עונת אפריל 2017 – חלק ג'
הגענו לסוף! רגע, כמעט: יש עוד 22 סדרות לפנינו (14 מתוכן ארוכות, השאר קצרות).
לפני שנצא לדרך – ממליץ לכם להצטייד בקפה, סנדוויץ' וציאניד (מה? אולי תהיו עייפים ותרצו קפה).
קריאה מהנה!
בכתבה זו:
♦ Atom: The Beginning
♦ ID-0
♦ Re:Creators
♦ Renai Boukun
♦ Roku de Nashi Majutsu Kōshi to Akashikku Rekōdo
♦ Sakurada Reset
♦ Seikaisuru Kado
♦ ?Shuumatsu Nani Shitemasu ka? Isogashii desu ka? Sukutte Moratte Ii desu ka
♦ Sin Nanatsu no Taizaiei
♦ Quan Zhi Gao Shou
♦ Tsugumomo
♦ Tsuki ga Kirei
♦ Warau Salesman New
♦ Zero kara Hajimeru Mahou no Sho
♦ 100% Pascal-sensei
♦ !Ani ni Tsukeru Kusuri wa Nai
♦ Gin no Guardian
♦ Kenka Banchou Otome: Girl Beats Boys
♦ Love Kome: We Love Rice
♦ !!Puripuri Chii-chan
♦ Sekai no Yami Zukan
♦ …Souryo to Majiwaru Shikiyoku no Yoru ni
Atom: The Beginning
על מה זה: פריקוול לקלסיקה הידועה כ-"Astro Boy" במערב. טנמה ואוצ'נומיזו, שני סטודנטים גאונים בתחום הרובוטיקה, מעלים רעיונות שונים אודות הרובוט החדש שבנו, A106. בעוד טנמה חפץ באל מכָני, אוצ'נומיזו רואה חבר במכונת הברגים הזו.
איך זה: סדרת אנימה בניחוח נוסטלגי, לטוב ולרע. קודם כל, אל תתבלבלו בנוגע לזהות הסדרה, כי היא מכוונת לילדים. עם זאת, עולים בה רעיונות שצופים מבוגרים (ובעיקר מעריצי אסטרו-בוי) יוכלו להתעמק בהם. אפשר להתווכח אודות הנחיצות של פריקוול לקלסיקת ילדוּת שכזו, אך Atom: The Beginning נעשתה באהבה, החל בעיצוב הדמויות הישן (כולל האף הגדול של אוצ'נומיזו) וכלה בפשטות של העולם העתידני. לא כל מד"ב חייב להיות מורכב ופילוסופי.
דמויות חדשות מעטרות את המסך, כך שצופים טריים לא ילכו פה לאיבוד. בין הדמויות הללו נמנית מוטוקו טסוטסומי – חברת צוות של טנמה ואוצ'נומיזו, ואחיה הגדול מורִיה המשמש כיריב אקדמי. כמו כן, רָאן, אחותו הקטנה של אוצ'נומיזו, היא חברה קבועה במעבדה, אולם אני לא זוכר אותה בסדרה המקורית, והשם של ראן מזכיר את אוּרָאן – אחותו הרובוטית של אסטרו-בוי; האם יש פה רמז לעתיד מורבידי שמחכה לאחות הקטנה? לפני שתגידו "לא רם, זו סדרה לילדים", אל תשכחו כי אסטרו-בוי נבנה על-ידי טנמה כתחליף לבנו הקטן שמת בתאונת דרכים. לא חסרים אסונות בפרנצ'ייז.
לצפות או לא: היא נעשתה בהשקעה רבה וחולקת כבוד למקור, אבל אני לא חלק מקהל היעד שלה. ולמען האמת, הריבּוט הצרפתי שיעלה בשנה הבאה נראה מסקרן בהרבה.
ID-0
על מה זה: אי שם בעתיד גילו בני-האדם מינרל חדש המאפשר לאנושות להתרחב מעבר למערכת השמש. על מנת לחצוב את המינרל מאסטרואידים וגופים אחרים, פותחו רובוטים מיוחדים המאפשרים למשתמשים להעביר אליהם זמנית את תודעתם, וכך כל בן אדם יכול (טכנית) להיות רובוט. הסדרה עוקבת אחר סטודנטית מבריקה שהייתה באמצע משלחת חציבה שכזו, כאשר לפתע נלקחה על-ידי פיראטים.
איך זה: אוקי, זה Black Lagoon בחלל. ואני בסדר עם זה, כי אני אוהב את בלאק לאגון ואני אוהב את החלל.
ID-0 היא סדרת הרפתקאות ו-Mecha בין-כוכבית שנראית כמו כיף אחד גדול; האקשן פנטסטי, הסיפור מחזיק מים והבמאי הוא אותו אחד שיצר את Code Geass. אני חוזר למקרה וניקרתם – Code Geass! אם כך, מה הבעיה? הרי חייבת להיות בעיה.
ובכן, הביטו רגע בזוג התמונות למטה ותבינו.
כן, ID-0 שייכת לאסכולת האנימציה בה חברה Ajin, ולא כולם יאהבו את הסגנון – בעיקר בסדרה עם רובוטים, כי סגנון CGI שכזה מקשה על ההבחנה בין מכונה אחת לאחרת. אבל נטפליקס השקיעו בסדרה ומאמינים בה מאוד, ואת Ajin אני דווקא זוכר לטובה. מי יודע, אולי כדאי שכבר נתרגל לסגנון?
לצפות או לא: חבל לדלג על מה שנראה כמו סדרה מוצלחת רק בגלל האנימציה, לכן אני נשאר איתה… בינתיים.
Re:Creators
על מה זה: סוֹטָה הוא תלמיד תיכון ואוטאקו החולם לכתוב לייט נובל משלו (כי כנראה הוא לא מוכשר מספיק לאייר מנגה). יום אחד נקלע סוטה אל תוך העולם של סדרת הלייט נובל האהובה עליו, אבל – והנה הטוויסט – הוא לא נשאר שם, ובמקום זאת הוא גורר עמו שתי גיבורות מהסדרה אל עולמנו הרגיל, ושלושתם מגלים כי דמויות מפרנצ'ייזים נוספים הגיעו לעולמנו גם כן, וכעת עליהם ועל יוצריהם (ועל סוטה, משום מה) להילחם בטורניר באטל רויאל ברחבי העיר.
איך זה: נראה סבבה.
הסיבה שאני לא קופץ מרוב התלהבות (כמו רבים אחרים) היא בגלל הפעם האחרונה בה סטודיו Troyca והבמאי איי אאוקי שיתפו פעולה. להזכירכם, שיתוף הפעולה ההוא הוליד את Aldnoah.Zero; סדרה שהחלה נהדר והתרסקה כמו באנג'י בלי מצנח. עד היום אני מזיל דמעה על הזמן שבזבזתי עליה.
מצד שני, איי אָאוקי אחראי על Fate/Zero, כך שיש לו ניסיון עם סדרות באטל רויאל איכותיות, ואילו Troyca הפיקו מאז הפשלה הקודמת את "Sakurako-san no Ashimoto ni wa Shitai ga Umatteiru", כלומר… ליצור דברים לא גרועים הם כן יכולים.
נכון לעכשיו, Re:Creators נראית בדיוק כזו: לא גרועה. למעשה, אם מביטים על איכות הפקה נטו, מדובר בסדרה הכי יפה בעונה; קרבות מהממים ואנימציה השמורה בדרך-כלל לסרטי קולנוע. אבל מה שווה כל העסק ללא סיפור איכותי? ולצערי, כרגע, העלילה לא תפסה אותי. נכון, היא רק בתחילת דרכה וצפויה עוד להתפתח, אך לסוֹטה יש אפס כריזמה, ואני לא בטוח אם יש לי רצון לבלות עמו עשרים ומשהו פרקים. מנגד, האחד שכתב את סיפור הסדרה הוא המנגקה של Black Lagoon. אני לא יודע אם יצא לי לומר זאת לאחרונה, אבל אני אוהב את Black Lagoon.
לצפות או לא: הרבה סיבות בעד והרבה סיבות נגד… בינתיים אוותר על הצפייה, אבל אשמור עליה עין.
Renai Boukun
[Love Tyrant]
על מה זה: כל צמד ששמו יירשם ב-Kiss Note יתאהב אחד בשני אם השניים יתנשקו זה עם זו ב-24 השעות הקרובות. לצערם של אנשי העולם, מי שמחזיקה במחברת היא גוּרי; שדת-קופידון עם אקסטרא כרומוזום הרושמת ב-Kiss Note כל מה שירגיע את תועבותיה החולניות.
איך זה: פורנוגרפיית נשיקות שכזו לא ראיתי מאז Yamada-kun and the Seven Witches, אך למזלה של Renai Boukun – היא מצחיקה. מאוד מצחיקה. נכון, היא נשמעת כמו סדרה סוג ז' עם הומור נמוך ואפס עלילה, אבל בפועל היא באמת סדרה סוג ז' עם הומור נמוך ואפס עלילה. אך אני מתבייש להודות כי ההומור הנמוך עובד: הוא וולגרי, מלא נונסנס, ואם בדיחה אחת לא תפסה אתכם – אחת חדשה תחליף אותה בתוך שתי שניות.
הסדרה עוקבת אחר הסתבכות רומנטית לה גורמת גורי, הסתבכות הכוללת תלמיד תיכון, את הנערה עליה דלוק, את אחותה הקטנה וגם אחותו הקטנה. אם נדמה לכם שאתם יודעים כיצד מרוּבע-האהבה הזה ודאי נראה, אתם טועים. אתם ממש טועים. זו סדרה שכל מי שנהנה ממנה (כמוני) מקומו בבית סוהר.
לצפות או לא: מי מכם שמחשיב עצמו לאדם בוגר, כדאי שידלג עליה. אבל אם יש בכם רצון לגילטי פלז'ר חסרת עכבות, זו הכתובת. ראו הוזהרתם.
Roku de Nashi Majutsu Kōshi to Akashikku Rekōdo
[Akashic Records of Bastard Magic Instructor]
על מה זה: בממלכה גנרית ישנה אקדמיה לקוסמים בה לומדת סיסטין וחברתה הטובה לוּמיאה. החיים במוסד הופכים לגיהינום עבור סיסטין כאשר מגיע מורה מחליף, גלן. גלן הוא עצלן וחסר הכשרה שנשכר ללמד את הכיתה דבר או שניים על קסמים.
איך זה: בסדר.
הסדרה מהנה מספיק עבור כל מי שירים אותה, אבל יש בה קלישאות מכאן ועד להודעה חדשה: מורה תימהוני שוודאי יתגלה כמוכשר, תלמידים שלא מוכנים לסבול את שיטות ההוראה שלו, ובסוף כולם ישירו קומבאיה (אתם עוד תראו). מיצוב הסדרה באקדמיה לקוסמים הוא שינוי מרענן בז'אנר המורה-שהוא-חבר — ואני מאמין שקרבות אפיים על עתיד הממלכה יתפסו חלק נכבד בפרקים הבאים — אבל בימים אלה משודרת Little Witch Academia, כך שמכסת בתי-הספר הקסומים אצלי מלאה נכון לעכשיו.
לצפות או לא: אני פרשתי. אבל תנו ניסיון. אם לא יועיל, בטח שלא יזיק.
Sakurada Reset
על מה זה: בעיירה השוכנת על אי לחופי האוקיינוס השקט חי נער ושמו קיי. קיי נהנה לשחק כדורסל עם חברו, הוא מחבב נערה וסך-הכול מרוצה מחייו. כן, נראה כי קיי מתגורר בסדרת Slice of Life חיננית.
רק חבל שלכולם באי יש כוחות-על.
איך זה: אני אמור לאהוב את הסדרה, אבל 'אמור' זה שם עם 4 אותיות וקשור איכשהו לדגים. Sakurada Reset מכילה רבים מהאלמנטים שאני מחפש בסדרות אנימה: דרמה שאינה שטחית, דמויות עם עומק והיא אפילו שקטה (יש לי מנטליות של בן 90). אולם ברגע שחשבתי לעצמי 'אוקי, אני יכול לזרום עם זה', מתחיל ממבו ג'מבו עם פתירת פשעים על-טבעיים, ואם זה לא turn off חזק מספיק – מסע בזמן נכנס לתמונה (מהסוג של "אפקט הפרפר", לא "בחזרה לעתיד"). לפני שהספקתי לומר 'אוי א-ברוך', הפכה הדרמה המופתית והשקטה לסלט ביצים (אבל לפחות סלט ביצים שקט).
אין לי בעיה עם סדרות מסתורין המשלבות פנטזיה, אבל Sakurada Reset מתעקשת להתנהג כמו דרמת נעורים כשהיא בבירור לא. ויודעים מה? הייתי מקבל את זה לולא גיבורי הסדרה היו מנהלים שיחות בטון מונוטוני על דא ועל הא ועל תהיות קיומיות. בסרט של וס אנדרסון זה בסדר, בסדרת אנימה עם תלמידי תיכון… לא. אני די בטוח שעד פרק 5 קיי יישב בבית קפה עם סיגריה וכובע קסקט.
לצפות או לא: נההה.
Seikaisuru Kado
[KADO – The Right Answer]
על מה זה: קוֹג'ירו מוכשר בניהול מו"מ, לכן כשנוחת בכדור הארץ חייזר (זהו, איבדתי אתכם?) נבחר קוגי'רו לתווך בינו לבין האנושות.
איך זה: כמו "Arrival"', רק בלי שמץ של אינטליגנציה ועם חייזר שאובססיבי משום מה ליפן (כנראה וויבּ). אוקי, אז ממש לא כמו "Arrival". קוג'ירו לא מראה סימן להיותו גאון חוץ מהעובדה שכולם מתייחסים אליו ככזה, ואלמנט של מתח לא תמצאו ברדיוס של 100 קילומטר; מדוע הגיע החייזר? לא אכפת לי, כי הסדרה לא נתנה סיבה שיהיה אכפת.
לצפות או לא: לא. אם בא לכם סדרת אנימה טובה על מו"מ, נסו את Yugo the Negotiator.
?Shuumatsu Nani Shitemasu ka? Isogashii desu ka? Sukutte Moratte Ii desu ka
[?WorldEnd: What do you do at the end of the world? Are you busy? Will you save us]
על מה זה: חצי מילניום אחרי אסון שהשמיד את מרבית האנושות, מהלכים בפלנטה שלנו בהמות מדברות. ווילם הוא בן-אדם צעיר ונווד שפשוט… קיים, לא יודע מה הסיפור שלו, ואז פוגש ווילם קבוצת ילדות להן הוא מחליט לעזור.
איך זה: ככל ששם הסדרה ארוך ומגוחך יותר, כך גובר אצלי הרצון לתקוע לה אגרוף בצוואר.
לא שכזה אכפת לי, כי הסדרה עצמה לא מי-יודע-מה, וגם שם באורך נורמלי לא היה מציל אותה מעצמה. זו אנימה גנרית על אנשים גנריים עם עלילה גנרית ועולם גנרי. דקה אחרי שהסתיים הפרק הספקתי לשכוח מה בכלל ראיתי.
לצפות או לא: גם לא ככדור שינה.
Sin Nanatsu no Taizaiei
[Seven Mortal Sins]
על מה זה: לוציפר היא מלאכית המנושלת ממעמדה ונשלחת למעמקי הגיהינום, שם היא מחליטה – בעזרת לווייתן ותלמידת תיכון בשם מריה – להביס את שבע שליטות הגיהינום.
איך זה: זה פורנו. לא 'גרוע כמו פורנו' או 'נראה כמו פורנו' אלא, באופן מילולי, זו סדרה פורנוגרפית. יש בה סצנות ארוטיות יותר מסדרת הנטאי טיפוסית (… כך שמעתי). אין כמעט גברים ב-'Sin', ואין דמות בלי סטייה כלשהי, ואילו כל אחת מהשדות עוטה כמות מינימלית של בגדים (וגם הם נקרעים בשלב מסוים).
עם זאת, אני מוכרח להודות, זו לא סדרה רעה במיוחד. היא אולי תגרום ל-Prison School להיראות כמו סדרה לילדים, אבל העלילה סך-הכול חביבה; אני אוהב סיפורים על דמות שנפלה מהכס וצריכה לטפס כל הדרך לצמרת, ויש כאן מספיק הומור שיפצה על האבסורד מסביב. ואם כל העסק הזה כולל ארוטיקה (והרבה), אז מה רע?
לצפות או לא: אני לא שופט, לכו לראות. מבטיח לא לספר לאיש.
Quan Zhi Gao Shou
[The King's Avatar]
על מה זה: יא ז'יוּ נחשב לאחד השחקנים המובילים במשחק האונליין 'Glory', אולם הוא נזרק מקבוצתו עקב סיבות כאלו ואחרות. אך יא ז'יו לא מוותר; הוא משיג עבודה באינטרנט-קפה, פותח פרופיל חדש ונעזר בעשר שנות הניסיון שצבר כדי לעלות בסולם הדרגות.
איך זה: אני בטוח שניחשתם כי הסדרה היא למעשה תוצרת סין. זה בסדר, אני יודע שסדרות הפסודו-אנימה הסיניות הקודמות שקיבלנו הן מביכות (בלשון המעטה), אבל Quan Zhi Gao Shou היא הסנונית הראשונה במה שנראה כמו גל סדרות סיניות מוצלחות.
הסדרה אינה מתביישת במורשתה: היא דוברת סינית, ואחרי שנים בהם הורגלתי לשמוע יפנית, השפה הסינית היא כמו סינית בשבילי. הכתוביות מתחלפות מהר והתסריט מלא במונחים טכניים – לכן הערות-צד הן חלק מהמשחק. כל מי שמתכנן להרים אותה צפוי לקרוא הרבה ומהר.
והאם בכלל שווה להרים אותה? ובכן, אם אתם חובבי MMORPG, בהחלט; Quan Zhi Gao Shou אינה מתייחסת בזלזול לתחום בו עוסקת, והיא יוצאת מנקודת הנחה שאתם מכירים את חוקי ז'אנר. הסדרה עצמה היא סדרת-אווירה, אווירה אטית ושקטה בה הכול קורה לאט (אולי בגלל זה למאנהווה המקורית יש יותר מאלף פרקים). וכדי לעשות את כל העניין לנהדר אף יותר, איכות ההפקה היא אחת המוצלחות שראיתי בעונה הזו. האם יש לנו סיבה לחשוש מהשתלטות סינית על השוק?
עדיין לא. עד כמה שהסדרה נראית טוב, חסר בה מרכיב אחד שהופך אותה ל-'אנימה' כמו שאתם ואני מכירים, וזה ההומור. הסדרה מנסה להנחיל הבעות פנים מצחיקות וכל מיני גאגים שבאים בטבעיות לסדרות אנימה רגילות, אך הסינים עוד לא פיצחו את הנוסחה; התוצאה נראית כמו סבא מבוגר שמדבר בסלנג. לטובתה אגיד שאני מעריך את הניסיון.
לצפות או לא: חוץ מהעובדה שהיא לא קלטה את הניואנסים של סדרות אנימה, Quan Zhi Gao Shou היא סדרה טובה שגיימרים ייהנו ממנה, כל עוד הסינית לא תהווה אישיוּ (עד סוף הפרק כבר הורגלתי לשפה). ואני שמח לראות שתעשיית האנימציה הסינית צועדת סוף סוף בכיוון הנכון.
Tsugumomo
על מה זה: הפריט החשוב בחייו של קאזויה הוא האוֹבּי שהותירה לו אימו המנוחה, אולם גם בחלומותיו הפרועים הוא לא תיאר שהאובי יציל את חייו ויהפוך לנערה שתעבור, מן הסתם, לגור איתו.
איך זה: לא זוכר היכן קראתי זאת, אבל מישהו אמר ש-Tsugumomo נראית כמו סדרה שהופקה מתישהו בין 2006 ל-2012, ואותו אחד צודק: לא רואים הרבה סדרות מהסוג הזה בימינו, סדרות הארם פשוטות בהן העלילה היא תירוץ לפנסרביס. למשל, הדקות האחרונות של הפרק הראשון מוקדשות לניסיונה של האובי לרחוץ את קאזויה, מה שיצר אצלו … התרגשות, נגיד כך. ובדקתי מה הולך במנגה; הקו בין אצ'י להנטאי נהיה דק יותר.
אין הרבה סיבות לנסות את הסדרה הזו אלא אם אתם אוהבים Naruto. מדוע נארוטו? כי זה אותו סאונדטראק. חשבתי תחילה שאני מדמיין, אך הסדרה המשיכה להשמיע עוד ועוד נעימות אייקוניות מתוך סדרת השונן הידועה. הייתי מאשים את Tsugumomo בפלגיאט לולא גיליתי ששתי הסדרות חולקות מלחין. להעתיק מעצמך זה לא פשע, זו סתם עצלנות.
לצפות או לא: אם אין לכם געגוע אז לסדרות סוג ב' משנת 2006, אז לא. אל תראו את זה.
Tsuki ga Kirei
[as the moon, so beautiful]
על מה זה: בשנתם האחרונה בחטיבת הביניים מוצאים עצמם שני תלמידים באותה הכיתה; קוטארו הוא נחבא אל הכלים ושואף להיות סופר, בעוד אקאנה היא אצנית הנחבאת אל הכלים קצת פחות.
איך זה: דרמה שקטה המתארת מה שיהפוך כנראה לרומן בין שני נערים ביישנים, ו… אני אוהב את זה! הדמויות ב-Tsuki ga Kirei מתנהגות כמו אנשים רגילים ולא גיבורים בסדרת אנימה, וכך ההזדהות עמם הופכת לפשוטה. ישנה סצנה בה אקאנה ומשפחתה הולכות למסעדה שם היא מגלה כי קוטארו ומשפחתו אוכלים סמוך אליהם. כאשר הוריה מבחינים שהיא מכירה את התלמיד מהשולחן ליד, הם עושים מה שרק הורים יודעים לעשות: פדיחות. בסדרה אחרת הייתי רואה את הסיטואציה כקומית, אך הסדרה הזו אוחזת חזק במציאות, וכך במקום לצחוק – הרגשתי מובך עם אקאנה. לרגע אחד הייתי נער בעצמי (טכנית נערה).
Tsuki ga Kirei מתארת תקשורת בין צעירים כפי שהיא אכן קוראת בימינו, באמצעות סמארטפון. עקב פרויקט כיתתי משותף, מוסיפים אקאנה וקוטארו אחד את השני ב-LINE (המקבילה הפופולרית ביפן לוואצאפ) ורק כך הם מתחילים לשוחח אחת עם השני. אפשר לחוש בפרפרים בבטן כשזה קורה.
לצפות או לא: אם דרמות שקטות זה לא הקטע שלכם… עדיין הייתי ממליץ עליה. סדרה נהדרת.
Warau Salesman New
[The Laughing Salesman]
על מה זה: מוֹגוּרוֹ הוא לא איש מכירות רגיל, משום שהוא מוכר לאנשים את משאלת לבם. אולם מוגורו יודע כי מה שאנשים רוצים זה לא מה שהם צריכים.
איך זה: Warau היא רימייק לסדרה משנות ה-90 שרצה במשך 103 פרקים (ובעצמה מבוססת על מנגה מסוף שנות ה-60), והיא בהחלט מרגישה כמו אנימה מהזן הישן; אולי פעם זה היה מצחיק לראות אנשים מקבלים מה שהם רוצים ובסוף סובלים, אבל אותי הפרק הראשון בעיקר הכעיס; רואים למשל כיצד מגשים וואטארו לאשת משרד מבוגרת ובודדה את חלומה לעשות כמה שיותר שופינג, ובכך להיות נחשקת ויפה. בסוף הפרק, כשהיא קצת מגזימה עם הקניות, לא רק שהוא לוקח ממנה הכול – הוא הופך אותה למפלצת מכוערת. "חה, זה לימד אותה לקח על תאוות בצע". לא, זה לא. זה לימד שאתה חתיכת דושבאג.
לצפות או לא: אני מצטער, אבל לא בא לי לראות סדרה על פסיכופת שהורס למסכנים את החיים.
Zero kara Hajimeru Mahou no Sho
[Grimoire of Zero]
על מה זה: הסדרה עוקבת אחר שכיר חרב שהוא חצי-אדם וחצי-טיגריס שחלום חייו הוא להפוך לאדם רגיל. בעולם בו מכשפות מוּקעות מהחברה, פוגש גיבורנו מכשפה המשנה את חייו, ויחדיו הם פוצחים במסע כדי למצוא ספר קסמים עתיק.
איך זה: לא מהסדרות הרעות של העונה, אך גם לא יצירת מופת. "Grimoire of Zero" היא סדרת מסע בעולם פנטזי והיא נראית חביבה, אם כי שום דבר שקרה בפרק הראשון לא הפיל אותי מהכיסא. היחסים בין החיה למכשפה הם גולת הכותרת פה, ושוררים ביניהם יחסי אהבה-שנאה מצחיקים למדי. אך איכות ההפקה לצערי בינונית וסצנות אקשן מוצלחות תמצאו בשפע… בסדרה אחרת.
לצפות או לא: היא לא מזיקה, שווה לנסות פרק אחד (עם עדיפות לפרק הראשון, אחרת סתם תהיו מבולבלים).
♦ ♦ ♦ ♦
קצרים.
[סקירה זריזה של סדרות אנימה בנות 3-12 דקות לפרק]
100% Pascal-sensei
ייצור צהוב ולא ברור הופך למורה… וזה לא Assassination Classroom. סדרת נונסנס עם הומור קצבי, אפילו צחקתי פעם או פעמיים. שווה לבדוק.
!Ani ni Tsukeru Kusuri wa Nai
[!There's No Cure for My Brother Being Around Me]
קומדיית מצבים סינית (בשפה היפנית) על יריבות בין שני אחים. הופתעתי לטובה, כל הכבוד סין.
Gin no Guardian
[The Silver Guardian]
סדרת אקשן פנטזית תוצרת סין על כמה חבר'ה שנלחמים עבור כוח. עלילה יבשה, הקרבות נראים סבבה. דלגו הלאה.
Kenka Banchou Otome: Girl Beats Boys
נערה מסתננת במסווה של בן לבית-ספר לעבריינים כדי ללכת מכות. משעמם כמו שזה נשמע.
Love Kome: We Love Rice
בית ספר לאורז (??) בסכנת סגירה בגלל הפופולריות של לחם (????). אני רוצה את 4 הדקות שלי בחזרה.
!!Puripuri Chii-chan
יצור צהוב (טוב מה הקטע?) בורח ממעמקי האדמה ומאומץ על-ידי נערת תיכון, אך בביתה הוא מגלה כי היא מגדלת כבר חייזר. חבל על העצבים שלכם.
Sekai no Yami Zukan
[The World YAMIZUKAN]
אנתולוגיית אימה שלקרוא לה 'אנימציה' תהיה יריקה בפרצופם של אנימטורים; זה ספר איורים עם קריינות. הייתי סולח אם היא הייתה סדרה טובה.
…Souryo to Majiwaru Shikiyoku no Yoru ni
[…On a Lustful Night Mingling with a Priest]
צעירה רווקה פוגשת באהוב לבה מהתיכון, ומגלה שהוא נזיר בודהיסטי. זה כמובן לא מונע מהשניים לשכב… והרבה. אם החלטתם לצפות בזה משום מה, חפשו את הגרסה הלא-מצונזרת 😉
עד כאן חלק ג'.
כמו תמיד, היה זה מסע ארוך ומייגע. לפחות את הסדרות הרעות אני יכול לשכוח, ולהמשיך עם הדברים הטובים שמצאתי. אתם כרגיל מוזמנים לשתף את דעתכם בצ'ט או בתגובות (ועכשיו גם בטלגרם).
אני לא מסכים לגבי WorldEnd, היא טובה והמוזיקה נהדרת. היא גם מביאה חידוש גדול לג'אנר.