Great Pretender

יש לי (כך אני אוהב לחשוב) אינטואיציה לגבי סדרות אנימה. עוד לפני הפרק הראשון אני מנחש, לרוב בהצלחה, מי תהיה אנימה טובה, מי בינונית ומי שקית זבל שצריך להשליך לפח; מעין שילוב בין הנִסיון + עובדות לגבי הסטודיו והבמאי. הנחתי כי Great Pretender (או  "הנוכל" כפי שהיא נקראת בנטפליקס ישראל, ואין מצב שאני זורם איתם) תהיה סדרה בינונית. כן, אפילו שזה סטודיו Wit. כן, אפילו שזה מהבמאי של סדרות כמו 91 יום ו-Hōzuki no Reitetsu (טוב נו וגם My Little Monster, אבל זו סדרה שנפלה בגלל תסריט גרוע). כן, אפילו שהיא אנימה מרצועת השידור היוקרתית Ultra+.

אולם מגוון אנשים שאינם קשורים אחד לשני הפצירו בי לצפות ב-Great Pretender, תוך בטחון מוחלט שאני אוהָב את הסדרה הזו אותה ביטלתי בזלזול. אחרי ה- "כן כן מבטיח לצפות בה מתישהו" ה-400, הנחתי את האגו בצד והחלטתי שאולי הגיע התור  שלי להקשיב לאחרים.

שמח שעשיתי זאת.

Great Pretender עוסקת במאקוטו אדאמוּרה, צעיר תמים אשר רק רצה לשלם את ההוצאות הרפואיות של אמו, והחל לעבוד בחברת ייבוא – זאת מבלי לדעת שהוא מעורב למעשה בתרמית. כך זכה מאקוטו בתיק פלילי. כעת מאקוטו יוצא מכל ראיון עבודה עם סירוב בגלל תווית של נוכל, מה שבאופן לא מפתיע שובר אותו לבסוף: אם כל העולם החליט שהוא נוכל, Might as well להיות נוכל. הקריירה החדשה של מאקוטו לא מובילה אותו רחוק, אולם הוא זוכה בתשומת לבו של לוֹרן (ג'וּניצ'י סוּואבּה גבירותי ורבותי), פלייבוי צרפתי שמנהל קבוצת גנבים ג'נטלמנים – כאלה שמרמים רק עשירים מושחתים.

הסדרה בת 23 הפרקים מחולקת לארבעה ארקים: "קשר לוס אנג'לס" [פרקים 1-5, קומדיית פשע על סחר בסמים],  "שמֵי סינגפור" [6-10, אקשן על רקע מירוצי אוויר מכורים],  "שלג בלונדון" [11-14, דרמה על רקע עולם האמנות] ו- "המכשף מהמזרח הרחוק" [15-23, סחר בילדים ומלחמת ארגוני מאפיה]. כל ארבעת הארקים הם עצמאיים, אך חוט מקשר עובר בין ביניהם ושומר על עקביות בנרטיב ופיתוח דמויות. Great Pretender יודעת גם ללהטט בין הז'אנרים השונים, והיא לא כופה על עצמה דרמה או קומדיה שלא לצורך.

נקודת החוזק העיקרית של Great Pretender היא הדינמיקה בצוות. כל אחד מהחבר'ה של לורן מגיע עם מטען כבד, ואין דמות אחת שלא זוכה לסוג-של "חיים שכאלה". גם אם נדמה לפרקים כי הסדרה שומרת יותר סודות ממה שהיא מוכנה לחשוף, עד הסיום אין ולוּ פרט אחד שלא תדעו על מי מהדמויות המרכזיות.

כיאה לסדרה שעוסקת בתרמיות, היא תנסה להערים עליכם פרק-אחר-פרק, עד שבשלב מסוים תיכנסו לפרנויה: האם מה שקורה כרגע הוא חלק מהתכנית של הגיבורים או שהתרחשה פשלה? האם הדמות הזו באמת מתה או שזו הצגה? השאלות הללו יצוצו מספר פעמים, ואני מודה כי במרביתן ניחשתי מראש מה בדיוק הולך לקרות בדקות הקרובות – לא כי הסדרה לא טובה בהעמדת פנים, אלא פשוט שעם ריכוז בסיסי, תצליחו גם אתם להיזכר במשפט בעל משמעות שנאמר יענו-בחטף, או קלוז-אפ שנמשך שניה אחת יותר מדי על פניו המהורהרות של מאקוטו. Great Pretender  רוצה שנהיה דרוכים וננחש בכל צעד ומשעול מה בעצם הטריק האמיתי, וכאן טמון הכיף הגדול של הסדרה. אפשר לקרוא לזה חווית צפיה אינטראקטיבית-פסיבית.

הכיף העוד יותר גדול הוא כשמבינים כי לתכנית הגדולה יש בעצם תכנית יותר גדולה, ושלתכנית היותר גדולה יש תכנית  עוד יותר גדולה, כזו שאני בספק אם מישהו יכול היה לנחש. Great Pretender לא מפסיקה להפתיע, כאשר הארק האחרון – "המכשף מהמזרח הרחוק", שוזר את כל הנרטיב, את כל הרעיון ואת כל התכניות לכדי סיפור-על שאני עד עכשיו מתקשה להאמין כיצד מצד אחד הוא מפתיע ומצד שני גם הגיוני לחלוטין. הארק האחרון למעשה גרם לי לרצות לצפות באנימה מהתחלה, הפעם עם כל המידע שצברתי. עם זאת, יש לי השגות לגבי הסיום. אמנם אין אבן אחת שהסדרה לא הפכה, אך שני הפרקים האחרונים, שהם נהדרים כשלעצמם – הגימו לי גבה וגרמו לחלק קטן מהמכלול הזה שנקרא "Great Pretender" להיראות מיותר.

סטודיו Wit השקיעו בסטייל כפי שהם לא השקיעו מעולם. סדרת האנימה נראית נהדר לכל אורכה ובלי שיהוקים; לרקעים צבעים עזים והדמויות בעלות הבעות פנים ורסיטליות. זו ככל הנראה סדרת האנימה הכי מסוגננת של הסטודיו, והעובדה כי היא מקורית פרי עטם רק גורמת לי להעריך את Wit יותר. אפילו פס הקול לא נח, והוא נע בין ג'ז ססגוני ובין בלוז, תלוי במצב הרוח של המיזנסצנה. מלחין הסדרה יוּטָקה יאמאדה (שהלחין עבור Wit גם את וינלנד סאגה) מסתמן כאחד המלחינים המבטיחים בתעשייה – והוא רק בן 31! יתרה מכך, זו הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שלא דילגתי על קליפ הסיום, כי איך אפשר לסרב ל-The Great Pretender בביצוע פרדי מרקיורי?

היא מן הסתם לא סדרה מושלמת כי באמת שאין כזו, אך Great Pretender היא אחד הבינג'ים הכי מהנים שחוויתי. לא רק בעת האחרונה, אלא בכלל. נכון שהיא צפויה ברמת המיקרו, לעתים (קרובות) היא נופלת לקלישאות, וגם לא ברורה לי האובססיה דווקא סביב מאקוטו, שעה שהדמויות סביבו חוו טרגדיות קשות ממנו בהרבה. אך מדובר במלאכת מחשבת עשויה היטב שמספרת סיפור רב שכבתי, היא בעלת קאסט מגוון, הומור מוצלח ודרמה סוחפת. דלגו עליה רק אם אתם שונאים כיף.

* נכון לכתיבת שורות אלו, הסדרה זמינה בנטפליקס ישראל עד פרק 14 (שלושת הארקים הראשונים). הפרקים האחרונים צפויים לעלות ב-25 בנובמבר.

הטוב: אחת מסדרות האנימה היותר מהנות שיצאו.
הרע: כל עוד לא נרדמתם, תוכלו לנחש איך פרקים יסתיימו.
והמכוער: אבל לא הייתי  קרוב לנחש איך הסדרה עצמה תסתיים.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

Great Pretender | יפן, 2020 | 23 פרקים | סטודיו Wit | קומדיה, פשע, אקשן, הרפתקאות, You son of a bitch. I'm in | צ'יאקי קובּייאשי [מוריארטי מ-"Moriarty the Patriot"], ג'וניצ'י סוואבּה [ויקטור מ-"Yuri on Ice"], נטסומי פוג'יווארה [טוּרוּ מ-"Tokyo Ghoul:re"], מיאֵה סוֹנוֹזקי [ויולה מ-One Piece"], קוּג'ירה [אורוצ'ימרו מ-"Naruto"] | תסריט: ריוֹטה קוֹסאווה | במאי: הירו קאבוראגי