All You Need Is Kill


בימים אלה תוכלו לתפוס בקולנוע את הסרט “קצה המחר” בכיכובם של טום קרוז ואמילי בלאנט. הביקורות משבחות: מסתמן כי מדובר באחד מסרטי האקשן האיכותיים שיצאו תחת ידיה של הוליווד.

ואת ההצלחה הזו הם חייבים ליפנים. 

“קצה המחר” מבוסס על ספר הלייט נובל “All You Need Is Kill” (בינינו, השם המערבי יפה יותר) פרי עטו של הירושי סאקוּראזקה. את הלייט נובל לא קראתי, אבל כן קראתי את גרסת המנגה שפורסמה השנה, והיא ככל הנראה הגרסה המועדפת של הסיפור: אותה עלילה (וכנראה דיאלוגים) כמו בלייט נובל, רק עם האיורים של טאקשי אובּטה (“Death Note”, Bakuman”, “Hikaru no Go”) – מאומני המנגה המובילים במערכת השמש.

עלילת All You Need Is Kill מתארת יומָיים בחייו של קייג’י קירייה, טירון בצבא ההגנה המאוחד, צבא שהוקם כדי לתת פייט לפלישת חוצנים בשם “מימיקים”. המימיקים עושים מבני-האדם נקניקיות, ואילו בני-האדם נשלחים לשדה הקרב כצאן לטבח. קירייה עצמו הוא לא מכונת מלחמה משומנת, נהפוך הוא: בזמנים של שלום, הוא היה הטיפוס שכנראה תקוע מול הפלייסטיישן בערבי שישי (ואין עם זה שום דבר רע, עזבו אותי בשקט!). רצה הגורל ואוטוטו מוכרח קירייה להישלח לשדה הקרב. האם הוא ימות? האם ישרוד? האם יפצע אנושות? לא, הוא ימות.

זה לא ספוילר, זה קורה בעמוד השני של המנגה. אלא שלאחר שהוא מת, מתעורר קירייה בבסיס צבאי. אם אתם חושבים לעצמכם ש-“וואי, גן-עדן זה מקום מבאס”, אז לא, הוא לא בגן-עדן. גם לא גיהינום, אלא יותר גרוע: לולאת זמן. קירייה מתעורר במיטה שלו בבסיס יומיים קודם לכן. הספקות שלו בנוגע ל-חלום-לא-חלום-לא-סתם-זה-בטוח-חלום מתנפצים כאשר יומיים אחר-כך הוא שוב מת ושוב מתעורר יומיים קודם לכן.

לולאת זמן היא סיוט בפני עצמו (ואם אתם חושבים שזה כיף, צפו בסרט הקצר הזה ונראה אתכם חושבים את אותו הדבר). אצל קירייה, בנוסף לסבל הנפשי, מדובר גם בסבל פיזי: בכל פעם מחדש הוא מת… בייסורים… אחושרמוטה ייסורים.


הדרך היחידה לצאת מהלופ היא לשרוד את הקרב, ועבוּר כך עליו להפוך למכונת המלחמה שהוא לא. זה אומר להתאמן, לזכור את שדה הקרב, לבצע ניסוי וטעייה ולהרוג כמו שיותר מימיקים (לא יכלו למצוא להם כינוי קצת יותר מאיים?).


אני אוהב את המנגות שלי קצרות ובלי מלח. את שני הווליומים סיימתי בתוך כשעה וחצי – שזה פחות מהזמן של הסרט. הסיפור לא נמרח, אך בכל זאת הוא מכיל התפתחויות רבות בעלילה ואפילו סגת פלשבקים. כל הדמויות ב-All You Need Is Kill עגולות ומפותחות, וביניהן רייצ’ל קיסראגי; בשלנית המחלקה, ג’ין; שותפו לחדר, וברטולום פרל; סמל המחלקה שמאמן את קירייה יום אחר יום אחר אותו יום אחר אותו יום שוב. מלבדם, יש גם את ריטה ורטאסקי, הדמות הראשית האחרת של All You Need Is Kill. מדוּבָּר בלוחמת מצטיינת המפורסמת בצבאות העולם בזכות כישורי הקרב שלה. כל מילה נוספת עליה ומשטרת הספוילרים תעצור אותי, אבל רק אוסיף כי מבחינתי ריטה היא המנוע של הסיפור. קירייה הוא רק הוישרים.

כדאי לציין שהמנגה גרפית ואלימה. לא בכל פרק ולא בכל קרב, אך כאשר אובטה רוצה להראות דם – הוא מראה הרבה יותר מדם. רחמים אין אצלו, כיאה לאָמָּן של Death Note. ובכל זאת, שווה לקרוא את המנגה ולוּ בשביל הכישרון הגרפי של אובטה.


המנגה קצרה, אין סיבה שהביקורת לא תהיה כזו: אם אתם מחפשים מנגה שתשאיר בכם חותם ליותר מיממה, תגרום לכם לחשוב ועל-הדרך תיהנו ממנות גדושות של אקשן ודם – לכו לקרוא את Death Note. גם Fullmetal Alchemist סבבה. אה, קראתם את שתיהן? אז נסו את All You Need Is Kill. הרי כבר שילמתם כסף וראיתם את הגרסה ההוליוודית. עדיף אם תקראו גם את המנגה ותגלו איך עושים את זה יותר טוב.


הטוב: איור מפורט וגרפי; סיפור מהודק; עלילה חכמה; דמויות מרתקות; זבנג וגמרנו.
הרע: כל-כך בא לי משחק וידאו המבוסס על המנגה שזה כואב.
והמכוער: אם הייתי נתקע בלולאת זמן, הייתי משתגע רק בגלל שלא הייתי יודע איך תיגמר “משחקי הכס”.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

All You Need Is Kill | יפן, 2014 | 2 ווליומים (17 פרקים) | הפצה ביפן: (Shueisha (Weekly Young Jump | הפצה בארה”ב: (Viz Media (Weekly Shonen Jump | מד”ב, אקשן, דרמה, רומנטיקה, חייזרים מצחיקים | טאקשי אובטה (איור) [“Death Note”, “Bakuman”, “Hikaru no Go”], ריוֹסוּקה טאקגוּצ’י (כתיבה) | יוצר מקורי: הירושי סאקוּראזקה

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם