נבחרי השנה 2015 של AnimeOK
היכן שלא תביטו תמצאו רשימה מסכמת: משחקי הווידאו של השנה, או השרקנים הטובים של השנה, וכן הלאה. ובכן, גם אני רוצה להצטרף לחגיגה. בחנתי לעומק את סדרות וסרטי האנימה שיצאו ב-2015. ואז יצאתי להפסקת אוכל. כשחזרתי בחרתי את הקרם-דה-לה-קרם של 2015. ואז שוב יצאתי להפסקת אוכל. ועכשיו אני שבע מספיק כדי להביא בפניכם את… את… אוף אני עדיין רעב.
מנה ראשונה: סרטי האנימה הטובים ביותר של 2015.
מקום חמישי: Psycho-Pass.
זה אולי לא ההמשך הגדול-מהחיים שציפינו לו, אך מדובר ב-Psycho-Pass שאנחנו מכירים ואוהבים (מינוס שני-שליש מהקאסט). בלי קשר, זוהי הרפתקת אקשן-סייבר שמזכירה את Ghose in the Shell הקלסית, שתיהן מבית אותו סטודיו.
מקום רביעי: Expelled from Paradise.
העולם זקוק ליותר סרטי מד"ב מקוריים, העולם זקוק ליותר סרטי מד"ב טובים, והעולם זקוק ליותר סרטי מד"ב מהנים. Expelled from Paradise עונה על שלוש ההגדרות – and then some.
(רק אם אפשר – להבא – שהגיבורה תהיה לבושה).
מקום שלישי: Space Battleship Yamato 2199: Odyssey of the Celestial Ark.
סרט הקולנוע של Space Battleship Yamato הוא גם אחד המסעות המסעירים-יותר שעברו על צוות היאמאטו. הסרט אולי מתאים רק למי שצפה בסדרה (המקורית או הרימייק), אבל עכשיו יש לכם תירוץ נוסף לצפות בה. מה רע?
מקום שני: The Last: Naruto the Movie.
בעוד שאת סדרת האנימה – על סמך 2015 בלבד – לא הייתי מראה לאויב הנורא ביותר שלי, הסרט החדש של Naruto מוכיח שאין לשפוט קנקן על-פי סדרת האנימה של הקנקן. גם במקרה הזה רק מי שצפה בסדרה יוכל לראות את הסרט, אבל במקרה הזה אני לא בטוח שזה דבר טוב.
מקום ראשון: Stand By Me Doraemon.
על אף שזה לא עיבוד עם דוראמון לסרט אני והחבר'ה של רוב ריינר, זה עדיין סרט טוב. למעשה, הכי טוב שראיתי השנה: סיפור פיקסארי לכל המשפחה שגם מי שלא ראה דוראמון (כמוני) יוכל לבכות במהלכו ולחייך כמו דביל. מי אמר שהיפנים לא עושים סרטי CGI טובים?
(לכל הסרטים כאן יש מזל שהחדש של מאמורו הוסודה נחשב לסרט של 2016)
מנה עיקרית: סדרות האנימה הטובות ביותר של 2015.
מקום חמישי: Death Parade.
"מוות" מעולם לא נראה מגונדר יותר.
קשה לדמיין מישהו מופתע לראות את הסדרה הזו ברשימה. Death Parade כאילו-הופקה על-מנת לגרוף פרסים, והאמת שבצדק: האנימה לוקחת את קונספט המוות והופכת אותו לסיפור מתח אפיסודי (חלק מזמן, בכל אופן). פעם-אחר-פעם הצליחו פרקי הסדרה להפתיע, לרגש וגם להצחיק, רבות מכך הודות לדינמיקה בין שני גיבוריו: ברמן אדיש והעוזרת המסתורית שלו. למרות העל-טבעיות שבה, הסדרה שומרת על טון רגוע ומרגיע כאחד. על אף זאת, בזכות בימוי נהדר של סטודיו Madhouse, מייצרת Death Parade ברגעי השיא שלה אדרנלין כאילו הייתה מלאה באקשן.
מקום רביעי: Yowamushi Pedal.
לא חשבתי שאי פעם אתעניין במרוצי אופניים, אוּלם בזכות Yowamushi Pedal נהיו אופני שטח (בלי מנוע כמובן) דבר מגניב. הקסם של Yowamushi מחוּשב היטב: באמצעות שילוב פס-קול ממכר, קליף-האנגרים, תחרות צמודה, דמויות צבעוניות ורגעים מורטי עצבים, Yowamushi Pedal התברגה לצמרת סדרות הספורט של 2015 (וגם 2014, טכנית). הסדרה כל-כך טובה עד שכל פרק בה מרגיש כמו 5 דקות ולא 20, ואין סדרת ספורט אחרת שההמְתנה לפרק חדש מדי שבוע הניבה לחץ, כאבים בחזה ובכי על ספת הפסיכולוג. למעשה, זה הופך אותה לידידותית עבור צופים במרתונים (או, מאידך, להרסנית. נראה אתכם מצליחים לעצור).
מקום שלישי: Shirobako.
שימו לב: מכאן ועד למקום הראשון ההתלבטות הייתה קשה מנשוא. פעמים רבות בזמן הכתיבה החלפתי בין המקום הראשון לשני לשלישי ולראשון שוב. לכן Shirobako אולי נמצאת במקום השלישי, אך באותה קלות היא יכולה להיות הסדרה הטובה של השנה. ואם לא הטובה ביותר, אז לפחות המשמעותית מכולן. 'סדרת אנימה על אנימה' – בידיים אחרות הרעיון עתיד להיכשל, אך בזכות הטיפול מלא האהבה של P.A Works, קיבלנו סדרה מלבבת ומחכימה, כזו שתגרום לכם לאהוב את התחביב אם עד עכשיו שנאתם אותו. ולא הכל זוהר בעסק; Shirobako לא מסתירה את הצדדים הנעימים-פחות בתחום, קשיי עמידה ביעדים ואנשים לא נחמדים, מה שיביא אתכם להעריך יותר את המוצר המוגמר שאתם צופים בו באופן פירטי.
מקום שני: Hibike! Euphonium.
Kyoto Animation ביססו לעצמם ארסנל עם מוניטין שהוא… אתם יודעים… KyoAni-סְקי שכזה.
ל-Hibike! Euphonium יש את הכלים להפוך לעוד אחת מיצירות ה-Moe הקומיות של הסטודיו. אך לא הפעם: זו אחת הסדרות המרשימות שראיתי מזה שנים. המיזמים של KyoAni תמיד נראים טוב, אוּלם הסטודיו התעלה על עצמו והפיק אנימה שנראית מיליארד דולר (ודמיינו שערך הדולר ממש גבוה). אפילו היותה סדרת אנסמבל (עם חתיכת אנסמבל) לא גרמה לעלילתה ללכת לאיבוד – האופי הריאלי של כל אחת מהגיבורות, והדרמה הנוגעת ללב, מציבים אותה כאחת הסדרות הטובות של השנה. והזכרתי כמה טוב היא נראית?
(כי היא נראית ממש טוב)
הגענו למקום הראשון. אני מזכיר, זו לא הייתה החלטה קלה. אוּלם בסופו של דבר בחרתי (קלישאתי ככל שישמע) ללכת בעקבות הלב עם הסדרה שהוציאה ממני ספקטרום קיצוני של רגשות. והסדרה הזו היא…
.
.
.
.
.
.
מקום ראשון: Shigatsu wa Kimi no Uso.
לפעמים היא צ'יזית. לפעמים נגררת. אך המנצחת שלי היא הסיפור על הקשר השייקספירי בין פסנתרן מחונן עם פוטנציאל מבוזבז, לבין כנרית מלאת חן (לא להתבלבל עם הציפור). הסדרה לא מביאה לשולחן משהו שלא ראיתם בעבר, אך היא עושה הכל נכון, ועל כך היא גם מוסיפה רגש ואהבה על רקע השפה הבינלאומית שהיא המוזיקה. האופי של גיבוריה משקף היטב את מצבם בחיים, וכל אחת מהדמויות עוברת ניתוח פסיכולוגי מעמיק. אבל הכי חשוב: רגעי השיא של Shigatsu (ויש כמה כאלה) מתעלים אמוציונלית על סדרות האנימה האחרות שראיתי ב-2015.
בראבו.
קינוח: פרסים בקטגוריות משנה מומצאות.
♦ פרס לא-עמדה-בציפיות של השנה: Fate/stay night.
♦ פרס ההפתעה הנעימה של השנה: Prison School.
♦ פרס ההפתעה הנעימה שמותר להראות להורים של השנה: !Ore Monogatari.
♦ פרס ההפתעה-שהיא-כמו-אגרוף-לפנים של השנה: Aldnoah.Zero.
♦ פרס ההייפ המוגזם של השנה: One-Punch Man.
♦ פרס לא-זכתה-לאהבה-הראויה-לה של השנה: Sanzoku no Musume Ronja.
♦ פרס הקאמבק המוצלח של השנה: Digimon Adventure tri.
♦ פרס הקאמבק המוצלח-כמו שפיצה-פיתה זה מוצלח של השנה: Dragon Ball Super.
♦ פרס That-Escalated-Quickly של השנה: Tokyo Ghoul.
♦ פרס הגילטי-פלז'ר של השנה: Kuroko no Basuke 3nd Season.
♦ פרס רק-אל-תָראו-לסבא של השנה [מקום שני]: -Parasyte -the maxim.
♦ פרס רק-אל-תָראו-לסבא של השנה [מקום ראשון]: JoJo's Bizarre Adventure: Stardust Crusaders.
♦ פרס ה-מדוע-זה-עדיין-משודר של השנה: Naruto Shippuden.
♦ פרס ה-בבקשה-שלא-יפסיק-להיות-משודר של השנה: Gintama.
♦ פרס סדרת-הכדורעף-בכיכובו-של-ילד-ג'ינג'י-נמוך-בשם-שוֹיה של השנה: !!Haikyuu.
אני יותר מאשמח לשמוע את דעתכם על הרשימות (אבל רק בתנאי שאתם מסכימים איתי), ואתם מוזמנים לשתף את פרסי השנה שלכם. נתראה ב-2016. יצאתי להפסקת אוכל.
התגובות נעלות