfect Blue), מעדיפה Girlish Number להיצמד לטון הומוריסטי, למוזיקה קלילה ולעיצוב דמויות שימכור מיני טובין, מה שהופך את האמירות בה לאירוניות. נכון, קצת חבל, אך למרות זאת היא עשויה לעורר מוּדעות למה שקורה מאחורי הקלעים. 

להמשיך או לא: אני ממשיך עמה ולו בשביל התעוזה.


ClassicaLoid

על מה זה: שני תלמידי תיכון פוגשים גרסאות אקסטרווגנטיות של מוצרט ובטהובן שנלחמים באמצעות מוזיקה ורובוטים במלחינים אחרים כמו בך ושופן. 

איך זה: מישהו חשב שזו דרך טובה להכניס צעירים אל עולם המוזיקה הקלסית, ולאותו מישהו עדיין יש עבודה. לדעתי זו שערוריה. לא שאני שונא סדרות אנימה מוזרות, אך מה עם השקעה בתסריט? בדמויות? לעזאזל, אפילו המוזיקה בסדרה נוראית, ומוזיקה זו התמה שלה. מילא הגיטריות החשמליות, אבל מוזיקה אלקטרונית? ומדוע לשיר את הסימפוניה השישית של בטהובן?

אם הייתי גר ביפן הייתי כועס, כי ציבור משלם המיסים מימן את השטות הזו המשודרת ב-NHK E ׁ(ערוץ הדומה באופיו לחינוכית 23). אין סדרות אנימה רבות היוצאות מ-NHK E, אך סדרות כמו Bakuman ששודרו בו הוכיחו כי לא צריך את בטהובן על רובוט ענק כדי להביא צופים. ואם כן, אז שלפחות יהיה מעניין. 

להמשיך או לא: האזינו לסימפוניה השישית כמו שצריך ושכחו שהתועבה הזו קיימת.


Drifters

על מה זה: שימאזו טויוהיסה נפצע קשה בקרב סקיגהארה אך במקום למות (כפי שההיסטוריה מאמינה שקרה) מועבר טויוהיסה אל עולם מסתורי רווי שדים וגמדים. גיבורנו הוא לא האישיות המבולבלת היחידה שהגיעה לשם: אודה נובונגה נמצא בעולם הזה, כמו גם נאסו נו יואיצ’י. העולם המיסתורי מצוי במלחמה ובני האדם בצד המפסיד, ובהמשך האנימה (כך קראתי) נפגוש בשדה הקרב אישים כמו המצביא חניבעל, בוץ’ קסידי, היג’יקטה טושיזו, ז’יל דה רה וז’אן ד’ארק, הגדוד הקדוש של תבאי, רספוטין והנסיכה אנסטסיה, סן ז’רמן ו… כן כן, אדולף היטלר.

איך זה: סדרה נוספת שמפגישה אישים מפורסמים מההיסטוריה. רק שבניגוד ל-ClassicaLoid, ‘דריפטרס’ עושה זאת נכון. לא רק שזו אחת הסדרות המגניבות שתראו, הרעיון מאחוריה נהדר, למרות שרעיון דומה ראינו ב-Fate/stay night על מגוון גלגוליה (אני רק מקווה כי ז’יל דה רה של “Drifters” לא זהה לז’יל דה רה ב-“Fate/zero”). מהפרק הראשון ניכר כי Drifters מעדיפה להיצמד להיסטוריה, לכן עדיף לבוא אליה עם ידע בסיסי על עברה האלים של יפן, ספציפית מרגע לידתו של טוגוקאווה איאיאסו.

אם הרומן שלכם עם ההיסטוריה מסתכם ב-‘ראיתי 5 דקות של סדרה על חייזרים בערוץ ההיסטוריה’, תוכלו בכל זאת ליהנות מ-Drifters ומסגנון האיור הביזארי בה, משום שהסדרה לא מסתירה את היותה אלימה לשם האלימות. האנימה מבוססת על מנגה של קואטה היראנו, אותו אחד שכתב את “Hellsing”, ומי מכם שמכיר את הלסינג יודע למה לצפות. אני חייב להודות כי הסיבה המרכזית שאמשיך את Drifters זו ההבטחה לפגוש אישים נוספים שאינם נובונגה, כי לולא הם הייתי משתעמם בשלב מוקדם (אני אוהב את נובונגה אבל זו כבר הסדרה השלישית בעונה הזו שהוא דמות ראשית בה, זה כבר נהיה מגוחך). 

להמשיך או לא: אם דם לא גורם לכם להתעלף, הסדרה הזו שווה לכל הפחות הזדמנות.


Ajin 2nd Season

על מה זה: עונה שנייה לסדרת האקשן והאימה Ajin. בני אלמוות התגלו בעולם ונהיו מיעוט נרדף, אך מה קורה כשאחד מהם הופך לארכי-טרוריסט?

איך זה: העונה השנייה של Ajin לא מבזבזת זמן, וממשיכה מהנקודה בה עצרה קודמתה בינואר. קיי, הגיבור, הוא כבר לא הנער המבוהל שהיה בתחילת הדרך. למעשה הוא עכשיו דושבאג (אני לא יודע למה אבל אני אוהב את זה). קווי העלילה הרבים שמאפיינים את Ajin מתחברים, ואפילו את הסוף רואים באופק (סוף שעתיד להיות מקורי לאנימה משום שהמנגה עוד רצה. למעשה דרכי השתיים יתפצלו בסביבות הפרק השלישי בעונה).

מי שסגנון האנימציה הממוחשבת של Ajin דוחה אותו, שיידע כי הוא מחמיץ הרפתקה מהנה וחכמה אותה קל למרתן (כיאה לסדרה שנטפליקס הרימו). ואם בכל זאת אתם מעדיפים להימנע ממנה, מוסרים לי שהמנגה נהדרת.

להמשיך או לא: מן הסתם לא אזניח סדרה שראיתי מתוכה 13 פרקים, אבל כדאי גם לכם לצפות בה (מהתחלה, כמובן).


Flip Flappers

על מה זה: סדרה מקורית העוסקת בקוקונה, נערה רגילה מעיירה אירופאית קטנה (כנראה, אין מצב שזו יפן. אבל הייתי עייף בזמן הצפייה אז אין לי מושג). חייה של קוקונה משתנים כשהיא פוגשת נערה מסתורית בשם פאפיקה שלוקחת אותה אל עולם קסום.

איך זה: קודם כל, עובדי סטודיו יקרים, אם אתם רוצים שאנשים יצפו בסדרה שלכם – אל תקראו לה “Flip Flappers”. הייתי בטוח זו סדרה על ברווזים. שנית… אחלה עבודה. זו לא הסדרה המעניינת של העונה, או מעניינת באופן כללי, אבל היא מאוד יפה; מהרגע בו עוברות שתי הבנות אל העולם הקסום, משתלטת רוחו של מיאזאקי על Flip Flappers (בעיקר בעיצוב השדים). סגנון האנימציה הוא ידני – או לפחות נראה כזה – וסצנות האקשן המעטות הן מסאג’ לעיניים.

אולם יופי זה לא הכל בחיים, ו-Flip Flappers (בכנות אני שונא את השם הזה) לא מציעה הרבה מעבר ליופי ויזואלי ושלוות נפש. אם אתם מחפשים אנימה שפועלת ככדור הרגעה, Mushishi נשארת הפתרון האידיאלי.

להמשיך או לא: גילוי נאות – אני בדעת מיעוט, ורבים אוהבים את הפרק הראשון. אני לא רוצה להיות האחד שימנע ממישהו חוויה נעימה, אז תנו לה הזדמנות ורק אז תנטשו אותה ליד דלת כניסה של משפחה זרה.


!Long Riders

על מה זה: סטודנטית בלי כישרון (ושכל) מחליטה שאופניים זה הקטע שלה עכשיו.

איך זה: משעממת. אם Yowamushi Pedal היא קוקה קולה, !Long Riders היא קריסטל ענבים. זו לא סדרת ספורט אלא דרמה פשוטה על בנות במועדון אופניים אוניברסיטאי (לפחות הן לא בתיכון). מתח אין. גם לא עניין ופלפל. יש רק את גיבורת הסדרה שמחליטה לקנות אופניים ולהצטרף למועדון כי ככה בא לה. איכות ההפקה בינונית מינוס ואת העלילה חפשו במדור נעדרים בעיתון, כי פה היא לא נמצאת. 

להמשיך או לא: אין לי משהו מתחכם לומר. פשוט אל תצפו בה.


Soul Buster

על מה זה: מכירים את רומנסת שלוש הממלכות? זהו אפוס סיני הנחשב לאחד מארבע יצירות המופת של הספרות הסינית. ובכן, הכירו את גרסת היריקה בפרצוף.

איך זה: עלבון שכזה כלפי סין לא ביצעו היפנים מאז הפלישה למנצ’וריה; הסדרה הזו לוקחת את הגנרלים מהסיפור הידוע והופכת אותם לגיבורי שונן גנריים בעולמו של נער יפני משועמם. ואע”פ שפרקי הסדרה הם באורך 13 דקות בלבד, נאבקתי עם עצמי לא לכבות את הפרק הראשון באמצע. 

להמשיך או לא: ממש לא. אפילו Koihime Musou (שהיא חצי הנטאי) חלקה כבוד גדול יותר לשלוש הממלכות.


Stella no Mahou
[Magic of Stella]

על מה זה: צעירה מצטרפת למועדון פיתוח משחקי וידאו בתיכון.

איך זה: חמודה כזה.
אין לי דברים רעים לומר על האנימה. ניכר כי Stella no Mahou נעשתה באהבה רבה כל-כך עד שהרשו לה להכין חומוס, וההומור בה חינני להפליא. עם זאת לא נוצר ביננו חיבור, זאת על אף היותי גיימר (אם כי לא גיימר מוצלח במיוחד. אני מאלה ש-Bloodborn הכניע אותם). המשחקים שיוצרות הבנות הם מבוססי טקסט ופאזלים, וסגנון ה-Slice of Life שלה חביב אך ילדותי. או אולי אני פשוט מבוגר מדי לעסק הזה?

להמשיך או לא: פרשתי. אם הייתה משודרת לפני למעלה מעשור יכול להיות שהייתי צופה בה.


Getsuyoubi no Tawawa
[Tawawa on Monday]

על מה זה: מערכת יחסים מעניינת המתפתחת בין תלמידת תיכון לשכיר העובד במשרד ושונא את חייו; הם נפגשים ברכבת בימי שני בבוקר, בקרים אליהם הוא מצפה בכיליון עיניים מאז שהכירו.

איך זה: קודם כל רקע. זו למעשה סדרת רשת בה ניתן לצפות באופן חוקי ביוטיוב ופרקיה הם בני 4 דקות וחצי. מתוך סך הסדרות הקצרות בעונה הזו, ‘Tawawa’ היא ללא ספק המעניינת מכולן. היא טרם חגגה שבוע וכבר הספיקה לצבור באז תקשורתי אחרי שיוטיוב הסירו את הפרק בטענה שאינו עומד בכללי האתיקה שלהם, מה שהוביל לקריאות בוז מוצדקות נגדם. בסופו של דבר ביוטיוב נכנעו והסדרה שבה לפלטפורמה.

הפרויקט עצמו מבוסס על אילוסטרציות חסרות דיאלוגים המתפרסמות אחת לשבוע (בשני בבוקר, כמובן) בטוויטר של היוצר קיסקי הימורה, והן זוכות להצלחה – הרבה מכך בזכות ה… הממ… נתוניה ה… מרשימים של הגיבורה שהיא תלמידת תיכ… יודעים מה? אני מתחיל להבין את הצד של יוטיוב.

כל הברברת הזו ועוד לא דיברתי על התוכן. ובכן, זה פרק בן 4 דקות שזמין לצפייה מידית, אז אתם יכולים לשפוט בעצמכם. למה שאעשה לכם את כל העבודה? עצלנים. אישית קיבלתי ממנה וייב של מאקוטו שינקאי, לא בסגנון האנימציה (מן הסתם) אלא באופן בו הגיבור מקריין את חייו ותחושותיו, ובמערכת היחסים בין שני אנשים מעולמות שונים, בדומה ל-“גן המילים“.

להמשיך או לא: פרויקט מעניין וקצר, אין סיבה לא לראות. בעצם יש, אבל את חשבון הנפש תעשו עם עצמכם.


Fune wo Amu
[The Great Passage]

על מה זה: אראקי הוא עורך ותיק בחברת הוצאה לאור. כיום הוא עובד על מילון חדש ומחפש אדם שיחליף אותו משום שאראקי מתכנן פרישה מוקדמת. מיטסויה הוא תולעת ספרים ממחלקת השיווק, על אף שהוא לא נהנה שם וכישוריו החברתיים לוקים בחסר. לא לוקח זמן רב בטרם רואה אראקי במיטסויה את הפוטנציאל לערוך את המילון המיוחל.

איך זה: את הטוב שמרתי לסוף. מי שתוהה, זאת הסדרה החדשה של רצועת השידור הוותיקה והמוערכת Noitamina של רשת Fuji TV. בדומה לרוב סדרות הרצועה, “The Great Passage” מכוונת לקהל בוגר, והיא מבוססת על רב מכר של הסופרת שיאוׁן מיאוּרה (אין זה העיבוד הראשון לספר המדובר: ב-2013 יצא לו סרט קולנוע אותו יפן ניסתה לשלוח לאוסקר ללא הצלחה). עם כאלה נתונים, אתם יכולים ודאי להבין מהיכן הגיעו הציפיות הגבוהות שלי. בהתאם לכך, אני שמח לדווח שהסדרה לא מאכזבת: זו הדרמה הנהדרת שציפיתי שתהיה, למרות – או בגלל – העיסוק בעולם הזר של כתיבת מילונים.

ראיתי לא מעט סדרות העוסקות בחברות הוצאה לאור, לרוב של ספרים, מגזינים וסדרות מנגה. אך מילון? אפילו העובדים בחברה בה עובד אראקי חושבים שהמחלקה שלו מיותרת, אולם הסדרה מיטיבה להסביר מדוע מילונים הם חשובים, וכיצד לכל מילון יש “אופי” משל עצמו (מודרני, קלאסי, מתקדם וכן הלאה). אראקי רוצה שהמילון החדש שהוא עורך, ‘דאיקוטאי’ [“The Great Passage”], יגשר את פער השפה הבין-דורי, אבל פרויקט כזה דורש עורך דקדקן שמתנסח ברהיטות ואוהב ספרים – ומיטסויה הוא יורש העצר המתאים.

להמשיך או לא: זו סדרה לאוהבי ספרים, אוהבי שפה וכאלה שמחפשים דרמה איכותית. זו אולי לא האנימה שאנחנו רוצים, אך זו האנימה שאנחנו צריכים (או משהו כזה). לכו לראות.

♦ ♦ ♦ 


רגע… זהו? זה נגמר? אני… אני חופשי!

במידה והחישוב שלי נכון, צפיתי סה”כ ב-36 פרקים ראשונים של סדרות אנימה (יכולתי לצפות בכל סרטי מיאזאקי מחדש בזמן הזה). רוצים לדעת כמה אני ממשיך? ובכן, 11 סדרות, לא כולל 4 קצרות. אך אולי המספר הזה יחתך משמעותית כי מהשמה עמה אני מתחתן בעוד חודש תרצה שאעזור בהכנות לחתונה (פחחח, תמימה).

טוב, עד כאן. אם יש סדרה שלא כתבתי עליה, זה כנראה כי לא צפיתי בעונה הראשונה שלה או יש גבול למה שאני מסוגל לספוג. עונת אפריל 2017 עוד רחוקה, אבל אני מזכיר לכם שהבלוג פעיל גם מחוץ לעונות שידור. ידעתם למשל שיש כאן ביקורות מלאות? וכתבות? זה אחלה של דבר.

(ופעם שלישית, תודה ל-Idom שעובר על על שגיאות הכתיב שהחמצתי והופך את הכתבה למביכה קצת פחות)

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם