!Akame ga Kill

אתם יודעים, הייתי מצפה שסדרה הנקראת “Akame ga Kill” תעסוק במישהי בשם אקאמה. על אף שיש בסדרה דמות – קבועה – שאכן קרויה ככה, יש לפחות שש דמויות שיכלו לשאת את שם הסדרה וזה היה יוצר הגיון רב יותר (Tatsumi ga Kill ?Mine ga Kill? דווקא הייתי הולך על Esdeath ga Kill). ומה לגבי האנימציה? לא שהיא רעה, אבל בהחלט יכלו ללטש אותה מעט יותר. אם כי האנימציה במהלך הקרבות מגניבה ביותר, זו בהחלט סדרת שונן עם קרבות משובחים. רק חבל שיש אצ’י, בשביל מה נחוץ כל הפנסרביס הזה? אבל אשקר אם אגיד שלא נהניתי ממנו. במיוחד כש…

*דבר על העלילה* 

לא רוצה.

*אתה חייב*

אמר מי?

*לא תוכל לברוח מהנושא לנצח*

אבל… אבל… 

*DO IT*

טוב! בסדר! מה אתה רוצה שאגיד? ש-Akame ga Kill היא פוטנציאל מבוזבז? שכול מה שנעשה לה הוא עוול אחד גדול? להעמיד פנים שהאנימה לא קרתה מעולם? כי אני לא מסוגל. אני לא חי בהכחשה, אבל יש לסדרה נקודות זכות. לא יכול להגיד שזו סדרה רעה, כי לדעתי היא לא. אי אפשר להתעלם מכך שהעסק התחיל דווקא סבבה; סדרה על Night Raid, קבוצה של מתנקשים בשירות המחתרת שיוצאים נגד שלטון אימפריאליסטי אכזר, זאת מנקודת המבט של החבר החדש – טטסומי – שמגיע לבירה ומגלה ששחיתות ופשע רובצים בכל פינה. יש בה את כל מה שמחפשים מסדרה שלא דורשת חשיבה רבה: דמויות צבעוניות, עלילה עם מטרה והרבה מכשולים בדרך אליה. הרעיון שהיא מביאה עמו, ‘אף אחד לא מוּגן’, מוסיף ל-Akame ga Kill את הפלפל החריף שמבדיל את הטעם שלה מסדרות שונן אחרות.

עצה שלי: פיתוח חיבה לדמות כלשהי הוא BIG NO NO.

עם התקדמות העלילה, קשה לא להבחין בדפוס שחוזר על עצמו: פסיכופתים בשירות השלטון נשלחים להילחם מול חברי Night Raid, הרעים מובסים ו-Night Raid לרוב מאבדים חבר צוות, לא לפני שהוא מבצע מעשה הירואי אחרון. כל קבוצה חדשה שנשלחת מול Night Raid היא לא יותר מהשתהות, כיוון שאנחנו יודעים מי הרעים האמתיים: The Jaegers, כוח משטרה מיוחד שהוקם כדי לעצור את הגיבורים. כמעט כל אחד מחברי הכוח הוא פסיכי עם תעודות, אולם בכל הקשור להעצמת רגשות, The Jaegers יספקו את מיטב מפכי הנפש שיש לסדרה להציע: אחת מחברות הקבוצה למשל, סריוּ, היא טיפוס עם חוש צדק מעוות. מאוד מעוות. שנה מהיום, כשאשכח פחות או יותר כל מה שקרה בסדרה, סריוּ תיחקק בלבי כדמות השנואה ביותר ב-2014. והעצוב הוא? לא כל חברי הכוח הם רעים, לכן זה צוֹרם לראות אותם עובדים בשביל הבריון של בית הספר, בידיעה ברורה שהוא הבריון, ובידיעה ברורה שבעזרת עבודת צוות הם יוכלו להפיל את הבריון. אגב, הבריון זו הממשלה המושחתת. 

בואו נדבר על אסדת’.
אסדת’ היא הלוחמת המוכשרת בממלכה, זו שמחזיקה את ה-Imperial Relic החזק ביותר (אלה נשקים מיוחדים ש… עזבו, לא כזה מעניין). אסדת’ היא המפקדת של ה-Jaegers ותפקידה להביא לקצם של ה-Night Raid. יש רק בעיה אחת קטנה עם אסדת’: זו הדמות הטובה ביותר בסדרה. אסדת’ היא לא רעה במלוא מובן המילה. היא גנרלית עם חוש אסטרטגי, עובדת בשביל אלה עם היתרון הפוליטי ורודפת אחר סדר אזרחי. בניגוד לרעים האחרים בסדרה, אסדת’ לא שולפת לשון ומריירת כמו רוטוויילר שמצא את הטרף הבא שלו (ברצינות. מדוע חייבים לאפיין ככה רעים?). היא אולי קרה ומחושבת, אך יש בתוכה לב חם שמחפש אהבה. ו… כמו שאמרתי… היא הלוחמת החזקה בממלכה. בלתי אפשרי לא לאהוב אותה. איך בדיוק ניתן להריע ל-Night Raid כשאסדת’ בסביבה?

זה לא קורע לב כמו שזה נשמע. לא דיברתי הרבה על Night Raid ולכן הם נשמעים בנליים, אך האמת רחוקה מכך: עד סוף הסדרה, גם הדמות המשעממת והחלשה ביותר של ה-Night Raid (אני מסתכל עליך, לוּבּוֹק) תתגלה כ-‘תחת רע’ [Bad ass] רציני. הקליברים הגדולים יותר בקבוצה הם דמויות מהסוג שנשאתי תפילה חרישית לפני כל פרק בשביל שלא ימותו. מיותר לציין שזה לא עזר. ובכל זאת, גם כשדמות הולכת ‘לישון עם הדגים’, רוחה נשארת לאורך הפרקים הבאים דרך עיני הגיבורים שעדיין חיים. בנקודה הזו אני חייב להדגיש זאת שוב: אל. תפתחו. חיבה. לאף. דמות. ברצינות, כולם פגיעים למוות. בשלב מסוים, כל הקטע של ‘תראו-איזה-מגניבים-אנחנו-כי-הרגנו-דמות-חשובה’ נהיה גימיק, אבל גימיק או לא – את החץ שחודר לך דרך הלב אי אפשר לא להרגיש. Akame ga Kill עושה עבודה טובה בשבירת נפשות. 

*דבר כבר על הבעיה הגדולה של הסדרה*

איזו בעיה?

*אתה רוצה מכות?*

סליחה. אתה צודק לחלוטין קול דמיוני שיש לי בראש. ל-Akame ga Kill בעיה אחת בולטת: סטייה מהמנגה. אציין שלא קראתי את המנגה, אך גם בלי היכרות עם המקור קשה לא להבחין בפרקים שטסים, כאילו הסדרה ממהרת להגיע לאיזה מקום. המעריצים האדוקים חשבו תחילה שהמקום הזה הוא פרק במנגה שעשוי להיות נקודת סיום טובה לעונה הראשונה. אוּלם ברגע שהאנימה הגיעה לאותה נקודה – מוקדם מהצפוי – התברר כי לסטודיו לא הייתה כוונה להשאיר פתח לעונה שניה: הפרקים האחרונים מובילים את Akame ga Kill לקראת סוף מקורי משלה. וזה ניכר: הפעולות של חלק מהגיבורים סוטרות את ההיגיון הפנימי של הסדרה. בסופו של דבר, מה שקיבלנו זו סדרה בהילוך מהיר עם סוף שיורק על המקור. אשקר אם אגיד שלא נהניתי מהכיוון החדש אליו האנימה בחרה ללכת: הקרבות נהיים גרנדיוזיים יותר ונראה כי רוב הקצוות העלילתיים נסגרים. ופה יש דילמה: האם עדיף היה לעבד את המנגה באופן נאמן ולקבל סוף לא סגור, או לתת לצופים מנה של סיום, גם אם הוא לא כזה מוצלח? חבל שאין אופציה שלישית: לסטות מהמקור כבר בהתחלה, ליצור סדרה שלא ממהרת, ולכתוב סיום טוב שמתיישב עם הנרטיב.

אם בפעם הבאה אראה סדרה שעושה מה ש-Akame ga Kill עשתה לנו, אפסיק מיד את תמיכתי הפירטית בה. בינתיים בואו נסיים בנקודה חיובית; הזיכרונות היפים והסנטימנטליים שיש לי מהאנימה מתעלים על הזיכרונות בהם היא הייתה רעה כלפי והתעללה בנפשי הרכה. או שפיתחתי את תסמונת האישה המוכה, או שמלכתחילה לא לקחתי ברצינות סדרה שהרעיון מאחוריה הוא קרבות אלימים. ופנסרביס. אפשר להתעצבן במשך 8 שעות, או לתת לה להשתולל ולזרום איתה.


הטוב: קרבות חוצי גבולות; פ-פנ-פנסרביס; דמויות שיותירו בכם חותם… או צלקת.
הרע: איכות הפקה בינונית; סטייה מהמקור והתנגשות בקיר; הרבה רעים בנליים.
והספירה לאחור: Akame ga Kill: Brotherhood.

ציון במדד OK – סביר
ציון במדד OK אם נתרכז ברגעים כמו בתמונה פה למטה – סביר פלוס פלוס פלוס

(!Akame ga Kill! (Akame Slashers | יפן, 2014 | 24 פרקים | אקשן, פנטזיה אפלה, משחקי הכס | סטודיו White Fox | סוֹמה סאיטוֹ [טאדאשי מ-“!Haikyuu”], סוֹרה אמאיימה [קאורי מ-“One Week Friends”], יוּקארי טאמוּרָה [קוטורי ‘הימה הימה’ הימנוֹ מ-“Yowamushi Pedal”], יוּ אסאקאווה [ריידר מ-“Fate/stay night”], מאמיקוֹ נוֹטוׁ [קוֹטוֹמי מ-“Clannad”], יושיטסוּגוּ מאטסוּאוֹקָה [קיריטו מ-“Sword Art Online”], קאטְסוּיוּקי קוֹֹנישי [אוֹגה טטסומי מ-“Beelzebub”], ריסה מיזוּנוֹ [קלאס מ-“Gunslinger Girls”], שינטארוֹ אסאנוּמה [דניס מ-“Kenzen Robo Daimidaler”], קאוֹרי נאקוּזָה [קיוֹקוֹ מ-“!Haikyuu”], סאטוֹמי אקְסאקָה [ארסנה מ-“Tantei Opera Milky Holmes”] | במאי: טוֹמוֹקי קוֹבּאיָאשי | יוצרים מקוריים: טטסויה טאשירוֹ, טאקהירוֹ

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם