עונה נוספת של סדרת היאוי הראשונה בה צפיתי הסתיימה, כאשר הסיכויים לעונה שלישית אינם מעודדים במיוחד. במילים אחרות: הסדרה הסתיימה, אך יכול להיות שזה לטובה. שלא תטעו, לא נהייתי הומופוב בעונתה השנייה של האנימה, אבל הרגשתי תחושת מיצוי פעמים רבות.
אבל למה להקדים את המאוחר?
העונה החדשה נפתחת כאשר (Pause! אם לא צפית בסדרה, תצא בחוץ) גיבורי הסדרה מורגלים למצבם החדש. ריטסו אונודרה, גיבורנו המתוסכל מפחות או יותר הכל, כבר התרגל לתפקידו כעורך זוטר של מנגות שוג'ו, ויחסיו עם הבוס/האנס טאקאנו נותרו זהים, זאת כאילו מעולם לא היו 11 פרקים נוספים אחרי הפרק הראשון. לעומת זאת, היחסים בין המנגקה הפופולרי צ'יאקי לבין האטורי (שבמקרה הוא גם חברו מהילדות [שבמקרה הוא גם העורך שלו {שבמקרה הוא גם בן-זוגו}]) התקדמו לא מעט. למען האמת, בעוד שגם טאקאנו X ריטסו וגם צ'יאקי X האטורי התחילו את מירוץ האהבה שלהם מאותה נקודת אפס – צ'יאקי והאטורי פותחים את העונה בשלב שאמור להגיע בדרך-כלל בגיל 45: שלב השגרה המשעממת, זאת כאשר ריטסו וטאקאנו עדיין בשלב בו הם מושכים אחד לשני בשיער כי בסתר הם מחבבים זה את זה.
לא שכחתי את הזוג הנוסף בסדרה, זוג שבאופן קבוע זוכה ללא יותר מ-2 פרקים לעונה, וחבל – כי הם הכי פחות מלאי בולשיט. אני מדבר כמובן על קיסה (זה שם אמתי) ויוקינה. גם קיסה ויוקינה נמצאים בשלב ה-'יחסינו לאן?', הבעיה היא שיוקינה לא יודע זאת. התוצאה היא 2 פרקים מלאי מונולוגים-פנימיים חסרי ביטחון בהם אין לי שמץ של מושג מה קיסה רוצה מהחיים שלו ושלנו. כן, ממש כמו ב-2 הפרקים האחרונים של אבנגליון (רק לא פסיכדלי, יותר משעמם ועם סוף צפוי).
אה, העונה הזו גם מכילה בונוס: פרק 6, המתאר את הרומן (מהניצנים הראשונים ועד ל-Happy End) בין ריוצ'ירו איסאקה, עורך ספרים בכיר, לבין עוזרו הוותיק וחברו הקרוב קאורו אסהינה. למי שהשמות הללו נשמעים מוכרים, מדובר ב-2 דמויות מ-Junjou Romantica, סדרה שנכתבה על-ידי אותה המנגקה של Sekaiichi Hatsukoi (ואפילו האנימה של שתיהן הופקה בידי סטודיו DEEN). עד כמה שטוב היה הפרק, הוא הבליט את חסרונה של שארית הסדרה, בכך שהוא הכיל את האלמנטים הבאים:
· פלאשבקים לימי ילדותם ולסיפורם הטרגי של שני הגיבורים.
· תיאור מפורט של מצב הגיבורים כיום ושאיפותיהם.
· ניצני אהבה.
· פוטנציאל למשולש אהבה חד-צדדי (אל תשאלו).
· הצהרת אהבה מפתיעה.
· מימוש אהבה.
· התקדמות/שינוי בקריירה.
20 דקות רבותי. ב-20 דקות מכיל הפרק פחות או יותר כל כל מה שקורה ל-6 גיבורי הסדרה האחרים בעונה מלאה! מלבד העובדה שהפרק עשה לי חשק לצפות ב-Junjou Romantica, הוא גם, לפי דעתי, אחד הפרקים הטובים בעונה בעלת פרקים מאוסים.
למה? מפני שסצנות כפיית הנשיקה מגיעות לשיא חדש ומבחיל, וריטסו, מי שהיה פעם רווק ממורמר וחסר-מזל, הופך בעונה הזו ל-אוּקה חסר עמוד שדרה יותר מאי פעם. טאקאנו, במדינה מתוקנת, כבר היה נשלח לכלא על כמות הפעמים שהוא ביצע לאונודרה בדיקת שקדים עם הלשון שלו. הרומן בין צ'יאקי להאטורי היה מייסר לא פחות, אך לפחות משולש האהבה סוף סוף התנפץ לרסיסים, ובסוף, רק בסוף, גידל צ'יאקי ביצים ונשא את אחד הנאומים החוצבים שראיתי באנימה הזו. דווקא הפרק הטוב ביותר עם שניהם לא הופיע כלל בסדרה; ה-OVA השני, שיצא בזמן בין שתי העונות, מתאר ביקור של השניים אצל אמו של צ'יאקי, ביקור שפותח שאלות חדשות אודות היחסים המוסתרים בין שניהם ואודות עתידם. זוג נוסף שהסוף שלו מציל את הסגה בכיכובם הם קיסה ויוקינה. תודה לאל על יוקינה, שבסופו של דבר נותן לקיסה סטירת השכמה. כנראה שכל מה שצריך בסדרה שכזו הם נאומים חוצבי לב כדי להחזיר הכל למסלול.
בעיה: ריטסו וטאקאנו הם גיבורי הסדרה, לא הזוגות האחרים. הם שעושים אותה למה שהיא, ואפילו אם פרק 6 היה מצוין וגם הסוף בין הזוגות האחרים, שני אלה הם שנושאים את הסדרה על כתפם וקובעים בסופו של דבר את טיבה. למרות המחזור והאונס, הנפיקו השניים האלה פרקים ש…עלי להודות – היו לא פחות ממצוינים. כן, הנה, הפתעתי אתכם. על אף המחזוריות, הקלישאות והמונולוגים הנגררים, הנפיקה העונה הזו מספר פרקים לא פחות ממצוינים בכיכובם של השניים. דבר ראשון, יוקוזאווה, מי שהיה בעונה הקודמת קוץ בתחת והתעלל רבות בריטסו, הופך בעונה הנוכחית למישהו בעל כוונות טובות; הוא לא סתם מרושע, כך מתברר, ויחסיו כלפי טאקאנו באים ממקום עמוק יותר משחשבתי תחילה. כמו כן, תפנית חדשה: ריטסו מאורס. באמת שלא ציפיתי למשהו כזה, ולמרות שמדובר באירוסין כפויים מצד המשפחה, זה מוסיף המון פלפל לסיפור של ריטסו, וכמובן למערכת היחסים שאין לו עם טאקאנו. וטאקאנו עצמו, בחיי שהבן-אדם הזה מפתיע אותי בכל פעם מחדש; למרות שאת המחשבות שלו אנו בקושי שומעים, דווקא אותו קל יותר לקרוא ביחס לריטסו שמשנה את תחושותיו ודפוס פעולותיו בכל שני וחמישי.
המלצה שלי אגב היא שתעשו כמוני: את ה-OVA הראשון של הסדרה, שמתאר את תחילת מערכת היחסים בין ריטסו לטאקאנו בימי התיכון, צפו רק אחרי פרק 11 של העונה השנייה. אותו פרק 11, בו הקלפים סוף סוף מונחים על השולחן, הוא אחד הפרקים האיכותיים והמרגשים שראיתי, ומכיל את ההתרה לה חיכיתי כל-כך הרבה זמן (חצי שנה!). לא קורה הרבה בפרק הזה, מלבד ריטסו וטאקאנו שממתינים שהגשם יחלוף בעודם עומדים מתחת לאיזה מחסה. אך הם משוחחים על פחות או יותר הכל, וזה קורה אחרי החרא ששניהם עברו עם האירוסין של ריטסו, האהבה החד-צדדית של יוקוזאווה והגעה למצב של סטטוס-קוו בין שני הגיבורים. ה-OVA מתקשר ישירות לדברים רבים שנאמרים בפרק, והוא מהווה ניגוד מושלם לפרק האחרון שבא אחריו, המתאר את אותו הסיפור בתיכון אבל מנקודת מבטו של טאקאנו.
רבים התרעמו על כך שהפרק האחרון בעונה (ואולי בסדרה) אינו קליימקסי, לא מקדם דבר ולא מעניק לגיבוריו סיום הולם לאחר ההתרה.
טעות.
הפרק האחרון הוא אנטיתזה לתחילת הסדרה (אם מחשיבים את ה-OVA), ומעניק נקודת מבט חדשה על 2 העונות. לראשונה אנו שומעים את מחשבותיו ולבטיו של טאקאנו, למדים את סיפורו וכואבים את חייו. הסיום הפתוח מאפשר כניסה רעננה יותר לעונה שלישית, עכשיו כשאנו יודעים שטאקאנו אינו בוס קרציה ומאהב לטיני. ואם אכן מדובר בסיום הסדרה כולה – אני נשאר מרוצה. הדמיון יכול לרוץ שעות נוספות, זאת כאשר אנו מכירים את מערכת היחסים התלולה הזו מנקודת מבטם של שני הגיבורים.
לא יכולתי לבקש סיום הולם יותר לעונה אמביוולנטית זו.
הטוב: פרקי הקליימקס טובים יותר ממקביליהם בעונה שעברה; מערכות היחסים נהיות מורכבות יותר.
הרע: הפרקים הרגילים ממוחזרים; סצנות נשיקות-אונס חוצות את גבול הטעם הטוב.
והייתי מת לצפות בזה: Sekaiichi Hatsukoi Z: סמה ואוקה נלחמים על עתיד העולם.
ציון במדד OK – סביר פלוס
Sekai'ichi Hatsukoi (האהבה הראשונה הגדולה בעולם) | יפן, 2011 | 12 פרקים | יאוי, ג'וסיי, רומנטיקה, קומדיה, Butt Buddies | סטודיו DEEN | טאקאשי קונדו (טריין מ-"Black Cat"), קאטסויוקי קונישי (אוגה מ-"Beelzebub", קאמינה מ-"Gurren Lagann"), שינוסוקה טאצ'יבאן (טאקאגי מ-"Bakuman"), יואיצ'י נאקאמורה (גריי מ-"Fairy Tail", גריד מ-"Fullmetal Alchemist: Brotherhood"), נובוהיקו אוקאמוטו (רין מ-"Ao no Exorcist") | תסריט: ריקה נאקאסה | במאי: צ'יאקי קוֹן (Higurashi) | יוצרת מקורית: שונגיקו נאקאמורה (Junjo Romantica)
לקריאה נוספת: Sekaiichi Hatsukoi (עונה ראשונה) – ביקורת