סדרות סתיו 2021: סקירה

אם תפתחו את התריסים בחדר החשוך שלכם, תגלו שכבר הגיע הסתיו וזה אומר רק דבר אחד. לא, מה פתאום טיולים על רקע השלכת. התכוונתי לעונת שידורי אנימה חדשה.

אנחנו כבר שלושה שבועות אל תוך העונה, ומרבית סדרות האנימה החדשות צברו די קילומטרז' כדי לגבש עליהן דעה – וזה בדיוק מה שעשיתי. כרגיל, גם הסקירה הזו עוסקת בסדרות חדשות בלבד ולא בסדרות המשך (למעט חריגה אחת). אם אתם רוצים לשמוע עד כמה נהדרת "86" או כמה מצחיקה "The Way of the Househusband" (שתיהן חזרו עם פרקים חדשים) אתם מוזמנים לחזור לסקירת סדרות אביב 2021.

קדימה לדרך.

The Heike Story
[Heike Monogatari]

על מה זה: על רקע מלחמת אזרחים, זו שתוביל לעידן הפיאודלי ביפן, נרצח אביה הנווד של ילדה לנגד עיניה – והיא מוצאת עצמה במרכזו של מאבק בין שני בתי האצולה הגדולים.

איך זה: לומר את זה? לא, נו. זה נדוש. אבל זה גם נכון. אבל נדוש. טוב טוב בסדר: חבר'ה, יש לנו "משחקי הכס" משלנו!

קצת רקע: "The Heike Story" היא עיבוד לאחד האפוסים היפנים הידועים בעולם (או לפחות ביפן עצמה), אלא שבניגוד לאפוסים כמו האודיסאה, כל הדמויות ההיסטוריות פה אמיתיות למעט אחת: ביווה, אותה ילדה שאביה נרצח. ביווה היא דמות מקורית שהומצאה עבור האנימה, כנראה על מנת שניתן יהיה להבין מה קורה גם מבלי להכיר את ההיסטוריה. משום שביווה מגיעה מחוץ לקלחת הפוליטית וכולם מסבירים לה (= לנו, הצופים) מי נגד מי ומדוע.

ולמרות זאת "The Heike Story" אינה סדרה פשוטה למעקב. העלילה מזגזגת בין עשרות דמויות שמדברות ללא הרף, בין אם על פוליטיקה, כריתת ברית, אסטרטגיה ועניינים נוספים ברומו של עולם (כמו מאיפה להתחיל לאכול קרמבו). לכן אם תסיטו מבט לעבר הטלפון למשך שלוש או ארבע שניות, אתם עשויים להחמיץ פרט עלילה מהותי. לכן קחו בחשבון, אם אתם מוכנים לקחת על עצמכם את "The Heike Story", בואו מרוכזים. אפילו אקסטרה מרוכזים. תכינו קפה או משהו לפני הצפייה (אבל לא משקה אנרגיה. זה רעל).

וכן, זו סדרה שכדאי להשקיע בה. לא רק בגלל הסיפור ההיסטורי הסוחף, רווי הבגידות, המזימות והתככים, אלא בגלל האנשים מאחוריה; סטודיו Science Saru הפך בשנות קיומו הקצרות לשם נרדף לאיכות, ואילו "The Heike Story" מתעלה על כל סדרה או סרט שהם אי פעם הפיקו. "The Heike Story" למעשה נראית כל-כך טוב שזה כואב. כל פריים הוא יצירת אמנות. לא שזה אמור להפתיע, כי לצורך בימוי וכתיבת הפרויקט "חטף" הסטודיו מידי Kyoto Animation את הבמאית הידועה שלהם נאוֹקו יאמאדה ("ליז והציפור הכחולה") ואת התסריטאית הקבועה שלה רייקו יושידה. ההפסד של Kyoto Animation הוא הרווח שלנו.

Blue Period

על מה זה: תלמיד התיכון המצטיין יאגוצ'י מרגיש ריקנות בחייו, אולם חייו משתנים כשהוא מגלה את עולם האמנות. לכן יאגוצ'י מחליט כי מעתה יקדיש את עיקר זמנו ומרצו לציור, בתקווה להתקבל אל אוניברסיטת טוקיו לאמנות (בית הספר לאמנות היוקרתי ביפן), אולם הידע שלו אפסי ואחוזי הקבלה נמוכים להחריד.

איך זה: חלפו שנים מאז ששודרה סדרת אנימה על טהרת הציור. אוי רגע סליחה, שכחתי את "Arte". התכוונתי שחלפו שנים מאז ששודרה סדרת אנימה טובה על טהרת הציור.

עיקר החן של "Blue Period" הוא הגיבור שלה, יאגוצ'י. לא כי הוא מיוחד אלא להפך: יאגוצ'י הוא לא כשרון מתפרץ בעולם הציור אלא הוא… בסדר כזה, ומבחינה עלילתית זה נהדר. הסדרה עוסקת בקשיים של אמנים צעירים, חלקם בתחילת דרכם וחלקם נושמים אמנות מאז שנגמלו ממוצץ, והיא עושה זאת באופן ריאליסטי עם דגש על התִסכולים, עקומות הלמידה והקנאה באחרים. הדמויות בסדרה מתנהגות כמו בני אדם רגילים, לא עניין של מה בכך כאשר מדובר באנימה. אין פה "טובים", "רעים" או הקצנה של סטראוטיפים. הדמויות לא מוכות גורל ולא תשמעו נאומים סוחפים. לחלק מהדמויות אולי שריטה קצת יותר גדולה מלאחרים, אבל גם במציאוּת זה ככה. כמו כן, ומבלי להיכנס לפרטים, זו סדרת האנימה הראשונה שראיתי שמטפלת בנושא של זהות מגדרית בצורה לא שטחית ועם כפפות משי.

בעוד סדרות אנימה אחרות שעוסקות בתחום נישתי מעירות את החשק לעסוק בו – יהי זה נגינה על פסנתר או הגשת תכנית רדיו, "Blue Period" אומרת חד וחלק שלצייר זה זין וצריך לירוק דם אם רוצים להצליח (וגם אם כן משיגים הצלחה, זה לא שאפשר ללכת איתה למכולת). לי אישית אין ידע קל שבקלים בציור (ועוד גדלתי בבית עם אימא ציירת, שתבינו את האבסורד), והנה בארבעת פרקיה הראשונים למדתי דרך הסדרה קומפוזיציות, הכרתי שילוב צבעים ואת ההיסטוריה מאחורי ציורים ידועים. נוסף על היותה מעניינת, "Blue Period" חינוכית להפליא.

ויש לכך סיבה. את המנגה עליה "Blue Period" מבוססת כתבה (ועדיין כותבת) בוגרת אוניברסיטת טוקיו לאמנות. קוראים לה טסובאסה יאמאגוצ'י (דומה באופן מחשיד לשם הגיבור שלה, יאגוצ'י), ולהופעות פומביות היא מגיעה במסיכה של צפרדע. אם זו לא סיבה לצפות ב-"Blue Period" אני לא יודע מה כן. אה, בעצם אני יודע מה כן: היא זמינה בנטפליקס ישראל (אמנם באיחור בן שבועיים מהשידור היפני, אבל זה עדיף מכלום).

Ranking of Kings
[Ousama Ranking]

על מה זה: לפני שנים רבות בממלכה רחוקה, חי נסיך יורש עצר ושמו בוֹג'י. הנסיך הצעיר חולם מדי יום להפוך למלך החזק בעולם, אולם ישנה בעיה: הנסיך המקסים נולד חירש, אילם והוא כלל לא מסוגל לאחוז בחרב. תושבי הממלכה מתלחששים מאחורי גבו של המסכן, ואפילו בארמון מעדיפים שאחיו יעלה על כס המלכות בבוא הימים. אולם יום אחד פוגש הנסיך את מי שיהפוך לחברו הראשון – קאגה. קאגה הוא צל. ליטרלי צל. והוא גם היחיד שמסוגל להבין את בוֹג'י שלנו.

איך זה: בוכה? אני לא בוכה. אתם בוכים.

