עונת אוקטובר 2016 – חלק א’

זו עונת השידור ה-19 בה אני סובל וצופה באשפה, זאת כדי שאף נפש תמימה לא תעבור עינוי זהה. לא רוצה להישמע סנוב, אך אני מקווה שעבודת הקודש תוליד חג על שמי (לא מהסוג בו מקבלים חופשה מהעבודה, אבל כזה שיצוין בלוחות שנה).

לפעמים שואלים אותי (סתם, אף אחד לא שואל אותי. אין לי חברים) מדוע פעמיים בשנה אני עובר סדנת ייסורים שכזו, והתשובה לא משתנה אף פעם: כשבוע לאחר ניפוי כל האשפה, נותרים רק היהלומים השווים את הדם, היזע והדמעות (הדמעות אגב מילוליות). עונת אוקטובר 2016 לא מנפצת נוסחאות מהבחינה הזו; חלק גדול מסדרות האנימה עליהן תקראו לא צריכות להתקיים, ואילו אחרות בינוניות להחריד ואינן שוות את זמנכם. אך המיעוט שנותר הוא כבר סיפור אחר, סיפור שמזכיר לכם ולי מדוע כולנו בתחביב הזה מלכתחילה.

בדרך-כלל הכתבה הראשונה היא הקצרה ביותר, מעין טבילה לפני שנכנסים לים הסוער. אך הפעם שיניתי את סדר הדברים: חלק א’ שתכף תקראו מכיל סקירה של 18 (!) סדרות אנימה חדשות. אני מקווה שעשיתי בשכל ויישאר לי תוכן לחלק ג’ האחרון. לפני שאתחיל, רק תזכורת לכך שהדעה שלי אינה אבסולוטית [אמר הבן-אדם שביקש חג על שמו]. אולם במקום לקבל מיילים עם יותר סימני קריאה מאותיות – אעדיף לקרוא תגובות מנוסחות לעילא במערכת למטה.

בכתבה זו:
 Bloodivores

 Hibike! Euphonium 2
 Magic-kyun Renaissance
 Mahou Shoujo Ikusei Keikaku 
 Nanbaka
 Shakunetsu no Takkyuu Musume
 Shuumatsu no Izetta
 Soushin Shoujo Matoi
 Touken Ranbu: Hanamaru
 Trickster
 Cheating Craft
 TO BE A HERO
 Koneko no Chii: Ponponra Daibouken
 Nazotokine
 Yuri!!! on Ice
 Kiitarou Shounen no Youkai Enikki
 Nobunaga no Shinobi
 Ao Oni The Animation


Bloodivores

על מה זה: תרופה שנועדה לחסל מגפה מסתורית הפכה אזרחים תמימים באוכלוסייה לערפדים. מי-ליאוּ הוא צאצא של ערפדית שכזו ובן-אנוש, ולמרות שהוא נראה כמו טיפוס נחמד, מנהיג מי-ליאו כנופיית שודדים בה כולם צמאי-דם (במובן המילולי). לאחר כישלון שוד מזוין, נתפסים חברי הכנופיה ולהפתעתם מואשמים ברצח כל 15 בני הערובה. הציבור דורש עונש מוות, ועל מי-ליאו למצוא את הרוצח ולשרוד במתקן כליאה רווי מפלצות.

איך זה: רע, ואני מרגיש אשם לומר זאת משום ש-“Bloodivores” היא קו-פרודוקציה בין יפן לסין, ולמעשה מבוססת על ווב-קומיקס סיני בשם “Time Prisoners” (לגיבור קוראים מי-ליאוּ אם לא שמתם לב, לא השם הכי יפני בסביבה). לצערי איכות ההפקה נמוכה והסיפור לא מחזיק מים: חברי הכנופיה של מי-ליאו הם בעלי אופי שטחי (החכם, העצבני והבחורה טובת הלב), והתסריט מאכיל בכפית כדי שכולם ידעו מי הטובים ומי הרעים. דווקא בסצנת החקירה במשטרה בה מתגלה הטבח שאירע בבנק, מצליח הפרק להפתיע לטובה אך לאחר מכן הוא חוזר לסורו. כאשר כתוביות הסיום עולות, לא זהות הרוצח ולא עתיד הכנופיה מעניינים מספיק כדי לרצות להמשיך.

להמשיך או לא: הייתי רוצה לראות קו-פרודוקציה בין יפן לסין, אבל לא כמו Bloodivores.


