Her Blue Sky

כאשר אאוי בת ה-16 הייתה ילדה קטנה, בן-הזוג התיכוניסט של אחותה, שינוסוקה שמו, הבטיח לה כי אם היא תִלמד לנגן על גיטרת בס – תוכל אאוי להצטרף ללהקת הרוק שלו כשאאוי תתבגר. ובכן, מסתבר כי הבטחות לילדים זה חשוב, משום שאאוי לקחה ללב את מילותיו של שינוסוקה – ולמדה לנגן לא רע בכלל.

אך שינוסוקה כבר לא בסביבה. הנער ההיפראקטיבי והמרדן עזב לטוקיו על-מנת לפצוח בקריירת מוזיקה, אולם כיום, בגיל 31, מתפרנס הבחור כנגן ליווי של זמר אנקה. במסגרת סיבוב ההופעות של הבוס שלו, חוזר שינוסוקה לעיירה הקטנה שעזב ובה עדיין מתגוררות אאוי ואחותה, אשר התאכזבו לגלות כי הנער ההיפראקטיבי בעל שמחת החיים הפך לטיפוס נרגן ודי מאנייק. במקביל, בעת שאאוי מתאמנת על הגיטרה במחסן סמוך לביתה, היא פוגשת לפתע את שינוסוקה — לא הפרצוף-תחת בן ה-31 אלא בן ה-18 השמח והעליז שהיא זכרה מפעם.

כן, “Her Blue Sky” הוא סרט פנטזיה, אבל רק קצת. לא ברור מדוע גרסה צעירה של שינוסוקה צצה במקביל לביקור של זה המבוגר, אך כדי לא להסעיר את הרוחות שומרת אאוי בסוד את דבר קיומו של הנוסע בזמן. גם שינוסוקה הצעיר מבולבל. מבחינתו, עד לפני רגעים, הוא תכנן לעזוב לטוקיו כדי לפצוח בקריירה מוזיקלית – וכעת הוא זינק 13 שנים קדימה אל עולם בו לא רק שהוא נכשל במשימה, הוא גם הפך לצל חיוור של עצמו.

“Her Blue Sky” הוא שיתוף הפעולה השלישי בין התסריטאית הידועה מארי אוקדה [“Maquia“], מעצב הדמויות והאנימטור מאסיושי טאנאקה [“Your Name“] והבמאי טאטְסוּיוּקי נאגאיי [“!Toradora”] – וזאת אחרי שעבדו יחד ב-“Anohana” (עדיין אחת מסדרות האנימה היותר-טובות שראיתי) והסרט “Anthem of the Heart” (שאני מוכרח כבר להשלים מתישהו). שילוש שכזה מביא עמו מידה מסוימת של ציפיות, בכל זאת אלה אנשים שיודעים דבר או שניים על סיפורים דרמטיים גדולים מהחיים. אך לצערי “Her Blue Sky” מתפספס, בעיקר כי מדובר בסרט שמבטיח הרבה אך מקיים מעט.

ראשית, לסרט נטייה לפתוח קווי עלילה משמעותיים לכל דמות מִשנה שנמצאת בו, שזה מבחינתי מבורך – פעמים רבות, דמויות משנה הן לא יותר מקרש קפיצה לדמות הראשית, מעין טפט עם אופי חד-ממדי (החבר החרמן, השכן המפחיד וכו’), אולם “Her Blue Sky” מציג מספר דמויות משנה אינטגרליות לעלילה. אחת מהן היא של מתופף לשעבר בלהקה. יש לו ילד בן 11, הוא גרוש (המתופף, כן? לא הילד) והוא מאוהב באחותה של אאוי. הסרט מבסס אותו כאחד עם רצונות ושאיפות, והוא למעשה דמות יותר עגולה משינוסוקה (המבוגר) שמסתובב 99% מזמן המסך שלו עם פרצוף דורש סטירה. גם בנו של המתופף די חשוב; הוא היחיד מלבד אאוי שמודע על קיומו של שינוסוקה הצעיר, הוא די פיקח יחסית לבן 11, וגם לו יש אמוציות שהסרט לא חושש להתעמק בהן.

כמו שאמרתי, מבורך. מה שפחות מבורך זו העובדה ש-“Her Blue Sky” פשוט שוכח מקיומם. כאשר עלו הקרדיטים כל מה שהרגשתי זו תחושת החמצה – הסיפור של אאוי, שינוסוקה ואחותה הסתיים, על זה אין ספק, אבל מה לגבי כל האחרים? לא מגיע להם פינאלה יפה? וזה לא רק הם. הסרט בונה לקראת אירוע מוזיקה משמעותי שבסוף כלל לא רואים אותו. זה כמו לצפות בסרט תיכון שהשיא שלו אמור להיות נשף הסיום שכולם מדברים עליו, אך הסרט נגמר 5 דקות לפני שמתחיל האירוע.

חבל, כי דמויות המִשנה והחזרות לאירוע המוזיקה הם שהצילו את הסרט.
זה לא שיש לי משהו נגד אָאוי… טוב נו על מי אני עובד? יש לי משהו נגד אָאוי. לא אגיד שהיא הדמות הראשית הכי מעצבנת שראיתי על המסך מזה הרבה זמן, אבל היא בהחלט בחמישייה הפותחת. היא מלינה על שינוסוקה המבוגר בעודה עושה אותו דבר בדיוק: מתלוננת חדשות לבקרים על העולם ועל חבריה, מתחמקת מסכסוכים באמצעות ספרינט וצועקת כל משפט. אני יודע אני יודע, היא נערה מתבגרת ובהחלט פגשתי בני נוער כמוה (למה להרחיק לכת? הייתי ככה בדיוק) אבל בחיי שאין דקת גאולה אחת לדמות הזו. שאפו ענק לאחותה שגידלה אותה בסבלנות של אימא תרזה, באמת.

אקאנה, האחות, מקסימה באופיה, אולם בדומה לשינוסוקה ואאוי, גם אקאנה חד-ממדית. היא למעשה פחות דמות ויותר סמל שכולם נושאים אליו עיניים – ודמות חסרת פגמים היא דמות משעממת. אין פלפל, אין טעם.

זה מותיר אותנו עם שינוסוקה הצעיר: הדמות (הראשית) היחידה שאיכשהו הצלחתי לסבול. הוא נקלע לסיטואציה בלתי אפשרית מבחינתו, אך הוא מצליח לשמור על רוח הנעורים של הסרט. עדיף היה לכולם אם הסרט היה מסופר מנקודת מבטו, אך יש לו מספיק נוכחות כדי לפצות על העובדה שלא הוא הדמות הראשית.

החשד שלי הוא ש-“Her Blue Sky” נבנה כסדרת טלוויזיה בדומה ל-“Anohana”, אך לכל המעורבים לא היה מספיק זמן (או רצון) להתעמק בעולם הזה שהם בנו, ולכן הם הלכו על אופציה של סרט – סרט שאפילו לסיים אותו כמו שצריך לא היה להם כוח. הייתי כועס פחות אם “Her Blue Sky” היה גם נראה כמו סרט בינוני, אך הוא לא: עוד בטרם הצפייה ידעתי שאני ניצב בפני חוויה ויזואלית יוצאת דופן, ובגזרה הזו לא רק שהסרט עמד בהבטחה שלו – הוא אף התעלה עליה, כי “Her Blue Sky” הוא אחד הסרטים היותר-יפים שראיתי השנה (ובשנה כמו זו, אם תדפדפו בביקורות האחרונות שפורסמו פה, זה אומר הרבה).

בדומה ל-“Anohana” ו-“Anthem of the Heart”, גם הסרט הזה מתרחש בעיירת מגוריה של מארי אוקדה, צ’יצ’יבו במחוז סאייטמה – עיירה שאני מוכן להתערב שנראית הרבה יותר טוב באנימה מאשר במציאות, פשוט כי עבודת הרקעים פה היא בליגה אחרת (ואני שמח על כל צילומי הנוף הרבים שהסרט מתעכב עליהם. אם הייתי יפה כמו הסרט, גם אני הייתי רוצה להתפאר בכך).

לכן אתם מבינים מדוע אני מאוכזב? זה סרט שעשוי היטב מבחינה ויזואלית, מציג אנסמבל רחב של דמויות משנה מקסימות, אך נכשל בגזרה הקריטית מכולן: הדמויות הראשיות והסיפור, סיפור שבכלל לא סגור על המסר שלו. מצד אחד הוא מציג (באופן ריאלי להחריד) את ההתמודדות עם החיים האמיתיים, וההתנגשות שלהם עם חלומות ושאיפות נעורים, ומנגד הוא מעודד ללכת עם הלב – וזאת כשרואים מפורשות בסרט עצמו מה ההשלכות שיכולות להיות לכך. אין לי בעיה עם יצירה שחוקרת רעיון דרך מספר נקודות מבט, אך “Her Blue Sky” לא עושה זאת בצורה מאוזנת אלא הוא פשוט סותר את עצמו, ורגע לפני שהספקתי להבין מה  אולי הסרט רוצה ממני – הוא פשוט מסתיים, מה שתורם לחשד כי “Her Blue Sky” אכן תוכנן כסדרה.

אני לא מאמין שתסבלו אם תצפו בסרט, כאמור הוא עשוי היטב ואין בו ממש רגעים שהייתי מגדיר כמשעממים. יחסית לסרט שעוסק במוזיקה הופתעתי כמה מעט מוזיקה יש בו, אבל שיר הנושא ממש חמוד. ראוי לציין לשבח את השחקן ריוֹ יושיזאווה שדיבב הן את שינוסוקה הצעיר והן המבוגר, והוא ביצע זאת עם שינויים קלים באינטונציה שעשו הבדל של שמיים וארץ. בכל אופן אם אתם רוצים ליהנות מהאנימציה הנהדרת, שיר הנושא החביב והדיבוב של שינוסוקה – אבל אתם לא מעוניינים לעבור את התלאות של העלילה כי הרגע סיימתם לקרוא ביקורת שלילית על הסרט, הנה פתרון קל: צפו בטריילר.


(Her Blue Sky (Sora no Aosa o Shiru Hito yo | יפן, 2019 | 108 דקות | סטודיו CloverWorks | דרמה, פנטזיה, פרצופי תחת | שיאון וואקייאמה, ריו יושיזאווה, ריהו יושיאוקה | תסריט: מארי אוקדה (“Maquia”] |  במאי: טאטְסוּיוּקי נאגאיי [“!Toradora”]

her blue skySora no Aosa o Shiru Hito yoאנוהאנהאנימהאנימציהביקורתמארי אוקדהסיקורסקירהסרט
Comments (0)
Add Comment