אני מודה, סדרת האנימה הזו תפסה אותי בהפתעה. סדרות אחרות מהעונה, כמו "Blue Period" ו-"The Heike Story", ידעתי עוד לפני הפרק הראשון שאצפה בהן, כיוון שאני חלק מהקהילה ויודע על מה לשים עין. אולם אודות "Ranking of Kings" לא שמעתי עד לאחרונה, וגם כשקראתי במה מדובר נפנפתי אותה בהנחה שזו סדרת ילדים. הסיבה היחידה, היחידה (!) שהחלטתי לתת לה הזדמנות היא בגלל סטודיו Wit המפורסם ("Attack on Titan") שעומד מאחוריה, והעובדה שהיא משודרת ברצועת Noitamina היוקרתית.

וכעת, מי היה מאמין, זו אחת הסדרות האהובות עלי של השנה. כן, אני קובע זאת על סמך שני פרקים בלבד. אמנם הפרק הראשון חביב – אנחנו מכירים את בוֹג'י ומתוודעים לנסיבות חייו הטרגיות, אבל הפרק השני עוסק בעברו של קאגה הצל, ופה נמסתי; לא ציפיתי להזיל דמעה בגלל צל אבל הנה זה קרה. עולם האנימה לא מפסיק להפתיע.

"Ranking of Kings" זו אנימה שנראית כמו סדרת ילדים ומתנהגת כמו סדרת ילדים, אבל היא לחלוטין לא כזו. הסדרה לא חוששת להראות את הצד הגרוע ביותר של בני-האדם, ומנגד גם את הצד הטוב שלהם (ואם לא שלהם, אז של צל מדבר). אתם עשויים לבכות רגע אחד ולחייך שנייה אחריו. אמנם אני לא בטוח לאן הסיפור אמור ללכת מכאן, אבל אני צמא לגלות. בוֹג'י, אני איתך!

Mieruko-chan

על מה זה: מיקוֹ היא תלמידת תיכון רגילה. מיקוֹ מגלה יום אחד שהיא רואה רוחות ושדים בכל מקום. מיקוֹ מחליטה שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם הבעיה היא להתעלם. מיקוֹ מגלה שזה קשה.

איך זה: "מיארוקו-צ'אן" מזגזגת בהצלחה רבה בין ז'אנר הקומדיה והאימה. אמנם הקונספט מזכיר פרק של "גינטמה" אבל ממתי זה דבר רע? אם כי לא הייתי בטוח לאן הנחת היסוד המופרכת הזו יכולה עוד להתקדם, אבל מסתבר כי היתקלויות עם רוחות ושדים יוצרות סיטואציות רבות, מגוונות ומשעשעות. למעשה, הסדרה נעה על התפר שבין הרפתקאות אפיזודיות בהן מנסה מיקו להיחלץ ממצב בלתי אפשרי, לבין קו העלילה הראשי ובו מיקו חוקרת מה לכל השדים (חחחח) קורה לה. בינתיים זה נהדר.

החיסרון היחיד עליו אני יכול להצביע הוא סקס אפיל שלא היה בסדרת המנגה המקורית, אבל בפרק 3 ניכרת התמתנות בנושא, אז מי יודע, אולי זו הדרך הזולה של הסטודיו למשוך קהל. אני מקווה שזה לא יחזור על עצמו כי חבל, זו סדרה חמודה ולא צריך לזהם אותה. מה שכן, אני מקווה שנגלה מי היא אותה מיארוקו שבכותרת. לגיבורה מיקוֹ.

Platinum End

על מה זה: זרמו רגע, כי זה נשמע מטומטם (וזה באמת מטומטם). מיראי הוא נער יתום שגר עם הדודים המתעללים שלו. ערב אחד הוא מקבל מכתב מהוגוור… אה לא, הוא מחליט להתאבד. בדרכו המהירה אל מפגש עם האספלט, מצילה את מיראי מלאכית אשר מעניקה לו כנפיים וכוחות-על משלו. מיראי משתמש בכוחותיו החדשים כדי לעשות צדק עם הדודים הנוראיים, אולם מיד אחר-כך הוא מגלה כי (והנה החלק הבאמת-מטומטם) בעוד 999 ימים אלוהים פורש, ומיראי הוא אחד מ-13 המועמדים להחליף אותו. ואיך מחליטים מי יהיה הזוכה? באטל רויאל, כמובן.

איך זה: הסיבה היחידה בגינה טרחתי להרים את השטות הזו היא בגלל המנגה עליה מבוססת הסדרה, אותה יצרו טְסוּגוּמי אוֹהְבּה וטאקשי אוֹבּטה, הצמד שברא את "מחברת המוות" ואת "באקומן" המקסימה. כלומר, הם טובים במה שהם עושים, לא? ובכן, "Platinum End" מוכיחה שלא בהכרח. זו סדרה שהייתי מצפה מנער לכתוב בשלב האדג'י של חייו, ולא ברור איך טסוגומי ואובטה החליטו שבאטל רויאל עם מלאכים זה רעיון טוב, על אחת כמה וכמה כשזו לא הסדרה הראשונה עם הקונספט הזה. זוכרים את "מיראי ניקי"? סליחה, בעצם תשכחו את "מיראי ניקי". יש דברים שאסור להזכיר.

אז כן, הדבר היחיד שעומד לזכותה של "Platinum End" הוא שהיא לא כמו "מיראי ניקי". הידד? בכל אופן אתם מוזמנים לוותר.

Takt Op. Destiny

על מה זה: זרמו איתי כי גם זאת נשמעת מטומטמת (והיא אכן כזו): חייזרים פלשו לכדור הארץ וזרעו הרס וחורבן. כמו כן, מסתבר שהם ממש שונאים מוזיקה (כנראה שהם האזינו בטעות לאד שירן). התקווה היחידה של האנושות היא לוחמות שמייצגות נעימות קלאסיות ידועות, לוחמות שנשלטות על-ידי מלחינים עם כוחות-על (מה? לא אני כתבתי את הסיפור).

איך זה: בערך אחת לשנה מגיעה סדרה מהונדסת מכל החורים, כזו שמריחים עליה כי נכתבה על-ידי אלגוריתם. סדרות כאלה לא מבוססות על כלום, והן לרוב חלק מפרויקט מולטימדיה גדול יותר (במקרה הזה: משחק סמארטפון). סממן נוסף של סדרות כאלה הוא תקציב ענק שסדרות אנימה אחרות יכולות רק לחלום על שבריר ממנו. במקרה של "Takt Op. Destiny", התקציב הגדול שלה הביא את סטודיו Madhouse המיתולוגי ואת היורש שלו, סטודיו Mappa, לשתף ביניהם פעולה (ולא, זו לא הפעם הראשונה שזה קורה כפי שרבים חושבים. העונה השלישית של Hajime no Ippo עשתה את זה כבר ב-2013).

אבל כסף לא מפצה על היעדר נשמה, וזה בדיוק מה שחסר ל-"Takt Op. Destiny". ויזואלית, אל תטעו, היא נראית נהדר. באמת. זו סדרת האקשן המוצלחת של העונה, עם כמה מהקרבות הכי יפים שראיתי אי פעם. אין מחלוקת. אבל הסיפור גרוע לא משנה מאיזה כיוון מסתכלים עליו; ההומור לא עובד, הדינמיקה בין הדמויות מאולצת והפלאשבקים העצובים נכתבו על פי "המדריך למסחטת דמעות". נתתי הזדמנות נטולת כל ציניות, ומצאתי את עצמי אדיש. שום אנימציה מרהיבה לא תתקן את זה.

Sakugan

על מה זה: בעתיד הרחוק נדחקו בני האדם אל עולם תת-קרקעי סבוך ובו הם בנו מושבות ענק. במושבה אחת שכזו מתגוררת ילדה בת 9 עם אביה, יחדיו הם עובדים במחצבה מקומית. אך הילדה, ממֵמְפּו, חולמת לצאת ולחקור את המערות ואת העולם שמחוץ למושבה, היכן שנעלמה אמהּ לפני שנים – אולם אביה משום מה מתנגד. אולי כי רוב האנשים שיצאו למסע הזה לא שבו. לכן, כדי לוודא שהיא לא תעשה משהו מטומטם – הוא יוצא יחד איתה למסע.

איך זה: האמת, הפתעה נעימה. מדובר בסדרת אקשן-הרפתקאות קלילה שנראית נהדר, אך גולת הכותרת היא מערכת היחסים בין מממפו ואבא שלה שיוצאים בצוותא חדא להרפתקה אל עבר הלא-נודע, הכל כדי לאתר את אימא (רואה, אבא של מרקו? זו אחריות הורית). אם גם לכם יש דז'ה וו, אז כן. "Sakugan" לוקחת את הרעיון מאחורי "Made in Abyss" אבל מוציאה ממנו את הקטע הזה של ילדים שעוברים התעללות, ואני מחשיב את זה כבונוס. זו לא אנימה שאתם  מוכרחים לצפות בה אבל לא תצטערו אם תתחילו.

Lupin III: Part 6

על מה זה: אחרי עונה באיטליה ועונה בצרפת, הגנב המפורסם לופן השלישי מגיע אל בריטניה, ושם הוא פוגש יריב שקול: שרלוק הולמס! שרלוק פאקינג הולמס!

איך זה: אמנם הבטחתי לא לכתוב על סדרות המשך, אך היופי ב-"לופן" הוא שאפשר לקפוץ אליה מכל נקודה ועדיין להיות בעניינים. העונה החדשה מציבה את הגנב החכם בעולם נגד הבלש החכם בעולם, חלום רטוב של מעריצי לופן כבר שנים. למעשה, מעטים יודעים כי יש כאן סגירת מעגל; ארסן לופן המקורי ושרלוק הולמס הם יריבים ספרותיים למעלה מ-100 שנה. הולמס אף הופיע בספרים של לופן, אבל תחת השם "הרלוק שולמס" (כי ארתור קונאן דויל הוא לא אח).

לכן הייתה זו שאלה של זמן בטרם נחזה בשני המוחות הללו נאבקים גם בסדרת האנימה*, ובינתיים אני נהנה. במְקום לטוות סיפור בו לופן השלישי מכיר רק עכשיו את שרלוק הולמס, הסדרה בנתה תשתית לפיה השניים מכירים כבר שנים, ולמעשה הולמס נוטר טינה משום שלופן, כך הוא מאמין, רצח את ג'ון ווטסון (טאם טאם טאאאאם). כנראה שיש כאן אי-הבנה שתיחשף רק בהמשך העונה, אבל וואו. זו נקודת מוצא נהדרת. כמו כן, שרלוק מגדל את בתו של ווטסון, לילי, וכדי לספק עבורה חיים טובים הוא לוקח עבודות קצת פחות נוצצות כמו לתפוס בעלים שבגדו.

*גרסה אחרת של שרלוק בשם "שרלוק השלישי" הופיעה בפרק של הסדרה מ-1978, אבל בעונה החדשה הזכירו אותו ואמרו שהוא היה שרלטן.

נוסף על כך, הסדרה החדשה גייסה לשורותיה מספר כותבים בעלי פרופיל גבוה, כולל סופרי מד"ב ידועים ואת מאמורו אושי האחד והיחיד ("הרוח במעטפת") שצפוי לכתוב את פרק 4. אותם תסריטאים-אורחים יכתבו פרקים אפיזודיים (תחום ההתמחות של "לופן") והם לא יהיו קשורים למאבק בין לופן ושרלוק – וגם את הפרקים האלה אני כבר לא יכול לחכות ולראות. אחת מסדרות האנימה האהובות עלי בכל הזמנים שבה, ואני ממליץ גם לכם לקפוץ על הרכבת הזו.

זהו? זהו. מוזמנים כמובן להמליץ על סדרות אנימה שלא הרמתי או לספר מדוע טעיתי בכל מה שכתבתי – או לשלוח מתכון לעוגה; כבר 12 שנה אתם מדברים בתגובות רק על אנימה אנימה אנימה. לא נמאס?