Ajin

קיי נאגאיי הוא אדם חצוף. תלמיד התיכון הזה גילה שהוא בן-אלמוות – ובמקום לשמוח על כך שהוא יזכה לראות (מהשורה הראשונה) את כדור-הארץ נבלע על-ידי השמש בעוד כ-5 מיליארד שנה, הוא מתבכיין על מר גורלו. אז מה אם הוא נרדף על-ידי כוחות-הביטחון? הם לא יהיו פה עוד כמה עשרות שנים. הוא כן.

Ajin, כפי שהבנתם, יוצאת מנקודת הנחה מעניינת: מה יקרה אם יתְגלו אנשים אלמותיים? כאלה שאפילו פצצת אטום או געפילטע פיש לא יהרגו אותם. יותר מזה… אותם ממזרים בני-מזל, “אג’ין” קוראים להם, ניחנו בכוח-על. לא כוח-על מהסוג שילדים קטנים חולמים שיהיה להם, אלא מהסוג ממנו קורצו הסיוטים שלהם.

קומץ של אנשים ממדינות שונות התגלו בתור אג’ין. קיימים המוני בני-אדם שלא מודעים לכך שהם אג’ין, אבל, אתם יודעים, יש להם רק דרך אחת לגלות זאת. קיי הוא אחד כזה שלא ידע את עובדת היותו אג’ין, עד שדרסה אותו משאית (והמשאית היא היחידה שניזוקה). מיד לאחר מכן נהפך קיי לאדם המבוקש במדינה: המשטרה וכוחות-הביטחון דולקים בעקבותיו, אזרחים רודפים אותו בתמורה לפרס כספי, ויש אג’ין מרושע שיש לו תכניות משלו עבור הנער.

מדוע בעצם כתבתי “מרושע”? בסדרה בה כל אחד הוא בעל אינטרס זדוני, אין דיכוטומיה של טוב ורע: כולם רעים. המצב המדכא הזה לא נראה כך בתחילת המרדף: קיי מצטייר כקורבן מסכן שרוצה שיניחו לו לנפשו, אג’נדה לה הוא נאמן לכל אורך הסדרה – אך הוא לא בוחל באמצעים מפוקפקים להשיג את מטרתו. מהצד השני של החוק נמצא יוּ טוֹסָאקי, סוכן מטעם משרד הבריאות, משרד עם אותם התשתיות, משום מה, של צבא ארה”ב. יוּ הוא טיפוס רגוע כלפי חוץ, וכלפי חוץ בלבד. אך למרות שהוא מקבל משכורת כדי למצוא את קיי, אופן התנהלותו של יוּ והעובדה שהוא שומר סודות מהמשטרה גרמו לי להאמין שהוא אדם טוב עם דרך גרועה להראות זאת.

Nope, הוא פסיכופת.
הפסקתי להאמין ל-‘עבר טרגי’ ו-‘אישיות מורכבת’ כתירוצים קבילים למעשים נוראיים שעושים דמויות. יוּ אינו האנטגוניסט של הסדרה, אבל דווקא הוא — שמבין אג’ין טוב יותר מרוב האנשים — מאכזב פעם אחר פעם בבחירות שהוא מבצע. האנטגוניסט האמיתי הוא סאטו; על פניו, קשיש חייכן עם כובע קסקט. בפועל: טרוריסט משוגע. סאטו הוא אג’ין, והוא היחיד שמנצל ב-100% את היכולת שלו לקום לתחייה; הקשיש בן האלמוות מחסל צוותי משטרה כאילו היו זבובים. יותר גרוע מטרוריסט חזק זהו טרוריסט חכם, וסאטו תמיד נמצא 20 צעדים לפני כולם. האספקט המעניין ביותר של האנימה הוא מרדף החתול והעכבר בינו לבין יוּ שהזכיר לי את הימים היפים של “מחברת המוות” (מדוע בעצם ללכת רחוק? זה דומה גם ל-“
Zankyou no Terror).

