Arte

אי שם בפירנצה של המאה ה-16, אָרְטֵה, נערה מבית אצולה בינוני כלשהו, איבדה זה עתה את אביה, מה שאומר כי ארטה כבר לא יכולה לצייר בשעות הפנאי שלה; כעת היא צריכה למצוא אדם להינשא אליו ולהציל את המשפחה מפשיטת רגל. אך שום מוסכמה חברתית לא תכתיב לארטה את גורלה. היא רוצה לצייר – ועל כן היא תצייר.

ארטה עוזבת את הווילה בה גרה כדי לחפש צייר שיהיה מוכן לקחת אותה כמתלמדת, בתקווה שכך תוכל להפוך לציירת ידועה בפני עצמה. אולם אנו במאה ה-16, תקופה בה הקונספט הזה שנשים יכלו להיות טובות באמנות הוא ביזארי ומפחיד. אחרי שנבעטה (לפעמים מילולית) על-ידי מספר אמנים מהסטודיו שלהם, מתקבלת ארטה להיות מתמחה של אמן מתבודד ונרגן, ליאו.

רק כדי להבהיר: ליאו הוא לא ליאונרדו דה וינצ’י (שכבר בר מינן בתקופה בה הסדרה מתרחשת), אז מדוע סתם לבלבל? ארטה לעומתו כן מבוססת על מישהי קיימת, ארטמיזיה ג’נטילסקי. כשאני אומר “מבוססת” אני מתכוון באופן מאוד  מאוד חופשי: אביה של ארטמיזיה, למשל, הוא אמן ידוע בפני עצמו שהיה עדיין חי בימי בגרותה, והוא עזר לה להשיג התמחות. אבל אף אחד לא רוצה לצפות בסדרת אנימה אודות מישהי שמשיגה מה שהיא רוצה בזכות קשרים.

בכל אופן, כפי שוודאי ניחשתם, Arte היא לא בדיוק סדרת פרימיום. ההפך מזה. אבל אל תשפטו אותי, אוקי? פעם ב- מותר גם לי לצפות בסדרת אנימה סוג ז’, וזה לא שהיא  כזו סוג ז’; בכל זאת היא עוסקת באמנות רנסאנס.

קיים משהו ב-Arte שהוא, איך לומר, מרגיע. זו סדרה עם קונספט פשוט על צעירה שרוצה להוכיח לכולם מה היא שווה, כשאותה צעירה כלל לא עוסקת במגדר; בניגוד לסדרות וסרטים על רקע דיכוי נשים, בהם גיבורה מתעלה על הדיכוי עם מסרים מעוררי השראה – לארטה עצמה לא ממש אכפת בתור מה היא נולדה. היא לא רואה עצמה בעמדת נחיתות, לא מתבכיינת על מר גורלה או, בהיפוך קיצוני, אוטמת את רגשותיה כדי לשרוד בעולם של גברים. ארטה רק רוצה לצייר, והיא מוכנה לעבוד קשה כדי להגשים את המטרה.

מי שכן מזכירים לה, פעם-אחר-פעם, את העובדה שיש לה אסטרוגן, אלה הסובבים אותה: אמנים מקומיים שקשה להם לבלוע את מסלול חייה. אולם לאנימה אותו שטיק קבוע בו דמות שוביניסטית מגלה כי ארטה היא למעשה  גם מוכשרת  וגם חרוצה, ועל כן אותה דמות משנה דעתה והופכת לנושאת דגל הפמיניזם – ואני יכול לספור בערך 5-6 פעמים בהם זה קרה לאורך האנימה (הדי קצרה, כן? 12 פרקים).

כל זה מקשה עלינו לראות את ארטה כדמות, ורוב הזמן היא מתָפקדת בתור סמל של התמדה ונחישות. למעשה רק פעם אחת במהלך העונה נתקפת ארטה בחרדה לגבי הרקע עמו נולדה, וזה קורה כשמישהו מצביע בפניה על כך שייתכן והעובדה כי נולדה בת – ועוד למשפחת אצולה – דווקא  מציב אותה באור הזרקורים ומושך אליה בעלי עניין, בעוד אלפי האמנים הזכרים הרגילים צריכים לעבוד קשה כדי לבדל עצמם בעולם האמנות התחרותי.

כאן Arte מעלה סוגיה מעניינת, כשהמסר הוא שלא הכל שחור-ולבן. עם זאת, ארטה הייתה צריכה לעבוד  פיזית יותר קשה כדי בכלל להשיג התמחות – וגם אחרי זה היו לה לילות לבנים. אור הזרקורים לו זוכה בהמשך לא מגיע אליה רק כי היא בת וממשפחת אצולה, אלא זו תוצאה של התמדה ושקידה בקנבס.

בסופו של יום  זה המסר האמיתי של האנימה הזו. Arte מתרחשת בפירנצה של המאה ה-16 אולם היא מאוד, איך לומר, יפנית באופיהּ. מוסר העבודה ביפן שונה מהמוסר המערבי, ולעתים צעירים שנכנסים לשוק העבודה בעודם חדורי מטרה – רק יורים לעצמם ברגל מתוך נחישות לרָצות את הממונים. ארטה לומדת זאת על בשרה כשהיא מקבלת הזדמנות להכין את הרקע עבור תמונת פורטרייט – ומבינה, רק אחרי הפעם המי-יודע-כמה בה ליאו דחה את הסקיצה שלה, כי אנשים שמזמינים פורטרייט מכספם רוצים כי  הם יהיו מושא התמונה ולא הרקע, ועל כן הרקע צריך להיות מינימלי (דמיינו את המונה ליזה ונסו להיזכר מה הרקע מאחוריה). סדרות אנימה רבות שעוסקות בעבודה מלמדות מסר דומה לפיו לכל מטלה יש מטרה, ו-Arte לא שונה מהן.

Arte היא אנימה פשוטה באופייה, צפויה ועם אנימציה בינונית – אך יש לה שיעורים לא רעים על החיים והסגנון שלה פשוט לעיכול וחביב. לוּ היא הייתה מתרחשת בטוקיו של ימינו, כנראה שלא הייתי מביט עליה פעמיים, אך עולם האמנות של פירנצה הוא מקום מרתק לבקר בו. שמח שצפיתי בה, ואני ממליץ עליה לכל מי שמחפש אנימה שהיא גילטי פלז’ר, מרגיעה ומחכימה.


הטוב: מעבירה שיעורים מעניינים על החיים ועל אמנות.
הרע: איכות הפקה בינונית; צפויה; דמויות שטחיות.
והמכוער: אני יודע לצייר מקל ועיגול ולקרוא לזה “בן אדם”.

ציון במדד OK – סביר

Arte | יפן, 2020 | 12 פרקים | סטודיו Seven Arcs | דרמה, רומנטיקה, צבי הנינג’ה | מיקאקוֹ קוֹמאטְסוּ [ג’ינג’ר מ-“Gangsta”], קאטסוֹיוּקי קוֹנישי [דרייפוס מ-“Seven Deadly Sins”] | במאי: טאקיוּמי האמאנה | יוצר מקורי: קיי אוהְקוּבּוֹ

arteאמנותאנימהביקורתמאנגהמנגהסדרהסיקורסקירהפירנצהרנסאנסרנסנס
Comments (2)
Add Comment
  • ארז

    אני פשוט נהניתי מכל דקה, פשוט סדרה נהדרת שעושה את העבודה בלי לעשות שרירים באנימציה או פאנסרביס דבילי ומיותר כמו הרבה מאוד סדרות שמשודרות בעידן הנוכחי. העובדה שארטה הייתה דמות אמיתית לא הייתה ידועה לי לפני הצפייה ובזכות ההצצה המוקדמת שלך בתחילת העונה שבה היא שודרה למדתי את זה וזה שידרג לי את הצפייה פלאים כי גם אם הביסוס הוא חופשי ולא ממש נאמן למציאות זה עדיין שונה לגמרי מלראות דמות שנוצרה מאפס. המוסיקה נהדרת בייחוד הפתיחה והסיום ואהבתי במיוחד את הדינמיקה בין ארטה לליאו ולמרות את השטיק הזה של genki girl מול איזה middle age רגזן וכעוס תמידית טחנו בעבר למוות ארטה עושה את זה בצורה מקסימה ונפלאה.
    לגבי כל העניין של ההתעסקות בפמיניזם, אני לא יודע מה איתך אבל אף פעם לא הרגשתי שזה מוגזם, מדובר במקום והתקופה בערך הכי שוביניסטים שיכולים להיות בהיסטוריה האנושית(אולי חוץ מעידן האבן) וזה לא מן הנמנע שזה יורגש בכל פינה החל מבעלי המלאכות ועד לזרים ברחוב, ארטה שוברת כל כך הרבה מוסכמות תקופתיות(אפילו קשירת השמלה שלה באיזור הרגליים כדי לתת לה יכולת לרוץ בלי ליפול כל שניה נראית כפרובקטיבית כאילו היא הרגע התפשטה באמצע הכיכר) בכל פעולה הכי קטנה שהיא עושה שהצופה מקבל הצצה נדירה לתוך חייה של אישה בתקופה שכל מטרת הקיום שלך היא להיות ערך גשמי עבור המשפחה שלך לכן זה לא הרגיש לי ש-it’s overstayed it’s welcome. הייתי מאוד רוצה עונה שניה אבל לא נראה לי שזה יקרה מאחר וההרגשה שלי היא שזו סדרה שמאוד עברה לאנשים מתחת לראדאר וחבל כי זו ממש סדרה נהדרת ואני ממליץ עליה בחום!

  • אני

    לא ראיתי את הסדרה כי מעולם לא עניינה אותי, למען האמת, אבל כשאני קורא את מה שאתה כותב זה מרגיש שיש המון בחירות מטומטמות ושגיאות היסטוריות בסדרה.
    ארטה האמיתית קודם כל בכלל מתקופת הבארוק, שהיא ההפך המוחלט מהרנסנס. אני לא יודע מה היחס בסדרה והאם באמת אומרים שם שזה רנסנס, אבל באמת בכל מקום שראיתי כותבים שהסדרה מתרחשת ברנסנס. אני לא ראיתי את הסדרה כדי להגיד האם האומנות תואמת את הבארוק ולכן תגידו לי אתם (מאפיינים של בארוק: המון הצללות, דרמה, לעתים עיוותי גוף ליצירת תנועות דרמטיות. מאפיינים של רנסנס: תיאור נכון של המציאות, איפוק, אידיאליזציה של גוף לכדי פרופורציות מחושבות ו’נכונות’).
    בכל מקרה, אם בסדרה עצמה ארטה לא עוברת אונס, זה מרגיש לי כאילו הסדרה באמת מנסה להתעלם מההיבט הפמיניסטי ולהתעלם מהמתח שקיים בין התקופה לארטה עצמה וההתנהגות שלה, גם אם כן יש היבטים שהופכים את ארטה למהפכנית נכון לתקופה ההיא שמוצגים בסדרה. האונס הוא אחד האירועים החשובים ביותר שארטה האמיתית עברה, ולהשמיט אותו נשמע כמו בחירה מאוד מוזרה וחשודה.
    בכל מקרה, מי שמעוניין באומנות, שיקרא Blue Period, מנגה סיינן על אומנות עכשווית וכמעט מדוייקת להפליא (או שיקרא עבודות מנגה כמו mutant hanako שנוצרה על ידי אומן חזותי).
    מי שמעוניין בסרט היסטורי שלוקח את הדגל הפמיניסטי איתו עד הסוף ולא מפחד לדבר על כלום – Kanashimi no Belladonna. עצוב שזה נשמע שסרט מ1973 נושא איתו את דגל הפמיניזם, וסדרה מ-2020 מנסה להסתייג ממנו ככל האפשר.