Hibike! Euphonium 2

על מה זה: עונה שנייה לסדרת המופת שמגוללת את סיפורה של תזמורת בבית ספר תיכון.

איך זה: עונתה הראשונה של Hibike! Euphonium הגיעה למקום השני כשחילקתי כאן פרסים לסדרות המובילות של 2015, ואני מוכן להמר שהעונה השנייה תגיע גבוה אף היא.

סדרת ההמשך נפתחת בפרק כפול; מיד לאחר התחרות האזורית בה השתתפו, תככים חדשים צפים בקרב חברי התזמורת, תככים אשר משפיעים על יכולת הריכוז של קומיקו (הדמות הראשית למי ששכח). אני אוהב את הסדרה, אבל הגיבורים שלה מכורים לדרמה יותר מקהילת הקוספליי הישראלית (בדיחה. הכל מאהבה). בינתיים הסדרה מודעת לעצמה ולכן הדרמה על אש נמוכה, לפחות בינתיים. אבל היא תפסה את תשומת לבי ואני מת לדעת לאן יתקדם הסיפור.

סגנון האנימציה של סטודיו KyoAni מרשים יותר מתמיד. כצפוי, זהו אחד הפרקים היפים שראיתי בעונה, אם לא היפה שבהם; השימוש בפלטה של צבעים עזים, ההתמקדות בפרטים הקטנים והבימוי יוצא הדופן מעניקים ל-Hibike! Euphonium זכות כניסה לפנתאון כלשהו (עוד לא החלטתי איזה). ויותר מכך, האפיל הרחב מאפשר לכולם לצפות בה בבטחה, משום שהיא נמנעת מפאנסרביס, קלישאות ו-Moe (למרבה האירוניה, אלה שלושת האלמנטים שהביאו להצלחה של KyoAni).

להמשיך או לא: צופי העונה הראשונה לא צריכים את המילה שלי בעניין. כל השאר, אתם כבר יודעים מה לעשות.


Magic-kyun Renaissance

על מה זה: הסדרה מתקיימת בעולם בו אמנות הופכת לקסם, או משהו דומה שמצוץ מהאצבע. עיקר הסיפור מתרחש באקדמיה לאמנויות ו… סליחה, השתמשתי בטעות במילה “סיפור”. קיצר לא קורה פה כלום.

איך זה: אוי ויי. 

לקרוא לדבר הזה “סדרה” יעליב סדרות אמתיות באשר הן. Magic-kyun Renaissance היא למעשה פרנצ’ייז סינטתי הכולל משחק (שהושק במקביל השבוע), זאת במטרה למכור אלבומים ולמלא אצטדיונים. גורמים מסחריים רבים התאחדו כדי להפיק מוצר חסר נשמה, ללא השקעה ומינימום מחשבה בתסריט. האנימה הזו מסתמכת רק על פרצופים יפים כדי להצליח, ולכם אין אף סיבה לקחת חלק בדבר הזה.

להמשיך או לא: רק אם הפסדתם בהתערבות.


Mahou Shoujo Ikusei Keikaku 
[Magical Girl Raising Project]

על מה זה: קויוקי היא נערה רגילה שאוהבת מאהו שוג’ו (לחדשים: ז’אנר נערות קסם שנלחמות ברוע). היא קוראת כל מנגה אפשרית בנושא, אוספת צעצועים והיא בטח גם הולכת לכנסים אם יש כאלה. כמו כן, משחקת קויוקי מדי יום באפליקציה תמימה־למראה של מִשחק מאהו שוג’ו. ישנה שמועה שרצה בעיר הטוענת כי מטרת האפליקציה היא להפוך נערה אחת מתוך רבבה למאהו שוג’ו.

השמועה נכונה. 
לאחר שהיא נבחרת להיות המאהו שוג’ו בשכונה שלה, מתחברת קויוקי עם הבנות המגינות על השכונות האחרות בעיר. האוטופיה החדשה אליה היא מצטרפת לא נמשכת לעד, משום שהמושך המסתורי בחוטים מכריז על טורניר באטל רויאל בו על הבנות להילחם זו בזו.

איך זה: מאז המאהו שוג’ו הראשון ב-1953, הז’אנר המאוד-ספציפי והמאוד-פופולרי ראה אינסוף איטרציות, טוויסטים, פרודיות וגם מאדוקה אחת. על אף זאת, מצליחה Mahou Shoujo Ikusei Keikaku להביא משהו חדש לשולחן: להכריח את הבנות להילחם אחת בשנייה זו סטייה ממהות הז’אנר, אבל אנחנו ב-2016 ומהות הז’אנר היא ארכאית. התמימות המאפיינת את “סיילור מון” ו-“סאקורה” לא מביאה קהל חדש, ולכן סדרות אנימה כמו זו עליה אני כותב הן שינוי מבורך.

למרות זאת… אני לא מתכוון להמשיך אותה. אני לא חסיד גדול של הז’אנר כדי בכלל לרצות שינוי, ולמרות שהפרק הראשון הוא יפה (מהיבט האנימציה) – הדמויות הראשיות הן פְּלָקָט מדבר והסיפור, נכון לעכשיו, אינו מקורי (לז’אנר כן, אך באופן כללי ממש לא). הפריים הראשון בפרק מכיל שלולית דם, רמז לעתיד אפל שאני מקווה יקרה, ולזכותה אציין טוויסט מִגדרי אמיץ ומסקרן. אבל זה לא מספיק כדי לשאוב אותי פנימה.

להמשיך או לא: זו לא כוס התה שלי. מאידך, בזמנו פרשתי גם ממאדוקה בטרם חזרתי אליה על ארבע. אז הכל יכול לקרות.


Nanbaka

על מה זה: דברים משוגעים מתרחשים בבית כלא. 

איך זה: זו הסדרה השנייה העונה שמתרחשת במתקן כליאה מסוכן, אך בניגוד ל-Bloodivores (מתערב שכבר הספקתם לשכוח ממנה), Nanbaka היא קומדיה על סטרואידים. כלומר, היא לא עוסקת בסטרואידים, פשוט מי שכתב אותה היה על… למה אני מסביר? הבנתם למה התכוונתי: פאנץ’ ליין כל שתי שניות, דיבור מהיר ואלימות כהומור. Nanbaka לא לוקחת לאט את הזמן, וגיבוריה מנסים לברוח מהכלא כבר מהדקה הראשונה. האסירים צבעוניים וכולם כולל כולם צועקים את המשפטים שלהם במקום לדבר כמו בני אדם.

אין לי מה להוסיף. סיפור קוהרנטי לא קיים והרקע של הגיבורים עמום (והוא כנראה לא חשוב בסדרה מהסוג הזה). בפרקים הבאים ודאי יוסר הלוט, אבל לגלות מה מסתתר מתחתיו אני לא מתכנן.

להמשיך או לא: הומור זה עניין סובייקטיבי, ואותי הפרק לא הצחיק כמו שקיוויתי. אני לא אומר שהסדרה רעה, אלא שהיא לא כבשה את לבי. בעניין של Nanbaka בלבד אני ממליץ לבדוק אותה בעצמכם לפני שתקבלו החלטה.


Shakunetsu no Takkyuu Musume
[Scorching Ping Pong Girls]

על מה זה: קויורי מפסידה עם קבוצתה בגמר תחרות פינג-פונג חשובה, ולאחר מכן היא עוברת לבית ספר חדש בו היא מערערת את בטחונה של השחקנית המובילה.

איך זה: אם ספרתי נכון, יש לפחות חמש סדרות ספורט בעונת השידור הזו (כולל Days שממשיכה מהעונה הקודמת). מי שמכיר אותי יודע שכואב לי לוותר על סדרה ספורטיבית משום שהז’אנר הוא מהאהובים עלי. אולם נראה כי זה מה שיקרה עם Shakunetsu no Takkyuu Musume (השם האנגלי שלה אגב נוראי); הקונספט התחרותי בה עבש ולדמויות חסר ברק בעיניים. כולן, למעשה… נחמדות מדי (יאייקס). אגארי, אותה אחת שקויוקי קוראת תיגר על מעמדה, לא שמחה על הצטרפותה של התלמידה החדשה. ולמרות זאת הן יהיו חברות עד סוף הפרק השלישי. כנראה. לא יודע. סָפרו לי אם יתברר שטעיתי.

Shakunetsu no Takkyuu Musume לא נראית כמו אחת שתשמור על מתח, משום שהדמויות כולן הן שכפול גנטי זו של זו. וחבל, כי סדרת ספורט שפונה לקהל נשי יכולה להצליח, כפי שהוכיחה Chihayafuru יקירת לבי. אבל לא נורא, יש מספיק ספורט בעונה הזו.

להמשיך או לא: לכו לראות Chihayafuru.

 


Shuumatsu no Izetta
[Izetta: The Last Witch]

על מה זה: הסדרה מתרחשת בגרסה אלטרנטיבית של 1940. אימפריית גרמניאה [Germania] השתלטה על מדינה שכנה, מה שהוביל למלחמה גדולה ברחבי אירופה. פינְה [Fine] היא יורשת העצר של נסיכוּת קטנה בשם אליסְטאדט [Eylstadt] הנמצאת תחת איום מצד גרמניאה. כדי להציל את אזרחיה, יוצאת פינה לשליחות במדינת ווסטריאה הניטרלית, שם היא מתכננת לפגוש לורד מממלכת בריטניה כדי לקבל את תמיכת המעצמה. העניינים יוצאים משליטה כאשר גרמניאה נהיית אגרסיבית יותר, ולתמונה נכנסת איזטה – חברת ילדותה של פינה ו… הפתעה זו סדרת פנטזיה… מכשפה, האחרונה מתוך שבט המכשפות באליסְטאדט.

איך זה: זוכרים את היהלומים עליהם דיברתי? אז ‘Izetta’ אחת מהם.
אני אוהב היסטוריה, גם כשהיא אלטרנטיבית. למעשה, הקונספט הבדיוני מאפשר ליוצריה לעשות כל העולה על רוחם, מבלי לתת לדבר זניח כמו “עובדות” להפריע להם. ואל תטעו: זו סדרה פוליטית, ואם תמצמצו אתם עשויים ללכת לאיבוד. החלק הפנטזי שבה (שמגיע בחלקו המאוחר של הפרק הראשון) הופך את ‘Izetta’ ליותר מסדרת מלחמה רגילה. הפנטזיה עשויה להרוס את החוויה לחלק מכם, אך גם ביקום האלטרנטיבי של ‘Izetta’ מגיבים החיילים לפנטזיה באותו אופן בו אתם תגיבו אם תראו לפתע מכשפה רוכבת על רובה PTRS-41 (וזה מגניב כמו שזה נשמע).

הפרק הראשון לא חושף את כל הקלפים בשרוול, אך הוא מצליח לגרות את יצר הסקרנות. האנימציה אף היא נהדרת, בעיקר בסצנות האקשן (לא מפתיע כשמרפרפים בקורות חייו של הבמאי, מאסאיה פוג’ימורי). בינתיים אני מת לראות לאן יוביל אותנו המוח שבדה קונספט מורכב פוליטית – ועוד תיבל את זה עם פנטזיה.

להמשיך או לא: מכשפה על רובה PTRS-41. ברור שכן.


Soushin Shoujo Matoi
[Matoi the Sacred Slayer]

על מה זה: פנטזיה עכשווית. שתי נערות שעובדות במקדש נקלעות לפרשה סבוכה הקשורה בהוריה של אחת מהן. אביה של  זו השנייה, בלש משטרתי, חוקר את אותן נסיבות על-טבעיות שהתרחשו. ויש הרבה אקשן כי לכל דמות שנייה יש כוחות-על.

איך זה: אני רוצה לאהוב את הסדרה, באמת, אבל לא מצליח. סך-הכל יש לה את הכלים הנכונים: איכות הפקה גבוהה ונרטיב שאינו יוצא ידי חובה. אך הפרק הראשון עמוס בתוכן ודמויות, מה שלא נותן אפשרות להתחבר אל הרעיון מאחורי Motoi. האנימה זקוקה ליותר מפרק כדי שניתן יהיה לחוות עליה דעה אותנטית. או, במקרה שלי, לכו בעקבות הלב ותוותרו מראש. זו אחלה גישה לחיים.

להמשיך או לא: היא לא כבשה אותי בפרק הראשון, אבל יש לה פוטנציאל. ספרו לי אתם אם היא מימשה אותו.


Touken Ranbu: Hanamaru

על מה זה: רביזיוניסטים משנת 2205 משנים את העבר באמצעות סדרה של מתקפות. אישים מפורסמים משנת 1864 מתקבצים יחדיו על מנת לבלום את הטרור ולא לתת להיסטוריה להשתנות.

איך זה: קטסטרופה.

צופי Gintama יזהו לא מעט שמות בסדרה (וזו גם הזדמנות לקשר אתכם לכתבה “שיעור בהיסטוריה“), והאזכורים הקומיים המודרניים רק מהדקים את הדמיון. אך ההבדל העיקרי הוא ש-Touken Ranbu גרועה. אין דרך ליָפות את מה שראיתי; זוהי קבוצה של בישונאנים שהקשר שלהם לסמוראים זהה לקשר שלי עם כוכב הלכת נפטון. ואני לא מבין מדוע כל אחד מהגיבורים מציג עצמו לראשונה כ-“אני, הסמוראי X, אשר אוהב מאוד Y, חולק על הדבר אשר אמרת עכשיו”. “כן? אז אני, הסמוראי Z, שהתחביב שלו הוא לעשות A, B ו-C, חושב שאתה טועה”. ובכן אני, רם קיץ, אשר אוהב שרקנים וטוסט גבינה, ראה סדרות אינטליגנטיות יותר בערוץ הופ קטנטנים.

החדשות הרעות הן שהפרנצ’ייז של Touken Ranbu פה כדי להישאר; משחק הסמארטפון (עליו מבוססת הסדרה) הוא כל-כך פופולרי עד שב-2017 תצא לו סדרת אנימה נוספת, הפעם מבית סטודיו ufotable האיכותי. אני לא יודע מה ufotable יכולים לשפר, אך הרף שהוּצב להם אינו גבוה במיוחד. אפילו החתול שלי יכול לכתוב תסריט יותר מוצלח (וזה חתול מטומטם. רוב הפעמים אני מנצח אותו בשח-מט).

להמשיך או לא: עוד לא עברתי לסדרה הבאה וכבר שכחתי שזאת קיימת.


Trickster

על מה זה: מתישהו בעתיד מאגד הבלש המסתורי קוגורו אקצ’י (גיבור ספרותי ידוע ביפן) קבוצת נערים בלשים אשר לא עושים דבר הקשור בבילוש.

איך זה: ל… לא, פשוט לא.

הנקודה היחידה שאזקוף לזכותה זו איכות ההפקה שאינה נוראית. אבל הסיפור בנלי ואת הדמויות האלה ראיתם באלף ואחת סדרות זבל אחרות. אני תוהה ברצינות – כל סדרות הפנטזיה-בשקל הללו בכלל פופולריות? מי רואה את הפרקים הראשונים שלהן ואומר ‘וואלה, אדיר. אני אוהב תסריטים גרועים ואיכות הפקה בינונית’.

אין ל-Trickster אפילו פנסרביס שמצדיק קהל אוטאקואים חורשי זימה, אלא רק סצנות אקשן יבשות ודיאלוגים מביכים. אחת הדמויות המרכזיות היא של נער שלא מסוגל למות, ואנשים שונאים אותו. כיצד הם שונאים אותו? הם אומרים לו את זה בפרצוף. ואז צועקים לו את זה בפרצוף. ואז הם זורקים עליו דברים. באותה השיטה משתמשים גם ב-Bloodivores (סליחה שהזכרתי אותה שוב). אין דרכים חכמות יותר להראות דיסקרימינציה חברתית?

להמשיך או לא: כתיבה עצלנית והיעדר כל אלמנט שמזכיר כיף. ראיתי סרטוני חוקן מהנים יותר.


Cheating Craft

על מה זה: שמעתם על מבחני הקבלה לאוניברסיטאות הנחשבות ביפן? אז מישהו חשב שיהיה מגניב לשלב אותן עם דרגון בול Z.

איך זה: אותו מישהו טעה.

Cheating Craft מתרחשת בעולם דיסטופי בו המבחן קובע אם אדם יצליח בחיים או יהפוך לכישלון. לא צריך להיות חכם, אגב: כל עוד לא נתפסת מרמה, הכל אפשרי. הכיתה היא למעשה שדה קרב בו הנבחנים הולכים מכות אחד עם השני כדי להעתיק.

הפרק הראשון חביב (יחסית לסטירה בפרצוף) ומספר סיפור מלא, עם התחלה, אמצע וסוף, של שתי דמויות שאינן קשורות לשאר הסדרה. הפרק מסתיים באופן כל-כך ביזארי וגרנדיוזי עד שאין טעם לפרקים נוספים. ואני לא אומר זאת מתוך נחמדות: באמת אין טעם. ראיתי את מה שיש לסדרה להציע – ומיציתי. אין סיבה לגרור גאג אחד במשך סדרה שלמה, גם אם הפרקים שלה בני 10 דקות.

להמשיך או לא: לא חבל על 10 הדקות השבועיות האלה? נצלו אותן לתנומה או הכנת סנדוויץ’.


TO BE A HERO

על מה זה: אוֹסאן הוא אב חד הורי, אך לא מהמוצלחים שבהם. בתו מין-צ’אן מעירה לו על היותו חרא אבא, אבל הוא מעדיף להתחיל עם בנות ולהתהולל. עד כאן החלק ההגיוני. יום אחד נשאב אוסאן אל אסלת שירותים והופך לגיבור-על שחייב להציל את כדור הארץ, אך הוא גם משתנה לאדם שמן ומכוער שבתו לא מזהה.

איך זה: הרמתי את הגבה כמה וכמה פעמים במהלך הפרק (הקצר גם כן, 10 דקות), עד שראיתי מי אחראי על “TO BE A HERO”: שיניצ’י וואטאבי, הבמאי עם האפרו (לא להתבלבל עם שיניצ’ירו וואטנבי, יוצר קאובוי ביבופ). שיניצ’י הוא אחד הבמאים האלה תחת השפעה קבועה של חומרים אסורים. זוכרים את Exel Sage? אז הוא. הסדרות שלו נוטות להיות הזויות, קצביות ומהנות להחריד, והמצב לא שונה ב-TO BE A HERO, סדרה שנראית כמו פרודיה על One-Punch Man (שהיא בעצמה פרודיה, לא? הבן-אדם עשה פרודיה על פרודיה).

אין לי שמץ לאן הסדרה הזו תלך, ומהיכרות עם וואטאנבי – אין טעם לנחש. אם אתם מחפשים מנה שבועית של ביזאר, זו הכתובת.

להמשיך או לא: אם אתם מחפשים מנה שבועית של ביז… מה שכתבתי קודם.


Koneko no Chii: Ponponra Daibouken
[Chi’s Sweet Home]

על מה זה: חתולה עושה דברים.

איך זה: החתולה שאובחנה כסובלת מ-ADHD, צ’י, חוזרת בסדרה חדשה, ב-CGI הפעם. למעט המדבבת של צ’י, קאסט המדבבים הוחלף ועמו ההפקה שעברה לידי סטודיו Marza Animation Planet (הם עשו את קפטן הארלוק החדש. אפשר להניח כי הם יודעים דבר או שניים על CGI).

למרות שצ’י נראתה טוב גם באנימציה ידנית, הממד החדש מתיישב עליה נהדר ואין ילד שלא יאהב את הגרסה הזו. וגם מבוגרים יאהבו אותה, כי – בואו נודה – אלה רוב האנשים שצופים בה משום מה.

הסדרה החדשה היא ריבוט ולא המשך; בפרק הראשון חוגגים בני משפחת יאמאדה חודש מאז שצ’י הגיעה לחיקם, והם עורכים לה מסיבת הפתעה ומביאים לה במתנה אלבום תמונות (קצת קריפי, לא?). צ’י, בגלל שהיא חתולה (במלרע), לא מבינה מה הולך וכועסת על חוסר היחס כלפיה בזמן ההכנות. היא אפילו מהלכת על המקלדת במחשב בו עורך אבא-יאמדה את התמונות למענה (שוב, קריפי), מה שגורם לו לצער רב. הוא כנראה לא שמע על ctrl+z.

פרקי הסדרה התארכו משמעותית: במקום 3-4 דקות לפרק, הם כעת בני 12 דקות. יותר צ’י זה אף פעם לא דבר רע.

להמשיך או לא: בשביל הילד בן השנתיים שבכם, למה לא? בשביל עצמכם, כדאי שתחפשו תירוץ (ומקווה שתמצאו כי תכלס זו אחלה סדרה).


Nazotokine

על מה זה: עובדת במשרד פרסום פותרת פאזלים עבור ארנב-חייזרי.

איך זה: זה בדיוק כמו שזה נשמע. הביטו בתמונה למטה, ראו מה היא לובשת ותבינו מי קהל היעד. למזלי היא קצרה, 7 דקות לפרק, כך שאני לא מרגיש רע שבזבזתי עליה הרבה זמן… אני פשוט מרגיש רע שבזבזתי עליה מעט זמן.

להמשיך או לא: אני לא באמת צריך להסביר מדוע לא, נכון?


Yuri!!! on Ice

על מה זה: יוּרי קאטסוקי הוא מחליק אמנותי על הקרח, והתקווה של יפן בתחרויות הבינלאומיות. אוּלם אחרי שנים של היעדרות, חוזר יורי ליפן בבושת פנים לאחר שנחל רצף כישלונות. בה בעת, ויקטור ניקיפורוב הרוסי כבר בן 27, גיל פרישה אצל המחליקים, אך הוא נמצא בשיא הקריירה שלו; הוא אהוב בכל העולם והביצועים שלו הם מושא לקנאה, גם מצד יורי שלנו הרואה בויקטור אליל. חיי השניים משתנים כשקורה משהו שהוא ספוילר.

איך זה: 

מילים
לא יכולות לתאר
כמה נהדרת
הסדרה
הזו.

כן, את הטוב שמרתי לסוף (אם תתעלמו מהקצרים למטה). Yuri!!! on ice היא הפתעת העונה. אני יודע שסטודיו MAPPA זה השם החם בתעשייה, אך למרות שהם היוצרים של Sakamichi no Apollonלא ציפיתי אפילו מהם למאסטרפיס כמו ‘יוּרי’: מבחינתי, היא מתמודדת על תואר “סדרת השנה” כבר עכשיו. וזה לא שיש לי עניין כלשהו בהחלקה אמנותית: 2 דקות על מחליקיים והישבן שלי ברצפה. הקסם של ‘יורי’ הוא באופי שלה, בדמויות ובאנימציה החופשית שגורמת להחלקה על קרח להיראות נהדר. והקומדיה המקסימה היא בונוס.

ודאי נמאס לכם לשמוע ממני על במאים, אבל אני אוהב לחלוק כבוד למי שצריך. במקרה הזה, סאיו יאמאמוטו מוכיחה בשלישית שהיא אחד השמות החמים בתעשייה: מי שהחלה את דרכה כחניכה של סאטושי קון ושיניצ’ירו וואטנאבי (הפעם כן זה שיצר את קאובוי ביבופ, וגם את Sakamichi שהוזכרה קודם), הביאה יאמאמוטו לעולם את “Michiko to Hatchin” וגם טייק רענן ללופן השלישי דרך “The Woman Called Fujiko Mine”. כל סצנה שמביימת יאמאמוטו נעימה לעין, פשוט כי היא יודעת לבחור צבעים נועזים ויפים. האנימציה חופשית ומתאימה לסדרה בה הדמויות נעות באלגנטיות על קרח (מ-1 עד 10, עד כמה אני נשמע כמו אחד שתכף מציע לסדרה הזו נישואין?).

לא כל יום מגיעה אנימה מקורית ומרעננת, בעיקר אחת בה הדמויות אינן בגיל תיכון ומטה. האנשים בה מתנהגים כמו אנשים אמתיים, ואפילו מושא האהבה של יורי היא לא אחת שהוא יכול לכבוש את לבה — מה שאכן קורה בחיים האמתיים. בקיצור, החליקו אל הסדרה הזו.

להמשיך או לא: כן!

♦ ♦ ♦ 


קצרים.
[סקירה זריזה של סדרות אנימה באורך 2-3 דקות לפרק]


Kiitarou Shounen no Youkai Enikki
[Kiitaro’s yokai picture diary]

שני צעירים ביפן הפאודלית מושכים אליהם יצורים מיתולוגיים. הרבה אקשן, מעט תוכן, קומדיה דלוחה.


Nobunaga no Shinobi
[Ninja Girl & Samurai Master]

סדרת האנימה המיליארד עם אודה נובונגה כדמות. קומדיית צ’יבי על צעירה שרוצה להיות החניכה של הדאימיו המפורסם. חביבה, לא יותר מזה. אפשר לדלג.


Ao Oni The Animation

קומדיית אימה על צעירים שנכנסים לבית נטוש בו גרה מפלצת.
רעיון מקורי – ביצוע נוראי.


זה הכל להפעם. לכו לנוח, מגיע לכם אם הצלחתם לשרוד את הקריאה.
חלק ב’ יעלה מתישהו בקרוב. מסתמן כי המאזן בין הסדרות הרעות למוצלחות ישתנה בכתבה הבאה לטובה.

תודה ל-idom על העזרה בעריכה.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם