[ביקורת אורח]
ביקורת זו נקייה מספויילרים (או לפחות מתיימרת להיות). התמונות נלקחו מחומר שיווקי.

בליל שישי קריר על קרוסלה גדולה בפארק שעשועים, באזור נטוש של העיר – גופת אישה בשנות השלושים לחייה התגלתה. הגופה קשורה לאחד מסוסי הקרוסלה ונראה כי עינה השמאלית נעקרה ומספר סוסים מהקרוסלה שופדו במוטות מתכת.

בגוף הקרוסלה התחבאה נערה שמחזיקה בכלי הרצח: דוקרן קרח מגואל בדם.

מחזה מחריד זה פותח את עלילת "AI". השחקן עוטה את דמותו של קאנאמה דאטה, שוטר במחלקה מיוחדת במשטרת טוקיו בשם ABIS (קיצור של "Advanced Brain Investigation Squad"). עינו השמאלית של דאטה נעקרה לפני כשש שנים ועמה הלכו גם זכרונותיו. מאז, בניסיון לשקם עצמו, עובד דאטה במשטרה כשלצדו בינה מלאכותית מתוחכמת בשם AI-Ball, או Aiba, היושבת במְקום עינו השמאלית ומסייעת לו בעבודתו.

מי עומד מאחורי הרצח המוזר והאם יהיה קורבן נוסף? וכיצד ניתן לעצור אותו? ובכלל, מה קרה לדאטה לפני שש שנים ומדוע הדברים צפים דווקא עכשיו? התשובות לכל השאלות האלו מצויות בעלילה המסועפת של "AI: The Somnium Files".

החיים עוברים כהרף עין

במשך רוב עלילת המשחק מסתובבים דאטה ואייבה ברחבי טוקיו, מדברים עם אנשים שונים ומחפשים אחר רמזים, במשחקיות point & click שקיימת בנובלות ויזואליות אחרות.

בחלק הזה של AI, ובכלל, הדגש הוא על פיתוח מערכת היחסים בין דאטה ואייבה (או יותר נכון, השחקן נכנס פנימה כשיש ביניהם מערכת יחסים מאוד קרובה ומבוססת). שניהם מחוברים אחד לשני בעצב מלאכותי וחולקים דיאלוג פנימי קרוב. הם מדברים על הכול, הכול, ללא פילטרים: אייבה רואה את כל מה שדאטה רואה (או עושה) דרך עינו השמאלית ולא מפחדת להביע ביקורת על מה שהוא עושה, אומר ומעלה בפניה (וזה כולל הרבה בדיחות סקסיסטיות. בחייאת, ידעתם למה אתם נכנסים. זה משחק של Uchikoshi, ברור שיהיה כזה הומור פה) ובהרבה מקרים  היא זו שמפנה אותו אל פתרון הפלונטר העלילתי הקרוב. אמנם השניים מקניטים זה את זו לעתים קרובות (אחרת איך נדע שהמצב מעניין?) אך יודעים לסמוך אחד על השנייה ולשתף פעולה בזמנים הקשים באמת.

כמו כן, בחלק זה של המשחק אנו פוגשים מגוון רב של דמויות שלכל אחת קשר לדאטה, בעבר או בהווה: "בוס", הבוסית של דאטה (דא), אישה סמכותית, חזקה, עצמאית וקצת משוגעת; פיוטר, גאון מחשבים ומי שהמציא את אייבה; מיזוקי, נערה בת 12, בתה של הנרצחת ו-"שותפתו לדירה" של דאטה (כן, קראתם נכון. פמיניסטי זה לא); איריס, נערת תיכון בת 18, איידול רשת עולה תחת הכינוי "A-set" וחברה טובה של מיזוקי; אוטה, אוטאקו רברבן ומובטל בן 24, חבר טוב של השתיים ובעל קראש על איריס; מאמא, מנהלת בר מקומי וסוחרת בידע בעולם התחתון – ועוד דמויות שלא אפרט עליהן כי ספוילרים.

הסיבה שבחרתי לפרט עליהן ככה (על אף שכל דמות כזו היא ממש עולם ומלואו, או לפחות מנסה להיות) היא כי הפוקוס של דאטה (וגם של השחקן) הוא פתרון התעלומה, ולכן פיתוח הדמויות נדחה עד לשלבים מאוחרים יותר של העלילה, אפילו כשמדובר בדמויות משמעותיות-יותר בחייו של דאטה, כמו מיזוקי, איריס, בוס ופיוטר. רק לקראת הסוף של כל ענף עלילתי מתחילים להבין את המוטיבים והרקע מאחורי כל דמות – ובכך לומדים להעריך אותן ואת מערכת היחסים ביניהן. אוטה, האוטאקו הבטלן והרברבן, נהיה (קצת) פחות מעצבן כשמבינים מה סיפור הרקע שלו.

זה שאנחנו בעולם החלומות לא אומר שמדובר באחיזת עיניים

מה שמייחד את "AI" ממשחקים אחרים הם קטעי הסומניום (Somnium), קטעים בהם השחקן מבקר בעולם החלומות והתת-מודע של הדמויות השונות במשחק ופזורים במקומות שונים בסיפור. קטעים, אגב, ש-Uchikochi עצמו לא ביים אלא עוזרו אקירה אוקאדה שעבד בעבר על הפאזלים ב-"Zero Time Dilemma".

ל-ABIS, היחידה בה דאטה ואייבה עובדים, יש מכונה שמאפשרת להם להיכנס לראשם של פושעים וחשודים בהליך שנקרא "Psyncing" ובכך לדְלות מהם מידע ורמזים שהם מסתירים, מכחישים או מדחיקים. לדאטה ואייבה יש בכל פעם שש דקות בלבד כדי לחלץ את המידע אחרת הם יִיאבדו בתוך הסומניום.

עולמות הסומניום במשחק רבים ומגוונים. לכל אחד הסגנון שלו, ההיגיון אחר ואמת שונה שעומדת מאחוריו. חלק מהם סוריאליסטיים, חלק מציגים זיכרונות כואבים וחלק נמצאים על קו התפר שבין המציאות לדמיון.

עולמות אלו לרוב מכילים מקומות מרכזיים בעולם המשחק, אם כי לעתים קיימת פרשנות מיוחדת של העולם בידי הצופה. בסומניום של אחת הדמויות הראשיות, למשל, השחקן מבקר בגרסת מיינקראפט ShovelForge של מקום מהמציאות, ובסומניום אחר חוזה השחקן באירוע טראומטי שקרה בעברו של מושא ה-Psyncing.

כיאה למשחק Uchikoshi, הסיפור מכיל עלילה מסועפת ומספר סופים שונים שנעולים במעין מנעולים עלילתיים, זאת כדי להניע את השחקן לחקור את כל קווי הזמן ולדלות מהם רמזים להמשך.

על מנת להקל על השחקן, בתפריט הראשי של המשחק קיים תרשים זרימה (Flowchart) של העלילה הזמין בכל עת ומאפשר לו לעבור בין הענפים השונים או להבין על איזה ענף הוא נמצא.

ב-"AI", פתיחה ומעבר בין קווי העלילה השונים מתקיים למעשה בתוך מקטעי הסומניום. זהו מנגנון נפוץ בנובלות ויזואליות, אך הדרך בה הוא משולב במשחק והשפעתו על מקטעי הסומניום מעניקים לבחירות טון אחר, ולעתים משנות את חווית הסומניום כולה.

ראייה לרחוק

בניגוד למשחקי "Zero Escape", בהם חדרי הבריחה מבוססי היגיון וניתן להסיק בהם את הפתרון של כל חדר בלוגיקה טהורה, לכל סומניום, בהיותו עולם חלומות והתגלמות של התת-מודע והקצנה של המציאות – יש היגיון משלו. על השחקן להבין את ההיגיון (או חוסר ההיגיון) ולמצוא את דרכו החוצה במסגרת מגבלת הזמן הזו.

המשחק מציג את ה-Objectives של כל סומניום בצורה של "Mental Locks", סדרת מכשולים שצריך לפתור כדי להתקדם בסומניום ולהגיע אל האמת. השחקן מורה לאייבה לגשת לפריטים או אנשים שונים בסצנה ולבצע איתם סדרת אינטראקציות, ולכל אחת מהן יש מחיר של זמן שיורד מהספירה הכוללת. קיים מנגנון modifiers (הנקראים timies) שמשנה את כמות הזמן שהשחקן "יבזבז" על כל פעולה, בין אם באופן יחסי (זמן הביצוע ירד פי X) או באופן מוחלט (זמן ביצוע הפעולה יהיה X שניות).

כל אלו הופכים את הסומניום למשחק אסטרטגי שדורש מהשחקן לחשוב על מה הוא מבזבז את תקציב הזמן שלו, ואם הצלחתם לעמוד בזמנים – "AI" מתגמלת פתרון של הסומניום בחשיפה של תמונות של אייבה מעולמות הסומניום ו-concept art של המשחק בגלריה שזמינה מהתפריט הראשי (וב-Achievement בפלטפורמות השונות שתומכות בכך).

אף על פי כן, לרוב מצאתי את עצמי מנסה קומבינציות של פעולות בניסוי וטעייה עד שהגעתי לכדי הבנה מסוימת של ההיגיון, אם בכלל. יש סומניום שרציתי לחקור עוד אך לא יכולתי עקב מגבלת הזמן, ולעומתם יש אזורים שמגבלת הזמן בהם תפורה למידותיהם, הן מבחינת העלילה והן מבחינת הרצון שלי להיות שם.

אל תאמינו לכל מה שאתם רואים

ועכשיו לג'יבריש טכני שאני צריך לכסות. "AI" כולה מתנהלת בעולם תלת-ממדי. עיצוב הדמויות, המקומות והאסתטיקה הכללית של המשחקים שומרים על אחידות סגנונית וייחודיות מסוימת, כמעין אבולוציה של היסודות שנבנו ב-"Zero Time Dilemma".

כיאה למשחקי Spike Chunsoft, הסאונדטראק לא מאכזב ומתאים לאווירה ש-"AI" מנסה להעביר. השימוש בנעימות השונות מתאים לסיטואציות ולא נתקלתי במקרה בו נעימה כזו או אחרת מרגישה לא במקום. להפך, הנעימות החרוטות בזיכרוני הן אלו שנותנות טון ונופך משמעותי לסצנה בה מתנגנות.

כך למשל, הנעימה הראשונה בה נתקלתי במשחק, על רקע הסצנה המחרידה שתיארתי בפסקת הפתיחה, החזירה אותי בזמן לתחושה שהייתה לי בעת ששיחקתי ב-"Virtue’s Last Reward" המצוין וקבעה את הטון להמשך המשחק.

לעומת זאת, אני לא יכול שלא להתעלם מהבעיות הטכניות שפקדו את "AI", לפחות על קונסולת הסוויץ' עליה שיחקתי. כך למשל, בקטעי פלאשבקים, המשחק התמהמה למשך עשרות שניות כשנטענו קטעי פלאשבקים שמופיעים לשורה אחת או שתיים של דיאלוג, וה-FPS (קצב פריימים לשנייה) ספג פגיעה משמעותית.

אציין לטובה את האופטימיזציה שקטעי הסומניום השונים עברו. לא הבחנתי בבעיות טכניות כלשהן והכל רץ בצורה חלקה. אני מניח שהבעיות האלו לא קיימות בפלטפורמות אחרות, אבל אני לא יכול שלא להרגיש שניתן היה להשקיע עוד מאמץ באופטימיזציה לפלטפורמה כמו הסוויץ'. לא נותר לי אלא רק לקוות שהצוות ישחרר Patch שיתקן את הבעיות הנ"ל (כי ה-day one patch לא פתר אותן).

(ושאני לא אתחיל לדבר על קטעי ה-QTE הנוראיים)

סיכום

מהיכרות עם משחקים קודמים של Uchikoshi כגון סדרות "Zero Escape", אפשר לבנות מעין רשימת ציפיות: מותחן מד"ב מרתק שלא מאפשר לכם להרפות ממנו, תפניות בעלילה על ימין ועל שמאל ודמויות עגולות שיערערו לכם את מנעד הרגשות. ללא ספק, "AI" ממלא כל חלק ברשימה זו ועושה זאת בצורה נפלאה ואף מספק סוף סגור שחותם את מרבית הקצוות.

"AI" מרגיש כמו אבולוציה של כל מה ש-Uchikochi עשה בסדרת "Zero Escape": החל מסיפור רווי במדע בדיוני ותיאוריות קשר שמתפצל לכמה וכמה סופים, הקשר ביניהם, וכלה בעיצוב הדמויות, האנימציה, בימוי הסצנות והאסתטיקה הכוללת — אך נופל מהם באספקטים מסוימים, כגון פיתוח דמויות המִשנה לאורך הסיפור, מורכבוּת הסיפור הכוללת ובעיות מסוימות במשחקיות. בפני עצמו, AI משחק מעולה.

משחקים רבים וטובים יצאו במשך השנה ויצאו בהמשך, ו-AI בין המשחקים הבולטים ביניהם. אם אהבתם את משחקי "Zero Escape" בפרט או מותחני מדע בדיוני בכלל – אני ממליץ בחום לנסות אותו.

לסיום, בהשראת ביקורות עבר בבלוג, עצה אחרונה לי אליכם: אל תחפשו כלום על "AI" בגוגל עד שתסיימו אותו. האינטרנט אכזר, לא הוגן ומלא בספוילרים, במיוחד בשבועות הראשונים לצאת המשחק. תיזהרו שלא יכנס לכם שום דבר לעין.

אה, ויש ערוץ YouTube של איריס (A-set) שכדאי לכם לבדוק אם יש לכם זמן לכך.

הטוב: עלילת Uchikochi קלאסית שתשאיר אתכם מרותקת לכיסא; קאסט עשיר ומגוון; משחקיות ייחודיות בקטעי ה-Somnium; יכולות הריקוד של איריס; משחקי מילים על עיניים.

הרע: פוקוס בחקירה על חשבון פיתוח הדמויות; באגים וחוסר אופטימיזציה לפלטפורמות מסוימות גורעות מהחוויה; השירה הצורמת של איריס; משחקי מילים על עיניים.

המכוער: הפרצוף של דאטה אחרי שהוא מגלה שמגזין הפורנו (エロ本) שלו הוא בעצם מגזין בישול; יכולות השירה של הקאסט; משחקי מילים על עיניים.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

יפן, 2019 | Spike Chunsoft | מותחן בלשי, מדע בדיוני, מיינדפאק, Uchikoshi | ווינדוס, פלייסטיישן 4, נינטנדו סוויץ' | טארוסוקה שיניגאמי [מיריאו מ-"Boku no Hero Academia"] | אקארי קיטו [נזוּקוּ מ-"Kimestu no Yaiba"] | נאו שיראקי [שאנה מ-"Fire Emblem Heroes"] | נאטסומי פוג'יווארה [גוֹרוֹ מ-"Darling in the FranXX"] | טומויו קורוסאווה [קוּמיקוֹ מ-"Hibike! Euphonium"] | מאְדה מאטסו [יוּקוֹ קאיידה מ-"Sengoku Basara"] | הירוקי גאטו [פוּטוֹשי מ-"Darling in the FranXX"] | קנג'י האמאדה [טפּיי מ-"Kuroko no Basket"] | יוּ קובייאשה [סשה מ-"Shingeki no Kyojin"] | אוהארה סאייקה [איריסביל מ-"Fate/Zero"] | טושיקו סוואדה [מליפיסנט (היפנית) מ-"Kingdom Hearts"] | נאומי קוּסוּמי [וולהארט מ-"Fire Emblem Awakening"] | קנטה מייקה [All-might מ-"Boku no Hero Academia"] | וואטארו טאגאקי [אובּיטוֹ מ-"Naruto"] | תסריט ובימוי: קוטארוֹ אוצ'יקושי ["Zero Escape"]