כאשר שמעתי לראשונה את השם "Final Fantasy XIV: Dad of Light" תהיתי אם Square Enix איבדו זאת סופית. אולם, למרבה ההפתעה, 'Dad of Light' אינו DLC עם שם נוראי, אלא סדרת טלוויזיה עם שם נוראי.
'Dad of Light' לא עוקבת אחר אביו של לייט מ-Death Note בעודו תקוע ביקום FFXIV (לצערי), אלא אחר אקיאו ואביו. אקיאו הוא צעיר שאינו מרבה לדבר עם אבא, על אף ששניהם עדיין גרים יחד. יום אחד מתפטר האב מהחברה אותה אמור היה לנהל, ומתוך דאגה הוגה אקיאו תכנית; הוא רוכש לפאפה עותק של FFXIV בתקווה להתיידד עמו דרך עולם המשחק, אך כמובן בלי שהאב יידע כי הוויבּ מאחורי המקלדת הוא למעשה הבן שלו.
ומשום מה זה עובד.
לסדרה 8 פרקים בני 24 דקות, והיא מתנהלת כמו סיטקום רק ללא צחוקים מוקלטים ברקע. רגעיו הראשונים של האב באאורזיה לא הולכים חלק, והוא מוצא את עצמו נלחם באורקים חזקים ומגיע למקומות שהוא לא אמור להיות בהם. אקיאו וחבריו (שלא רק זורמים עם השטות הזו, אלא הם אלה שהציעו אותה) נאלצים להיות שמרטפים של הנוב שהצטרף הרגע, ומגלים כי לא יהיה פשוט לגרום לו להיפתח. הרי קודם צריך לגרום לו לא למות.
על הדרך לומד אקיאו שיעורים חשובים על החיים, וכך הוא עצמו עולה רמות… בעולם האמיתי (כמו שאמרתי, סיטקום). לכן הופתעתי לגלות שרעיון הסדרה מבוסס על בלוג יפני המתאר מעשה דומה (מה שגורם לי לתהות: מתי יוציאו סדרה על בלוגר אנימה ישראלי שרוב הזמן שונא אנימה?).
בינינו, יש דרכים גרועות יותר מ-'Dad of Light' לבזבז עמם את הסופ"ש. לא היו לי ציפיות גבוהות מהסדרה ועל כן הופתעתי מהאנושיות והרגש שבה. נכון, יש לה קו מנחה של סרט בורקס, אבל הרעיון שלה כל-כך אדיוטי שאי אפשר לא ליהנות מהדרך.
חלקי הסדרה המתרחשים בתוך המשחק מדוּבבים במלואם, בעוד אותם חלקים נראים כמו הפרק ההוא של סאות'פארק על World of Warcraft. לכן סדרת הלייב אקשן הזו מלאה במדבבים. כן, אמיתיים, מעולם האנימה. סליחה, התכוונתי מדבבות: יושינו נאנג'ו, שדיבבה גם ב-FFXIV עצמו, מגלמת את מיידי, דמותו של אקיאו במשחק (אמרתי לכם שהוא וויב). גם למינאקו קוטובוקי ["Hibike! Euphonium"] ו-אאוי יוקי ["Persona 5"] יש כאן תפקיד לשמחת אזניכם.
אני מוכרח לשבח את רן אוסוגי ["Shin Godzilla"] המגלם באופן נהדר אדם מבוגר שחווה משבר, ועדיין מכניס רוח קומית לדמות. מנגד, יוּדאי צ'יבה (שידוע לחובבי הטוֹקוּסאטסו), מי שמגלם את אקיאו בנו, הוא לא שחקן מוצלח במיוחד. הוא חמוד אך מעלות רבות אין לו. דווקא כצוציק צעיר (בפלאשבקים) הוא מקבל יותר עומק, ותענוג לראות את הילד שנכנס לנעליו, יהיה הוא מי שיהיה.
"Final Fantasy XIV: Dad of Light" היא – ובואו לא נשלה את עצמנו – פרסומת בת 3 שעות. למזלנו היא פרסומת לא רעה שיכולה להעביר לכם את הזמן באחר-צהריים משעמם. גם אם כמוני אתם לא מכירים את ה-MMORPG הידוע, אין מה לדאוג כי הסדרה מחזיקה את היד ומסבירה את הרעיון הכללי של המשחק. אז כן, הנחת היסוד שלה קלשאתית ואין בה ערך מוסף, וגם השם מביך (אם כי לא מביך כמו השם המקורי ביפן שנשמע כמו פרודיה ארוטית, "Daddy of Light"), אך כל עוד לא תתייחסו אליה ברצינות, אתם עשויים ליהנות.
הסדרה אגב זמינה בנטפליקס, ואני מרחם על המתרגם המסכן שנאלץ לעברת מונחי RPG.
הטוב: דרך טובה לשרוף זמן.
הרע: דורשת מידה רבה של השהיית הספק.
והמכוער: אותה סדרה, אבל עם GTA Online.
ציון במדד OK – סביר
Final Fantasy XIV: Dad of Light | יפן, 2017 | 8 פרקים | קומדיה, דרמה, נו באמת | יודאי צ'יבה [גוסיי רד מ-"Tensou Sentai Goseiger"], רן אוסוגי [ראש הממשלה מ-"Shin Godzilla"], יושינו נאנג'ו [קוקורו אקצ'י מ-"Tantei Opera Milky Holmes"], מינאקו קוטובוקי [אסוקה מ-"Hibike! Euphonium"], אאוי יוקי [פוטאבה מ-"Persona 5"] | תסריט: קוּאוֹטה פוקיהארה | בימוי: טרואו נוגוצ'י, קיושי יאמאמוטו | יוצר מקורי: איזה בלוגר בשם מייטי