היה זה אחר-צהריים שגרתי (כמו כל אחר-צהריים. לא תשמעו מישהו אומר "היה זה אחר-צהריים מופרע לחלוטין" אלא אם אתה אל פאצ'ינו), ובדיוק סיימתי לצפות בפרקים הראשונים של הסדרות אותן תכננתי לבדוק מתוך עונת אפריל 2011. "איזו באסה…" אמרתי לעצמי, "…זו עונה נחמדה, אבל יותר מדי סדרות קונספט וקוריוזים". בדיוק אז התמקד מבטי בסדרה אחת אותה כמעט שכחתי. אולי כי ידעתי שהיא שייכת לרצועת Noitamina, שכן את הטוב שומרים לסוף, או כי שמה הארוך (קחו אוויר, עכשיו קחו עוד אוויר, ו…"Ano Hi Mita Hana no Namae o Bokutachi wa Mada Shiranai") הרתיע אותי. זה הזמן לציין כי דברים ארוכים מרתיעים אותי. אך יותר לא דחיתי את הצפייה והאגודל לחץ על כפתור Start בשלט. 20 דקות לאחר-מכן פלטתי אנחת רווחה – "עונת אפריל 2011 שודרגה פלאים".
הסיפור הזה הוא שקר. לא ניסיתי את הסדרה רק בסוף, ספק אם בכלל ידעתי שהיא חלק מ-Noitamina, ודווקא יש לי חיבה לדברים ארוכים (שקט!). אך רציתי לבטא בדרך-לא-דרך כיצד הסדרה המדוברת בולטת לחיוב בנוף הזה שנקרא '2011'. מוזר, כי אין ל-Ano Hana עלילה יוצאת דופן, לפחות לא בתחילתה; קבוצת חברים התפרקה שנים אחרי מותה של מייקו [אותה הם מכנים 'מֳנְמַה'] – אחת מבנות הקבוצה, ויש שיגידו הדמות הדומיננטית בה. גיבור הסדרה, ג'ינטאן – מנהיג הקבוצה בדימוס – חדל ללמוד, ומבלה את זמנו בפלייסטיישן וקריאה של סדרות מנגה. אם הוא לא היה יוצא מהחדר לפעמים כדי לאכול, אפשר היה לכנות אותו היקיקימורי. היחידה מהחבורה עמה הוא שומר על קשר היא נארוּקוֹ אנג'וֹ [המכונה 'אנארוּ'], המגיעה לבקר אותו רק כדי לשכנע את ג'ינטאן לשוב לספסל הלימודים.
השגרה נשברת כאשר בוקר אחד מופיעה מנמה בחדרו של ג'ינטאן, מבוגרת במספר שנים כאילו מעולם לא יצאה 'לשחות עם הדגים'. מכיוון שג'ינטאן הוא ספק-היקיקימורי, לא ברור האם האורחת הלא צפויה היא פרי דמיונו או רוח רפאים, אם כי נשלחים רמזים כבדים לכיוון האופציה המאוחרת יותר. אותה מנמה, או מה-שלא-תהיה, חזרה על-מנת שמשאלה בה חפצה (בטרם 'הריחה את הפרחים מלמטה') תוגשם, וכך תוכל לעלות לגן-עדן בלב שלם (אך לא פועם. הגזמתי?). ומה היא אותה משאלה? ובכן, גם מנמה לא זוכרת. אך שובה הפתאומי פותח פצעים ישנים, והחבורה הוותיקה מתאחדת.
"Ano Hi Mita Hana no Namae o Bokutachi wa Mada Shiranai" היא לא קוריוז – אין בה שום דבר שלא ראינו קודם. רוח רפאים החייבת להשלים משימה בעולם הגשמי כדי לעלות לגן-עדן זה לא קונספט חדשני במיוחד. אולם הסדרה אינה סדרת קונספט. נכון, יש בה ספק-רוח רפאים ספק-אשליה של ילדה מתה, אך היא רק החוט המקשר ולא עמוד התווך של האנימה. הסיפור נסוב סביב הקשר בין ששת החברים, קשר שמסתבך כאשר צפים סודות רומנטיים ומשולשי אהבה. האמת ש-'מסתבך' זה אנדרסטייטמנט: בתוך החבורה המלאה – המכילה חצי תריסר חברים – חמישה אוהבים מישהו אחד ו/או נאהבים בידי מישהו אחר. דווקא היחיד שאינו נלכד בסבך האהבה הוא השמן (סליחה, 'מלא') המכונה 'פּופּוֹ'. אותו פופו נוהג לטייל ברחבי העולם ולבצע עבודות מזדמנות כדי לממן זאת, וכאשר הוא לא בחו"ל – מתגורר פופו בבסיס הישן של החבורה.
שני החברים האחרונים שטרם הזכרתי הם יוקיאטסו וטסורוקו. שניהם לומדים יחדיו במוסד יוקרתי, מה שגורם ליוקיאטסו להאמין כי הוא יותר טוב מאחרים, וגורם לכל השאר להאמין שהוא קוץ ב…
הסדרה לא משתדלת לקחת עצמה ברצינות, ופרקים רבים מכילים אלמנטים קומיים. חלקם למשל קשורים בניסיונותיהם של החברים להגשים את המשאלה הלא-נודעת של מנמה – כמו בפרק בו ג'ינטאן, אנארו ופופו משחקים בגיימבוי על מנת להשיג פוקימון אגדי שמנמה תמיד חלמה להשיג (במבט לאחור, זו סיבה מטומטמת לא לעלות לגן-עדן). אך כמה הומור שלא יהיה בה, כמעט תמיד יש פיל בחדר, וכמעט תמיד הוא קשור במנמה ובהשלכות של חזרתה.
בתור סדרה בה אירועי העבר לוקחים בה חלק משמעותי, Ano Hana מושתתת על פלאשבקים רבים מהקיץ ההוא בו מנמה הפכה לבית תולעים (סליחה, מבטיח להפסיק). בניגוד לסדרות אחרות, הפלאשבקים בסדרה מגלים פרטים חדשים על מרקם היחסים בקבוצה וחושפים סודות המשנים את פני הדברים בהווה. אם אצפה בפרקים הראשונים מחדש, עם הדברים שאני יודע עכשיו, המעשים הביזאריים של חלק מהדמויות יראו הגיוניים יותר.
הרשו לי אבל להעכיר את האווירה, כי ישנם לסדרה חסרונות. העיקרי שבהם קשור בעיקר למלודרמה שחוזרת על עצמה. דמעות הגיבורים נשפכות כמו בקבוק קולה ומנטוס. הדבר עוד היה סביר בהתחלה, אך הולך ומחריף בפרקים המאוחרים. דווקא מי ששומרת על אופטימיות (כמעט) תמיד היא מנמה, שאולי התבגרה פיזית אך מנטאלית נשארה אותה ילדה חייכנית, שמחה וקופצנית. גם זה מעצבן מעט, אבל אחרי הנאום ה-20 על אהבה וטרגדיה, מנמה – להזכירכם, דמות מתה – היא זו שמחזירה את השפיות למסך.
זו אולי דרמה, אבל היא נראית טוב ממרבית הסדרות האחרות של העונה. A-1 Pictures לא חסכו בפרטים הקטנים ובנופים מרהיבים בעיירה הקטנה בה עלילת הסדרה מתרחשת, מקום שני רק ל-Hanasaku Iroha. הסדרה נוטה לחזור לאותן מקומות (הבסיס של החבורה, הגשר העירוני וסניף של מקדונלדס) וגם מרעננת כאשר מוצגים אזורים חדשים בעיירה. בזכות כך מתפתח מושג כיצד העיירה נראית, ולמען האמת לא הייתי מתנגד לבקר שם בעצמי. לצערי ישנו חוסר עקביות בעיצוב הדמויות, שלעיתים נראה סביר ולעיתים סביר פחות. מפריעה לי בעיקר הדרך בה מציירים את הפּיות של גיבורי הסדרה כאשר הם נצפים בפרופיל, מה שהזכיר לי מעט את סרטוני פּינאטס של צ'ארלי בראון. זה עוד לא הכל – לעיתים אחת הדמויות, ללא אזהרה, מתחילה לפזול! כיצד זה שאותם אנימטורים — היכולים לצייר גשר מורכב על כל הקונסטרוקציה שבו — אינם מסוגלים לגרום לאישונים להביט באותו כיוון?
מי שתוהה, אין כמעט פאנסרביס, לכן מי שנוהג לצפות בסדרות אנימה עם בקבוק ווזלין, כדאי שיתרחק. עם זאת … מי שיחפש… בגוגל… "בטעות"… יגלה דברים לא נאותים שהאינטרנט עשה עם אנג'וּ.
הסדרה ניחנה בפס-קול מוצלח, אולי מהמוצלחים ששמעתי. ההצלחה הזו הולכת יד ביד עם פשטות, מפני שאת הסדרה מלווה נעימת פסנתר נוגה, כיאה וכנאה לאנימת Slice-of-Life. בחלק מהפרקים (באתי לכתוב 'בפרקים שהסיום שלהם דרמתי', אך דומני כי אין פרק בסדרה שאינו כזה) משתמשים העורכים בטריק שאני אישית אוהב, בו שיר הסיום מתחיל להתנגן כאשר הסצנה האחרונה עודנה רצה. הדבר יוצר אפקט חזק לסיום עוצמתי שמכילים חלק מהפרקים, ומשאיר טעם לעוד. טריק שפחות אהבתי הוא שאת הקדימון לפרק הבא מציגים במספר שוטים במהלך שיר הסיום, מה שלא מאפשר לדלג עליו בקלות. אבל זו רק שריטה שלי.
מי שלא חובב דרמות כבדות ימצא ב-Ano Hana נקודת התחלה ידידותית במיוחד, שכן ההומור והחן בה לא יכולים שלא למצוא חן בעיני מישהו. היא אולי עוסקת בנושא מלנכולי, אך היא מלאה באופטימיות. מדובר בסיפור על התגברות, המשכיות ואהבה. נכון שפגמים בה לא חסרים, אך הפשטות שלה הופכת אותה ליצירה כנה ושלמה.
הטוב: דיאלוגים בטעם טוב; הקפדה בכל הקשור לפרטי הסביבה; פס-קול מוצלח.
הרע: נטייה למלודרמה; חוסר עקביות באיור הדמויות.
והמכוער: דווקא בשמן אף אחת לא מאוהבת?
ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס
Ano Hi Mita Hana no Namae o Bokutachi wa Mada Shiranai ("אנחנו עדיין לא זוכרים את שם הפרח אותו ראינו ביום ההוא") | יפן, 2011 | דרמה, Slice-of-Life, על-טבעי (?), שקרניות קטנות | סטודיו A-1 Pictures | רצועת Noitamina, Fuji TV | מִיוּ אירינוֹ (האקוּ מ-"המסע המופלא", סנה מ-"Eyeshield 21"), טאקאהירו סאקוראי (סוזאקו מ-"Code Geass", קוֹקוֹ מ-"Toriko"), הארוּקה טוֹמאטסוּ (הרבה דברים) | תסריט: מארי אוקאדה | במאי: טסוּיוּקי נאגאי (!Toradora)