כל העסק הזה יכול היה להיות טוב יותר לולא החפיפה הלא אחידה בין אירועים. במקום ‘אירוע-רודף-אירוע’, Ajin נשענת על קונספט חדשני: שני אירועים רודפים אירוע שרודף אירוע קודם שרודף אירוע חדש שרודף שלושה אירועים חדשים שרודף שני אירועים קודמים שרודפים אירוע צדדי שרודף שני אירועים אחרים (ובזאת הרסתי לכם את המונח “אירוע”). לכן אין זו הפתעה כי דווקא נטפליקס אחראית על Ajin במערב, כיוון שהיא בנויה למרתון. מישהו שם בהפקה עשה שיעורי בית וצפה בכל עונותיה של “24” לפני שהוא ניגש לעבודה; אין רגע דל בסדרה, ואם לא קורה משהו מעניין על המסך, זה כנראה כי משהו מעניין-יותר מתבשל ברקע.

Ajin משתמשת בכל טריק מלוכלך כדי להשאיר צופיה עם ציפורניים כסוסות, וזה עבד עלי יותר פעמים מכפי שאני מוכן להודות. סיפורי מרדף ואקשן יש הרבה, אך Ajin מנצלת היטב את המוסכמה הספרותית עליה היא נשענת; מרבית הניחושים שלי לגבי המהלך העלילתי הבא התגלו ככוזבים.

תלונות רבות יצא לי לשמוע על איך שהסדרה נראית, ואני אומר: מדוע להתעסק במראה חיצוני? כל עוד Ajin מרגישה בנוח עם איך שהיא מציגה את עצמה, מי אני שאגיד לה להיראות אחרת? ולפרוטוקול: Ajin, לדעתי את נראית נהדר.

זו אחת הסדרות המהנות שיצא לי לראות לאחרונה. הגיבורים שלה יהירים ומעצבנים, אבל היא מפצה על כך בעלילה שלא מותירה זמן להרהר ברגעיה החלשים, כיוון שהם מוחלפים מיד ברגע טוב יותר, רק כדי שלא נספיק לשאול ‘מה שקרה עכשיו… זה לא אידיוטי?’. סצנות האקשן שלה ברוטליות וגדולות מהחיים כמו שאני אוהב, ואם פס-הקול לא נחשב טוב, אני לא יודע מה כן.

13 פרקי הסדרה מכסים את עלילת שני הסרטים הראשונים בטרילוגיה קולנועית מקבילה. Ajin, הסדרה, מסתיימת בקליף האנגר (כמעט-מילולי) שמכריח אותנו לחכות לסרט השלישי שיוצא בספטמבר, לכן קחו זאת בחשבון לפני שאתם מחליטים אם לצפות ב-Ajin עכשיו או אחר-כך, ובאיזה מדיום.


הטוב: קצב התרחשויות מהיר ומותח; אקשן חסר מעצורים.
הרע: אין בסדרה דמות חשובה שאינה פועלת ממניע אנוכי; אלמנטים תמוהים בעלילה.
והמכוער: מעניין אם ברווז יכול להיות אג’ין?

ציון במדד OK – סביר פלוס

Ajin [במערב: “Ajin: Demi-Human”] | יפן, 2015-16 | 13 פרקים (או 2 סרטים) | Polygon Pictures | אקשן, הרפתקאות, אימה, מיסתורין, על-טבעי, משאיות | מאמורו מייאנו [לייט מ-“Death Note”], טאקהירו סאקוּראי [מיוקי קאזויה מ-“Ace of Diamond”], האצ’וֹ אוֹטְסוּקה [ג’יראיה מ-“Naruto”], מיקאקוֹ קוֹמאטְסוּ [אינקו אמיפוּמי מ-“Aldnoah.Zero”] | במאי: הירוֹיוּקי סְשיטָה | יוצר מקורי: גָאמוׁן סָאקוּראי

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם