אם היה עלי לזקק את מי שאני, "רם קיץ" כמכלול, לשני תחומי עניין בלבד, אלה היו "אנימה" ו-"מלחמת הכוכבים" – שתי האהבות הגדולות שלי מאז שלמדתי ללכת (שזה בערך גיל 12, התפתחתי לאט). אמנם נעשו ברבות השנים מגוון סדרות וסרטי אנימה על פי זיכיונות פופולריים מהמערב: פרקי ספיישל (לא רעים בכלל) של צבי הנינג'ה, סרט של באטמן (גם הוא כנינג'ה) ואפילו איירון מן (לצערי לא כנינג'ה), אך דווקא סדרת הסרטים מהגלקסיה רחוקה-רחוקה לא פזלה מעולם לשוק האנימה (סדרת מנגה דווקא יש, אם בא לכם לראות את R2-D2 שולף חרב אור ונלחם בדארת' ויידר). ובכן, ה-"מעולם" הזה הסתיים אתמול עם עלייתה של האנימה "Star Wars: Visions": אנתולוגיית סרטי אנימציה מבית האולפנים המובילים ביפן (וגם כמה שלא).
אני מאמין ליחצ"ני דיסני כשסיפרו שהם לא הטילו מגבלות על האולפנים השונים, ואף ביקשו מהם להתפרע. "Visions" מביאה את "מלחמת הכוכבים" אל מקומות בהם היא מעולם לא ביקרה. לא תמיד התוצאה הפרועה חיובית, אבל הניסיון, לכל הפחות, ראוי להערכה. תשעה פרקים בסך-הכל מרכיבים את "Visions", כולם בטווח שבין 12 ל-21 דקות. זה אומר שניתן לגמוע את הכל בישיבה אחת (אמרתי אפשר, לא אמרתי רצוי). דבר נוסף שחשוב לדעת לפני שתמשיכו, בעיקר כדי לתאם ציפיות: לשיא שלה מגיעה "Visions" בפרק הראשון.
הפרק, "הדו-קרב" [The Duel] שמו, הוא כולו הומאז' לאקירה קורוסאווה, דבר שמעניק ל-"מלחמת הכוכבים" סגירת מעגל: הרי הסרט הראשון נולד מתוך השראה לסרטי קורוסאווה, וספציפית, "המבצר הנסתר", אבל גם קצת "יוג'ימבו" שמהווה את אבן היסוד של "הדו-קרב".
עלילת הפרק בסיסית, והיא עוסקת בסמוראי / לוחם שמגיע לעיירה פיאודלית קטנה, ובה אנשיה העניים נסחטים בידי קבוצת פורעי חוק (בראשות לוחמת סית'). אבל העלילה היא לא העיקר פה. לא ולא. זה הסגנון הוויזואלי המדהים שתרגם לאנימציה את השפה הקולנועית של קורוסאווה, כולל הצילום האנמורפי (בו הוא השתמש לראשונה ב-"המבצר הנסתר"). טאץ' ש-"הדו-קרב" הוסיף על קורוסאווה הוא שימוש בצבעים; הפרק עצמו הוא בשחור-לבן (כמובן) אך כמעט בכל פריים ישנו אלמנט אחד צבוע: בין אם עיניים, גיצים ברקע או חרבות האור. לא ידעתם יופי מהו עד שלא ראיתם דו-קרב עם חרבות אור צבעוניות ברקע-שחור לבן.
את "הדו-קרב" יצרו אנשי סטודיו Kamikaze Douga, ואני מודה שהופתעתי. לא מהם ציפיתי לקבל את הפרק המוצלח ביותר של האנתולוגיה, ועבור אלו שמרימים גבה ושואלים "מי?", Kamikaze Douga אלה אותם חבר'ה שיצרו את "באטמן נינג'ה", אם כי על תסריט אחראי יוצר "אפרו סמוראי" טקאשי אוקזאקי (מפתיע זה לא). "הדו-קרב" הוא גם הפרק היחיד שעושה שימוש אינטנסיבי במוזיקה מתוך הסרטים עצמם, וזה כולל נעימות מתוך פרקים I-III. אני אומר את זה בתור דבר חיובי.
אם יש פרק אחד שמצדיק את פרויקט "Visions" זה בהחלט "הדו-קרב" – היחיד שאני יכול לומר, בוודאות, שאתם מוכרחים לראות. כמובן שזה לא אומר ששאר הפרקים גרועים, אבל כדאי לצנן מעט את ההתלהבות. הפרק השני למשל, "רפסודיית טטואין" [Tatooine Rhapsody] של סטודיו Colorido [אנשי "Penguin Highway"] הוא הרבה דברים: יפה (טטואין מעולם לא נראתה טוב כל-כך), מהנה, מוזיקלי אך גם טִפשי להחריד. הפרק עוסק בלהקה שנרדפת על-ידי בובה פט (בשליחות ג'אבה). עם עיצוב דמויות צ'יבי וסיפור שמדבר על "כוחה של המוזיקה", קשה לקחת את העסק הזה ברצינות. "חמוד" זה התיאור הכי מדויק שאני יכול לתת.
אל תצפו אגב לשמות מוכרים גם בהמשך: "רפסודיית טטואין" הוא הפרק היחיד בו מופיעות דמויות מסדרת הסרטים. סליחה, הרשו לי לסייג: הפרק היחיד עם דמויות משמעותיות מהסרטים. לא אכפת לי אם ניצב שהופיע לשנייה וחצי ב-"אימת הפנטום" מופיע גם באחד הפרקים הבאים.
אל הפרק השלישי, "התאומים" [The Twins], ניגשתי עם ציפיות שזורקות גלקסיות אחת על השנייה – ואני לא היחיד. האינטרנט כולו היה שותף להתלהבות. איך אפשר שלא? כשסטודיו Trigger נכנסים לזירה הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לעמוד ולמחוא כפיים (שזה בדיוק מה שעשיתי. מתנצל בפני מי שהערתי מהשנ"צ), בייחוד כשמדובר בפרק שביים לא אחר מאשר הבוס הירוֹיוּקי אימאיישי (Gurren Lagann, Kill la Kill). אם היו מספרים לי פעם שאזכה לראות את הירויוקי אימאיישי מביים את "מלחמת הכוכבים", באותה שנייה הייתי… טוב, יש גם ילדים בבלוג הזה. אבל הבנתם.
והפרק… בסדר? הבעיה שלי איתו הוא שהפרק בדיוק מה שהייתם מצפים מאימאיישי: טירוף של אנימציית פריסטייל עם הקרבות המופרכים במלחמת הכוכבים (בכלל) וב-"Visions" (בפרט). החוצפה שיש לי להתלונן, הא?
הפרק מציב זה כנגד זה תאומים, בן ובת, שנוצרו על-ידי האימפריה ומשרתים כיום את המסדר הראשון (העלילה היא לפני פרק VII), עד שהבן מחליט שנמאס לו. אבל אי אפשר בדיוק למלא טופס טיולים במסדר הראשון, בטח לא כשאתה גונב מהם נשק סודי. לכן האחים רבים. ואם חשבתם שהריב שלכם במשפחה היו נוראיים, חכו שתראו את השניים האלה הורסים ספינת חלל.
מכיוון שהפרק מילא בדיוק את הציפיות ממנו, ולא טיפה מעבר, קשה לומר שהתאכזבתי, אבל לא נראה שאימאיישי הביא עמו משהו שלא ראינו קודם. ייתכן ומי שלא מכירים את עבודותיו ייהנו מהפרק יותר, אם כי לא נראה לי שזה יקרה; במסגרת של רבע שעה, אין לאימאיישי זמן לבנות את הטירוף הידוע שלו לאט ובזהירות, כפי שהוא לרוב עושה. הטירוף מגיע מיד, ואני משוכנע שזה יגרום להרבה צופים להיבהל מהמופע האור-קולי הכמעט אפילפטי הזה. אבל קיבלתי מה שרציתי, מי אני שאתלונן?
הפרק הרביעי, "כלת הכפר" [The Village Bride], לא נעים לומר, קצת משעמם. הסיבה שלא נעים לי היא בגלל Kinema Citrus [אנשי Made in Abyss], מהאולפנים היותר מוכשרים בתעשייה. האנימציה של "כלת הכפר" בסדר, והרקעים מרהיבים (סימן היכר של הסטודיו), אבל הסיפור, מה לעשות, לא תופס.
כלומר, זה אותו סיפור כמו "הדו-קרב" רק עם עודף אקספוזיציה: לוחמת ג'דיי מגיעה לכפר נידח שמוחזק שבי על-ידי פורעי חוק. כשלעצמו זה נחמד, אבל הנרטיב מתעקש להתמקד גם בדמויות כמו בתו של ראש הכפר והארוס שלה שמוכנים להקריב עצמם לבנדיטים. פיהקתי בעיקר כי ידעתי לאן העסק מתקדם, וגם כי הדמויות פה מעניינות כמו חסה. לא ברור מדוע דווקא הפרק הזה קיבל 17 דקות (כלומר הוא אחד הארוכים) כי אפשר היה לתמצת אותו בפחות.
אמנם אמרתי שהפרק הראשון הוא השיא של הסדרה, אבל המתחרה על התואר (ויש שיאמרו המנצח האמיתי) הוא פרק 5: "הג'דיי התשיעי" [The Ninth Jedi]. הפרק נוצר על-ידי Production I.G ["הרוח במעטפת, "Psycho Pass"] וכתב וביים אותו קנג'י קאמייאמה האחד והיחיד, ההוא שמביים בימים אלה סרט אנימה של "שר הטבעות" ובכך הוא הופך לבמאי האנימה הכי בר-מזל בתעשייה (כי כמה אנשים יכולים לומר שהם מביימים גם את "שר הטבעות" וגם את "מלחמת הכוכבים"? אה רגע, שכחתי שהוא מביים גם סדרה של "בלייד ראנר"! קאמייאמה, קורבן לאיזה אל הקרבת? אני גם רוצה לנסות).
"הג'דיי התשיעי" מרתק כבר מהדקה הראשונה, משום שהוא מתרחש בעתיד של "מלחמת הכוכבים", דורות רבים אחרי סיום פרק 9 (מעניין לדעת: אם הפרק היה סרט בסדרה הראשית, האם הוא היה נפתח ב-"לפני כמה שנים, ממש לא הרבה, בגלקסיה רחוקה רחוקה"?). פעמים רבות הלנתי על כך ש-"מלחמת הכוכבים" צריכה לצאת מאיזור הנוחות שהוא תקופת האימפריה / הרפובליקה / המסדר הראשון / המסדר הגבוה / המסדר הבינוני וכל אלה, והנה זה פה. אמנם זה לא קאנוני (כי אם היה למישהו ספק, "Visions" לא נחשבת סדרה קאנונית) אבל זה צעד בכיוון הנכון.
אני לא רוצה לספיילר את הסיפור כי במקרה הזה הוא אשכרה חשוב, אבל הוא נפתח כשדמות מסתורית בשם ג'ורו מזמין אל הטירה שלו קבוצת אינדיבידואלים שחזקים עם הכוח, וזאת במטרה להעניק להם חרבות אור (חרבות אור, בדומה לג'דיי, הפכו לקונספט מיתולוגי שם בעתיד) ובכך להקים מחדש את מסדר הג'דיי.
הפרק פשוט נהדר. Production I.G יודעים לעשות קולנוע, זה לא סוד, ו-"הג'דיי התשיעי" הוא מעדן שמתאים לבלוטות הטעם של כולם: אין בו ניסויים באנימציית פרינג' שחור-לבן-צ'יבי-פריסטייל, אלא הוא נראה ומתנהג כמו הפקה עתירת תקציב של "מלחמת הכוכבים", במקרה לחלוטין באנימציה, ועוד מהסוג שאפשר להראות לסבא ולסבתא מבלי שהם ישאלו "אבל למה זה נראה כל-כך מוזר, חומד? ניסית תחביב אחר?". הפרק למעשה מתנהג כמו פיילוט למשהו שיכול (וראוי) להפוך לסדרה מלאה – ודיסני, פליז, אני מתחנן. לכו על זה. זה לא חוקי לשלהב אותנו ככה מבלי להמשיך.
על כן, אם יש פרק נוסף שמצדיק את פרויקט "Visions" זה "הג'דיי התשיעי". אני ממליץ אגב לגמוע ממנו כמה שיותר, כי אחריו אנחנו חוזרים שוב לפרויקטים ניסיוניים, דוגמת פרק 6: "T0-B1" של Science Saru (לא ש-Science Saru יכולים לביים משהו באופן נורמלי).
הפרק הוא הומאז' לאסטרו בוי של אוסאמו טזוקה: פרופסור בכוכב נידח בונה רובוט שחלומו להפוך ללוחם ג'דיי, והוא מתאר את המסע – הדי קצר, יש לציין – עד שזה אשכרה קורה. זה פרק חמוד, ולא חמוד כמו "רפסודיית טטואין" שעליו אמרתי "חמוד" בהיסוס, כמו שאומרים על תינוק שהוא לא באמת חמוד, אלא הפרק הזה הוא באמת חמוד, כמו שאומרים על תינוק שמצדיק את המחמאה. קיצר, טזוקה היה גאה.
"הבכיר" [The Elder], פרק 7, הוא הפרק השני של "Visions" השייך לסטודיו Trigger, הפעם של במאי הבית מאסהיקו אוהְטְסוּקה. למעשה, "הבכיר" זו שירת הברבור שלו משום שאוהְטְסוּקה יוצא לגמלאות אחרי הפרק. עצוב, אך מכתב הפרידה שהותיר מקסים (אני לא מדבר על מכתב פרידה אמיתי, כן? זו אנלוגיה לפרק עצמו).
אזהיר מראש שעיצוב הדמויות של "הבכיר" מוזר מאוד וסטטי, כאילו עשו אותו בפלאש, אבל הסיפור (שמתרחש לפני פרק I) לא רע; ג'דיי והחניך (פדוואן) שלו מגיעים לכוכב בקצה הגלקסיה בעקבות הפרעה שהם חשים בכוח. לא אפרט מעבר לכך, אבל זה פרק חביב שנשען על היחסים בין הדמויות הראשיות וגם על הדיאלוגים, והוא פחות בקטע של אקשן פיו פיו שווווף וווונג פיו פיו פיו (אם כי גם מזה לא חסר). מבין שני הפרקים של סטודיו Trigger באנתולוגיה, זה האחד שכנראה אזכור.
"לופ ואוצ'ו" [Lop and Ochō] של סטודיו Geno (מה שמזכיר לי, אני מוכרח לצפות ב-"Golden Kamuy" מתישהו) הוא הפרק השלישי האהוב עלי בסדרת האנימה הזו, בעיקר כי הוא כיף אחד מתמשך. בדומה לפרק הראשון, גם "לופ ואוצ'ו" מדמיין את "מלחמת הכוכבים" ביפן הפיאודלית, אם כי הפעם לא בשחור-לבן, ויש יותר טכנולוגיה מתקדמת סביב.
מנהיג שבט והבת שלו מוצאים, מצילים ומאמצים לחיקם עבד שהיא משום מה ארנבת (לפני שאתם צועקים "פוריז!", ארנבים זה לא קונספט חדש ב-"מלחמת הכוכבים"). מספר שנים לאחר מכן האימפריה מגיעה לכוכב שלהם כדי לנצל את משאביו – מה שמוביל לסכסוך במשפחה.
ויזואלית הפרק מדהים, והוא מכיל כמה מהקרבות המרהיבים ביותר בסדרה; אולם הרקעים הם בכלל גולת הכותרת פה. סטודיו Geno בנו עיר חיה ונושמת, עתירה בפרטים הקטנים ביותר. הדרמה המשפחתית עצמה קורעת לב משום שכל הדמויות הראשיות הן כאלה שאני רוצה בטובתן, ובדומה ל-"הג'דיי התשיעי" – גם "לופ ואוצ'ו" ראוי לקבל סדרה משלו (רק שלצערי הסיכויים שלו נמוכים יותר. "הג'דיי התשיעי" מתיישב עם הקאנון, "לופ ואוצ'ו" לא).
את פרויקט "Visions" עוטף "אקאקירי" [Akakiri] של Science SARU, הפעם של נשיאת האולפן אניונג צ'וי (שזה נחמד, עברו שנים מאז שביימה משהו). והפרק… סביר? ייתכן והייתי חסר סבלנות כלפיו כי בנקודה הזו התחת שלי התחיל לכאוב מרוב ישיבה (כן, אני אדיוט. לא פיצלתי את הצפייה).
גם "אקאקירי" הוא "פיאודלי" באופיו, עם סיפור שהוא למעשה טרגדיה יוונית (או סתם טרגדיה, לא יודע. מה הופך טרגדיה ליוונית?) אודות אביר ג'דיי שמנסה להתגבר על חלום שמבשר גורל רע. נשמע מעניין וזה אכן המצב לפרקים, אך עיצוב הדמויות, אפילו בסטנדרטים של Science SARU, די ביזארי. זוכרים את "פינג פונג"? אז משהו כזה רק באקסטרים. חבל שלא סיימו את האנתולוגיה עם פרק מוצלח יותר.
פרויקט "Star Wars: Visions" התחיל ברגל טובה, ואני מקווה שהוא לא הסתיים באותה רגל, כי מקבץ סרטי אנימה של "מלחמת הכוכבים" זה משהו שארצה לראות ממנו כמה שיותר: בין אם כאנתולוגיה ובין אם כסדרה שתגולל סיפור שלם (ואם אפשר, במטותא, לתת את המפתחות לקנג'י קאמייאמה).
תשעת הפרקים של "Visions" הם משב רוח מרענן, הן ליקום "מלחמת הכוכבים" והן לעולם האנימה. אמנם לא כל הפרקים מוצלחים אבל אלה שכן, יותר משווים את הזמן וההשקעה שלכם. גם אם אתם לא בדיוק חובבי "מלחמת הכוכבים" יש בסדרה סיפורים ששווה לגלות, ואם אתם חובבי "מלחמת הכוכבים" אך אינכם חובבי אנימה (מה שמעלה את השאלה: מדוע אתם גולשים בבלוג אנימה?) אני עדיין ממליץ על "Visions" בלי למצמץ, וספציפית הפרק הראשון, החמישי והשמיני. אולי גם השלישי. בעצם גם השביעי סבבה. אה וגם השישי חמוד. יודעים מה? פשוט צפו בהכל. זה לא כזה ארוך.
Star Wars: Visions ["מלחמת הכוכבים: Visions] | יפן, 2021 | 9 פרקים | דיסני פלוס | אנתולוגייה | מד"ב, פנטזיה, הרפתקאות, סטארוורמטריקס | סטודיו… פאק איט, המון
נשמע מעניין, לדעתך גם מי שלא מכיר כ"כ את העולם של 'מלחמת הכוכבים' יהנה, או שנדרשת הבנה על הרקע של הדמויות?
כמו שכתבתי בסוף הביקורת, גם כאלה שלא מכירים את מלחמת הכוכבים עשויים למצוא פה סיפורים מעניינים. כמובן שהיכרות תורמת בהרבה, אבל אפשר ליהנות גם בלי.
[…] האנתולוגיה "מלחמת הכוכבים: Visions" המדהימה ברובה (הנה הדעה שלי מדוע) וגם "טוקה וברטי" (שהתחילה את חייה כסדרת נטפליקס אך […]